פרי לייטינג בע"מ ואח' נ' פורת

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לצין מיום 15.10.12 (כב' השופט ר' ארניה) אשר דחה ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בבת-ים מיום 27.03.12 (כב' הרשמת הובר- היימן).

2.העובדות הרלוונטיות כעולה מפסה"ד של בימ"ש קמא, נושא בקשת רשות הערעור שלפני -

בין הצדדים התבררו שלוש תובענות שהדיון בהם אוחד, בעניין הסכם שכירות על פיו שכרה המבקשת 1 דירה מאת המשיבה, בערבותם של המבקשים 2 ו-4. בפסה"ד שניתן ביום 17.3.10 בבית משפט השלום נקבע, כי גם המבקש 3 אחראי לחובות המבקשת 1. ביהמ"ש חייב את המבקשים בתשלום החוב למשיבה תוך דחיית טענותיהם לקיזוז בגין חובות ונזקים, אך הותרו לקיזוז סכומים מסוימים ששולמו בתקופת השכירות.

המבקשים הגישו ערעור על פסה"ד, בעת הדיון בערעור הגיעו להסכמה לפיה סכום פסק הדין יעמוד על סכום השטר והשיקים בלבד, ובהתאמה יחולו החבויות האישיות. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין, שלשונו: "אנו נותנים תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שבפרוטוקול דלעיל. אנו מעמידים את שיעור שכ"ט עו"ד שפסק סית משפט קמא על 23,200 ₪ (כולל מע"מ). העירבון יוחזר".

מיד לאחר מתן פסק הדין בערעור, ביקשה המשיבה וקיבלה צו עיקול על כספי העירבון שהופקדו במסגרת הערעור.

המבקשים הגישו לרשמת ההוצל"פ בקשה לביטול העיקול בטענה כל לא נותרה כל יתרת חוב לתשלום בתיק ההוצאה לפועל, כי לא ניתן לעקל סכומים שהופקדו לצורך מטרה אחרת (הבטחת ההוצאות בערעור) וכי צו העיקול ניתן בניגוד לפסק דינו של ביהמ"ש (בערעור), לפיו "העירבון יוחזר", ובניגוד להסכמת הצדדים.

כב' רשמת ההוצאה לפועל דחתה את טענות המבקשים. נקבע כי באשר לטענה כי לא נותרה יתרת חוב בתיק ההוצאה לפועל על המבקשים להגיש בקשה בטענת "פרעתי". נקבע כי לא הוגשה כל בקשה מטעם צד ג' הטוען לבעלות בכספי העירבון, ועוד נקבע כי ההוראה בדבר השבת העירבון אינה חלק מהסכמת הצדדים אלא הוראה אשר באה מיוזמת בית המשפט. על כן, פעולת העיקול אינה מחוסרת תום לב. מדובר בכספים השייכים למבקשים ואין מניעה לעקלם.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט קמא.

3.פסק דינו של בית משפט קמא -

הערעור (למעשה ההליך הנכון היה בקשת רשות ערעור), נדחה. נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל.

נקבע כי טענה לפיה החוב נפרע יש לטעון בדרך של הגשת טענת "פרעתי", כב' הרשמת צדקה בעניין זה ולא היה מקום לטעון כי החוב נפרע במסגרת בקשה לביטול עיקול. כן נקבע כי יש לדחות לגופה את טענת הקיזוז שהעלו המבקשים, מאחר והם רשאים לקזז רק תשלומים שנטען כי שולמו לאחר מועד מתן פסק הדין. כל סכום אחר, אם שולם, נבלע בפסק הדין. עוד נקבע כי הסכמת הצדדים במסגרת הליך הערעור לא כללה הסכמה בדבר החזרת כספי העירבון, ע"כ אין מדובר בהשבה חוזית ומכאן כי עיקול הכספים אינו מנוגד להסכמות שבין הצדדים. כספי העירבון הינם קניינם של המבקשים, ועל כן אין מניעה לעקלם. ככל שצד ג' טוען לבעלות בכספים עליו להגיש בקשה מתאימה. המבקשים חויבו בהוצאות משפט בסך 7,500 ₪.

על פסק דין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

4.אקדים את המאוחר ואציין כי דין הבקשה להידחות לפיכך אינני מוצאת מקום להתייחס לטענה, אשר נראה כי יש בה ממש, לפיה אין המבקש 3 רשאי להגיש בקשה בשם ילדיו המבקשים 2,4 .

5.תמצית טענות המבקשים -

הסכמת הצדדים במסגרת הערעור כללה גם הסכמה כי העירבון יוחזר ולא יעוקל; ב"כ המשיבה עשה שימוש במסמך כוזב וטען כי הערעור נדחה; לא היה מקום להגיש בקשה בטענת "פרעתי" בנסיבות העניין מאחר שמדובר באי דיווח של המשיבה אודות תשלומים וקיזוזים בתיק ההוצל"פ; לא היה מקום לחייב את המבקשים בהוצאות בסך 7,500 ₪.

6.דיון והכרעה -

דין הבקשה להידחות בשל כל אחד מהטעמים הבאים-

ביום 11.03.13, במהלך דיון לפני כב' רשמת ההוצאה לפועל נ' פרס, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הבקשות לביטול העיקול שהוטל על העירבון ידחו על הסף, והמבקשים יטענו טענותיהם במסגרת טענת "פרעתי" שיגישו (ודווח כי בקשה מסוג זה אכן הוגשה), ועל כן מתייתר הדיון בבקשה שלפני (נספח ז' לתגובת המשיבה לבר"ע). למרות זאת, עמד המבקש על קיום הדיון ומתן החלטה, שלא לצורך, והדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

מדובר בערעור בגלגול שלישי, וכידוע אין ערכאת הערעור מתערבת בערעור מסוג זה אלא במקרים חריגים, המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ואשר העניין שבפני אינו נמנה עליהם, ר' ר"ע 103/80 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123.