פרישברג גלינה

פסק דין

העותרת, אזרחית ישראלית, מכח חוק השבות בהיות בעלה יהודי שעלה יחד איתה לארץ והזוג התאזרח כאן.

העתירה מכוונת לתכלית קבלת פסק דין המצהיר על יהדותה של העותרת. באורח כללי טענתה היא שהוריה התגוררו בשטח ברוסיה שנכבש בידי הנאצים וכדי לשרוד המשפחה המירה את זהותה לזהות בדויה שכללה גם החלפת הדת. לפיכך, הלכה למעשה, היא נולדה לאם יהודיה וזכאית להיחשב כיהודיה לכל דבר ועניין. פניותיה למשרד הפנים בעניין זה (או בעניין אמה שבשלב מסוים הגיעה לישראל וביקשה לזכות במעמד בישראל) לא זכו למענה חיובי.

בא כח משרד הפנים טוען וככל הנראה הדין עמו שאין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בעתירה. ראשית לא נמצא בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, כל עיגון לסמכות בית המשפט לדון בשאלת יהדותו של אדם או הכרעות משרד הפנים בסוגיה כזאת. בא כח המדינה מפנה לסעיף 19ה. של חוק מרשם האוכלוסין. ההוראה מאפשרת לפקיד מרשם ראשי במשרד הפנים לערוך שינוי ברישום הלאום של אזרח לאחר קבלת פסק דין הצהרתי של בית המשפט לענייני משפחה על פי; פסק דין שיינתן על פי פניית פקיד הרישום הראשי.

לא ברור לי אם עומדת לעותרת כאזרחית, אפשרות לפנות ולבקש פסק דין הצהרתי מיוזמתה שלה. סעיף 3א. לחוק המרשם האוכלוסין מורה שאדם לא ירשם כיהודי בין היתר "כל עוד לא נקבע אחרת בפסק דין הצהרתי של בית משפט או בית דין דתי מוסמך". ייתכן שהוראה זו יוצרת נתיב פניה של האזרח אל בית המשפט לקבלת פסק דין הצהרתי גם שלא דרך פקיד הרישום הראשי.

כיוון שלבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעתירה אין מנוס אלא למחוק אותה.

העותרת משרכת דרכה בנתיבות העקלקלות של משרד הפנים כבר מספר שנים. היא ניסתה תחילה בעצמה ואחר כך הסתייעה בלשכת הסיוע המשפטי ובעמותת "משפחה חדשה" וכעת היא מסתייעת בעורך הדין שמייצג אותה בעתירה. כל הדברים הללו לא הועילו כדי לקבל החלטה ברורה ומבוררת של משרד הפנים בדבר הסכמה לטענותיה ונכונות לפנות לבית המשפט למשפחה לקבלת פסק דין המצהיר על יהדותה.

על כן, למעלה מן הנחוץ בגדרה של עתירה זו, הייתי מציע לעותרת ולבא כוחה לערוך פנייה חד משמעית לפקיד הרישום הראשי במשרד הפנים, כדי שיכיר ביהדותה של העותרת ויפנה לבית המשפט למשפחה לקבלת פסק דין בהתאם לכך. אם פקיד הרישום יסרב לבקשה יצטרך בא כח העותרת לבחון שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא פניה ביוזמה עצמית לבית המשפט לקבלת פסק דין הצהרתי; אפשרות שנייה היא עתירה לבג"צ בשאלת תקינות וסבירות החלטת הסירוב של פקיד הרישום הראשי.

העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום כ"ה שבט תש"ע, 09/02/2010 במעמד הנוכחים.

עודד מודריק, שופט