פראוור נ' ושלר ואח'

פסק דין

1.הצדדים הסמיכו אותי להכריע בתיק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, ללא הנמקות, אגב הסכמה שהסכום שייפסק יוגבל לסך של 1,500 ₪.

ההסכמה כאמור מתייחסת לכל רכיבי התביעה, למעט רכיב אחד, שהינו דרישת התובע לתשלום הפרשי שכר דירה בסך 600 ₪, רכיב אשר בו על בית המשפט לפסוק לגוף העניין, ולא על דרך הפשרה.

2. תחילה לפסיקה על דרך הפשרה. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 800 ₪. לגבי רכיבים אלה שהוכרעו על דרך הפשרה, אין צו להוצאות.

3.וכעת לרכיב שלגביו לא ניתנה הסכמה לפסיקה על דרך הפשרה. טענת התובע הינה כי שילם שכר דירה עבור הדירה ששכר, עד ליום 19.03.13, והודיע לבעל הדירה, שרון, כי הוא מעוניין לעזוב את הדירה קודם לכן, ביום 3.03.13, מסיבות אישיות.

לשיטתו של התובע, היה יכול להעביר את הדירה לשוכרים אחרים רבים שהיו מעוניינים בה, אשר הסכימו לשלם לו את סכום השכירות בגין 16 הימים שבין 3.03.13 ל-19.03.13, בסך 2,100 ₪, אך הסתמך על התחייבות הנתבעים (שחפצו לשכור את הדירה תחתיו), התחייבות שניתנה בעל פה, כי ישלמו לו את הסכום כאמור ולכן "בחר" בהם.

ראוי להוסיף כי התובע קיבל מאת בעל הדירה החזר בסך 1,500 ₪ בגין התקופה כאמור, והוא עותר לחייב את הנתבעים בהפרש, בסך 600 ₪.

4.הנתבעים מכחישים כי הסכימו לשלם לתובע סכום כלשהו, ומוסיפים כי חוזה השכירות שלהם מול בעל הדירה תקף החל מיום 15.03.13, מועד בו קיבלו את החזקה בדירה. לשיטתם, אין כל יחסים חוזיים בינם לבין התובע, והם לא הבטיחו לו דבר.

5.העידו בפניי התובע והנתבע 2, וכן גב' אירית גרומי כהן מטעם התובע. אציין כי התובע הגיש גם תצהיר של גב' דרוקר, אך זו לא התייצבה לחקירה על תצהירה, והתובע גם לא הגיש בקשה לזמנה, כך שאין בידי לקבל את התצהיר או ליתן לו משקל ראייתי כלשהו.

6.לאחר ששמעתי את התובע ושני העדים הנוספים שצוינו לעיל, דעתי הינה כי יש לדחות את גרסתו וטענותיו בכל הנוגע להפרש שכר הדירה כאמור.

התובע הינו עו''ד במקצועו, כפי שציין ברישת כתב התביעה ובפרוטוקול הדיון. מטעם זה גם התרתי את ייצוג הנתבעים על ידי עו''ד, כפי שביקשו בפתח הדיון.

התובע, כפרקליט, אמור לדעת כי הזהירות מחייבת לערוך הסכמים מעין אלו אשר להם הוא טוען בכתב, ואף בחקירתו הנגדית התייחס לכך ואמר כי טעה בעניין (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 17-18).

7.זאת ועוד, אין חולק, כי לנתבעים קשר חוזי מחייב עם בעל הדירה החל מיום 15.03.13 בלבד, כעולה מחוזה השכירות שצורף לכתב ההגנה.

הנתבע 2 העיד בהקשר זה כי החזקה בדירה נמסרה לו רק במועד זה, שכן הוברר בביקורו בדירה יחד עם בעל הבית, ביום 5.03.13, כי קיימים בה ליקויים שיש לתקנם טרם כניסה אליה, ליקויים שבעל הבית תיקן במהלך עשרת הימים עד 15.03.13 (ראה עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 13-15 ושורות 26-27).

8.ראיתי להעדיף את עדות הנתבע 2 על עדות התובע, ולקבל את דברי הנתבע 2 כי החזקה בדירה נמסרה לו רק ביום 15.03.13, וכי הנתבעים לא התחייבו לשלם לתובע סכום כלשהו.

מסקנתי זו, מעבר להתרשמות הבלתי אמצעית, מעבר למימצא העובדתי כי החזקה נמסרה לנתבעים בר ביום 15.3.13 ולא לפני כן, ומעבר להעדר מסמך בכתב, נתמכת בנסיבות נוספות כמבואר להלן.

ראוי להתייחס להודעות הטקסט שהזכיר התובע בכתב התביעה וצירף אליו ולטעמי תומכות בגירסת הנתבעים דווקא.

כך למשל, הודעת הטקסט נספח א'1 המופנית לתובע ומתייחסת לבעל הדירה, בה נרשם כי התובע לא אמור לדאוג לגבי דמי השכירות, שכן "שרון (בעל הדירה – י.ש.) אמר שהוא יתקזז איתך על הימים הנוספים של מרץ, כך שלא תיפגע מזה". הודעה זו מחזקת את גרסת הנתבע 2, שכן עולה ממנה כי התובע מופנה לבעל הדירה בכל הנוגע להתחשבנות, ואין בה רמז על התחייבות ישירה של הנתבעים או מי מהם כלפי התובע, נהפוך הוא.

מסקנה דומה עולה גם מהודעת הטקסט, נספח א' 2 לכתב התביעה: "דיברתי עם שרון, אל תדאג, הוא יעביר לך את כל הסכום, הכל טוב". גם ממשפט זה ניתן להבין כי הנתבעים לא התחייבו כלפי התובע ישירות, והוא מופנה לגבות את הפרש שכר הדירה מבעל הדירה, שרון – ולא מהנתבעים.

אגב, התובע ציטט לכאורה מהודעת טקסט נספח א' 3 לתביעה, בעמ' 6, אך ציטוט זה אינו נכון. ב"ציטוט" בכתב התביעה כתוב: "אני לא מאמינה ששרון שוב עושה את זה, אתמול הוא דיבר איתי והיה הכי מבין בעולם ואמר שישלם לי את הסכום....". מהודעה זו עולה כאילו שרון הבטיח לנתבעת 1 תשלום כלשהו, וניתן להבין כאילו היא תעביר את התשלום לתובע, אך לא כך הדבר.