פסק דין
תביעה כספית על סך 15,868 ₪ לתשלום חוב עבור סחורה אשר, על פי הטענה, סופקה לנתבעת על ידי התובעת בתאריך 13.2.11.
הנתבעת מכחישה קבלת הסחורה. לטענתה, הגיע נהג התובעת לאזור התעשיה בו שוכן מפעל הנתבעת בשעה מוקדמת מדי, כאשר מפעלה של הנתבעת עדיין סגור, ואף אחד מטעמה לא קיבל את הסחורה שאין חולק כי הוזמנה, אך לא סופקה. עוד טוענת הנתבעת, כי על פי תנאי ההזמנה, היה על הנתבעת לשלם לתובעת מיד עם קבלת הסחורה, ורק כנגד תשלום היתה נמסרת לה הסחורה. העובדה שלא התקבל תשלום, היא הנותנת שלא סופקה הסחורה.
הנתבעת מכחישה כי מנהלה או מי מעובדיה חתם על תעודת המשלוח שעליה נסמכת התביעה.
אומר כבר עתה, כי החלטתי לדחות את התביעה, מחמת אי הרמת נטל השכנוע.
מטעם התובעת העיד מר יצחק שני, הנהג אשר הוביל את הסחורה אל בית העסק של הנתבעת. בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר שני כי בתאריך 13.2.11 סיפק לנתבעת שני מיכלים בהם נוזל פפרמינט, בכמות כוללת של 40 ק"ג על פי תעודת משלוח מספר 5063943. לדבריו, הפנה אותו מנהל הנתבעת, יהודה קשני, שנכח במקום, אל עובד המוסמך מטעמו לקבל את הסחורה, והעובד חתם בפניו על תעודת המשלוח.
בגין אספקת הסחורה הוצאה לנתבעת חשבונית מספר 155687 על סך 15,868.80 ₪.
שני נחקר בחקירה נגדית על ידי יהודה קשני, מנהל הנתבעת.
בחקירתו, נשאל שני האם נכון שבדרך כלל אין הוא אמור למסור סחורה שלא כנגד תשלום תמורתה, והשיב כי כאשר רשום לו על תעודת המשלוח שאין לספק את הסחורה אלא תמורת שיק, הוא נוהג בהתאם, אך במקרה הנדון לא נרשם לו על תעודת המשלוח שתנאי לפריקת הסחורה הוא קבלת שיק, ולפיכך לא ביקש לקבל שיק.
עוד נשאל שני, האם זכור לו שבפעם הקודמת שסיפק סחורה לנתבעת לא הסכים להשאיר את הסחורה במקום מבלי לקבל שיק, והשיב תשובה זהה.
שני נשאל עוד לגבי שיחת טלפון שהתנהלה בינו לבין קשני מוקדם באותו בוקר, כאשר המפעל היה עדיין סגור, במהלכה שאל שני אם ניתן להשאיר את הסחורה במקום כשהמפעל סגור. קשני השיב לו שרק אם הוא עצמו מוכן לקחת את הסיכון שהסחורה תהיה אצל השכן. שני אישר שיתכן שהיתה שיחת טלפון כזו, ולכן הגיע אל מפעל הנתבעת רק בשעה 08:30 ולא השאיר את הסחורה במפעל השכן.
עדותו של שני, עומדת בסתירה לעדותה של גב' רחל ארד, כפי שניתנה במהלך קדם המשפט ביום 15.7.13. כך העידה אז:
"אני מנהלת חשבונות ללקוחות התובעת. אכן הלקוח היה צריך להכין תשלום. אנחנו לא מספקים ללא תשלום. הנהג שלנו הגיע לירושלים ב- 5 בבוקר, מר יהודה לא היה במשרד, הנהג הוריד את הסחורה ונסע, הפועל שלו חתם על אספקת הסחורה..."
ניתן לראות, אם כן, כי ארד מחזקת את גרסת הנתבעת, בשלוש נקודות שונות. ראשית, היא מאשרת שהתובעת אינה מספקת סחורה ללא תשלום. שנית, היא מעידה שנהג התובעת הגיע למפעל הנתבעת בשעה 05:00 בבוקר ולא בשעה 08:30 כנטען על ידי הנהג מאוחר יותר בחקירתו הנגדית. שלישית, ארד העידה שיהודה קשני לא היה במקום בעת שהסחורה סופקה, אף זאת בניגוד לעדותו של שני שהעיד כי קשני הפנה אותו לעובד שלו כדי שיחתום לו על תעודת המשלוח.
עדותה של ארד, כפי שנמסרה בקדם המשפט, תומכת בגרסת הנתבעת דווקא, ומחזקת אותה.
הטענה שתעודת המשלוח נחתמה על ידי עובד מטעם הנתבעת אשר נכח במקום בשעה כה מוקדמת, 05:00 לפנות בוקר, בלתי מתקבלת על הדעת.
חיזוק נוסף לגרסתה של הנתבעת, ניתן למצוא בראיה שהובאה מטעמה.
הוכח כי מיד עם קבלת החשבונית מהתובעת בגין הסחורה נשוא התביעה, מיהרה הנתבעת לשלוח אל התובעת מכתב, בו היא מבהירה כי מעולם לא התקבלה אצלה הסחורה שלטענת התובעת סופקה לה ביום 13.2.11 בגינה יצאה חשבונית מספר 155687.
מכתבה של הנתבעת אל התובעת מיום 27.2.11 צורף כנספח א' לכתב ההגנה, וכן צורף אישור המעיד על משלוח המכתב בפקס.
מכאן, שאין המדובר בטענה חדשה שהעלתה הנתבעת רק כאשר נדרשה לשלם את חובה. הראיה סותרת את עדותה של ארד לפיה יהודה קשני לא הכחיש מעולם קבלת הסחורה, ורק הבטיח שישלח שיק. מכל מקום, לא נמצא כל חיזוק לטענתה של ארד בדבר מספר שיחות טלפון בינה לבין קשני בהן הבטיח לשלם, והיא אינה מהימנה בעיני.