החלטת בית המשפט קמא מיום 4.2.21. מושא הערעור כאן, עניינה, כאמור, בהתנגדות המנוח לצוואת המנוחה ומעמדו של המערער לנהלה.
בית משפט קמא קבע כי בהתאם לסעיף 82 לחוק הירושה, תשכ"ח – 1965 (להלן: חוק הירושה) על מנהל העיזבון לנהל הליכים משפטיים אשר הולמים את אינטרס העיזבון, אף אם יורשי המנוח מתנגדים לכך. בית המשפט קמא קבע כי נוכח הסכסוך שניטש בין הצדדים השונים ראוי כי מנהלת העיזבון היא זו שתנהל את ההליכים הנוגעים לפירוק השיתוף בבית המגורים וניהול בקשת רשות הערעור שהוגשה בעניין זה (כאמור, לעניין זה איננו נדרשים כאן שכן בקשת רשות הערעור בעניין פירוק השיתוף בבית המגורים של המנוחים נמחקה מחוסר מעש).
נדרשים אנו לחלקה השני של החלטת בית משפט קמא כמפורט להלן –
13.בכל הקשור להתנגדות לקיום צוואת המנוחה משנת 2012 קבע בית המשפט כי אין מקום להוסיף ולדון בהתנגדות המערער לקיומה משני טעמים עיקריים. האחד – המנוח אומנם התנגד לקיום צוואת המנוחה משנת 2012 אך לא עתר לקיום צוואה אחרת תחתיה כשם שלא עתר לצו ירושה אחר עיזבונה. בית המשפט קמא קבע, כי ככל שהמתנגד לבקשה הקיימת מסתפק בהגשת התנגדותו ונמנע מנקיטת הליך מתאים לקיום הצוואה לה הוא טוען, הרי שאין מקום לבירור התנגדותו. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר המתנגד הלך לבית עולמו ובימי חייו לא נקט בהליך כאמור. כמו כן, משהלך המתנגד לבית עולמו ייפוי הכוח שניתן מטעמו לבא כוחו אינו בתוקף עוד, ועל כן בא כוחו אינו יכול לעשות בו שימוש, כל שכן אין הוא רשאי להגיש בקשה חדשה לקיום צוואה או למתן צו ירושה.
הטעם השני לדחיית ההתנגדות לקיום צוואתה של המנוחה משנת 2012, הוא פרקטי - המנוח בהתנגדותו ציין כי המנוחה ערכה בחייה לכל הפחות 6 צוואות. כאשר הוא עותר לקיים את המוקדמת שבהן משנת 2002 (נזכיר כי עפ"י הנטען לבד מהצוואה משנת 2002 ערכה המנוחה צוואות נוספות; צוואה מיום 22.1.09, צוואה הדדית יחד עם המנוח מיום 16.9.10, צוואה מיום 1.5.12, צוואה הדדית נוספת עם המנוח מיום 2.9.13 והאחרונה, מיום 28.7.14). כלומר, המנוח ביקש לקיים דווקא את הצוואה המוקדמת ביותר ולא אף אחת מהצוואות ההדדיות שערכו הצדדים. יתר על כן, אף המנוח עצמו מצא לערוך צוואה אחרת אחר הצוואות ההדדיות שנחתמו ע"י המנוחים ובכך הראה כי אין הצוואות הללו חוסמות את הצדדים מלהכין צוואה נוגדת. מתוך שכך קבע בית המשפט קמא, כי המשך ניהול התנגדותו של המנוח באמצעות המערער לצוואת המנוחה הוא בגדר הליך סרק והורה על מחיקת ההתנגדות (ת"ע 66371-03-19).
מכאן הערעור.
תמצית טענות המערער
14.בית משפט קמא התעלם לחלוטין מהחלטתו שלו לקבוע שני מועדים לשמיעת ראיות בעניין עזבון המנוחה, מתוך הבנה שאין לתת צו לקיום הצוואה שהגיש המשיב ללא שמיעת ראיות ובכלל זה שמיעת התנגדות המנוח שהוגשה עוד בחייו. בקשת המערער הייתה לניהול ההתנגדות תחת המנוח. שגה בית המשפט בכך שלא אפשר למערער להגיש בקשה לקיום צוואה אחרת של המנוחה או, לחלופין, למתן צו ירושה אחר עיזבונה.
