פס"ד בתובענה לפסיקת מזונות עבור שלוש קטינות, ע"י אביהן, שהינו מוסלמי

בעניין הקטינות:

ש' ילידת 28.04.2006

י' ילידת 21.09.2007

ס' ילידת 11.03.2011

לפני תובענה לפסיקת מזונות עבור שלוש קטינות, ע"י אביהן, שהינו מוסלמי.

האב נישא לאם הקטינות לאחר שהמירה דתה מהדת היהודית לאיסלאם, ובהתאם להחלטת ביה"ד השרעי, הן נמצאות כיום במשמורתו.

לאחר שנפרדה מהתובע, שבה הנתבעת ליהדותה.

רקע עובדתי

1. התובע הינו מוסלמי, נישא לנתבעת, עת היתה קטינה בנישואין פרטיים (ר' דברי התובע בפרו' 25.02.19 עמ' 2). בהמשך, נישאו הצדדים ביום 28.08.16, לאחר שהנתבעת המירה את דתה מהיהדות לאיסלאם (החלטת התאסלמות מס' ***/****, כפי שצויין ע"ג חוזה הנישואין). הנישואים אושרו בביה"ד השרעי. כן צורף לתיק אישור על תעודת המרה דת מהממונה על המחוז במשרד המשפטים מיום 19.03.07.

1. מנישואיהם נולדו שלוש קטינות ילידות ***, *** ו-*** (כיום בנות 13, 12 ו-8 בהתאמה).

1. אין חולק כי בחודש 09/15 עזבה הנתבעת את בית המגורים ואת בנותיה. התובע טען שהנתבעת בגדה בו והגדיר את עזיבתה כ"נטישה" שנעשתה ללא מחשבה ובאופן פתאומי,  ואילו לטענת הנתבעת התובע הוא זה אשר גרם לה לברוח מהבית (לתיק צורף סיכום אישפוז של הנתבעת מיום 14.07.14 לאחר נסיון אובדני בו צויין כי לטענת הנתבעת היא סובלת מאלימות בשנה האחרונה מבעלה ומאחיו). כן טענה כי נאנסה ע"י התובע (עמ' 13 לפרוט'). עוד טענה כי לאחר הפרידה הסכימה לקיים יחסי מין עם התובע, כתנאי למפגשים עם הקטינות (עמ' 13-14 לפרט'). 

1. לאחר פרידת הצדדים שבה הנתבעת ליהדותה (לתיק צורף אישור ביה"ד הרבני האזורי מיום 06.06.16 ואישור על תעודת המרת דת מהממונה על המחוז במשרד המשפטים מאותו היום).

1. ביום 18.01.17, התגרשו הצדדים בביה"ד השרעי (לתיק צורפה תעודת גירושין).

1. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות כלשהן בהליך יישוב הסכסוך, ולפיכך הגיש התובע תובענה רכושית ואת התובענה דנן למזונות הקטינות.

1. אשר לתובענה בעניין המשמורת, זו הוגשה ע"י התובע לביה"ד השרעי בעכו וטרם ניתנה הכרעה סופית.

1. מהחומר בהליך המשמורת אשר הוגש לתיק עולה כי הצדדים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה ביום 22.01.2018, לפיהן התובע הינו המשמורן היחיד והבלעדי של הקטינות. עוד נקבע כי זמני שהות בין הקטינות לאימן יהיו אחת לשבועיים במרכז הקשר ב***  ואחת לחודש במסעדה ב***.

1. אין חולק כי בפועל האם אינה רואה את הקטינות כלל, מאז תקרית שארעה במרכז הקשר לפני כשנה.

1. בהתייחס לאותה התקרית, העיד התובע כי האם זרקה עליו אבנים ותקפה אותו במרכז הקשר ומאז קיבל הוראה מלשכת הרווחה לא להביא את הקטינות למרכז הקשר (ר' דבריו בפרו' מיום  25.02.19 עמ' 8). מנגד העידה האם באותו הדיון, כי מדובר בניכור הורי ובהסתה מצידו של האב, וכי ניסתה לזרוק אבנים לאחר שהנתבע קנטר אותה, דיבר עליה סרה בפני הקטינות ומתוך איבוד עשתונות.

1. עוד אין חולק כי האב, אשר בינתיים נישא בשנית, הוא זה אשר נושא במלוא צרכי הקטינות. 

