אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתביעת אב לביטול/הפחתת מזונות שני ילדים קטינים ובחיוב אמם בתשלום דמי מזונות לאב

פס"ד בתביעת אב לביטול/הפחתת מזונות שני ילדים קטינים ובחיוב אמם בתשלום דמי מזונות לאב

תאריך פרסום : 30/08/2021 | גרסת הדפסה
תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
45851-12-20
15/08/2021
בפני השופט:
יחזקאל אליהו

- נגד -
תובע:
א.נ.
עו"ד איריס גרבר
נתבעת:
א.א.
עו"ד מירית ארביב ליאני
פסק דין
 

 

לפניי תביעה לביטול/הפחתת מזונות הקטינים, ולחיוב הנתבעת בתשלום דמי מזונות עבור הקטינים לתובע.

 

רקע כללי, הצדדים ופרוט ההליכים בעניינם:

 

  1. מר א.נ. (להלן: "התובע" או "האב") והגב' א.א. (להלן: "הנתבעת" או "האם") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 14.5.2001 והתגרשו זמ"ז ביום 14.3.2011.

 

  1. מנישואי הצדדים נולדו להם שני ילדים: ע' ילידת 00.00.2004 כבת 17 וחצי כיום ו- ר' יליד 00.00.2008 כבן 13 (להלן "הקטינים" או "הילדים").

 

  1. ביום 3.1.2011 חתמו הצדדים על הסכם גירושין כולל אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בפני כב' השופטת טליה קופלמן פרדו ביום 8.2.2011, במסגרת תיק תמ"ש 11652/05.

 

עפ"י האמור בהסכם הגירושין נקבעה המשמורת על הקטינים בידי האם ונקבעו זמני שהות רחבים החל מיום 15.12.11 הכוללים לינה פעמיים בשבוע כולל לינה בימים ב' וד' וכן כולל כל סופ"ש שני ארוך עד ליום א' ישירות למסגרות, מחצית מהחופשות וחגי ישראל, כולל מחצית מהחופש הגדול. מזונות הקטינים נקבעו בשיעור של 2,700 ₪ כולל מדור, כשלכך מצטרפת קצבת המל"ל ילדים ומחצית הוצאות רפואיות וחינוך חריגות כולל חוג אחד.

 

  1. ביום 3.10.2017 הגיש התובע בקשה ליישוב סכסוך, י"ס 8973-10-17, אשר נסגר ביום 31.12.2017. ביום 6.3.2018 הגיש התובע תביעה למשמורת משותפת וחלוקת זמני שהות  שווים. ביום 15.4.2018 ניתן צו לתסקיר. ביום 27.6.2018, הוגש לתיק תסקיר ראשוני מיום 26.6.2018 אשר המלצותיו היו המשך המשמורת אצל האם ודיון מחודש בשאלת המשמורת המשותפת בעוד 5 חודשים.  כעולה מהתסקיר תחת הכותרת הערכה מסכמת "מומלץ כי האב ישהה עם הילדים פעמיים בשבוע כולל לינה ויקח את האחריות על הטיפול בהם מכל בחינה בימים בהם הם אצלו. מאחר שעד כה בשנים האחרונות האב אינו מגיע פעמיים בשבוע, כפי שהיה אפשרי על פי ההסכם בין ההורים, ולא לקח את הילדים לחוגים בימים שהגיע יש צורך לבדוק את תפקודו של האב לאחר המעבר ל--- ומכאן יש קושי להמליץ על משמורת משותפת באורח מיידי", ראו עמ' 13 לתסקיר מיום 26.6.2018). 

 

  1. ביום 15.7.2018 התקיים דיון בעניינם של הצדדים בסיומו ניתנה החלטה כדלקמן:

            "לאחר ששמעתי את דברי הצדדים, ולאור ההמלצות הברורות של התסקיר, אין מקום כרגע לשינוי בהגדרת המשמורת.

האב עתיד לעבור השבוע לעיר ---. כפי שהמליצה ובצדק העו"ס לסדרי דין, יש להמתין מס' חודשים על מנת לבחון אם המעבר עלה יפה ובהתאם ליתן המלצה מעודכנת.

לפיכך, ניתן בזה תוקף של החלטה להמלצות התסקיר מיום 26/6/18. העו"ס לסדרי דין בעיריית --- ובמידת הצורך בשילוב עם עיריית ---, תגיש תסקיר מעודכן, עם המלצות מעודכנות בעוד 5 חודשים מהיום. ת"פ לקבלת תסקיר ליום 1/2/19".

 

  1. ביום 24.10.2018 הוגש תסקיר משלים ומעודכן מיום 23.10.2018 וההמלצות על פיו היו: משמורת משותפת, זמני שהות בימים ב' וד' משעות סיום החוגים ועד למחרת בבוקר וכן ביום ה' פעם בשבועיים בסוף אותו שבוע בו שוהים הקטינים עם האם. כל סופ"ש לסירוגין מיום ו' ועד יום א' בבוקר וכן מחצית מהחגים והחופשות.

 

  1. ביום 11.2.2019 התקיים דיון נוסף בסיומו ניתן תוקף של פסק דין כמפורט להלן:  

"הצדדים:

אנו מסכימים להצעת ביהמ"ש, כדלקמן:

  1. יינתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר מיום 23/10/18.
  2. מובהר כי הסדרי השהות בימים ב' ו- ה' בהם אין חוגים למי מהקטינים יחלו הסדרי השהות אצל האב מסיום המסגרות ובהעדר מסגרות מבית האם בשעה 16:00.
  3. המשמורת על הקטינים תהיה משמורת משותפת, כאשר מובהר כי כל הקצבאות המשולמות לאם בגין הקטינים, לרבות קצבת ילדים והנחה בארנונה וכל הנחה אחרת, תשולם לידי האם.
  4. המזונות על פי פסק הדין שבין הצדדים מיום 08/02/11 תמ"ש 11652/02 יעמדו על סך של 2,500 ₪ כשהם צמודים למדד חודש ינואר 2019 אשר יפורסם ביום 15/02/19.

            כל יתר הוראות פסק הדין יעמדו בתוקפם ורק סעיפים 8(א)(ב) לפסק הדין יתוקנו בהתאמה ובהתאם לאמור לעיל.

  1. מובהר כי חלק התלויים בקצבת הנכות של האב אינו חלק מהמזונות ולפיכך האב זכאי לקבלו מהמל"ל, לרבות כל התשלומים המוקפאים והמוחזקים במל"ל.
  2. הצדדים מופנים לתיאום הורי בתחנה לטיפול משפחתי ב--- או ב--- הכל לפי שיקול דעתה של העו"ס לסדרי דין ועל בסיס מקום פנוי".

 

  1. לעניין זה יודגש כי בעוד התביעה למשמורת משותפת וזמני שהות שווים תלויה ועומדת ומתבררת הגיש התובע ביום 31.12.2018 בקשה נוספת ליישוב סכסוך, י"ס 73623-12-18, אשר לנוכח הסכמת הצדדים כמפורט לעיל בדיון מיום 11.2.2019, נסגרה אף היא, בקשה זו הייתה מכוונת להפחתת מזונות הקטינים.

 

  1. ביום 21.12.2020 הגיש התובע תביעה זו לביטול/הפחתת מזונות הקטינים וחיוב הנתבעת בתשלום מזונות, החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.

 

  1. לטענת התובע בכתב תביעתו בדיון שהתקיים ביום 11.2.19, מאחר ובאותה תקופה, המל"ל עיכב את תוספת התלויים שלו, לה היה זקוק ביותר וידע כי רק בהינתן פסק דין למשמורת משותפת, יקבלה ולאחר שהבין כי אם לא יסכים להצעה להפחית 200 ₪ במזונות, שהוצעה לו, יתנהלו הליכים ארוכים, הסכים, במסגרת אותו דיון בתיק המשמורת, להפחתה של 200 ₪ בלבד, במזונות, עקב תוספת היומיים שנוספו לו בחודש, מבלי שהבין לגמרי את תוצאות הסכמתו. לטענתו הוא הרגיש לחץ להסכים, מבלי שבאמת חפץ היה בהסכם זה. התובע מצא להדגיש בתביעתו כי באותו מעמד לא עמדה בפני ביהמ"ש, כל תביעה בנושא מזונות ועל כן לא נבחנו שינויים שאירעו ממועד הסכם הגירושין ולא נבחנו כלל הפרמטרים הנדרשים, לצורך קביעה חדשה וצודקת של המזונות.

 

  1. הוסיף וטען התובע כי את שינוי הנסיבות יש לבחון ממועד הסכם הגירושין שכן מאחר ובמועד פסק הדין, הופחתו 200 ₪ באופן שרירותי, מבלי שעמדה תביעה בנושא מזונות, מבלי שהיו נתונים חיוניים, מבלי שנבחנו כלל השינויים שחלו ממועד הסכם הגירושין ומבלי שנבחנו הכנסות הצדדים, רכושם וצרכי הקטינים ובכל מקרה לטענתו הוכח כי אירעו שינויי נסיבות, גם ממועד פסק הדין מיום 11.2.19.

 

  1. שינוי הנסיבות להם טען התובע הינן כמפורט להלן:

א.         שינוי לרעה במצבו הכלכלי והבריאותי. התובע מתפרנס מגמלת נכות בגובה של 5,200 ₪ בחודש, בעוד בעת חתימת הסכם הגירושין השתכר בין  6,000 - 8,000 נטו בחודש ולא הייתה לו כלל נכות. במועד מתן פסק הדין הייתה לו נכות זמנית, אולם כיום הנכות שלו היא לצמיתות.

ב.         עלות מרכיב שכר הדירה של התובע: לאחר פסק הדין, התקרב האב עוד יותר אל מגורי הילדים ועבר מ--- ל--- ושכר ביום 19.1.2020, דירה בעלות של 5,100 ₪ לחודש, עת התגורר ב---, שילם התובע רק 4,300 ₪ לחודש.  

ג.          במועד הסכם הגירושין ופסק הדין לא היה לתובע חוב למל"ל  בעוד כיום יש לו חוב של 19,000 ₪ ועל חשבון הבנק שלו קיימים עיקולים והוא אינו יכול לקבל הלוואות מבנק כלשהו והוא נאלץ להסתייע בהלוואות ממשפחה וחברים.

ד.         הוצאה קבועה מאז חודש 4/20 ועם קבלת אישור רפואי להשתמש בשמן קנביס רפואי בשל החמרה במצבו בעלות קבועה המגיעה לסך של 1,000. גם ההוצאות על תרופות נגד כאבים, טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים אלטרנטיביים שניתנים בהוראת האורטופד, גדלו ומגיעים לסך של כ- 300בחודש. בנוסף, החל לסבול מבעיה במנגנון הדמעות בעיניים ועלות תחליף דמעות מגיעה לסך של כ- 70 ₪ בחודש.

ה.         אביו של התובע אשר תמך בו כספית נזקק החל ממועד קבלת האירוע המוחי שעבר בחודש 11/19 למטפל צמוד, עניין הדורש עלות כספית גבוהה ולפיכך יכולתו של אביו לתמוך בתובע מבחינה כספית כפי שהיה בעבר פחתה באופן משמעותי.

ו.          בחודש ינואר 2022 הבת ע' תהיה בת 18, דבר שישפיע על מצבו הכלכלי של התובע וירע אותו, שכן קצבת הנכות אשר התובע מקבל, תפחת ב- 1,000 ₪ ותעמוד על 4,200 ₪ בלבד כשמנגד- יהא עליו להמשיך ולשאת, בהתאם לסעיף 8א' להסכם הגירושין, במזונותיה עד סוף כיתה יב'.