15.שגה בית משפט קמא בנותנו פסק דין בהעדר שמיעת ראיות. בית המשפט התעלם למעשה מהתיעוד שהונח לפניו ולפיו המנוחה הייתה דמנטית בעת חתימתה על הצוואה משנת 2012 שביקש המשיב לקיים (צוואה מיום 4.12.12).
16.שגה בית המשפט בכך שהתעלם מנימוקיו של המערער מדוע יש לקיים דווקא את הצוואה משנת 2002, ובכלל זה טענתו כי אחר שגילה המשיב את הצוואה מיום 3.9.02 הוא הפעיל על המנוחה מכבש לחצים עד שהוציא ממנה בכוח ובתחבולות צוואה כוזבת בכתב יד שנערכה על ידה ביום 22.1.09 לפיה היא מעבירה לו את כל רכושה. אחרי כן החליטו המנוחים יחדיו לערוך צוואה הדדית ביום 16.9.10 לפיה בכוונתם להעביר את רכושם לאגודה למען החייל, ושוב, כאשר גילה זאת המשיב הוא הפעיל לחץ על המנוחה, וכך חתמה היא שוב על צוואה בכתב יד, היא הצוואה אותה המשיב מבקש לקיים, אלא שבכך לא תם גלגול הדברים - אחר שיחה בין המנוחה למנוח הם ערכו צוואה הדדית נוספת ביום 2.9.13, לפיה בכוונתם לחלק את רכושם בין כלל ילדיהם, אלא שאחר שגילה זאת המשיב הוא אילץ את המנוחה לערוך צוואה נוספת בכתב יד וכן פעל לניתוק הקשר בין המנוח למנוחה. בנסיבות אלו, המנוח אשר נותר ללא בת זוגו כאשר מצבו הרפואי רעוע, נאלץ לעשות אף הוא צוואה נפרדת.
נוכח הנסיבות המתוארות ברור כי אין תוקף לכלל הצוואות זולת הצוואה אותה מבקש המערער לקיים, היא צוואת המנוחה מיום 3.9.02.
17.המערער עותר, אפוא, לביטול החלטת בית משפט קמא מיום 4.2.21 וליתן לו אורכה להגיש בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 3.9.02 או בקשה לקיום צו ירושה אחר עיזבונה ולהחזיר התיק לבית משפט קמא על מנת שידון בו לגופו.
תמצית טענות המשיב
18.המערער חסר מעמד להגשת הערעור ולניהול הליך התנגדות לצוואת המנוחה. המערער אינו צד להליך ההתנגדות לצוואת המנוחה, אינו מיורשיה, ואינו בעל דין בכל הקשור לצוואתה. המערער לא הכיר את המנוחה ולא קיים אתה כל קשר בימי חייה, אין לו ידיעה אודות נסיבות עריכת הצוואה או מי מהצוואות האחרות ואין הוא יכול לחתום על תצהיר באשר טענותיו הן עובדתיות אך אינן מידיעתו. תכלית הערעור היא יצירת סחבת, עיכוב וסרבול ההליך המשפטי. בהחלטת בית משפט קמא מיום 14.6.20 (שם, בפסקה 13), הובהר, כי יש למנות מנהל עזבון ניטראלי לעיזבון המנוח וכי הוא יהא בעל הסמכות לנהל את הליכים המשפטיים שנפתחו על ידי המנוח בחייו. בית המשפט חזר על קביעותיו אלו בהחלטותיו מיום 20.8.20 ומיום 28.12.20, עת הבהיר כי אין למערער מעמד בנוגע לניהול ההתנגדות לצוואת המנוחה.