תמצית טענות הצדדים:

1. לטענת התובע יש לחייב את הנתבעת במזונות הקטינות מכוח סעיף 3א לחוק המזונות ומכוח הלכת בע"מ 919/15.

1. מנגד טוענת הנתבעת, כי סעיף 3א לחוק המזונות אינו חל על מי שחב במזונות ילדיו לפי הדין האישי החל עליו.  הדין האישי החל על התובע, הינו הדין השרעי  המטיל חובה אבסולוטית על האב לזון את ילדיו והלכת בע"מ 919/15 אינה חלה בנסיבות מקרה זה.

הדין האישי החל:

1. בדיון שהתקיים בפניי ביום 25.02.2019, הצהירו ב"כ הצדדים כלדקמן:

"לשאלת בית המשפט מהו הדין האישי החל על הצדדים אנו משיבים כי אין מחלוקת שהדין המוסלמי חל".

1. חרף הצהרתם זו, ביסס האב את תביעתו על הוראת סעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1958 (להלן: "חוק המזונות").

1. חובת תשלום מזונות קטינים קבועה בסעיף 3(א) לחוק המזונות, לפיו אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים ע"פ הדין האישי החל עליו:

"3. (א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".

1. הוראות החוק קובעות במפורש כי רק כאשר אדם אינו חייב במזונות לפי הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי - יחולו הוראות חוק המזונות קרי – חיוב לפי סעיף 3א לחוק הקובע כדלקמן:

"3א. (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

1. כידוע, הדין השרעי מטיל על האב חובה לשאת במזונות ילדיו, רק במקרה של "הורות חוקית". בעניין זה נפסק כי "דין האיסלאם הוא, שילד אשר נולד עקב יחסי אישות ללא נישואין - אין הילד מתייחס לאביו אלא לאמו בלבד. רק ילד שנולד בנישואין - או, במקרים מסוימים, כאשר האב מכיר בו כבנו - הוא בן (או בת) ל"אביו"; ואילו ילד שנולד בלא שהיו קשרי נישואין בין האב לבין האם הוא כבן-בלי-אב, בן או בת שאין ייחוסם לאביהם. רק בנישואין נוצרת אבהות על-פי דין (אבהות "חוקית"), ורק אבהות על-פי דין מולידה זכויות וחובות של אב ובן, כירושה, אפוטרופסות ומזונות. (ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, מט(2) 578 (1995).

1. עוד נפסק בע"3077/90 הנ"ל, כי "במקום שחל דין אישי על אדם, פותחים באותו דין אישי, לידע ולהיוודע אם מטיל הוא חובת מזונות, אם לאו. אם מטיל הדין האישי חובת מזונות, חלות הוראותיו של אותו דין והוראות חוק המזונות מסיגות עצמן מפניו. ואילו אם אין אותו דין אישי מטיל חובת מזונות, ממלא חוק המזונות את החלל ומחייב במזונות" הכל על מנת שלא להותיר קטינים ללא מזונות.

1. במקרה זה לא נותר "חלל" למלא. אין ספק כי הדין השרעי רואה בשלוש הקטינות כמי שנולדו מאבהות חוקית. הצדדים נישאו בנישואין שרעיים, והתגרשו בפני בית הדין השרעי, אשר כאמור דן כיום בתביעת המשמורת.

1. הקטינות נולדו כתוצאה מנישואין דתיים המוכרים על ידי הדין השרעי, ולפיכך חלה על האב חובה אבסולוטית לשאת במזונות ילדיו (ר' לעניין זה הדברים שנפסקו בתמ"ש (חדרה) 1320/01 ע.א. נ' ע.י. (18.10.2006)).

1. בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לפנות לסעיף 3א לחוק המזונות.

1. אינני סבורה כי יש רלבנטיות לשאלת הליך שיבתה ליהדות של התובעת שנעשה לאחר הפרידה, ואף התובע לא טען שיש לכך השלכה על שאלת החיוב במזונות (על השלכות המרת דת שנעשתה לאחר שהוגשה תביעת מזונות ר' הדברים שנפסקו בתמ"ש 48139-04-14. ביהמ"ש בחן מהו הדין האישי החל על האב הנתבע (בסופו של דבר הוחלו הוראות חוק המזונות משום שהדין האישי השרעי לא הטיל חיוב במזונות), תוך שבית המשפט מציין כי מדיניות משפטית ראויה מחייבת למנוע שינוי בפסיקת המזונות בעקבות שינוי דת).