ז.          לנתבעת בן זוג קבוע המתגורר עמה ועליו לשאת במחצית מעלות המדור ובכך יש להפחית את הוצאות הנתבעת והגדיל את הכנסתה הפנויה.

ח.         שינוי לטובה במצבה הכלכלי וברמת החיים של הנתבעת: לנתבעת דירה בבעלותה, בעוד בעבר התגוררה בדירה שכורה. כמו כן לנתבעת רכב בבעלותה והיא נוסעת מידי שנה לפחות 4 פעמים בשנה לחו"ל. עוד טען כי בשנתיים האחרונות ירשה הנתבעת ירושה גדולה מאביה שנפטר. לנתבעת אחות אחד בלבד ולאמה דירה יקרה ב---, אשר אף אותה תירש בעתיד. עוד טען כי לא ניתן לחייבו בתשלומי המשכנתא שכן המדובר ברכיב הוני.

ט.         עוד טען כי זמני השהות המוגדלים מביאים לעלייה בהוצאותיו. כן טען כי הילדים מעדיפים לשהות אצלו. לעניין זה טען כי לאור העובדה כי הנתבעת מתגוררת בדירת 2.5 חדרים ואין לכל אחד מהילדים חדר משלו הם מתביישים להזמין חברים אל דירת אימם ורק כאשר הם שוהים במחיצתו  הם מרשים לעצמם לעשות כן.

י.          הוסיף וטען התובע כי האם אינה עושה שימוש בכספי המזונות למלוא צרכי הילדים ואין היא יכולה לשמש כהורה מרכז. לטענתו האם אינה מוכנה לממן לבת שירותי נהיגה והוא ממן עבורה הוצאה זו לבדו בסיוע הוריו. כן טען כי האם אינה מוכנה לרכוש מחשב לילדים ורק בבית האב יש מחשב עבורם, סוני פלייסטיישן, אקס בוקס וכל השדרוגים עולים בכל פעם כסף רב.

  1. בסעיף 28 לכתב תביעתו טען התובע : "במצב הדברים כיום, כאשר הכנסת התובע היא כ- 5,200 ₪ בלבד, הוא מתחיל את החודש, לאחר תשלום דמי המזונות, עם 2,700  ₪ בהם הוא אמור לממן שכר דירה בסך של 5,100 ₪, תרופות קנביס רפואי, את הוצאות הילדים כאשר הם שוהים עימו וכן מחצית כגון חוגים, צופים, טיולים, ועד הורים, מתנות בר/בת מצווה וכו/. אין ספק כי מדובר במצב מעוות לחלוטין, הגורם לאב להגדיל מידי חודש בחודש את היתרה השלילית שלו, מצב שידרדר את האב אלי פי פחת ולעוני ממש" (ההדגשות במקור י.א).

 

  1. בסעיף 35 לכתב התביעה טען כי "האם, המשתכרת לפחות 6,000 ₪ נטו לחודש מעבודתה, מתחילה את החודש, לאחר קבלת קצבת הילדים בסך של כ-300 ₪, קבלת חלק יחסי חודשי במענק החינוך (כ- 200 ₪ לחודש) ולאחר קבלת דמי המזונות בסך של 2,500 ₪, עם לפחות 9,000 ₪ , למעלה מפי 3 מאשר התובע!!!. אין ספק כי זהו מצב מעוות, ולא שוויוני וחסר כל צדק והגיון!!".

 

  1. לפיכך עתר בסעיף 58 לכתב תביעתו על סעיפי המשנה לו, כי

"58.1    כל הורה יישא בעלות המדור והוצאות המדור של הקטינים כשהם שוהים עימו וכן בהוצאות השוטפות בבית ההורה, לרבות מזון וכלכלה.

58.2      הצדדים ישאו בחלקים שווים בכל ההוצאות החריגות ושאינן תלויות שהות, המפורטות בסעיפים 9 א' +ב' להסכם הגירושין ובנוסף בכל עלות נוספת שהילדים יהיו זקוקים לה, לרבות שיעורים פרטיים, עלות בר מצווה, שיעורי נהיגה וכיוצב'.

58.3      האב יהיה ההורה המרכז לצורך הוצאות שאינן תלויות שהות וכי על האם יהיה לשלם לידיו מחצית מכל הוצאה כזו.

58.4      על האם לשלם לידי האב מידי חודש, דמי מזונות הקטינים בסך של 797 ₪, כשהסכום צמוד למדד המחירים לצרכן.

58.4      כי קצבת הילדים תעבור לידי האב.

58.6      לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל".

 

  1. ביום 3.2.2021 הגישה הנתבעת כתב הגנה. על מנת למנוע חזרה בכפל והארכת פסק הדין שלא לצורך, אדון בטענות הנתבעת אגב הכרעה בתובענה ובטענות התובע.

 

  1. ביום 14.2.2021 התקיים קדם משפט, בו נשמעו באי כוח הצדדים באריכות. בתום הדיון נקבע מועד לשמיעת הוכחות ליום 4.7.2021 תוך מתן הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית כך שתצהירי התובע יוגשו עד ליום 1.5.2021 ותצהירי הנתבעת יוגשו עד ליום 1.6.2021. תצהיר עדות ראשית מטעם התובע הוגש ביום 29.4.2021 ותצהיר הנתבעת הוגש ביום 30.5.2021.

           

  1. ביום 24.5.2021 הגישה הנתבעת בקשה דחופה לגילוי מסמכים – דפי עו"ש מחשבון הבנק של התובע, בקשה מס' 4. בתגובה לבקשה עתר הנתבע אף הוא לקבלת תדפיסי עו"ש של הנתבעת, פלט יציאות וכניסות והגשת פרוט באשר לצו הירושה והכספים שקיבלה בשל פטירת אביה.

            ביום 8.6.2021 הגיש התובע בקשה הודעה ובקשה לצרוף תצהיר עדות של עד מטעמו. על המסמכים שהתקבלו, העולה מהם כמו גם תצהירו עדותו של העד ומשקלם של כל אלה, אעמוד בהמשך ואגב דיון בהכרעה בטענות הצדדים.

 

  1. ביום 4.7.2021 התקיימה ישיבת הוכחות, בסיומה ניתן צו לסיכומים בכתב. סיכומי התובע הוגשו ביום 13.7.2021 וביום 26.7.2021 הוגשו סיכומי הנתבעת. ביום 28.7.2021 דחיתי את בקשת התובע להגשת סיכומי תשובה, בקשה מס' 9. משכך ניתן פסק הדין.

 

הפחתת מזונות המתווה הנורמטיבי:

  1. בעמ"ש (תל אביב-יפו) 22962-03-20 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו, ניתן ביום 30.3.2021] חזר ועמד כב' השופט ש' שוחט על עיקריה של ההלכה הנוהגת באשר להתדיינות חוזרת בשאלת חיובו של הורה במזונות ילדיו והתנאים לה, לרבות לאחר בע"מ 919/15 וכך באו לידי ביטוי הדברים בפסק הדין:

            "פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת. ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט ולבקש 'לפתוח את העניין מחדש' בהתרחש שינוי נסיבות מהותי/משמעותי בנסיבות ששררו סובב לפסיקת החיוב שאת שינויו מבקשים (אז) לעומת הנסיבות שסובבות את המצב ששורר בעת הפנייה החדשה לבית המשפט (כעת). לפיכך, על הטוען לשינוי לפרט בכתב התביעה החדש את הנסיבות ששררו אז ואת הנסיבות ששוררות כעת (שהרי זו עילת התביעה ובלא פירוט כאמור עלולה תביעתו להימחק מחוסר עילה) וכמובן לעמוד בנטל השכנוע, שמוטל במלואו עליו, להוכיח את השינוי הנטען. חובת הפירוט שמוטלת על הטוען חובקת בתוכה את חובת הגילוי. מי שפונה לבית המשפט ומבקש ממנו לדון בעניינו מחדש, גם אם עקב שינוי נסיבות, דומה למי שמבקש סעד מן הצדק. בבקשתו מבקש הוא מבית המשפט להידרש לעניינו מחדש משום שהותרת פסק הדין המקורי על כנו, בנסיבות החדשות, אינה צודקת. משכך, חובה עליו לנהוג בתום לב ובניקיון כפיים ולהציג לפני בית המשפט, כבר בכתב התביעה, ובגילוי מלא, את מלוא הנתונים בדבר מצבו האישי, הבריאותי והפיננסי.

ההלכה הנוהגת, שעל עיקריה עמדנו לעיל, חלה הן כאשר החיוב המקורי נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, הן כאשר החיוב המקורי נקבע בהסדר מזונות בין ההורים שקיבל תוקף של פסק דין, הן כאשר החיוב המקורי נקבע במסגרת הסכם גירושין ויחסי ממון כולל שנחתם בין ההורים (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני ואח' [פורסם בנבו]; 20.1.21). ברם, מידת הנטל משתנה בין זה לזה. כאשר החיוב נקבע בהסדר מזונות הנטל מוגבר יותר והוא גבוה אף יותר כשהחיוב נקבע במסגרת הסכם גירושין כולל שכן "הסכם גירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות ילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם" (בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו]; 7.2.13). כשהחיוב המקורי נקבע בפסק דין, לאחר הליך משפטי, הנסיבות ששררו לעת מתן פסק הדין ששינויו מתבקש, ואשר באו לידי ביטוי בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט בפסק דינו, אמורות לשמש כנקודת מוצא מחייבת ועל הטוען לשינוי להצביע על ולהוכיח את הנסיבות החדשות. כשהחיוב המקורי נקבע בהסכמה, בין בהסדר מזונות בין בהסכם גירושין כולל – באין קביעות עובדתיות של בית המשפט - על הטוען לשינוי לטעון ולהוכיח את המצב ששרר אז, לעת ההסכמה, להצביע על השינוי שחל מאז ולהוכיח אותו.....

ההלכה הנוהגת נותרה על מכונה גם לאחר פסק הדין בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו].

בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני ואח' [פורסם בנבו]; 20.1.21 פסק בית המשפט העליון, כי "אין בבע"מ 919/15 כדי לשנות מהלכה זו", כי ההלכה שנפסקה בו אינה מהווה, כשלעצמה, "עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים" ואף אין בה "כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי - טרם שנפסקה הלכה זו". זאת ועוד, ככל שעלה בידי הטוען לשינוי נסיבות מהותי/משמעותי להוכיח את התקיימותו של שינוי כזה או אז העיון מחדש בגובה המזונות ייעשה בהתאם להלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו] תוך שקילה זהירה וקפדנית של "השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר" בהקשר לרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכה זו "תוך חתירה, ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות" כך ש"ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי".

ההלכה שנקבעה בבע"מ 7670/18, [פורסם בנבו] בדבר ההשלכות הילכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] על תביעות לשינוי חיובי מזונות מדגישה, ביתר שאת את שהיה נהוג לפניה, כי אין לבחון את השינוי הנטען, לצורך הכרעה בתביעה שהוגשה, במבודד משינויים אחרים שחלו ואשר יכול שיהיה בהם כדי להצדיק את הותרת החיוב על כנו חרף הוכחת השינוי הנטען. כך למשל עלייה בהכנסות האם כעילה להפחתת החיוב לא תחייב הפחתתו אם במקביל חלה עלייה בהכנסות האב. לפיכך, טענה של האב כי אין הוא טוען להרעה בהכנסותיו כעילה להפחתת המזונות לא פוטרת אותו מלהניח לפי בית משפט קמא, אף כחלק מחובת הגילוי ותום הלב, את מצב הכנסותיו לעת הגשת התביעה להפחתה וגם טענה מוכחת להרעה בהכנסותיו לא תחייב, בהכרח, הפחתה של המזונות אם יוכח מנגד שינוי כלפי מעלה בצרכי הילדים והרעה בהכנסות האם הגם שייתכנו מצבים, שבשל השינויים שחלו יעלה הצורך 'לארגן' מחדש את מערך הצרכים והחיובים בתא המשפחתי", (ההדגשות במקור י.א).

