פרילינג ואח' נ' רניש ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשה לעיכוב הדיון בתובענה ובקשה להארכת מועד לקיום החלטת ביהמ"ש מיום 27.9.2011 ו/או להורות על עיכובה בעניין גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים וזאת, מכח תקנה 152(א) או תקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

המדובר בתובענה שהוגשה ע"י פרילינג יעקב, אביבי שלמה ושפי רחל (להלן: "התובעים"/"המשיבים") כנגד רניש עליזה ורניש ברי יוג'ין (להלן: "הנתבעים"/ "המבקשים"). בין המבקשים למנוח מקס ליכטנברג ז"ל נחתם, עובר לפטירתו, הסכם מכר בקשר לדירת מגורים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת, בין היתר, לשאלה האם שילמו המשיבים את מלוא התמורה בגין קניית הדירה, כפי שנקבע ע"פ ההסכם או שמא קיימת יתרה שטרם שולמה למנוח ע"י המבקשים.

בבקשה דנן טוענים המבקשים כי המשיבים תובעים מכח היותם זוכים בעיזבון המנוח על פי צו קיום צוואה. ביום 24.10.2011 התברר למבקשים כי בתאריך 8.9.2011 ניתנה החלטה בתיק אחר, המתנהל בין המשיבים לד"ר אלמן אריה וד"ר אלמן מוניקה בביהמ"ש מחוזי, ולפיה הגיש ד"ר אלמן לביהמ"ש לענייני משפחה בקשה לביטול צוואת המנוח ועל כן עוכבה התובענה בביהמ"ש המחוזי עד לבירור הסוגיה בביהמ"ש לענייני משפחה. המבקשים טוענים כי העתירה לביהמ"ש לענייני משפחה יש בה להשליך על ההליך דנן שכן במידה ויבוטל צו קיום הצוואה, אין למשיבים כל מעמד והם אינם זכאים לדבר מכוח היותם "יורשים". בנסיבות כאלה, המשך ניהול ובירור התובענה במסגרת הליך זה, כאשר עניין הזכויות טרם הוכרע, יהוה הכבדה יתרה על המבקשים.

מנגד טוענים המשיבים, כי לאור סעיף 71 לחוק הירושה ומשמדובר בפס"ד חפצא הרי שמן המפורסמות הוא כי תוצאתו פועלת כלפי כל העולם ואפילו אם פסה"ד מוטעה. היינו, כל עוד לא בוטל או שונה צו ירושה או צו קיום צוואה, הוא עומד בתוקפו ומעניק וודאות כלפי כולי עלמא בנוגע למצב המשפטי בענייני ירושה. עוד טוענים, כי הסמכות להתליית הליכים אינה בלתי מוגבלת ומהווה סמכות שבשיקול הדעת. העובדה כי צד שלישי עותר בבקשה לביטול צו קיום הצוואה אינה יכולה להביא לעיכוב פסק הדין/ קיום הצוואה ואין בה כדי לערער את תוקפו.

בתשובה לתגובה טוענים המבקשים כי לא עתרו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין או צו קיום צוואה אלא בבקשה לעיכוב בירור התובענה בין מכח סמכות ביהמ"ש הטבועה ובין מכח תקנות 152(א) ו-153(א) לתקנות. המשיבים לא טענו איזה נזק יגרם להם אם תעוכב התובענה ולא הכחישו כי הכרעת ביהמ"ש לענייני משפחה עשויה להשליך על ההליך דנא.

אינני סבורה כי תקנות 152(א) וכן 153(א) העוסקות בדחיית דיון מהוות המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לבקשה זו. למעשה מהות טענת המבקשים הינה כי ישנו הליך תלוי ועומד לעניין מעמדם של המשיבים כיורשים. יש לציין כי ההליך הנוסף ננקט על ידי צד ג' זר לתביעה זו, ד"ר אלמן. אין מדובר בשני הליכים מקבילים המתנהלים על ידי אותם צדדים (וזאת בניגוד להליך המתנהל בפני כב' השופט בנימיני בבית המשפט המחוזי בת"א).

סבורני כי במצב דברים זה, לאור לשונו המפורשת של סעיף 71 לחוק הירושה ולאור הדברים שנאמרו בע"א 239/89 שרש נ' גלילי שאוזכר בסעיף 2 לתגובת המשיבים, אזי כל עוד צו הירושה שריר וקיים, יש למשיבים מעמד בתביעה זו ויש לפעול לשם בירורה. אם במהלך ההליך יבוטל צו הירושה, ניתן יהיה להדרש לבקשה בשנית. אין לדעת מתי יסתיימו ההליכים שננקטו ע"י ד"ר אלמן, במיוחד כאשר זה האחרון אינו צד לתביעה שבפניי.

לפיכך, הנני דוחה את הבקשה. יש לפעול על פי המועדים המפורטים בפרוטוקול הדיון מיום 27/9/11.שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: