פרי נ' י.ו. טירת כרמל בע"מ

החלטה

(בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין פינוי ממקרקעין – עד לשמיעת הערעור)

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של כב' הרשם שמעון רומי מבית המשפט השלום בחדרה בתיק 24814-05013 מיום 5.1.2014.

2.בפסק הדין נתקבלה התביעה כנגד המבקש שבפני , והוא חויב לפנות המקרקעין נשוא התביעה , ולשלם הוצאות לרבות להשיב אגרה ששולמה.

3.מדובר במקרקעין עליו מצוי מבנה בו מפעיל המבקש לטענתו נגריה מזה עשרות שנים.זאת במתחם הידוע בשם "גן אלי כהן". נטען כי המשיבה זכתה במכרז של מינהל מקרקעי ישראל לפינוי המחזיקים במתחם , ולבניה נרחבת של איזורי מסחר ותעשיה במתחם.

4.בפסק הדין נשוא הבקשה נקבע כי המבקש דנן לא השכיל להוכיח זכויותיו בנכס ואף זנח טענותיו לפיו הוא דייר מוגן במקרקעין , או בעל זכות כיושר כקניין.

עוד נקבע בפסק הדין שהמבקש לא הוכיח טענותיו כי הוא בר רשות במקרקעין משום שקיבל רשות להחזיק במקרקעין , בתמורה לאחר ששלם לבעל זכות החזקה במקרקעין (מר אמיגה) תמורה עבור העברת הזכות.

עוד נקבע בפסק הדין כי למשיבה זכויות במקרקעין וכי המבקש שבפני לא העלה ראשית טענת הגנה המזכה אותו בזכות לקבל רשות להתגונן.

5.בבקשת המבקש נטען כי המבקש שוהה במתחם מכוח רשות מכללא שניתנה לו באמצעות משרד השיכון. המבקש טען כי הוכחה לקיום של זכותו במקרקעין יש ללמוד ניסיונות מדינת ישראל בשנת 1990 להציע לו פיצוי כתנאי להסכמתו להצעת משרד השיכון להתפנות מהנכס.

עוד מועלות בבקשה טענות שונות באשר לאופן התנהלות המשיבה בהליכי הפינוי, העדר הסמכה בדין לפעולותיה, אי קיום נוהל פינוי מחזיקים הקיים במינהל מקרקעי ישראל.

נטען עוד כי המכרז מכוחו הוענקו למשיבה זכויות לפעול לפינוי המחזיקים במתחם פסול.

6.בתשובה לבקשה נטען כי:

Iהמבקש מחזיק במבנה המצוי בנכס שלא כדין והוא פולש ולמבקש אין כל טענת הגנה כנגד עובדה זו.

IIמאחר ולמבקש אין זכות בנכס סיכויי הערעור קלושים.

IIIמאזן הנוחות מחייב דחיית הבקשה משום שהמשיבה רכשה זכויות בקרקע בסכומים לא מבוטלים במטרה להשביח הקרקע ולבנות עליה מבנה מגורים ומסחר והותרת המשיב על הקרקע מונעת האפשרות לבצע התוכניות המתוכננות לקרקע וגורמת נזק אדיר במניעת רווחים והכנסות. עוד נטען כי הותרת המצב על כנו גם מונעת מהמשיבה גביית דמי שימוש שנתיים ראויים על הכנס.

המשיבה מעריכה בתגובתה דמי השימוש הראויים על בסיס חישוב שנתי מינימלי בסך של 1,500 ₪ למ"ר מסחרי ובסך הכל נזק שנתי בסך 195,000 ₪.

המשיבה מסכימה לחילופין להענקת הסעד החלופי בתנאי שיופקד סך של 195,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת נזקי המשיבה אם ידחה הערעור.

7.המבקש בתשובתו חזר על טענותיו וטען כי טענת המשיבה לעניין מאזן הנוחות ונזק שיגרם לה במתן סעד זמני מביכות. לטענתו קיימים עשרות מחזיקים המנהלים כנגד המשיבה מאבק משפטי ובנתיים לא פונה אף אחד מהם. עוד נטען , בהסתמך על תצהיר ראש העירייה לשעבר של טירת הכרמל , מר אריה פרגון , כי התנאי לפינוי המבקש ועשרות מחזיקים אחרים מהשטח שהזכויות בו נרכשו על ידי המשיבה על פי תוכנית בניין עיר היה הקמת מבנים מסחריים חלופיים , כנראה גם להם. נטען כי תנאי זה לא קוים.

8.ביום 22.1.2014 ניתנה החלטתי המעניקה סעד זמני עד למתן החלטה בבקשה לאחר קבלת תגובות הצדדים וזאת בתנאי כי יופקד סך של 10,000 ₪ מעבר לסכומים נדרשים לערבון ואגרה . זאת להבטחת הוצאות המשיבה בגין מתן סעד זמני , בתוך 7 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

9.ביום 10.3.2014 התקיים דיון במסגרת ישיבת קדם משפט ערעור בפני כב' סגן הנשיא השופט גריל.