  1. כבוד השופט נ. שילה אשר הצטרף לפסק דינו של כב' השופט ש. שוחט הוסיף והדגיש את מרכזיותו וחשיבותו של עקרון תום הלב וחובת הגילוי בעת הגשת תביעה להפחתת מזונות בקבעו:

"יידע כל מי שתובע הקטנת מזונות, שאם יתברר שפעל שלא בתום לב ולא הציג את מלוא התמונה אודות הכנסותיו ורכושו באופן כן ואמתי, וקל וחומר אם ביצע "תרגילים חשבונאיים", שביהמ"ש לא ישעה לתביעתו, אף אם יוכח שהכנסות הצד שכנגד גדלו.  

כפי שציינתי בעמ"ש 33956-02-20 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (8.10.20):

"על מי שמבקש להפחית מזונות, חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו. כפי שנקבע בעמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית  [פורסם בנבו] (13.11.18):

"התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט... במצב דברים זה, נתון לבית המשפט שיקול הדעת שלא להורות על שינוי סכום המזונות הפסוק, אפילו גדל שכרה של המשיבה בשיעור משמעותי. כאמור יש לבחון במצב דברים זה את התנהלות מגיש התובענה לשינוי סכום המזונות הפסוק, ב"משקפי" תום הלב ומכלול יחסי בני הזוג".

כפי שציין חברי כב' אב"ד השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א נ' מ.ח [פורסם בנבו] (17.5.06):

"מי שתובע הפחתת מזונות צריך לבוא בידיים נקיות ולפרוש בפני בית המשפט את כל הכנסותיו בגילוי לב" (ההדגשה במקור י.א).

 

  1. לאחר שעמדנו על המתווה נורמטיבי והתנאים להפחתת מזונות יש לעבור ולהכריע בטענות התובע לשינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחודש במזונות הקטינים.

 

 

 

 

 

הערה מקדימה:

 

  1. בטרם אעבור לדון בטענות התובע לשינוי נסיבות מהותי, מצאתי חובה להידרש לטענת התובע כי במסגרת תביעתו למשמורת משותפת זמני שהות, נכפה עליו במסגרת הדיון שהתקיים ביום 11.2.2019, להגיע להסכמה בדבר הפחתת המזונות בסך של 200 ₪ בלבד.

            בסעיף 9 לכתב תביעתו טען התובע: "במסגרת אותו דיון, מאחר והמוסד לביטוח לאומי עיכב את תוספת התלויים לאב, הסכים התובע, בלית ברירה ותחת לחץ ומבלי שנבחנו כלל שינויים שחלו ממועד הסכם הגירושין בנושא כלשהו, לרבות צרכי הקטינים, הכנסות הצדדים וכו', כי דמי המזונות יופחתו ב-200 ₪ בלבד ויעמדו על סך של 2,500 ₪".

 

  1. בסעיף 11 לכתב התביעה הוסיף וטען: "דא עקא, שמאחר והתובע התקיים מקצבת נכות דלה וסך משמעותי מהקיצבה עוכב, כאמור, בידי המוסד לביטוח לאומי, עקב העובדה כי אין משמורת משותפת ומאחר ופסיקה שתורה למוסד לביטוח לאומי להשיב לו את החלק המעוכב, היתה הכרחית עבורו וזו היתה מותנית בהסכמה שלו להפחתה המזערית של 200 ₪ בלבד בדמי המזונות, כאמור הוא הרגיש לחץ להסכים מבלי שבאמת היה חפץ בהסדר הזה".

            על טענותיו אלה חזר התובע בסעיפים 9 ו-10 לתצהיר עדותו הראשית: "ועל כן הסכמתי, בלית ברירה ותחת לחץ... הרגשתי לחץ להסכים, מבלי שבאמת הייתי חפץ בהסדר הזה ומבלי שהבנתי את השלכותיו, ונתתי הסכמתי".

 

  1.       חקירתו הנגדית של התובע בדיון ההוכחות מיום 4.7.2021 נפתחה בשאלות לעניין הדיון שהתקיים ביום 11.2.2019, עמ' 9 שורות  9-34 והסכמתו שנתנה בדיון. במסגרת חקירתו הודה התובע כי היה מיוצג וכי קיבל הסבר "חלקי" -כך לטענתו, באשר למתווה שהוצע ע"י בית המשפט, וכך באו לידי ביטוי הדברים בעדותו עמ' 9 ש' 22-33:

"ש.      היית מיוצג בהליך הקודם?

ת.         כן.

ש.        היא הסבירה לך את המתווה שביהמ"ש הציע?

ת.         לא לעומק, הסבירה לי חלקית ולא הבנתי שזה תוקע אותי לתביעת מזונות, למרות שהייתי מוכן לתביעת מזונות.

ש.        למה לא ערערת אם לא היית מרוצה והסכמת בלית בררה?

ת.         לערער זה הון תועפות, לא היה לי את הכסף והכח הנפשי, מבחינתי ההליכים המשפטיים זה מערער אותי, זה עינוי דין, זה ממש קשה לי.

ש.        זה לא נכון מה שאתה אומר, כיוון שדאז היית זכאי לסיוע משפטי והיו יכולים לממן לך את הערעור הזה, אז שוב אני שואלת – למה לא ערערת אם לא הסכמת למתווה הזה?

ת.         כל מי שהסביר לי אמר שזה תוקע אותי ויהיה לי קשה לערער, הגענו להסכמות ממה שכב' הש' הציע".

 

  1. לפיכך נראה כי לא בכדי בסיכומיו בסעיף 3 להם כבר נזנחה הטענה כי הופעל עליו לחץ להסכים בטענה כי הסכים "מבלי שהבין לגמרי את תוצאות הסכמתו".

 

למותר לציין כי ההסכמה הינה פשוטה, ברורה ונקודתית.  כנגד הרחבת זמני השהות, הרחבה המסתכמת בתוספת יום ה' בשבוע אחת לשבועיים ובסה"כ, יומיים בחודש הופחתו המזונות בסכום של 200 ₪, ולפיכך טענתו של התובע כי קבל הסבר חלקי אינה ברורה כלל ולא ברור לאיזה הסבר נוסף היה זקוק על מנת להבין הסכמה פשוטה זו.

 

לעניין זה יש להדגיש כי ההפחתה בפועל הינו בשיעור הגבוה מ- 200 ₪ שכן המזונות עמדו  על סך של 2,700 ₪ כשהם צמודים למדד חודש 2/2011  והופחתו לסך של  סך של 2,500 ₪ כשהם צמודים למדד חודש ינואר 2019.

 

  1. אוסיף ואדגיש כי טענות התובע בעניין זה, פרט להיותן מופרכות עולות כדי חוסר תום לב של ממש ואף כדי זילות בבית המשפט. בסעיף  8 לכתב התביעה ובהתייחסו להליך הקודם טען התובע: "יצויין כי הנתבעת ובאת כוחה, טענו במסגרת אותה תביעה למשמורת משותפת, כי התובע הגיש את התביעה אך ורק על מנת להפחית את המזונות, אולם התנהלות התובע מוכיחה כי לא רק שטענה זו לא הייתה נכונה אלא ההיפך הוא הנכון".

            טענה זו טוב אם לא הייתה נטענת. אין צורך להזכיר כי בעוד התביעה בתמ"ש 10773-03-18 תלויה ועומדת כבר פתח התובע ביום 31.12.18 בקשה נוספת ליישוב סכסוך 73623-12-18 והפרוטוקול מיום 11.2.2019 כעולה באופן ברור ומפורש מכותרת הפרוטוקול הכוללת את שני מספרי התיקים התייחס אף אליו. כך שכבר בשלב זה היה ברור כי "הצעד", ההליך הבא אותו הולך התובע לנקוט הוא תביעה להפחתת מזונות. לפיכך ברור כי הסכמת הצדדים לרבות הסכמת הנתבעת להצעה נתנה על יסוד ההבנה כי בכך מגיעים לסיומם ההליכים בין הצדדים לרבות התביעה  העתידית להפחתת מזונות שבגינה פתח התובע בקשה נוספת לישוב סכסוך.  

 

  1. יתר על כן נושא תוספת התלויים אשר הינו ברור כי הינו עניין הקשור למזונות הועלה במפורש ע"י ב"כ הנתבעת אשר אף טענה בעמ' 4 שורות 19- 27:

"האבא רוצה טייטל. האמא הצליחה להתחקות מדוע הוא רוצה את זה, היתה לה פגישה בביטוח לאומי, היה ניסיון של האבא לקבל איזשהו רכיב לנכות שלו שקשור לילדים והבין שאם המשמורת תהיה משותפת הרכיב יגיע אליו ולא לאמא.

התובע:

לשאלת ביהמ"ש, כן, הקצבת תלויים.

הנתבעת:

לא נתנו את זה עד היום לאף אחד".

 

בנסיבות אלה ולאור האמור גלש הדיון משלב זה אף לדיון בנושא המזונות תוך ניסיון להביא להסדר כולל ולייתר הליכים נוספים.

בפתח חקירתו בדיון מיום 4.7.2021 טען התובע כי ההצעה להפחתת המזונות בסך של 200 ₪  הועלתה מיוזמת בית המשפט ואך בשל הוספת זמני שהות של יום ה' בשבוע אחת לחודשים ראו עמ' 9 ש' 9 -11:

"ש.      האם זה נכון שבדיון בפבר' 2019 בתיק הקודם כאשר יוצגת על ידי עוה"ד --- ביקשת הפחתה של המזונות?

ת.         לא, לא ביקשתי. השופט מיזמתו בגלל שהוסיף עוד יום, אבל לא נבחנו שינויי נסיבות".

 

  1. טענה זו נסתרת כאמור לעיל מפרוטוקול הדיון מיום 11.2.2019, העלאת נושא תוספת התלויים ע"י הצדדים וטענות התובע באשר למצבו הכלכלי ובפרט כאמור לעיל ומשהייתה תלויה ועומדת בקשה/ תובענה נוספת ליישוב סכסוך שהגיש התובע. ברור כי בית המשפט לא היה מציע מיזמתו הפחתה של המזונות בלא שעניין זה הועלה על ידי הצדדים וללא שהתעורר הצורך בכך נוכח נקיטתו של הליך נוסף ליישוב סכסוך על ידי התובע.

