פס"ד בתביעת חוכרים להשבת תשלום חלק מדמי היתר לרשות מקרקעי ישראל

לפני ביהמ"ש תביעת חוכרים להשבת תשלום חלק מדמי היתר לרשות מקרקעי ישראל.

כתב התביעה

1. התובעים הגישו ביום 14.6.17 תביעה בה ביקשו לחייב את רשות מקרקעי ישראל להשיב להם הסך של 141,881 ₪ שלטענתם נגבה מהם שלא כדין. התובעים טענו שמתוך היסח דעת הגישו תכניות שאושרו כאשר הבית הישן בקדמת המגרש עדין מסומן להריסה (כמו בתכנית הקודמת)- למרות שכבר לא היה צורך בהריסתו, שכן לא תוכננה בנייה חדשה בקדמת המגרש. לכן, הם זכאים לפטור מחלק מדמי ההיתר בהתאם להחלטה של הנתבעת בעניין זה שחלה על בקשת התובעים.

כתב ההגנה

2. הנתבעת הגישה ביום 11.7.17 כתב הגנה בו טענה שבעקבות שליחת מפקח למוחכר למדה שבניגוד למוסכם, ועל אף שחלפו כמעט שבע שנים ממועד קבלת אישורה של רמ"י לבקשת 2006, החוכרים טרם הרסו את הבית המקורי שעמד על המגרש וכי הם גם לא טרחו להודיע לרמ"י כי החליטו לשנות את תכניתם. לכן, טענה הנתבעת, ההחלטה על מתן פטור אינה חלה על התובעים שכן יש להחיל עליהם הדין שהיה בתוקף בעת הגשת הבקשה בשנת 2006.

הדיון הראשון

3. הדיון הראשון התקיים ביום 20.2.18 לפני כבוד השופטת הדס פלד.

ביהמ"ש קבע הדיון לתזכורת צדדים על מנת לאפשר לב"כ הנתבעת לבדוק האם ניתן לצרכי החישוב לפעול על בסיס הבקשה המקורית להיתר בהנחה שהבית הקדמי לא נהרס ולחייב את דמי ההיתר כאילו לא נעשתה הטעות הנטענת וכן לעניין הליכים מנהליים אשר על פי הנטען היה על התובעים לנקוט ביחס לחישוב דמי היתר ביתר בגין שבילים וחצר.

הדיון השני

4. הדיון השני התקיים ביום 22.11.18. ביהמ"ש (כבוד השופטת פלד) הורה על מיצוי הליכים מקדמיים והגשת ראיות.

הגשת ראיות

5. התובעים הגישו ראיותיהם, לאחר שביקשו וקיבלו ארכה פעמיים, ביום 27.2.19. הנתבעת הגישה ראיותיה, לאחר שביקשה וקיבלה ארכה שלוש פעמים, ביום 8.7.19.