חיוב במזונות ע"פ הדין השרעי:

1. המקור לחיוב במזונות ילדים  בקשרי הדם ובשל היותם חלק ממנו ובשר מבשרו. בניגוד למעגלים במשפט העברי, בדין המוסלמי חל אי שוויון מלא בחיוב האב לבדו במזונות ילדיו ואין אדם שמשתתף איתו במזונות אלו, החיוב הוא ייחודי לאב ואין כל חובה על האם להשתתף עם האב במזונות הילדים.

1. בבש"א (קריות) 791/08 פלונית נ' פלוני, סיכם כב' השופט מאזן דאוד את עקרונות החיוב במזונות ע"פ הדין השרעי. בין היתר נקבע כי "הדין האישי שחל על מוסלמים בישראל מכוח סימן 52 לדבר המלך במועצתו, הוא חוק המשפחה העות'מאני, לשנת 1917, המבוסס על האסכולה החנפית... בדין השרעי  האדם מחויב  במזונות עקב נישואין (בעל לאשתו) וקשרי דם (אב לבנו, בן לאביו וכדומה)... הכלל השרעי הראשון  ביחס למזונות כל אדם לרבות קטין, הוא שכל אדם עליו לזון את עצמו מכספו ומרכושו (למעט אישה שהחובה היא בכל מקרה על בן-זוגה), בהעדר רכוש או הכנסה החובה לזון ביחס לקטין היא על האב. מכאן שהמבחן במזונות קטין הוא מבחן הנזקקות בלבד".

1. "האב ימשיך לחוב במזונות קטין עד הגיעו לגיל שבו קטינים בגילו יכולים לעבוד ולהתפרנס. מקובל  כי עד לגיל 18 בו מסיימים קטינים את  לימודיהם, חייב האב לזון את ילדיו, ובמידה והבן ממשיך ללמוד לימודים מעל גיל 18 ממשיך האב ,עד לסיום לימודיו, לזונו. ביחס לבן הבגיר במידה והוא נזקק עקב נכות שסובל ממנה הבן שמונעת ממנו האפשרות לפרנס את עצמו, מוטלת החובה על האב... בדין המוסלמי קיים הבדל בין הבן לבין הבת בכל הקשור לחיוב המזונות. על האב לשלם מזונות לבת הנזקקת עקב מצבה הכלכלי, ללא הגבלה בגיל, בהעדר כל רכוש או הכנסה, עד לנישואיה. מיום נישואי הבת חובת המזונות עוברת לבן זוגה ועם גירושיה חובה זו שבה אל אביה".

1. כן צויין בפסק הדין כי גובה החיוב מוכרע על פי יכולתו הכלכלית של האב.  כאשר האב הוא אמיד ובעל יכולת כספית מוכחת, הרי הוא מחויב  במזונות " יסאר" ( שפע) ואם האב הוא עני  וחסר יכולת, במקרה זה הוא מחויב במזונות קיום שהם מזונות מינימום (כיפאיה).

1. אבות המזונות, לקטינים, בדין המוסלמי זהים למזונות בדין העברי בגין כלכלה, מדור, ביגוד, הנעלה, בריאות וחינוך (בש"א (קריות) 791/08   הנ"ל).

1. סעיפים 395 ועד 399 לחוק המשפחה העותמאני, משקפים את העקרונות שפורטו לעיל.  בתמש (נצ') 2072-01-09‏ ‏ ז.א.ס נ' א.א.ס, פרט חברי כב' השופט סארי ג'יוסי  את הוראות חוק המשפחה העות'מאני הרלבנטיות תוך הדגשה כי היקף חיוב האב במזונות ילדיו ייעשה בהתאם ליכולתו הכלכלית (ר' הפניות שם), וכי ככל שהאב עני, אז יחויב במזונות מינימאליים לילדיו, אך במידה והוא אמיד, כי יחוייב בסכום גבוה יותר בהתאם לשק"ד  בית המשפט.