ראו לעניין זה  החל מעמ' 5 ועד העמ' האחרון לפרוטוקול, לרבות טענות התובע באשר למצבו עמ' 5 שורות 18-19 : "אני נכה 100% ואני משלם 4,300 שכ"ד, אתה קולט כב' הש'? אני בחובות. לא רחוק מחובות של כמה מיליונים". בהמשך עמ' 7 שורות 14- 17 : "מה פתאום, רק בשנתיים האחרונות אני נכה. לשאלת ביהמ"ש, לעניין הסאפ, לא דובים ולא יער, אני עושה את זה להנאתי קצת. היא גם פגעה במטה לחמי בגלל התלונות במשטרה, אני לא יכול אפילו להיות שומר בקניון. נכות זה לא שינוי נסיבות מהותי? מה עם בע"מ 919?" ודברי באת כוחו בש' 34: "למען גילוי נאות, אני לא מייצגת אותו במזונות, אבל אולי אוכל לסייע ולסיים הכל" והסכמתו המפורשת של התובע להצעה בעמ'  8 ש' 7-8 : "אני מסכים לקבל את הצעת ביהמ"ש. זבל תמותי". לעניין זה אציין כי התובענה הנוספת ליישוב סכסוך הוגשה על ידי עוה"ד ---.   

 

  1. למותר לציין כי מעיון בפרוטוקול עולה כי בית המשפט אפשר לתובע לשטוח את טענותיו באופן חופשי, לא הגבילו ולא מנע ממנו לטעון טענותיו. עוד עולה מהפרוטוקול באופן ברור ולאור הדרך בה התנהל התובע כי אין המדובר בבעל הדין אשר בית המשפט ו/או באת כוחו יכלו לכפות עליו הסכם בו לא חפץ או אותו לא הבין. המדובר בבעל דין דעתן אשר נקט בכוחנות בעת הדיון וזאת בניסוח עדין ודי לעיין בפרוטוקול כדי לעמוד על כך.  

 

  1. למעלה מן הצורך יודגש כי הטענה כי התובע "נאלץ" להסכים להצעת בית המשפט ע"מ שיוכל לקבל את קצבת התלויים טוב היה אם לא הייתה נטענת. קצבת התלויים אינה נקבעת ע"י בית המשפט אלא ע"י המוסד לביטוח לאומי. סעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995, קובע את שיעורה של קצבת הנכות. סעיף 200(ג) לחוק זה קובע כדלקמן:

 

"(ג)      היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה חודשית  מלאה, תוספת תלויים כדלהלן:

(2)        בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים – 10% מהסכום הבסיסי; לעניין זה, "ילד" – כהגדרתו בסעיף 238".

 

בעוד שקצבת נכות כללית משולמת להורה הנכה נועדה לשמש לכיסוי צרכיו שלו, קצבת התלויים המשולמת להורה הנכה נועדה למלא אחר צרכי ילדיו הסמוכים על שולחנו. מלשון הסעיף, ובפרט מהמילים "תשולם לו בעדם", עולה כי תוספת התלויים המשולמת להורה הנכה נועדה לכיסוי צרכי ילדיו (ראו דב"ע (ארצי) נה/196-0 המוסד לביטוח לאומי נ' אשואל [פורסם בנבו, 11.3.96]; עמש (חי') 7011-08-13 ג.ג נ' נ.ג [פורסם בנבו, 12.1.14].

 

  1. משכך נקבע בפסיקה כי יש לראות בתשלום קצבת התלויים במקרה זה כסיוע לאב הנכה, המוגבל בפרנסתו עקב נכותו, לזון את ילדיו ולמלא את צרכיהם ההכרחיים ומשכך, ראוי לנכות קצבה זו מסכום המזונות בו חויב האב. ראו לעניין זה את דבריו של כב' השופט גייפמן בתמ"ש 5542/96 חנימוב נ' חנימוב [פורסם בנבו, 5.8.2001]: "כאשר תוספת הילדים בקצבת הנכות של האב- החייב במזונות, משולמת לידי האם המשמורנית- יש לנכות את תוספת הילדים משיעור מזונות הילדים בו יחויב האב". עוד ראו לעניין זה תמ"ש 55922-10-10 ד.פ. ואח' נ' ע.פ. [פורסם בנבו, 27.2.2011] אשר ניתן עי כב' השופט אסף זגורי וכן עמ"ש (חיפה) 51826-11-12 א.ג נ' מ.ג [פורסם בנבו, 9.10.13] בו נקבע ע"י כב' השופטת יעל וילנר תוך הפנייה לפסיקה כאמור לעיל כי, "במקרים בהם קצבת התלויים משולמת על ידי המל"ל לידי האם בגין נכותו של האב – החייב במזונות יש לנכות קצבה זו משיעור מזונות הילדים בו חוייב האב", (ס' 9 לפסה"ד).

 

  1. לפיכך ולאור נכותו של התובע וזכאותו לקצבת תלויים, הרי שגם אם המל"ל היה מחליט על פי סמכותו לשלם את תוספת התלויים ישירות לידי האם/ הנתבעת ולא לידי התובע ישירות, ממילא היה זכאי התובע לקזז את תוספת התלויים מהסכום אותו עליו לשלם לנתבעת ולשאת אך בתשלום ההפרש בין גמלת התלויים לסכום המזונות הפסוק.

 

לפיכך, אין כל קשר בין היקף המשמורת: בלעדית או משותפת ו/או היקף זמני השהות לבין תשלום קצבת התלויים. זו משולמת ככל שבעל הדין עונה להגדרת נכה על פי חוק הביטוח הלאומי וככל שיש לו תלויים.

 

  1. אדגיש כי בחרתי להתייחס באריכות לטענות אלה של התובע, כדי לעמוד על התנהלותו חסרת תום הלב של התובע, הסבור כי ניתן לטעון כל טענה בכתיבה חופשית ומבלי שיש להוכיחה בסופו של יום, הכל כפי שעוד יובהר בהרחבה.    

             

דיון והכרעה שינוי נסיבות מהותי? – האומנם:

 

  1. כאמור לעיל לטענת התובע את שינוי הנסיבות יש לבחון ממועד הסכם הגירושין שכן מאחר ובמועד פסק הדין, הופחתו 200 ₪ באופן שרירותי, מבלי שעמדה תביעה בנושא מזונות, מבלי שהיו נתונים חיוניים, מבלי שנבחנו כלל השינויים שחלו ממועד הסכם הגירושין ומבלי שנבחנו הכנסות הצדדים, רכושם וצרכי הקטינים ובכל מקרה לטענתו הוכח כי אירעו שינויי נסיבות, גם ממועד פסק הדין מיום 11.2.2019, (ראו ס' 12 לכתב התביעה, ס' 11 לתצהיר עדותו הראשית וס' 5 לסיכומיו.  

 

  1. כפי שיובהר להלן בהרחבה גם אם הייתי מקבל את טענת התובע כי המועד הרלוונטי לבחינת שינוי הנסיבות הוא מועד אישור ההסכם 3.1.2011 – ואין זה פני הדברים, הרי שאין בכך כדי להושיע ולסייע לתובע בתביעתו וזאת נוכח קריסת טענותיו באשר למצבו עובר לחתימת הסכם הגירושין כמו גם קריסת מהימנותו.

 

  1. לעניין זה אך ברור מדוע התובע טוען כי יש לבחון את שינוי הנסיבות ממועד הסכם הגירושין ולא ממועד מתן פסק הדין שניתן בהסכמה ביום 11.2.2019. התובע מבין היטב כי משטענתו כי הסכמתו לסכום המזונות המופחת נתנה על רקע רצונו לקבלת תוספת התלויים כחלק מקצבת הנכות, בין אם זו זמנית או קבועה, הרי שקבלת הנכות אינה יכולה עוד להוות בגדר שינוי נסיבות מהותי שכן לשיטתו של התובע עצמו, היא זו שעמדה ביסוד הסכמתו, פרט לכל שהגשת התביעה לאחר מכן מהווה תכסיסנות משפטית בלתי ראויה ושימוש לרעה בהליכי משפט.
  2. כאמור לעיל ובחלק בפסק הדין בו עמדתי על המתווה הנורמטיבי בעת דיון בתביעה להפחתת מזונות עמדתי על כך כי על הטוען לשינוי, התובע בענייננו, להצביע על ולהוכיח את הנסיבות אז לעומת הנסיבות כעת.

לעניין זה יודגש כי מי מהצדדים לא טרח לצרף כתבי בי-דין מההליך הקודם שהתקיים בעניין מזונות הקטינים. המדובר בתיק נייר ולפיכך כתבי הטענות אינם סרוקים כולם בנט המשפט. בנט המשפט מופיעים הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בפני כב' השופטת (בדימוס) טליה קופלמן פרדו והחלטות שנתנו. יודגש כי הליך המזונות בעניינם של הצדדים התנהל במשך תקופה ארוכה. מעיון בנט עולה כי התביעה למזונות הוגשה ביום 7.11.2005. התביעה כללה עתירה למזונות הבת ע' ילידת 00.00.04 והשלמת מזונות לנתבעת. בהמשך חזרו הצדדים לשלום בית קצר שלא צלח ובמהלך ניהול ההליכים נולד הקטין א' יליד 00.00.08 וההליכים הורחבו אף לגבי מזונותיו לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן ביום 7.11.2009.

  1. בסעיף 21 לכתב התביעה טען התובע: "התובע כאמור מתפרנס מקצבת נכות בגובה של 5,200 ₪ בחודש. בעבר, בעת הסכם הגירושין, לא היתה לו כלל נכות, היה בריא ועבד והשתכר בין 8,000 – 6,000 ₪ נטו בחודש. במועד פסק הדין הנכות שלו היתה זמנית אולם כאמור כיום, הנכות שלו היא לצמיתות החל מיום 1.11.19. ככל ויהיה צורך התובע ימציא אישורי הכנסה לשנת 2011".
  2. התובע חזר על טענה זו בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית ובסיכומיו בעניין זה הגדיל לעשות והוא מנסה להיבנות מעדות הנתבעת בעניין זה בעמ' 22 שורות 24- 29. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כך כי כך באו לידי ביטוי הדברים בעדותה של הנתבעת:

"ש.       מקודם הצהרת שלא יכול להיות שכתבת פרט שהוא לא נכון באיזשהם מכתבי הטענות שהגשת לבית המשפט, ואני מראה לך שבתביעה קודמת שהגשת למזונות את הצהרת ש- א.נ. מרוויח 9,000 ₪ זה נכון?

ת.         אני לא זוכרת מה שהיה לפני שנים.

ש.        זה מה שכתבת?

ת.         אז יכול להיות שזה נכון, ובטוח שמצורפים ההשתכרות שלו".

 

עיון בעדותה של הנתבעת מלמד כי זו לא זכרה מה טענה לפני שנים ולא ברור כיצד טוען התובע כי זו אשרה את הטענה כי השתכר 9,000 ₪?

  1. על התובע כאמור לעיל, להצביע על ולהוכיח את הנסיבות ששררו עובר להסכם הגירושין לעומת הנסיבות כעת. לשם כך ובנסיבות אחרות יכול היה הוא לנסות ולהסתייע לשם כך בעדותה של הנתבעת, אך דין ניסיון זה במקרה דנן להידחות, הן לאור האמור בעדות כמפורט לעיל ובעיקר לאור טענותיו וחקירותיו בהליך הארוך בעניין המזונות שהתנהל עובר לחתימת הסכם הגירושין, כמו גם מהנימוקים הנוספים כפי שעוד יפורט להלן, לרבות מכוח עקרון תום הלב ואי גילוי מלא.
  2. לעניין זה אדגיש כי התובע הסתפק בטענה לפיה "ככל ויהיה צורך התובע ימציא אישורי הכנסה לשנת 2011", טענה פועלת לחובתו, שכן עפ"י הפסיקה הימנעותו של בעל דין מהבאת ראיה היכולה לתמוך בגרסתו תפעל לרעתו ואף תפגום במהימנות גרסתו. כך בע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פד"י נו(1) 539 בעמוד 549: "ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגירסתו (ראה י' קדמי על הראיות (כרך ג)[24], בעמ' 1391). לא כך הדבר מקום שהנסיבות מלמדות כי ההימנעות מהבאת אותה ראיה אינה מעידה על רצון להתחמק מגילוי עובדה המזיקה לעניינו של אותו צד".