19.ע"פ סע' 67 לחוק הירושה רק "מעוניין בדבר" רשאי להגיש התנגדות לצוואה. מעוניין בדבר הוא רק זה הנהנה באופן ישיר מעיזבון המנוח. המערער אינו עונה להגדרת מעוניין בדבר, שכן בכל מקרה, אין בינו ובין המנוחה דבר וחצי דבר, והוא לא נהנה באופן ישיר, מצוואתה.
20.אין לקבל את טענת המערער כי אין לקיים את צוואת המנוחה עד לבירור זהות יורשי המנוח זאת במיוחד משמונתה מנהלת עזבון אשר ניהול הליכי העיזבון המנוח הם בסמכותה. המנוחה נפטרה עוד קודם למנוח בשנת 2017 והמשיב ממתין מזה שנים רבות לקיום צוואתה. ע"פ תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, שחלו בעת קיום ההליכים בעניין הצדדים, ניתן למנות מנהל עזבון לצורך ניהול הליכים משפטיים של המנוח ואין צורך להמתין עד לבירור יורשיו. משמונתה מנהלת העיזבון אין ליורשים רשות לנקוט באף הליך בשם העיזבון כפי שהובהר בהוראת סע' 121 (א) לחוק הירושה.
21.בדין מחק בית המשפט את התנגדות המערער בהעדר עילה וניהול הליך סרק. כאמור, המערער אינו יכול להיות "מעוניין בדבר" שכן הוא לא יכול להיות בין יורשי המנוחה, כך שגם אם התנגדותו הייתה מתקבלת התוצאה הנותרת הייתה זהה להוראות הצוואה מיום 4.12.12. בין הצוואה שהמנוח טען לקיומה ובין הצוואה שהמשיב עתר לקיומה נערכו עוד 3 צוואות (ביום 22.1.09; ביום 16.9.10; וביום 1.5.11). כידוע צוואה מאוחרת מבטלת את הקודמת לה, ויותר מכך, הצוואה ההדדית מיום 16.9.10 אינה תקיפה שכן שני המנוחים ערכו צוואה אחרת מאוחרת לה. העובדה ששני המנוחים ערכו צוואות מאוחרות לצוואה ההדדית מהווה חזקה עובדתית כי הצוואות בוטלו כדין, ומכל מקום, הצוואות מיום 22.1.09 ומיום 1.5.11 קובעות בדיוק את אותן קביעות שקובעת הצוואה מיום 4.12.12. יתר על כן, גם אם הייתה מקוימת הצוואה משנת 2002, הזכות שיש בה למנוח היא אך ורק זכות מגורים בבית המגורים, זוהי זכות אישית שאין למערער מאומה בה.
22.בדין מחק בית משפט קמא את התנגדות המערער בהעדר בקשה חלופית לצו קיום צוואה וזאת מכוח הוראת סע' 39 לחוק הירושה.
תמצית טענות האגודה
23.האגודה טוענת כי אינה צד להליכים הנוגעים לעיזבון המנוחה, לא ברור מדוע האגודה צורפה כצד להליך מה גם שכתב הערעור נוסח באופן מבזה, משפיל ומשתלח כלפיה תוך הטחת האשמות משוללות יסוד. בשל כך עומדת האגודה על חיוב המערער בהוצאות לדוגמה.
24.לגופם של דברים מותירה האגודה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.
תמצית טענות מנהלת עזבון המנוח
25.מעת שמונתה מנהלת עזבון לעיזבון המנוח היא פעלה לברר את הפערים שבין הצוואה אותה מבקש לקיים המשיב לבין הצוואה אותה ביקש לקיים המנוח וזאת על מנת לשקול האם ראוי שעזבון המנוח אותו היא מנהלת ינהל הליך מורכב זה. לטענת מנהלת העיזבון היא לא קיבלה מענה ענייני ממי מהצדדים לשאלה זו.