1. בתמ"ש (נצרת) 2881/03 פלונית נ' פלוני (29.05.2006) הוסיף כב' השופט ג'יוסי כי "על פי הדין המוסלמי, יכולתו של אב ובעל לשאת במזונות אשתו וילדיו, אינה נמדדת רק על פי הכנסתו בפועל, אלא גם על פי פוטנציאל השתכרותו, כאשר הדין המוסלמי מגדיר את מי "שאינו יכול לעבוד ולהשתכר" כאחד מאלה מלבד: א. הסובל ממחלת נפש או מחלה הגורמת לאובדן מוחלט של כושר השתכרות. ב. מחסור בעבודה."

1. כן ר' הדברים שנפסקו בעניין זה בתמ"ש (נצ') 34258-07-13  נ.נ נ' ר.ח , בתמ"ש (נצ') 24824-04-12‏ ‏ נ.ח.ח נ' ס.ח (21/05/2013), תמ"ש (ב"ש) 32288-04-10 פלונים נ' אלמוני (19/11/2012), תמ"ש (נצ') 41298-10-11 ל.א.ע. נ' א.א.ר. (28/10/2012), כב' השופטת שפרה גליק בתמ"ש (חדרה) 1410/06 ו.ז.מ. נ' מ.מ.ח. (08.07.2007), כבוד השופט פיליפ מרכוס בתמ"ש (י-ם) 12881/03 ה.א. נ' א.א.

1. בתמ"ש (חדרה) 1320/01 ע.א. נ' ע.י. (18.10.2006) דחתה כב' השופט גליק על הסף תביעת אב למזונות שהוגשה כנגד האם, בהעדר עילה, נוכח חובת מזונות האבסולוטית המוטלת על האב.

1. יוטעם כי לא בכדי בחר התובע להגיש את תביעת המזונות לבית משפט זה ולא לביה"ד השרעי והיה מודע היטב לכך, כי ביה"ד לא יחייב אם במזונות ילדיה. ר' דברי התובע בפרו' מיום 25.02.2019 :

"ש. למה רק עכשיו הגשת תביעת מזונות?

ת. למה? כי לא חשבתי שאני אגיע לפה. לא רציתי להגיע לפה . רציתי שנסדר. רציתי לתקן.

ש. למה הגשת חלק מהתביעות שלך בבית הדין השרעי וחלק כאן?

ת. כי בשרעי  התגרשתי.  זה לא אותו עורך דין. שם הבנתי שאי אפשר להגיש את הבקשה הזו למזונות.

ש. מה מנע ממך להביא מסמך שאומר את זה?

ת.  לא חשבתי על זה להביא מסמך".

תחולת הלכת בע"מ 919/15 על הדין השרעי:

1. התובע ביקש להחיל את הלכת בע"מ 919/15 אף בעניינם של בני זוג מוסלמים. טענה זו אין בידי לקבל.

1. בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.07.2017) דן בית המשפט העליון בשאלת חלוקת נטל מזונות ילדים בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם. בפסק הדין הוכרעה אף שאלת מקור החיוב במזונות של ילדים בגיל 6-15, ונקבעה ההלכה כי בגילאי 6-15 שנים החיוב במזונות ע"פ הדין העברי הוא מדין צדקה והוא חל במידה שווה על שני ההורים, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.

1. פסק הדין לא חל על מי שדינו האישי הינו הדין השרעי וקביעות פסק הדין אינן רלבנטיות לדין השרעי (ר' לעניין זה הדברים שנפסקו בתמ"ש (נצרת) 37345-12-15 ר.א נ' שח.ח (25.09.2018), והדברים שנפסקו בתמ"ש (נצרת) 38928-08-15 י.א נ' ו.א (21.06.2018).

1. בתמ"ש 38928-08-15 הנ"ל, קבע חברי כב' השופט מחמוד שדאפנה כי לא ניתן להחיל את הלכת בע"מ 919/15 על מזונות ילדים המשתייכים לבני זוג שאינם יהודים "שכן מעגלי החיוב בדין השרעי המוסלמי שונים ממעגלי החיוב שנמצא עפ"י דין תורה... החלתו של בע"מ 919/15 על הדין המוסלמי, משמעותו ביטול הוראות מפורשות שציווה אלוהים. הוראות וחיובים שנקבעו בקוראן לא ניתן לבטלן כלל וכלל", כאשר בהמשך פסק הדין ציין כי ניתן להחיל את העקרונות שנקבעו בבע"מ לעניין הכנסות הצדדים וחלוקת זמני שהות של הילדים, תוך התחשבות במכלול הנסיבות. הודגש כי נקודת המוצא הינה כי "החיוב מוטל על האב ולא מחייבים את האישה במזונות ילדים", וכי מכוח בע"מ 919/15 לא ניתן יהיה לחייב אם במזונות ילדיה, אולם בעת חישוב הסכומים בהם יחוייב האב, יש לבחון את מצבו הכלכלי של האב מול האישה, אופי הטיפול בילדים של מי מהצדדים, זמני השהות של הילדים, על מי מוטלת האחריות לגידול הילדים ומי הוא ההורה הדומיננטי.