כן ראה ע"א 795/99 פרנסואה נ' פודים, פד"י נד(3)107; ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פד"י מז(2) 605; ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו פד"י מה(4)651; י. קדמי "על הראיות", כרך ג' בעמוד 1391 .

מצבו הכלכלי של התובע והכנסתו עובר לחתימת הסכם הגירושין הינו עניין מהותי העומד בלבה של תביעתו להפחתת מזונות ומהווה העילה המרכזית ועיקרית לה ומשכך האמור אף מקבל משנה תוקף.  

  1. כפי שעוד יובהר להלן, הימנעות זו אינה העיקר - טענה זו נסתרת מעיון בהליך המזונות הארוך שקדם לחתימת הסכם הגירושין ואישורו. ביום 14.9.2006 התקיים בפני כב' השופטת (בדימוס) טליה קופלמן פרדו דיון בעניינם של הדדים. בתום הדיון נתנה החלטה ולפיה, החלטה לעניין המזונות הזמניים תנתן ותשלח לצדדים והוזמן תסקיר פקיד סעד.

            בסעיפים 8 ו-9 להחלטתה בדבר מזונות זמניים של הקטינה ע' נקבע:

"8.        כעולה מכתב ההגנה, עמדה הכנסתו החודשית של הנתבע במהלך שנת 2005 ע"ס של 765 ₪ לחודש, בלבד. הנתבע עוסק לטענתו בשיווק פרוייקטים נדלניים ועוד טוען הנתבע כי ענף זה נמצא בקשיים רבים בשנים האחרונות.

במהלך דיון היום הודיע הנתבע כי החל לעבוד כעצמאי בשיווק דירות עבור חברת הבניה ומשתכר כ- 4,000 ₪ לחודש כשהוצאותיו ממומנות ע"י הקבלן.

  1. לטענת הנתבע עליו לשאת, מידי חודש, בתשלום הסך של 1,500 ₪ בגין החזר הלוואה שנטל מבנק מזרחי בסך של 50,000 ₪. הלוואה זו נטל לצורך השקעה בעסק שקרס. כמו כן חויב הנתבע בתשלום שכ"ט עו"ד --- בסך של 7,786.5 ₪. פסק דינו של כב' השופט דותן בעניין זה, מיום 24/8/06, הוגש במהלך הדיון. בנוסף, ציין ב"כ הנתבע כי על הנתבע לשאת בעלות דמי השכירות בדירה בה התגוררו בעבר הצדדים, עד לינואר 2007 בסך של 2,600 ₪ לחודש (עמ' 4 רישא לפרוטוקול). חובות אלה, אל מול ההכנסות מותירות את הנתבע בחרדה קיומית קשה ויש להתחשב במצבו לעניין פסיקת גובה מזונות הקטינה".

 

  1. ביום 5.3.2009 התקיים קדם משפט נוסף ובמסגרתו ולאחר לידת הקטין ר', נדרש בית המשפט בשנית לנושא המזונות הזמניים של הקטינים.

בסעיף 3 להחלטה נקבע ביחס להכנסת התובע כדלקמן: "הנתבע מאידך עסק בתיווך נדל"ן והצהיר כי בידיו רשיון לעסוק כמתווך, יחד עם זאת לטענתו, לא היתה עבודה בשוק הנדל"ן ומזה שנתיים שהוא עובד כזבן והשתכר משכורת מינימום. בשלב זה עובד הנתבע לטענתו כזבן ברשת ---, ומשתכר משכורת מינימום בסך של 3,800 ₪ בחודש. תלושי המשכורת מעודכנים לא הומצאו". ובסעיף 4 להחלטה נקבע: "הצדדים חלוקים בכל הנוגע לגובה הכנסת הנתבע. לטענת האם משתכר הנתבע לפחות 6,000 ₪ בחודש, לטענת הנתבע עצמו, סכומים אלו הוא אינו משתכר מזה כשנתיים. מכל מקום, הכנסת הנתבע וכושר השתכרותו יתבררו בשלב ההוכחות".

 

  1. בדיון ההוכחות שנקבע ליום 27.10.2009 נחקר התובע ארוכות באשר להכנסתו, מפאת חשיבות עדותו לצורך הכרעה בתובענה שבפניי אביא את האמור בה במלואו, עמ' 31 ש' 10 – עמ' 33 ש' 12- 13 :

"ת.       אין לי. אני מלא חובות ויש פקודת מאסר נגדי ויש הוצאות פועל. רציתי להיות נהג מונית ולא נותנים לי לעשות רשיון. פסלו לי רשיון תיווך ואני לא מצליח להתקבל בגלל תלונות שווא שלה.

ש.         שהיה דיון בעניין המזונות הזמנים ביהמ"ש שאל ובחן ואח"כ הגיע להחלטה שאתה צריך לשלם 3500 ₪ ואתה חושב שלא מגיע

ת.         אני לא חושב שלא מגיע, אני חושב שמגיע אבל אין לי. אני משלם כמה שאני יכול, אני עושה מאמץ, אני בחובות. הלוואי והיה לי לשלם יותר. אני משלם 2000 ₪ בחודשים להוצל"פ.

ש.         תראה לנו את השוברים?

ת.         אין לי את כולם פה אבל מחר אני אוכל לצרף לביהמ"ש. יש לי את 6 השוברים האחרונים. כרגע לא הבאתי את השוברים אבל אפשר לבדוק בתיק הוצל"פ.

ש.         אתה יודע שנפתח נגדך תיק הוצל"פ על סך 13,000 ₪ ?

ת.         יודע, אבל לא יודע את הסכום.

ש.         אני מפנה אותך לפרוטוקול הדיון מיום 14/9/06, שם ביהמ"ש נתן החלטה ופירט מה היתה עמדתך לגבי מצב העבודה שלך, ושם אתה מציין בסעיף 8 "במהלך הדיון הודיע היום הנתבע כי החל לעבוד כעצמאי בשיווק דירות עבור חברות בניה". בשנת 2006 אתה עסקת כמשווק של הדירות, נכון?

ת.         כן.

ש.         בסעיף 8 למעלה אתה מציין שאתה עוסק בשיווק פרוייקטים נדלניים, נכון?

ת.         בזמנו עסקתי, היה פרוייקט יחידי ב--- ושיווקתי בניין אחד וזהו. אין לי רשיון לתיווך יותר.

ש.         אבל אתה יכול לעבוד במשרד.

ת.         אם אין רשיון תיווך אתה לא יכול לעבוד בענף הזה, אסור לך לעבוד במשרד אם אין לי רשיון, זו עבירה פלילית. כדי לכלכל מזונות באופן יציב צריך משכורת קבועה.

ש.         אם היום יודיעו לך שיש עבודה בנדל"ן, תוכל להיכנס לעבודה?

ת.         לא, אין לי רשיון.

ש.         באותו זמן היה לך רשיון?

ת.         כן.

ש.         אתה יכול להראות לביהמ"ש שהרשיון שלך נשלל?

ת.         אני יכול להביא אישור מרשם המתווכים.

ש.         כרגע לא צרפת לא לתצהיר ולא הבאת כלום להראות שאין לך רשיון.

ת.         נכון.

ש.         בכתב ההגנה המתוקן שלך בסעיף 24 אתה אומר "מוכחש האמור בסעיף 53 לכתב התביעה שלנו. לנתבע אין שום מקצוע ולכן פוטנציאל ההשתכרות שלו כפי שהוא מרוויח 3800 ₪".

ת.         נכון, אין לי מקצוע שלמדתי באוניברסיטה. כל אדם ברחוב יכול להוציא רשיון תיווך, זו בחינה פשוטה.

ש.         כמה שנים עסקת בתיווך?

ת.         כשנה וחצי. ואי אפשר להגיד שאני איש מקצוע.

ש.         יעצת לאנשים?

ת.         למדתי, נכנסתי לעניינים, לומדים ומתמחים.

ש.         נכון שעסקת פעם גם כסוכן ביטוח?

ת.         כן. זה יכול להיות מקצוע אם אתה עוסק בו הרבה שנים. אין לי רשיון היום, לקחו לי את הרשיון. זה מקצוע שעסקתי בו לפני 10 שנים ושינו בו את תחום העמלות. לא למדתי משהו באוניברסיטה שיש לי תואר, הייתי זבן ב---, ועבדתי בעבודות פשוטות שאני לא מצליח היום להתקבל אליהם. היתה לי פריצת דיסק וזה מונע ממני להרים דברים כבדים. בעבודות --- ו--- וכו' אתה מרים דברים.

ש.         יש לך אישור מרופא תעסוקתי שאתה לא יכול להרים משאות?

ת.         יש לי אישור מרופא אורטופד. אני מראה אישור מרופא של לשכת התעסוקה שאסור לי להרים משקל יותר מ-7 ק"ג. יש לי גם אבנים בכליות.

ש.         במה אתה עובד היום?

ת.         לא עובד בכלל.

ש.         אתה בתצהיר עדות ראשית שלך מציין כי הינך משתכר בסעיף 4, בין 3500 ₪ עד 3600 ₪ בחודש וצרפת תלושי שכר. זה על ימי עבודה מלאים?

ת.         בהחלט. חלק מהימים הייתי צריך לצאת מוקדם לקחת את הילדים. לא תמיד אפשרו משרה מלאה, לפעמים הפחיתו שעות וזה קרה ב--- וב---.

ש.         אתה ממצה את החודש המלא של העבודה ומקבל 3600 ₪ ? האם תלושי השכר מתייחסים לימי עבודה מלאים?

ת.         מתייחסים למקסימום שמקום העבודה אפשר לי לעבוד. כל חודש אפשרו שעות אחרות, הם לא אפשרו לי לעבוד שעות נוספות.

ש.         אתה אומר שאתה מרוויח 3500 ו- 3600 ₪ אבל בכתב ההגנה שלך אתה מציין שאתה משתכר 3800 ₪ בסעיף 22 . אתה יכול להסביר למה?

ת.         בכל השנה האחרונה והבאתי תלושים מ- 3 מקומות עבודה והמשכורת שלי היתה בין 3500 ל- 3800 ₪ בחודש".

 

  1. הנה כי כן טענות התובע להרעה במצבו הכלכלי, נסתרות מתוך עיון בטענותיו שלו בהליך הקודם, במסגרת כתבי בי-דין שהגיש אשר למותר לציין מוגשים כשהם נתמכים בתצהיר אימות, כמו גם בחקירתו הנגדית לאחר שהוזהר כדין. אמנום במסגרת ההליך הקודם הגיעו הצדדים בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכם גירושין אשר אושר וקבל תוקף של פסק דין, אולם כאמור לעיל המדובר בהסכם שנחתם וניתן לו תוקף של פסק דין מספר שנים בהם התנהל הליך המזונות, אשר במסגרתו נתנו שלל החלטות ואף התקיים דיון הוכחות. לכול אורכו של ההליך הקודם טען התובע כי פוטנציאל ההשתכרות שלו הינו בסך של 3,800 ₪ בלבד. התובע אומנם הוכר כנכה על ידי המל"ל עובר להגשת התביעה אך הכנסתו בפועל ובשל כך עלתה ועפ"י האישורים שצירף גמלת הנכות שהוא מקבל עבור יחיד + 2 הינה 5,229 ₪. הנה כי הכנסתו  של התובע גדלה מ-3,800 ₪ ל- 5,229 ₪ וזאת עוד מבלי שעמדתי על קבלת הסיוע בשכר דירה בסך של 1,310 ₪ לחודש אשר התברר כי התובע זכאי, עניין עליו אעמוד מייד בהמשך בהרחבה.  

