פפיאשוילי נ' מרגוליס ואח'

פסק דין

לאחר ששמעתי את הנהגים והעד הנוסף מטעם הנתבעים, ועיינתי בתמונות הנזק כמו גם בטפסי ההודעה, ניתן בזאת פסק דין תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן :

התובע העיד ביחס לנסיבות קרות הארוע, לדבריו בעת שרכב על אופנוע בכביש דו סטרי, נתיב אחד לכל כיוון בלוד, הבחין במרחק של 100 מטר לערך, בכלי רכב שעמד לצד הכביש, במקביל לכלי רכב חונים, בהעדר כל אינדיקציה לכך שכלי הרכב מבקש לבצע נסיעה/סטייה לכיוון כלשהו, חלף על פניו כאשר לפתע ברגע שבו הוא חולף על פניו, סוטה כלי הרכב שבו נהג הנתבע מס' 1, שמאלה וכך ארע ארוע התאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים ביחס למיקום ומוקדי הנזקים בשני כלי הרכב.

התובע הציג בבית המשפט תמונות שצולמו על ידו של מקום הארוע באמצעות מכשיר הפלאפון, ניכר היה שמדובר בכביש רחב כאשר אין הפרדה על גבי הכביש בין שני הנתיבים.

עוד אין מחלוקת כי הארוע ארע בשעות לילה מאוחרות, (אחת וחצי בלילה).

הנתבע והעד מטעמו, העידו עדות זהה ביחס לנסיבות קרות הארוע, לדבריהם חזרו מבילוי לילי, כאשר הנתבע 1, ביקש להוריד את חברו, העד שהתייצב לדיון, בביתו, לצורך כך היה עליו לפנות שמאלה לחניה פנימית כאשר הוא מאט את מהירות נסיעתו לפני הפניה, מאותת וברגע שמתחיל את הפניה נגרם ארוע התאונה.

כאמור, הנתבע מס' 1 והעד מטעמו העידו וחזרו על האמירה לפיה הנתבע 1, אותת ברגע שפנה שמאלה, בניגוד לעדותו של התובע, אשר טען כי הבחין בכלי הרכב במרחק מה לפני שחלף על פניו, כאשר למעשה, הפניה מתבצעת בו זמנית בעת שהוא חולף על פניו.

בטופס ההודעה כפי שנמסר על ידי הנתבע מס' 1, צוינו הנסיבות באופן כללי, כאשר מהמקום שמיועד לתיאור המקרה, ניתן להבין שהאופנוע הגיח פתאום ואז ארע ארוע התאונה, בעוד שבעדותו בפני בית המשפט, כאשר נשאל האם הבחין באופנוע לפני ארוע התאונה, השיב שראה את האופנוע, הבין שמדובר ברוכב אופנוע שנמצא מאחוריו, אלא שלטענתו סבר שהמרחק גדול מספיק על מנת שהוא יוכל לבצע את הפניה, מעבר לכך שלגרסתו ממילא התובע שמגיע מאחוריו הוא זה שצריך לאפשר לו לבצע את הפניה בבטחה.

בראות איני, כאשר נקודת המוצא בפסקי הדין מהסוג של התובענות כמו התובענה שמונחת כרגע לפני, שתאונות נגרמות ולא בזדון, לא סביר בעיני שרוכב האופנוע שרכב מאחורי נהג הנתבעת, כאשר אין מחלוקת שאין המדובר היה בנסיעה של זה אחר זה אלא כאשר הנתבע כבר היה בכביש לפני שהתובע הגיע למקום, שהתובע יבחין בכלי רכב שנמצא לפניו בשעה אחת וחצי בלילה, כשהוא מאותת שמאלה, וחרף כך הוא יבצע עקיפה.

יותר סביר בעיני, שהנתבע מס' 1, הגיע למקום בשעת לילה מאוחרת כאשר הכביש ריק, התמהמה בטרם ביצע את הפניה שמאלה ופנה מבלי לאותת, כאשר גם אם הבחין באופנוע הרי שלא ידע לאמוד את המרחק של כלי הרכב וסבר כפי שהעיד שזכות הקדימה הינה שלו.

כאשר הנתבע מס' 1, מבקש לסטות מנתיב הנסיעה שלו ולפנות שמאלה עליו לעשות כן בבטחה, בעיני הוא פנה שמאלה מבלי לנקוט משנה זהירות, כך ארע ארוע התאונה ונגרמו נזקים בשני כלי הרכב.

כעת לשאלה האם לתובע אשם תורם, דהיינו האם יכול היה התובע למנוע את ארוע התאונה, ביחס לשאלה זו, התשובה היא חיובית והנני פוסקת על דרך האומדן אשם תורם בשיעור של 25%.

סוף דבר – הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד באמצעות הנתבע מס' 2, לידי התובע סך של 11,865 ₪, בגין הנזק הישיר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה 25.3.2007 ועד התשלום המלא בפועל.

אגרה בסך 347 ₪, שכר בטלה עבור העד מטעם הנתבעים בסך 200 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום .

ניתנה והודעה היום ב' אדר ב תשע"א, 08/03/2011 במעמד הנוכחים.

לימור רייך, רשמת

הוקלד על ידי: חיה ג'רבי