1. יצויין כי אף ביה"ד השרעי הגדול לערעורים, התייחס לפסיקת ביהמ"ש העליון בבע"מ 919/15 וקבע כי זו אינה חלה בעניינם של מוסלמים. ר' פסק דינו של חברי, מנהל ביה"ד השרעיים, כב' הקאדי איאד זחאלקה בתיק מס' 132/2018 (02.09.18). כב' הקאדי זחאלקה הדגיש כי אב מוסלמי חייב במזונות ילדיו, ללא קשר לשאלת המשמורת, וכי חובה זו מוטלת על האב המוסלמי בהתאם לחוק ולפסיקה (ר' ההפניות שם).

1. התובע לא השכיל להציג בפני אסמכתא בדין השרעי מכוחה ניתן לחייב אם במזונות ילדיה או מקור המצדיק לפטור את התובע מחובתו המוחלטת לזון את ילדיו. כאמור לעיל, האב היה מודע היטב לכך, ולא בכדי בחר להגיש תביעה זו דווקא בבימ"ש זה.

טובתן של הקטינות, יכולתו הכלכלית של האב שהנו נכה צה"ל:

1. האב הדגיש בטיעוניו את עובדת היותו נכה צה"ל וכי אין להביא בחשבון את הקצבה שהוא מקבל ממשהב"ט, שכן היא מיועדת לספק את צרכיו הרפואיים השונים, וכי טובת הקטינות מצדיקה חיוב האם במזונות הקטינות.

1. מהראיות שהוגשו לתיק עולה כי יכולתו הכלכלית של האב מאפשרת לספק לקטינות את כל צורכיהן.

1. ראשית, העובדה כי האב מוכר כנכה צה"ל איננה מעידה על העדר יכולת כלכלית לזון את בנותיו.

בהתאם לפסיקה, אין בנכותו של אב כדי לפטור אותו מחובת המזונות או לצמצמה. בהקשר זה ר' תמ"ש (נצ') 14993-02-11 ר.ד  (קטין) נ' מ.ד (01.01.2013)), שם אוזכרו מקרים שונים בפסיקה, שבהם נקבעה נכות תפקודית ולא כל שכן רפואית שהוכרה על ידי המל"ל, ובכל זאת ראו בתי המשפט לענייני משפחה לנהוג בזהירות בכל הנוגע לפטור ו/או הפחתת חיוב האב הנכה במזונות הילדים (כך, אוזכרו תמ"ש (ת"א) 56702/04 א.א נ' י.ו.א. (25/06/2006,) שם חוייב אב המקבל קצבת נכות מלאה מהמל"ל (75% נכות כללית), במזונות בתו הקטינה בסך 1,265 ₪ בחודש ; תמ"ש (קר') 2440/05 נ.ח. נ' נ.ז. (28/06/2006, שם חוייב אב המתפרנס מקצבת נכות בלבד, אשר ויתר על כל זכויותיו בדירה לטובת האם בהסכם גירושין בין השאר חלף מזונות, בתשלום סך כולל של 2,200 ₪ לשלושה ילדים קטינים; מקרה אחר חוייב אב נכה 100% המתנייד בכסא גלגלים בתשלום מזונות בסך 1,570 ₪ לאחד מילדיו, אך נקבע כי ביצוע החיוב ייעשה על ידי המל"ל בלבד (תמ"ש (ת"א) 82411/97 כ.ד. נ' כ.י.(13/06/2002,); כן ר' פסק דינו של חברי כב' השופט ארז שני, לפיה אין זה ראוי לפטור אב המקבל קצבת נכות מהמל"ל ממזונות בנו הקטין וכי יש לחייבו בתשלום סך של 1,500 ₪ בחודש, כאשר השתכרותו של האב מהמל"ל בתוספת סיוע ממשרד השיכון הייתה בסך 2,720 ₪ בחודש (תמ"ש (ת"א) 25361-11-10 י.ד. נ' י.ח. (24/05/2011). עוד ר' דברי כב' השופטת אספרנצה  אלון בתמ"ש (קר') 16500/04 פלוני נ' אלמונית (13/3/2006) שם נפסק כי קבלת קיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי איננה חזות הכל בדבר יכולתו של 'הנכה' לצאת ולהשתכר, לצאת ולהשלים את קיצבת הנכות שלו, וכי על הנכה להתכבד ולפרט בפני בית המשפט מהן המגבלות שבגינן ניתנה לו הנכות ולשכנע שאותן מגבלות, בין פיזיות בין נפשיות, מונעות ממנו באופן מוחלט לצאת ולהשתכר ו/או להשלים את הכנסותיו.