           

לפיכך, טענת התובע כיום כי עובר לחתימת הסכם הגירושין השתכר כ 6,000 – 8,000 ₪ , לא זו בלבד שהתברר שהיא אינה אמת כאמור לעיל, אלא שנוכח טענותיו החוזרות והנשנות של התובע בהליך הקודם באשר להכנסתו ופוטנציאל השתכרותו הוא אף מנוע ומושתק מלהעלות טענות עובדתיות סותרות בשני ההליכים.  

 

  1. פרט לכך ולאור צו גילו המסמכים שניתן לבקשת הנתבעת ותדפיסי הבנק שנאלץ התובע להגיש התברר כי זה מקבל סיוע חודשי בשכ"ד ממשרד השיכון בסך של 1,310 ₪ לחודש, סיוע המצטרף להכנסתו ראו לעניין זה עדות התובע בדיון מיום 4.7.2021 עמ' 13 ש' 11 – הסוף:

"ש.       האם זה נכון שאתה מקבל סיוע בשכ"ד?

ת.         נכון.

ש.        למה לא ציינת את זה בכתב התביעה?

ת.         בכתב התביעה ציינתי את זה.

ש.        לא ציינת.

ת.         אולי זה משהו שלא נראה לי כהכנסה, זה כ- 700 ₪ וועדת חריגים, ופעם כן ופעם לא. אבל זה מופיע בדפי בנק שלי ואפשר לראות את זה מדי חודש. רק שתדעי שכדי לקבל סיוע בשכ"ד אתה עובר שבעת מדורי גיהינום ומביאים חוקר.

ש.        אתה צודק שרואים בעו"ש, אבל לא הגשת את העו"ש מיזמתך אלא רק לאחר שביקשנו?

ת.         גם אתם לא הגשתם.

ש.        תאשר שאתה הגשת לאחר שביקשנו ולא מיזמתך?

ת.         נכון.

ש.        אז היום כמה סיוע בשכ"ד אתה מקבל?

ת.         1,300 ₪.

ש.        אולי 1,310?

ת.         כן.

ש.        בעבר בפבר' 2019 קיבלת סיוע בשכ"ד?

ת.         כן.

ש.        כמה?

ת.         אותם סכומים, בהתחלה 700 ואחר כך הגשתי בקשה לועדת חריגים כי אנחנו במשמורת משותפת ומאשרים לי עוד 500 ₪.

ש.        אני אומרת שזה לא נכון, בהתחלה קיבלת 570 ₪ ורק החל מפבר' 2021 התחלת לקבל 1,310?

ת.         אני לא זוכר כל שורה, אני אומר לך את הסכומים פחות או יותר, זה הסכומים בדיוק מה שאני אומר לך, אין מה להתווכח פה אפילו".

 

            כן מקבל התובע בשל נכותו הנחה מארנונה, עמ' 14 לפרו' מיום 4.7.2021 ש' 28- הסוף.

 

  1. לעניין זה אוסיף ואדגיש כי אין בידי לקבל הנטען בסעיף 8 סיפא לסיכומי התובע ולפיו :"אין כל ספק כי לתובע אי כושר והוא אינו מסוגל לעבוד כלל!!!. כידוע – קביעת אי כושר וקצבת נכות, נקבעות לאחר ועדות רפואיות מפרכות רבות ולאחר חקירה מעמיקה ואין לפקפק בקביעה כי התובע אינו מסוגל לעבוד!!!".

 

כפי שנפסק  בתמ"ש (קר') 16500/04 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו, ניתן ביום 13.3.06] ע"י כב' השופטת א. אלון: "מבחינה מהותית, קבלת קיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי איננה חזות הכל בדבר יכולתו של 'הנכה' לצאת ולהשתכר, לצאת ולהשלים את קיצבת הנכות שלו; מבחינה ראייתית אין די בהצגת אישור המל"ל על קבלת קיצבת נכות כדי להביא לקביעה שיפוטית בדבר פגיעה מוחלטת ביכולתו של ה'נכה' לצאת ולהשתכר; על הנכה להתכבד ולפרט בפני בית המשפט מהן המגבלות שבגינן ניתנה לו הנכות ולשכנע שאותן מגבלות, בין פיזיות בין נפשיות, מונעות ממנו באופן מוחלט לצאת ולהשתכר ו/או להשלים את הכנסותיו".

 

עוד ראה לעניין זה פסק דינו של כב' אסף זגורי בתמש (נצ') 17732-07-12 י.א נ' ח.ק.א [פורסם בנבו] (6/1/13) בסעיף 52 לפסק הדין: "עוד בהקשר זה יצוין, כי אף במקרים שבהם נקבעה נכות תפקודית ולא כל שכן רפואית שהוכרה על ידי המל"ל, ראו בתי המשפט לענייני משפחה לנהוג בזהירות בכל הנוגע לפטור ו/או הפחתת חיוב האב הנכה במזונות הילדים" ושלל האזכורים והדוגמאות מפסקי הדין אליהם מפנה כבוד השופט אסף זגורי בפסק דינו.

 

  1. לכל האמור לעיל מצטרפת העובדה כי מהימנות התובע וטענותיו קרסו לחלוטין בעקבות הבקשה לצו גילוי מסמכים שהגישה הנתבעת. כאמור לעיל ביום 24.5.2021 הגישה הנתבעת בקשה דחופה לגילוי מסמכים – דפי עו"ש מחשבון הבנק של התובע, לתקופה של 3 חודשים טרם הגשת התביעה ועד למועד הגשת התדפיסים, בקשה מס' 4. בהחלטה מיום 4.6.2021 נעתרתי לבקשה והוריתי לשנים הצדדים להגיש את תדפיסי הבנק לתקופה לגביה התבקש הצו.

 

  1. ביום 8.6.2021 הגיש התובע את תדפיסי הבנק ובו ביום הגיש "הודעה ובקשה לצירוף תצהיר עדות של עד מטעם המבקש". התצהיר שצירופו התבקש הינו של העד י.מ. אשר עפ"י הנטען בתצהיר הינו חברו של התובע מזה כ-5 שנים והמסייע לתובע מבחינה כספית מידי פעם ומעביר לו כספים במזומן. לאחר קבלת תגובת הנתבעת התרתי הגשת התצהיר תוך שקבעתי לאור טענות הנתבעת כי מהימנות העדות ומשקלה ייבחנו בהמשך.

 

  1. בטרם אעבור לדיון במהימנות העד והתובע לעניין זה יש לעמוד על הנתונים המספריים כעולה מדפי הבנק שצרף התובע על פי הצו ככל שהם נוגעים להעברה/הפקדה במזומן וזאת פרט לסכומים ששולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי וממשרד השיכון.  

             

התאריך

הסכום

תיאור

6.9.2020

5,000

הפקדת מזומן במכשיר --- סניפומט

11/9/2020

3,000

הפקדת מזומן במכשיר --- סניפומט

8.10.2020

3,115.23

הפקדת שיק מעמדה בסניף אחר (1) שיק

26.10.2020

6,000

הפקדת שיק מעמדה בסניף אחר (2) שיקים

23.112020

5,000

הפקדת מזומן במכשיר --- סניפומט

29.11.2020

225

זיכוי מב. ---

7.12.2020

5,000

הפקדת מזומן במכשיר סניפומט  --- 

10.12.2020

4,800

הפקדת מזומן במכשיר --- סניפומט

10.12.2020

10,000

הפקדת מזומן במכשיר --- סניפומט

23.22021

400

זיכוי מב. ---

27.4.2021

5,000

הפקדת מזומן במכשיר --- סניפומט

סה"כ

47,540

 

 

            הנה כי כן מהטבלה האמורה עולה כי בתקופה של 8 חודשים 9/2020 – 4/2020 היו בחשבון התובע הפקדות וזיכויים  במזומן בסך כולל של 47,540 ₪.

 

  1. עדות התובע והעד מטעמו כי המדובר בהלוואות לא הייתה אמינה עליי כלל וכלל ואבהיר.

            בסעיף 23 לכתב התביעה טען התובע באופן כללי וללא כל פרוט של הסכומים או שמות בני המשפחה ו/או חברים כי "הוא נאלץ להסתייע בהלוואות ממשפחה וחברים", ראו לעניין זה אף האמור בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית.

            רק לאחר הגשת הבקשה לגילוי מסמכים ובד בבד עם הגשת התדפיסים עתר בבקשה להתיר לו לצרף את תצהירו של העד מר י.מ. מועד הגשת התצהיר על פניו מעורר תהיות ונראה כי המדובר בתצהיר ובעדות מוזמנת אשר נועדו ל"הסביר" את היקף ההפקדות במזומן בחשבונו של התובע. פרוט הסכומים ומועדם בסעיף 5 לתצהיר העד, החופפים באופן מלא לתדפיסי הבנק מעוררים עוד יותר תהיות ומחזקים התרשמות זו.

 

  1. בתגובתה לבקשה לצירוף עד טענה המשיבה כי התובע נקט בחוסר תום לב דיוני כאשר הגיש את התצהיר במצורף לבקשה להתיר את הגשתו ובטרם נתנה החלטת בית המשפט המאפשרת לו לעשות כן. עוד הוסיפה כי "יש להורות לעד להציג בפני ביהמ"ש תדפיס עו"ש של חשבונות הבנק על שמו – היות ומדובר במסמכים הקשורים לעדותו ביחס לכספים הניתנים לכאורה לתובע. לטענתה, העד מעיד על העברת כספים לתובע ולכן לנתבעת הזכות לברר הדבר לעומק, אחרת יהא זה עיוות דין להצגת גרסת עד שלא ניתן להפריכה".

            בתשובה שהגיש התובע באמצעות באת כוחו וללא שזו נתמכה בתצהיר של העד או התובע נטען כי המדובר בחדירה לפרטיות של עד שאינו צד להליך ולא ניתן לחייבו לחשוף את חשבונותיו. עוד נטען כי העד ממילא מצהיר כי הוא מעביר המבקש כספים במזומן ולא באמצעות חשבון הבנק שלו. בהחלטתי קבעתי: "לאחר עיון בבקשה ובתגובה מאשר הגשת התצהיר. כל טענות הצדדים לרבות אי צרוף תדפיסים ישקלו כחלק מהשיקולים בעניין מהימנות העדות ומשקלה".

 

  1. בכל הכבוד גרסה לפיה חבר מעביר בפרק זמן קצר של 8 חודשים עשרות אלפי שקלים לחבר, בעידן של קורונה ושלא מחשבון הבנק וללא כל הסבר מניין נמשכו סכומים אלה או איפה היו מופקדים טרם העברתם הינה בלתי סבירה. משנשאל העד ע"י בית המשפט באשר לעיסוקו ואם במסגרת עבודתו הוא מקבל כספים במזומן, השיב בשלילה תוך שהוא טוען: "לא, אני עובד מול מאמני טניס ומרכזים. לפעמים פעם ב, בד"כ פחות. הכסף שיש לי תמיד זה מגיל 18 אחות של אמא שלי לימדה אותי לשים כסף בצד שתמיד יהיה לי, גם כשהתגרשתי היה לי כסף בצד" (עמ' 7 ש' 18-19), גרסה זו על פניה הינה בלתי סבירה וחוסר סבירותה מתעצם נוכח היקף הסכומים שנתנו לכאורה כ"הלוואה". לעניין זה יש ממש בטענת הנתבעת בתגובתה לבקשה לצירוף התצהיר כי המדובר בגרסה "נוחה" ואשר לכאורה קשה לסתור אותה.