26.מכל מקום, לסברת מנהלת העיזבון, היה מקום להמתין, כפי שאכן נעשה, להכרעה בהתנגדות לצוואת המנוח על מנת שבית המשפט ידע מיהו יורש המנוח ורק לאחר הכרזה על היורש יש לאפשר לאותו יורש לנהל את ההתנגדות ביחס לצוואת המנוחה. מנגד, אין להתעלם כי הדבר עלול לעכב את ההכרעה בעניין צוואת המנוחה למשך שנים רבות, כך יש לשקול אף את סיכויי ההליך ולעניין זה לא ברור כלל מה התועלת הכלכלית שתצמח מההתנגדות לעיזבון המנוחה. לפיכך נראה כי ככל שערכאת הערעור תסבור שיש מקום לנהל את ההתנגדות כעת הרי שיש להורות למערער להפקיד ערובה משמעותית להבטחת הוצאות העיזבון למקרה בו ההתנגדות תדחה וזאת נוכח הנזק שעשוי להיגרם למשיב מהימשכות ההליך.
****
27. בפני בית משפט זה התקיימו שני דיונים; הראשון, ביום 3.11.21, במסגרתו נטען בפני בית המשפט כי דיון קרוב שעתיד להתקיים בפני בית המשפט קמא יקבע, בין היתר, האומנם המערער יורש בעיזבון המנוח, עניין שיש לו השלכה לסוגיות כאן. משכך, הורינו על דחיית הדיון עד להחלטת בית משפט קמא בשאלת זהות יורש עיזבון המנוח. פסק דינו של בית משפט קמא התעכב זמן רב ורק ביום 6.12.22, ערב הדין השני שהתקיים לפנינו (!), ניתן פסק דינו של בית משפט קמא בעניין זה.
פסק דינו של בית משפט קמא שניתן, כאמור, ערב הדיון בפנינו, ביום 6.12.22, דן בתקפותן של צוואות שונות שנערכו על ידי המנוח. המשיבה, בתו, עתרה לקיום צוואה מיום 31.8.14 ואילו המערער עתר לקיום צוואתו המאוחרת מיום 20.11.17 בה הוא נקבע כזוכה יחיד. בית המשפט קמא מצא כי יש לקיים את צוואתו האחרונה של המנוח כטענת המערער כיוון שלא הוכחה העדר כשירותו של המנוח לערוך צוואה במועד עריכתה וכן לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצד המערער או מי מטעמו. היפוכם של דברים - הוכח כי מערכת היחסים בין המנוח לבין בתו המשיבה הייתה עכורה, דבר שיש בו להסביר את תוכן צוואתו האחרונה. מתוך שכך נדחתה בקשת המשיבה לקיים את צוואת המנוח משנת 2014. המשיבה חויבה בהוצאות משפט בסך של 15,000.
נוכח קביעותיו אלו של פסק הדין הנזכר, הרי שלכאורה עומדת למערער הזכות לטעון לעניין עזבון המנוחה שכן הדבר עשוי להשפיע על זכויותיו שלו כזוכה בעיזבון המנוח.
לאור קביעות אלו של בית המשפט התקיים הדיון השני בפנינו, ביום 7.12.22; בשל המצב שנוצר אחר קבלת פסק דינו של בית משפט קמא מיום 6.12.22, אפשרנו לצדדים השלמת טיעון בסוגיה. נביא את עיקרי הנטען על ידם, כאשר לעניין זה מבחינת סדר הדברים נקדים את טענות המשיב המתייחסות לפסק דינו של בית משפט קמא בעניין עזבון המנוחה.
עיקר טענות המשיב
28.בדין סולקה התנגדות המערער על הסף בשל מעשה בית דין העולה מפסק דינו של בית משפט מיום 10.7.16 הקובע את מועד הקרע בין הצדדים ליום 1.4.15 באופן שאינו מאפשר מתן צו ירושה על פי חוק הירושה שכן ברי כי בעת פטירת המנוחה הצדדים לא היו בני זוג. אין לקבל את טענת ב"כ המערער שהועלתה בדיון מיום 7.12.22 לפיה בכוונתו לערער על פסק הדין מיום 10.7.16 שכן לא זו בלבד שהמנוח לא מצא לערער עליו הרי שחלף המועד להגשת הערעור. בקשה שהגיש המנוח לביטול פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט וכך גם בר"ע שהוגשה בעניינה. לפיכך יש לדחות על הסף את הטענה שהמערער יורש מכוח הדין.
