פסק דין
1.בפני תביעה של התובע בגין נזק אשר לטענתו נגרם לו כתוצאה ממכירה בהפסד של רכב שרכש מהנתבעת. לטענת התובע, רכש מהנתבעת ביום 31.1.10 את הרכב נשוא התביעה ומיד לאחר הרכישה, התברר לו שקיימת רעידה במצמד. לטענת התובע, פנה למוסך מורשה מטעם הנתבעת ואולם למרות פניות חוזרות ונשנות, כמפורט בתביעתו, הרכב לא תוקן, וגם לאחר טיפול של 15,000 הק"מ הראשונים, לא תוקנו הליקויים. לטענת התובע, למרות שבטיפול השני הוחלף המצמד, חזרה התופעה של רעידה במאמץ וידית ההילוכים השתחררה. התובע טען כי מכונאים שנשלחו מהמוסך הציעו לקשור את ידית ההילוכים באזיקון. התובע הוסיף, כי פנה אל הנתבעת בבקשה להחליף רכב ואולם היא סירבה בטענה כי הנזקים ניתנים לתיקון. לטענת התובע, לאחר שהסתבר לו כי גם לאחר שהוזמן לתיקון נוסף במוסך, לא תוקנה התקלה שכן לא הגיעו החלקים הנדרשים, נאלץ למכור את הרכב בהפסד של 50,000 ₪ (התובע צמצם תביעתו לסכום שהינו בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות).
2.הנתבעת טענה, כי יש לדחות את התביעה. לטענת הנתבעת במועד מסירת הרכב נמסרה לתובע תעודת אחריות התקפה למשך שנתיים. לטענת הנתבעת, הרכב היה תקין ואף בוצעו בו שני תיקונים במסגרת האחריות. הנתבעת טענה, כי לאחר שהתובע הלין על בעיות בתפקוד המצמד נבדקה התלונה במוסך המורשה, ואף הוחלפו ברכב מצמד, מיסב לחץ וגלגל תנופה, הכל במסגרת האחריות. הנתבעת הוסיפה, כי גם באשר לתלונה על ידית ההילוכים, במסגרת האחריות הוזמנו חלפים לתיקון, אולם התובע מכר את הרכב. עוד הוסיפה הנתבעת, כי התובע לא הציג אסמכתא למכירת הרכב בסכום הנטען, או למצב הרכב בעת מכירתו ולסיבה בגינה נמכר הרכב,לטענת התובע ,בהפסד.
בתאריך 12.4.11 הופיעו הצדדים בפני . התובע צרף אישור מיועץ מס בדבר מכירת הרכב וכן חשבונית ושיק המעידים על מכירת הרכב בסכום של 200,000 ₪.
הנתבעת צרפה תכתובת דוא"ל פנימית באשר לטענות התובע.
דיון:
3. אין חולק, כי עם רכישת הרכב קיבל התובע תעודת אחריות לתקופה של שנתיים, על פיה הנתבעת אחראית לתקן חינם באמצעות מוסך מורשה מטעמה, כל פגם במכלולי הרכב או בטיב יצורו (ראה סעיף 2 לתעודת אחריות אשר צורפה לכתב ההגנה). ברור לפיכך, כי חלה על הנתבעת חובה לתקן פגמים ברכב התובע בתקופה נשוא התביעה. יחד עם זאת, התובע תיאר בתביעתו ובעדותו את השירות הלקוי שניתן לו במוסך (כגון הצעת מכונאי המוסך לקשור את ידית ההילוכים באזיקון, אי הגעת חלקים לצורך תיקון וכיוב').
ככל שלתובע טענות כנגד השירות שניתן על ידי המוסך, לא ברור מדוע לא תבע התובע את המוסך עצמו.
4.במהלך עדותו וכשנשאל התובע, מדוע לא תבע את המוסך, עמד התובע על כך שהמדובר בפגם ברכב עצמו ואף תיאר כדוגמא רכב זהה שרכש בשנת 2008 אשר גם בו נמצא לטענתו, הפגם ונגרמו לו הפסדים כספיים. טענה זו של התובע, מעוררת תמיהה, שכן אם ידע התובע מרכב קודם שרכש כי המדובר ברכב פגום, נשאלת השאלה מדוע רכש שוב בדיוק את אותו הרכב.
5.על התובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה" בעניין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 598:
"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50% על פי מאזן ההסתברויות אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%"
כלומר, על התובע להרים את נטל ההוכחה להוכיח טענותיו ברמה של 51%.
התובע לא השכיל לצרף לתביעתו חוות דעת מומחה מטעמו אשר תתמוך בטענה כי המדובר היה בפגם ברכב עצמו, או בפגם שלא ניתן היה לתיקון (שהרי כאמור, זכאי היה התובע לתיקון הרכב חינם במסגרת תקופת האחריות). גם לעניין הנזק לא צרף התובע כל חוות דעת, או בדיקת מכון מורשה, או מסמך אחר מטעם גורם מקצועי, אשר יעיד כי עקב הליקוי אשר לטענתו לא תוקן ברכב, ירד ערך הרכב בסכום הנטען על ידו.
6.התובע טען, כי כתוצאה מהליקוי ברכב, מכר את הרכב אשר היה שווה 250,000 ₪ בסכום של 200,000 ₪ בלבד. ראשית יצוין, כי התובע לא צרף לכתב תביעתו ולא הגיש כל מסמך אשר יעיד כי שווי רכב זהה בעת המכירה עמד על סך של 250,000 ₪. בית המשפט אינו שמאי רכבים ואין המדובר בנתון הנמצא בידיעתו השיפוטית של בית המשפט.
זאת ועוד, למרות שמהמסמכים אשר צרף התובע עולה לכאורה, כי אכן הרכב נמכר בסכום של 200,000, אין לדעת מה הסיבה בגינה נמכר הרכב במחיר נמוך זה. התובע לא צרף את הסכם מכירת הרכב כדי להצביע על כך שהסיבה למחיר הנמוך היה הליקוי הנטען. התובע גם לא צרף טופס בדיקת רכב שערך הקונה ובו מצוין הליקוי הנטען.בנוסף, התובע לא הזמין להעיד את הקונה אשר הודה בעדותו כי הוא מכיר ואף נמצא עימו בקשרים.
לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).
7.אין ספק, כי רוכש כלי רכב מיבואן זכאי לרכב תקין. האחריות אותה מוסר המוכר, מיועדת לכסות ליקויים ברכב עצמו. ככל שהתובע היה מוכיח (באמצעות חוות דעת מומחה) שהמדובר היה בליקוי מהותי שלא היה ניתן לתיקון או שהיווה אי התאמה ברכב וככל שהיה שולח הוראת ביטול כדין לנתבעת, ייתכן והיה זכאי לביטול העסקה ולהשבה או קבלת רכב חדש. אולם, במקרה דנן, לא רק שהתובע לא הוכיח כי המדובר בליקוי מהותי ולא רק שלא הוכיח כי פנה אל הנתבעת עצנה והיא סרבה לבצע את התיקונים (המוסך היחיד אליו פנה התובע כלל לא צורף כצד לתביעה), הרי שהתובע גם כלל לא הוכיח את גובה הנזק הנטען על ידו או כאילו הליקוי (אותו לא הוכיח), הביא לירידת שווי הרכב ולמכירתו בהפסד.
לאור האמור, משלא הוכיח התובע תביעתו, אני מורה על דחיית התביעה.
יחד עם זאת, בנסיבות העניין, איני מוצאת מקום ליתן צו להוצאות.
ניתן היום, י' ניסן תשע"א, 14 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.