 

  1. כך גם האמור בסעיף 6 לתצהיר העד "הסכומים שנתתי ל- א.נ. הם בעצם הלוואה שהוא יצטרך להחזר לי ביום מן הימים. אני סומך עליו שיום אחד ישיב לי את הכספים, אולי אפילו כשהוריו ילכו לעולמם". לא ברור מדוע נדרש העד להוסיף את המילים "הם בעצם הלוואה" משזו הטענה.

יתר על כן מתן הכספים ללא שדובר כלל על מועד או תנאים להחזר ובפרט כשכל הכנסתו של התובע הינה קצבת נכות מהמל"ל  מחלישה עוד יותר את סבירות הגרסה שכן ברור כי סיכויו של התובע ואפשרותו להחזיר את הכספים נוכח טענתו באשר למצבו הכלכלי וגובה הכנסתו - הינה אפסית. האמור בסעיף 6 סיפא לתצהיר העד "אני סומך עליו שיום אחד ישיב לי את הכספים, אולי אפילו כשהוריו ילכו לעולמם" אף אינו משכנע ואינו סביר.      

 

  1. לכך מצטרפת העובדה כי התובע טען בסעיף 23 לכתב התביעה ובסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית כי על חשבונו בבנק קיימים עיקולים ועל כן אינו יכול לקבל הלוואות מבנק כלשהו.

עוד ראו לעניין זה עדותו של התובע בעמ' 10 שורות 4-8:

            "ש.       לקחת הלוואות מהבנק?

ת.         לא, הבנק לא מאפשר לי הלוואות כי לי ת"ז בנקאית בעייתית. יש לי חוב לביטוח לאומי. אף מוסד פיננסי לא מאשר לי הלוואה.

ש.        ביקשת?

ת.         מבנק --- כן, גם ביקשתי מעוד חברה חוץ בנקאית ומבחינתם אמרו שאני לקוח לא טוב, לצערי".

           

למול עדותו של התובע בעניין זה העיד העד בעמ' 7 ש' 20- 29 כדלקמן:

            "ש.       מה המצב הכלכלי של א.נ. למיטב ידיעתך?

ת.         לא טוב. קשה לו.

ש.        אז אם אתה יודע שמצבו הכלכלי לא טוב, אז תסביר לנו כאיש עסקים איך אתה לא מגן על הכסף שלך בדמות בטוחה – הסכם, משכון או ערבות צד ג'?

ת.         אין לי בעיה עם זה, זאת ההרגשה שלי, א.נ. יחזיר את הכספים. במקרה הגרוע אני לוקח אותו לבנק וברגע שיקבל הלוואה אני אחתום.

ש.        הוא יכול לקחת הלוואה?

ת.         אם אחתום לו הוא ייקח.

ש.        אז למה לא עשיתם?

ת.         כי בינתיים אני לא זקוק לכסף".

           

דומה כי אין צורך להרחיב על הסתירה בטענות התובע והעד בעניין זה והאמור מדבר בעד עצמו ומבהיר מדוע אין ליתן כל אמון בעדותו של התובע והעד מטעמו בעניין זה.

 

  1. פרט לכך אין בתצהירו של העד או בעדותו של התובע, כדי להסביר זיכוים נוספים בחשבון התובע. כך למשל בדפי הבנק שהגיש התובע, הוא הוסיף לידי הסך של 3,115.23 ₪ מיום 8.10.2020 בכתב יד "מהוצל"פ", זאת ללא שהביא כל אסמכתא לכך (צילום השיק), ללא שפרט בגין מה התקבל סך זה מהוצל"פ. באם לא די בכך לצד סכום זה בתיאור הפעולה בדף הבנק מצויין "הפקדת שיק מעמדה בסניף אחר (1) שיק" , ככל שהיה מדובר בהעברה מההוצל"פ היה מדובר בזיכוי ולא הפקדה פיזית של שיק בסניף אחר. 

ליד זיכוי מב. --- בסך של 400 ₪ מיום 23.2.2021 הוסיף בכתב יד מבעל בית וליד הסך של 225 ₪ זיכוי מב. --- מיום 29.11.2020 לא ציין דבר.

בעדותו ומשנשאל על כך השיב בעמ' 14 ש' 1-4 :

"ש.      בעו"ש שלך אני רואה זיכויים מבנקים, למשל 29/02/20 225 ₪ ו- 23/02 400 ₪, מה זה הזיכויים הללו?

ת.         כן, 400 ₪ זה תיקון חשמל שהיה לי בבית ערב שישי, שלחו לי חשמלאי, אני משלם לו ובעל הבית מחזיר לי. 225 שילמתי לחבר והעביר לי בביט חזרה. קורה חד פעמי בשנה. זה סכומים זניחים. זה הכל.

ש.        למה לא הצגת ראיות לזה?

ת.         אין לי שום ראיות".

 

  1. משנשאל התובע אם יכול והסכומים בחשבונו מתקבלים בגין לימודי נגינה שהוא נותן, היו תשובותיו מתפתחות. תחילה הכחיש כי הוא מלמד, אח"כ טען כי ניסה ללמד וכי אף פעם לא התפרנס ממוסיקה ובסיום אולי, זה זניח, ראו עדותו בעמ' 14 לפרו' הדיון מיום 4.7.2021 ש' 8-17:

            "ש.       אולי זה במסגרת לימוד פרטי שאתה מלמד למשל נגינה?

ת.         אני לא מלמד נגינה.

ש.        בעבר לימדת נגינה?

ת.         לא, ניסיתי.

ש.        אף פעם לא?

ת.         נדיר ממש, אחד ל. זה תחביב. אף פעם לא התפרנסתי ממוסיקה.

ש.        בהליך הקודם אמרת משהו סותר, אתה רוצה לתקן את תשובתך?

ת.         מה אמרתי?

ש.        לא אגיד, אני שואלת אם אתה עומד על תשובתך?

ת.         בגדול לא, בקטן אולי, זה זניח לחלוטין".

 

  1. מעיון בפרו' הדיון מיום 27.10.2009 עולה התנהלות דומה של התובע. משנשאל אם הוא מנגן על גיטרה חשמלית, השיב כי זה תחביב. לאחר מכן נאלץ להודות כי להקת "א'" הינה להקה על שמו ובהמשך משעומת עם מספר הופעות שקיימה הלהקה, היו תשובותיו מתחמקות ובלתי סבירות לחלוטין הכל מתוך מטרה ברורה להרחיק עצמו מכל מקור של הכנסה, ראו עמ' 34 ש' 12- הסוף – 35 ש' 1- 13:

" ת.         לא מקבלים, מנגנים בשביל הכיף בשביל החברה.

ש.         אבל זאת להקה שמפרסמת את עצמה באינטרנט כלהקה של 5 אנשים שאתה אחד מהם, והלהקה מופיעה.

ת.         איפה הופיעה ומתי? קיבלנו כסף?

ש.         נכון שהופעתם ב- 4/1/09 במועדון --- ב---?

ת.         כן.

ש.         כמה הרוויחה הלהקה מההופעה הזאת ב---?

ת.         היו שם 40, 50 איש ששילמו 50 ₪ המקום לוקח 70 אחוז ונשאר ללהקה 200 ₪ ל-5 אנשי שזה הוצאות על סטודיו על רכב , חדרי חזרות ונסיעות.

ש.         זו הלהקה שלך בתמונה?

ת.         כן.

ש.         וזה מה שאתם מפרסמים?

ת.         כן.

ש.         וכתוב שהופעתם ב--- והמחיר 50 ₪ לבן אדם, נכון?

ת.         כן.

ש.         אם יקראו לך להופעות אתה יכול להופיע, ואם ההופעות יהיו 4 או 5 ימים בשבוע זו הכנסה נוספת שלך?

ת.         זה לא ריאלי מה שאתה אומר, אני אשמח להתפרנס מזה.

ש.         נכון שהופעתם ב- 15/10/09 יחד עם הלהקה בישוב --- בחברת ---.

ת.         הוזמנתי להופיע שם. זה לא משהו שיש בו כסף.

ש.         נכון ששם הרווחתם 11,000 ₪ ?

ת.         ממש לא. אני לא יודע בכלל כמה יצא משם, זה אירוע שלא אני אירגנתי.

ש.         נכון שהופעת עם הלהקה ב- 17/3/09 בפאב --- ב---?

ת.         יכול להיות, אני מכיר את המקום.

ש.         זוכר כמה הרווחתם שם?

ת.         שם זה כניסה חינם ולא לוקחים כסף.

ש.         היו 2 הופעות נוספות ב---, אחת ב - 26/3/09 והשניה ב- 26/4/09, זכור לך שהופעתם שם?        

ת.         כן. היינו הרכב של 6 אנשים וקבלנו 400 ₪. אנחנו רוצים לקדם את עצמנו ואומרים תודה על ההזדמנות. אני לא מקבל את הכספים ולא מתנהל עם הכספים, יש מישהו שדואג לזה, מנהל את ההזמנות.

 

  1. לעניין זה אוסיף כי גם בסעיף 3 לתצהירו של העד י.מ, הצהיר זה :"אני מכיר את א.נ. מזה כחמש שנים. יצא לנו להכיר זה את זה בקפה השכונתי ומצאנו תחומי עניין משותפים כולל מוסיקה".

 

  1. באם לא די בכל האמור לעיל אדגיש כי אין כל הלימה בין רמת החיים העולה מחקירת התובע וטענותיו באשר להכנסתו, מצבו הכלכלי ומצבת חובותיו.

            כאמור לעיל לטענת התובע הינה הכנסתו היחידה הינה גמלת נכות מהמל"ל בשיעור של 5,229 ₪ ולאחר ניכוי ביטוח בריאות 5,125 ש"ח. במהלך ניהול ההליך התברר כי התובע מקבל אף סיוע בשכ"ד ממשרד השיכון בסך של 1,310 ₪ לחודש. הנה כי כן הכנסתו החודשית לטענתו מסתכמת בסך של 6,435 ₪.  

 

  1. לעניין זה אדגיש, כי התובע משלם דמי שכירות בסך של 5,100 ₪, מזונות בסך של 2,500 ₪ לאחר ההפחתה (ללא מחציות), רוכש קנביס בסך של 1,000 ₪ לחודש ונושא בעלות טיפולים אלטרנטיביים  בסך של 400 ₪ לחודש, כל זאת ללא הוצאות מחייה שלו והוצאות החזקת הדירה.

 

  1. בכל הכבוד הראוי רמת החיים שהתובע מאפשר לעצמו אינה מתיישבת כלל עם הכנסתו ורק ההוצאה בגין רכיב השכירות והחזקתו הינה בגובה גמלת הנכות והסיוע בשכ"ד.

כך למשל בסעיף 38 לתצהיר עדותו הראשית טען כי לפני שנתיים וחצי מימן עבור הקטין לאור סירוב האם השתף בעלות, את מלא העלות של טיסת הבן לתחרות ג'ודו ב--- כולל מחנה האימונים ואף התלווה לטיסה והן הוצאה של אלפי שקלים לטובת --- לשם "טיפול בהזעת יתר, לפעמים אני מזיע בכפות ידיים וזה טיפול טוב שהם עושים, זה דרך קופ"ח ---" (עמ' 15 ש' 26 ו-27.  