29.קיים השתק שיפוטי נוכח העובדה שהמנוח עצמו נהג באופן המורה על בטלותה של צוואת 2002. המנוח עצמו ערך עם המנוחה צוואה הדדית בשנת 2010 ממילא הוא מנוע מלהעלות טיעונים באשר להעדר כשירותה של המנוחה אותה עת.
30.נוכח קיומן של צוואות רבות המאוחרות לצוואת 2002 (צוואה בכתב יד משנת 2009, צוואה הדדית משנת 2010 וצוואה בעדים משנת 2011, כאשר בכל הצוואות הנזכרות צוותה המנוחה את כלל עיזבונה למשיב), הרי שגם אם הייתה מתקבלת התנגדות המערער לצוואת 2012 לא היה מקום להורות על קיום צוואת 2002 נוכח הצוואות הרבות המאוחרות לה.
31.המנוח, ובתוך שכך המערער, שמבקש לנהל את ההתנגדות במקום המנוח, מעולם לא הגיש בקשה חלופית לצו קיום צוואה או לצו ירושה, כך שאף אם תתנהל ההתנגדות שלו ותידחה, הוא מבקש להמשיך להעלות טענות ולהגיש התנגדויות כל פעם בטענה שיתכן שיש לקיים צוואה אחרת של המנוחה, באופן שלא יאפשר לממש את רצונה של המנוחה ולסיים את ההליך. לעניין זה מפנה המשיב להוראות סע' 39 לחוק הירושה.
תמצית טענות המערער
32.לא היה מקום לדחות את התנגדותו של המערער על הסף - המערער התנגד לקיום צוואת המנוחה משנת 2012 כאשר קיימות ראיות של ממש לכך שהיא הייתה בלתי כשירה לעריכת צוואה אותה עת, ובכלל זה תיעוד רפואי מחודש נובמבר 2012 כחודש קודם לעריכת הצוואה לפיה היא לוקה באלצהיימר, חרדה ודכאון.
33.אין ממש בטענת המשיב כי ההחלטה לעניין פירוק השיתוף בנכסי המנוחים היא חלוטה. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 11.12.22 אפשר למשיב להגיש ערעור בזכות ככל שהערעור על פסק הדין של בית המשפט בעניין עזבון המנוחה ידחה.
34.לא היה מקום לדחות את התנגדותו של המנוח לצוואת המנוחה משנת 2012 על הסף שכן בשל פטירתו לא עלה בידו להגיש בקשה לקיום צוואה אחרת או בקשה למתן צו ירושה. כך שגה בית המשפט בכך שלמרות קביעתו את ההתנגדות לשמיעת הוכחות שינה החלטתו והורה על מחיקת ההתנגדות על הסף. יתר על כן, גם קרן ליבי התנגדה לקיום צוואת המנוחה מבלי שעתרה לקיומה של צוואה אחרת.
****
35.הבאנו את העובדות הנדרשות ופירוט טענות הצדדים באריכות רבה שכן החלטה גופה תהא קצרה והורתה במסכת העובדות הנזכרת ואשר פורטה פרט היטב.