43. שנית, משמדובר באדם שהוכר כנכה צה"ל, ואשר מצהיר כי זכאי הוא להטבות כלכליות שונות, והטבות אחרות נשללו ממנו עקב נישואיו השניים, שומה עליו לפרוס את כל המסמכים והנתונים המעידים על יכולתו הכלכלית וההטבות שהוא מקבל וזכאי לקבל ממשהב"ט, אולם זאת התובע לא עשה. התובע הגיש עשרות רבות של עמודים כנספחים לתצהירו, אולם הציג תמונה חלקית ביותר אודות הכנסותיו ויכולותיו הכלכליות, לא צרף דפי חשבונות בנק המעידים על יכולתו כלכלית ואף לא צרף תלושים רלבנטיים (כל שצרף התובע הוא תלוש בודד בלתי קריא – ר' דברי ב"כ התובע בעמ' 6 לפרוטוקול ש' 1). לתצהירים לא צורף כל מסמך המעיד על הכנסותיו.

44. כאמור, לא התרשמתי כי מדובר בתובע שהוא חסר יכולת כלכלית. התובע העיד שבבעלותו רכב חדש מסוג אאודי בשווי של 300,000 ₪. האב טען כי הוא מחליף רכב כל שלוש וחצי שנים, וכי שילם סכום חלקי ביותר בעקבות ההטבות ממשהב"ט אולם לא הוכיח זאת במסמכים, מכל מקום עלות החזקת רכב מסוג זה בוודאי שאינה מזערית (ר' עמ' 7 לפרוט'). בנוסף, טען כי קנה עבור הנתבעת והבנות תכשיטים וזהב בשווי של עשרות אלפי שקלים (עמ' 3 ש' 1 ואילך), צרף קבלות בשווי אלפי שקלים עבור רכישות ברשת אדידס, דבר המעיד על יכולת כלכלית.

45. שלישית: אף לגירסת האב, הוא היה המפרנס היחיד של המשפחה כאשר התובעת עבדה בנקיון בעבודות מזדמנות בלבד ולטענתו גם את אשר הרוויחה, הפקידה לחשבונה הפרטי ועשתה בכסף שימוש לצרכיה האישיים בלבד. אם האב נשא במלוא מזונות הקטינות ואישתו בתקופת החיים המשותפים (במהלכה החל בבניית ביתם של הצדדים), מסוגל הוא לשאת במלוא צרכיהן לאחר הפרידה, באותה רמת החיים לה הורגלו.

46. בשולי הדברים אציין כי התובע העריך את צרכי הקטינות על דרך ההפרזה, והעמיד אותם בסך של 2,450 ₪ לכל אחת מהקטינות, לא כולל הוצאות מדור אותם העריך בסך של 3,417 ₪ לחודש. סכום זה עומד על כ-11,000 ₪ ולא נתמך בראיות מתאימות (ר' דברי התובע בעמ' 4-5 לפרוט'), כאשר לטענת התובע הוא מקבל קצבה בסך של 12,000 ₪ בלבד.

סוף דבר:

1. מכל הטעמים שפורטו לעיל אני דוחה את תביעת האב לחיוב האם במזונות הקטינות.

1. חרף התוצאה אליה הגעתי מאחר שהאב נושא בכל צרכי הקטינות, ועל מנת שלא לפגוע ברווחתן, כל צד יישא בהוצאותיו.

1. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

1. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ד' אלול תשע"ט, 04 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.