36.אין ספק כי נוכח פסק דינו של בית משפט קמא לפיו המערער זוכה בעיזבון המנוח הרי שהוא בגדר "מעוניין בדבר", ע"פ הוראת סע' 67 לחוק הירושה, ביחס לעזבון המנוחה. וזו לשונו של סע' 67 לחוק -
"הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יודיע על כך הרשם לעניני ירושה ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות; כל המעונין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לעניני ירושה תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו" (הדגשה שלנו)
37.בספרם דיני ירושה ועיזבון מבארים המחברים ש. שוחט, מ. גולדברג וי. פלומין, מיהו הנכלל בגדרו של ה"מעוניין בדבר", כדלקמן:
"'מעוניין בדבר הנו בוודאי מי שטוען להנאה ישירה או עקיפה מהעיזבון, דהיינו מי שעשוי ליהנות באופן ממשי מעיזבונו של המנוח בין באופן ישיר ובין באופן עקיף, במקום שתידחה הבקשה, כגון יורש על פי דין שלא נכלל בבקשה לצו ירושה; יורש על פי דין שהודר בצוואה שקיומה מתבקש או שחלקו הוקטן לעומת חלקו כיורש על פ דין; זוכה על פי צוואה הקודמת לזו שקיומה מתבקש... רוצה לומר, מי שיש לו אינטרס ממוני אובייקטיבי עכשווי בעיזבון, להבדיל מאינטרס עתידי, כגון בנו של יורש פוטנציאלי או זוכה פוטנציאלי שיש לו ציפייה עתידית לרשת או לזכות בעיזבונו של אותו יורש/זוכה פוטנציאלי שזה האחרון יזכה בעיזבון המוריש... עם זאת 'המעוניין בדבר' זכאי להתנגד גם אם האפשרות כי יהיה בעל זכות בעיזבון אם הצוואה לא תקוים מוטלת בספק - יורש על תנאי גם אם קיים ספק לגבי מימושו של התנאי...; יורש אחר יורש...; אדם הנמצא בקבוצת אנשים אשר מתוכה יש לבחור זוכה...;... המסתלק מזכותו בעיזבון... וכן מי שהסתלקו לטובתו...; ...צדדים לעסקאות בירושה...; ....לנושה של יורש יש אינטרס ממוני ממשי בביטול צוואה המדירה את מי שחייב לו כספים מעיזבון המוריש כיורש על פי דין...; מנהל עיזבון..." (עמ' 152-153).
38.חידוד לדברים ניתן למצוא בדבריו של כב' הש' י. קדמי בשבתו בבית המשפט העליון בפסק דינו בעניין רעא 3154/94 - הילאנה כמאל עאסי נ' חביב עאסי ו-4 אח', (1995) בהבהירו -
"מוכן אני לקבל את גישתו של השופט קמא, לפיה רחבה משמעותו של הדיבור "המעונין בדבר" מזו של הדיבור "הנוגע בדבר".
ה"נוגע בדבר" הוא, לשיטתי, מי שטוען לזכות הנאה "ישירה" בעזבון כיורש על פי דין או כזוכה על פי צוואה; בעוד שה"מעונין בדבר", יכול שיהיה גם מי שטוען להנאה "עקיפה" מן העזבון מכוחו של יורש או זוכה כאמור. ברם, גם זה וגם זה הם הנהנים עצמם; וזכותם להנאה-הינה זכות "קיימת", להבדיל מ"צפייה" לזכות בעתיד....
"נוגע בדבר" ו"מעונין בדבר" הם, איפוא, רק אלה, שאם מתקבלת גירסתם - הם עצמם נהנים "מייד" מן העזבון; ולא כלול בהם מי שמצפה לרשת אותם, תהא "צפייתו" סבירה ככל שתהא."
39.בדומה מצאנו בעניין תע (ירושלים) 56266-12-20 - ע.ד.ו נ' עוד ב', (2021) כי -
" בכל הנוגע לפירוש המונח הנ"ל וקביעת הזכאים להגיש התנגדות, כבר נפסק ונכתב כי הכוונה הינה למי שעשוי ליהנות באופן ממשי מעיזבונו של המנוח, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף אם תידחה הבקשה, כגון יורש על פי דין שהודר בצוואה, או זוכה על פי צוואה מוקדמת מזו שמבוקש לבטל, כן נפסק כי מעוניין בדבר הינו בעל זכות ישירה או עקיפה או בעל ציפיה להנאה מהעיזבון. ויודגש כי מדובר רק במי שיש לו אינטרס ממוני אובייקטיבי עכשווי בעיזבון וזאת אף להבדיל מאינטרס עתידי.... משמעות האמור הינה כי המשיב שאינו טוען להיותו זוכה מכוח צוואה קודמת של המנוח ואינו יורש על פי דין של המנוח, אינו יכול להוות "מעוניין בדבר" מכוח הוראות סעיף 67 לחוק, ובהתאם לכך לא היה זכאי להגיש את ההתנגדות לקיום הצוואה" (ועוד ראו לעניין זה - תמש (חיפה) 24826-06-18 - א.פ נ' ס.פ, (2020) סע' 26-27 לפסק הדין) ; תע (תל אביב) 10739-01-18 - ד.ש. נ' י.ש., (2020), סע' 86-88 לפסק הדין)
40.בנדון, מעת שנקבע כי המערער זוכה בעיזבון המנוח הרי שאפשר שהוא "בעל זכות עקיפה" בעיזבון המנוחה, שכן בצוואת המנוחה משנת 2002, כדוגמה, היא מצווה את רכושה למנוח – רכוש בו זוכה המערער נוכח זכייתו בעיזבון המנוח.
מעת שהמערער הוא בגדר "מעוניין בדבר" ביחס לעיזבון המנוחה הוא רשאי להגיש התנגדות לצוואות שנערכו על ידה ואשר יש בהן לפגוע בזכותו העקיפה לרשת חלק בעיזבונה.
41.אכן אין להתעלם מכך שאפשר שההתנגדות אינה אלא התנגדות סרק שכן אם לא תקוים צוואת המנוחה משנת 2012 הרי שיש צוואות מוקדמות יותר שנערכו על ידה ואשר מאוחרות לצוואה משנת 2002 כך שגם אם תבוטל הצוואה מ- 2012 אין הכרח כי המערער יזכה בחלק בעיזבונה של המנוחה מכוח זכייתו בעיזבון המנוח ואולם עדיין קיימת חשיבות בבירור רצונו האמתי של המת ומעת שהמערער בא לגדרו של מעוניין בדבר הרי שניתן עשות שירות בהתנגדותו לצורך בירור רצונו של המת. זאת ועוד, אפשר, גם אם הדבר נראה רחוק ובלתי סביר, כי בסופו של יום יעלה בידי המערער להוכיח כי הצוואה אותה יש לקיים היא דווקא צוואת המנוחה משנת 2002 ואין לשלול הדברים על הסף מבלי לתת לו אפשרות להוכיח את התנגדותו.
42.איזון ראוי במצב דברים שכזה יהיה בחיוב של המערער להפקיד ערובה משמעותית להבטחת הוצאות הצדדים כתנאי לבירור התנגדותו וזאת מכוח הוראת סע' 157 לתקנות סדר הדין האזרחי – התשע"ט – 2018.
43.בנסיבות אלו אנו מורים על ביטול החלטתו של בית משפט קמא לפיה תמחק התנגדות המערער על הסף, ואולם קובעים כי כתנאי לשמיעת התנגדותו יפקיד המערער תוך 21 יום מהיום סך של 120,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים. בהעדר הפקדה במועד תימחק התנגדותו.
45.בנסיבות העניין, בהן, אלמלא הכרעת בית המשפט מיום 6.12.2022, יכול שהתוצאה הייתה שונה, לא מצאנו לעשות צו להוצאות.
הערובה שהופקדה על ידי המערער תושב לידיו באמצעות בא כוחו.
46.טרם סיום נחזור ונציע לצדדים, כי בנסיבות העניין, ונוכח העובדה כי הן המנוחה והן המנוח אינם עוד בין החיים, ונוכח העובדה, כי אף צוואת המנוחה שלקיומה עותר המערער, הצוואה משנת 2002, מעניקה את מלוא הזכויות בבית המגורים למשיב, כי הצדדים יפעלו למימוש בית המגורים וככל שלמערער טענות בנוגע לזכויות כל שהן בבית המגורים, יגיעו הצדדים להסדר במסגרתו חלק מתמורת בית המגורים תיוותר בידי מנהל עיזבון המנוחה. סבורים אנו, כי הסדר כאמור, עשוי למנוע נזקים כספיים שעשויים להיגרם למשיבים כתוצאה מניהול התנגדות המערער שסיכוייה נראית כיום, לא גבוהה.
47.ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"ג, 21 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
מיכל ברנט, שופטת בכירה
|
צבי ויצמן, שופט
|
יעל מושקוביץ, שופטת
|