בסעיף 44 לכתב התביעה וסעיף 37 לתצהיר עדותו הראשית טען: "האם אינה מוכנה לממן עבור הבת ע', לימודי נהיגה והאב ממן עבורה הוצאה זו לבדו בסיוע הוריו. האם אינה מוכנה לרכוש מחשב לילדים ורק בבית האב יש מחשב עבורם, סוני פלסטיישן, אקס בוקס וכל השדרוגים עולים בכל פעם כסף רב, והאם אינה מוכנה להשתתף במאום. גם טלפונים ניידים סרבה האם לרכוש והאב הוא זה אשר רכש עבורם. אף דמי כיס אין הנתבעת נותנת לילדים והתובע והוריו נותנם להם".

 

השקעת האב בקטינים ראויה להערכה אך אין היא מתיישבת כלל ועיקר עם טענתו באשר להכנסותיו ומצבו הכלכלי הקשה ולא ברור כלל כיצד זו מתאפשרת נוכח הכנסתו.

 

  1. לכך מצטרפת העובדה כי אף אין הלימה בין מצבת החובות של התובע, אשר נוכח הפער בין גובה ההכנסה הנמוכה לבין רמת ההוצאות הגבוהה הנטענת, מצופה הה כי אכן יהיה שקוע עד צוואר בחובות כטענתו. כאמור לעיל את הטענה כי ההפקדות במזומן בחשבון התובע הינן הלוואות שנתנו ע"י מר י.מ., מצאתי לדחות לאור האמור לעיל בהרחבה. פרט לכל האמור לעיל מצטרפת העובדה כי בכתבי בי-דין מטעמו נטענו הטענות להלוואות ולחובות בעלמא.

 

כך למשל בסעיף 12 לכתב התביעה טען: "...ולאחר שהתובע חי בדוחק ונאלץ להיעזר בהלוואות רבות ולאחר שחש כי אי הצדק זועק לשמיים והוא איננו מסוגל לעמוד בסכום המזונות העומד בניגוד לכל דין..".

בסעיף 23 טען: "על חשבונו של הנתבע בבנק קיימים עיקולים ועל כן אינו יכול לקבל הלוואות מבנק כלשהו והוא נאלץ להסתייע בהלוואות ממשפחה וחברים. אף בלשכת ההוצאה לפועל מוטלים על התובע עיקולים וכן יש לו חוב של כ-19,000 ₪ למוסד לביטוח לאומי...

מצב אישורי עיקולים וחוב לביטוח לאומי כנספחים ה'1 – ה'2".

התובע חזר על האמור בסעיפים 11 ו-16 לתצהיר עדותו הראשית.

 

  1. מעיון בכתב בית הדין שצרף התובע עולה כי זה לא נקב או פרט כלל את שמות הנושים, אותם בני משפחה וחברים כלפיהם לכאורה קיים לו חוב ואף לא טרח לציין את גובה החוב כלפיהם. לעניין זה אחזור ואדגיש כי תצהירו של העד י.מ. והסכומים שפורטו בו נטענו לראשונה בסמוך לדיון ההוכחות ולאחר שהתובע נאלץ להגיש את תדפיסי הבנק שלו ולהסביר את ההפקדות הרבות במזומן בחשבונו המסתכמות בעשרות אלפי שקלים על פני תקופה של 8 חודשים בלבד.

 

  1. עוד אוסיף ואדגיש לעניין זה, כי בדיון שהתקיים ביום 11.2.2019 בתלה"מ 10773-03-18 טען התובע בעמ' 5 שורות 8-19 : "אני נכה 100% ואני משלם 4,300 שכ"ד, אתה קולט כב' הש'? אני בחובות. לא רחוק מחובות של כמה מיליונים".

 

התובע אשר טען לחובות ב"מיליונים" והלין על כך שהוא מקבל קצבת נכות ומשלם מתוכה דמי שכירות בסך 4,300 ₪ אף הגדיל לאחר הדיון הנ"ל את ההוצאה בגין רכיב המדור/שכירות ל-5,100 ₪.  כך לא מתנהל אדם סביר שכל הכנסתו 6,435 ₪ והטוען לחובות ומצוקה כלכלית קשה.

 

  1. משנשאל לעניין גובה החובות להם טען בדיון שהתקיים ביום 11.2.2019 בחקירתו הנגדית בדיון מיום 4.7.2021, עמ' 15 ש' 2-4 השיב:

"ש.       טענת בעבר שיש לך חובות של מיליונים, למי החובות?

ת.         זה רק ביטוי, לא שיש לי חובות של מיליונים, מלווים לי אבל לא מיליונים, זה היה להראות את התסכול מהמצב".

           

  1. פרט לכך עיון בנספחים ה'1 – ה'2 שצרף התובע לתצהירו מלמדים כי אלה הינם כדלקמן:

נספח ה' הינו צילום מסך מאתר המל"ל אשר אינו נושא תאריך ולפיו לתובע חוב בגמלאות – הבטחת הכנסה בסך של 18,970 ₪. משהמסמך אינו נושא תאריך לא ברור האם חוב זה עדיין קיים, וכן לא ברור כלל מדוע יש לתובע חוב בגין הבטחת הכנסה משהוא מקבל גמלת נכות?.

 

נספחים ה' 2 אשר אמורים להיות אישורים על עיקולים מתייחסים כולם לתיק הוצל"פ ---, תיק מזונות שהזוכה על פיו הינה הנתבעת. התובע צירף צו עיקול ע"ס של 7.900.86 ₪ שהתקבל בבנק --- ביום 21.4.2019 ולאחר מכן הוראה למימוש הכספים מיום 19.5.2019 בו פונה הבנק אל התובע "ככל שלא תמציא לבנק תוך 10 ימים ממכתבנו זה, הודעת ביטול לצו המימוש, הבנק ייאלץ לפעול למימוש הכספים והעברתם למעקל". מתשובת הבנק ברור כי ישנה יתרת זכות או כספים לעיקול. שאר העמודים המצורפים כנספח ה'2 הם כולם פרוט הליכים מבצעיים לצורך גבייה מתיק ההוצל"פ היחיד שמספרו ---, תיק המזונות שכאמור לעיל הזוכה על פיו הינה הנתבעת כך שהניסיון להציג שלל חובות בהוצל"פ דינו להידחות והתובע לא הוכיח למעשה כל חוב , למעט החוב לביטוח לאומי ובכפוף לכל האמור לעיל לגבי חוב זה.

 

למותר לציין כי החוב בתיק ההוצל"פ בו הזוכה הינה הנתבעת, הינו מיום 21.4.2019 למעלה מ- 8 חודשים טרם הוגשה התביעה ביום 21.12.2020 ואשר נפרע ככל הנראה, שכן המדובר בחוב מזונות וכל זאת מבלי שהתובע טורח לציין אם החוב נפרע אם לאו ו/או להגיש מסמך מעודכן.

 

  1. לאור כל האמור לעיל, ברור כי דין טענות התובע באשר למצבו הכלכלי, הכנסתו וחובותיו להידחות מכל וכל. התובע לא הוכיח כל שינוי סיבות מהותי בכל הנוגע לאלה ומהאמור עולה כי חרף הכרתו כנכה וקבלת גמלת נכות מצבו הכלכלי בפועל השתפר.

פרט לכך וכאמור לעיל לא זו בלבד שהתובע, לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי אלא שכאמור לעיל התנהלותו וטענותיו עולות כדי חוסר תום לב ואי גילוי פרטים מהותיים שדי בהם כדי להביא לדחיית התביעה.

 

  1. אוסיף כי טענת התובע בסעיף 26 לכתב התביעה, סעיף 19 לתצהיר העדות הראשית וסעיף 14 לסיכומיו לפיו בחודש ינואר 2022 הבת ע' תהיה בת 18, דבר שישפיע על מצבו הכלכלי של התובע וירע אותו, שכן קצבת הנכות אשר התובע מקבל, תפחת ב- 1,000 ₪ ותעמוד על 4,200 ₪ בלבד כשמנגד - יהא עליו להמשיך ולשאת, בהתאם לסעיף 8א' להסכם הגירושין, במזונותיה עד סוף כיתה יב', טוב היה אם לא הייתה נטענת ויש בה אך להבהיר ולהדגיש עד כמה מיותרת התביעה.

 

  1. טוב היה אם התובע הטוען בכתב תביעתו ובשאר כתבי בי-דין מטעמו כי סכום המזונות גבוה, עומד בניגוד לכל דין, "מעוות וידרדר אותו אל פי פחת ולעוני ממש" (ראו למשל ס' 16 לסיכומים) עוצר לרגע חושב ומבין כי דווקא מרגע שהוכר כנכה והוא מקבל תוספת תלויים אשר על פי נתוני המל"ל עומדת כיום ע"ס של 954 ₪ לילד, עבור 2 הילדים הראשונים ובסה"כ 1,908 ₪ משלם למעשה מזונות בגובה ההפרש מסכום המזונות שנקבע בהסכמה בפסק הין מיום 11.2.2019 בסך של 2,500 ₪, היינו ( 592 = 1,908 - 2,500 ) ולפיכך תשלום המזונות עבור כל קטין הינו 296 ₪ בלבד.

 

  1. תחת זאת בחר התובע אשר הינו במצב כלכלי קשה עד כדי חרפת רעב לטענתו, לנהל הליך יקר תוך שהוא טוען בסעיף 22 לתצהיר עדותו הראשית: "אני נמצאתי זכאי לסיוע משפטי ללא עלות מהמדינה אולם מאחר ובעבר, הייצוג אותו קיבלתי מהמדינה לא היה ראוי לטעמי וגרם לי לנזק יותר מאשר תועלת, החלטתי ליטול הלוואה על מנת לשכור ייצוג משפטי".   

            ראו לעניין זה אף עדותו בעמ' 11 ש' 21 – 24 :

"ש.      במסגרת ההליך הזה האם פנית לסיוע המשפטי כדי לקבל סיוע?

ת.         לא. הם גרמו לי נזק בשתי הפעמים הקודמות שייצגו אותי, גרמו לי לנזק הרבה יותר מתועלת, גם בהסכם של 2011 וגם בפבר' 2019 שהיה פה הדיון על משמורת. אבל אני עומד בקריטריונים שלהם".

 

ובהמשך עמ' 14 ש' 20-25:

            ש.        ב- 10/12/20 העברת 15,000 ₪, למי העברת אותם?

ת.         לעו"ד שלי, שכ"ט.

ש.        אתה רוצה שנאמין לך שיכולת לקבל סיוע משפטי בחינם כשיש עורכי דין מצוינים בסיוע משפטי ובחרת להוציא עשרות אלפי שקלים על סיוע משפטי, זה אדם שטוען בתצהיר שחי בדוחק, אתה רוצה שנאמין לך?

ת.         בטח, בודאי להאמין לי. את רוצה לדעת איזה נזק עורכי הדין עשו לי? אני חייב עד גיל 21, אני חייב 100 ומשהו אלף ₪ מזונות, אז מה זה 15,000 ₪ לעו"ד, את לא קולטת את ההפרש? זה שווה לי, אני מקווה שאצליח".

 

            עוד אוסיף ואדגיש לעניין סכום המזונות כי עפ"י ס' 8(א) להסכם הגירושין סכום המזונות נקבע עד הגיע כל קטין לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים ולא נפסקו מזונות מעבר לתקופה זו. אף רשימת המחציות הגין הוצאות רפואיות וחינוכיות עפ"י ס' 9 להסכם הגירושין הינה מצומצמת.

 

  1. לאור כל האמור דין טענות התובע לשינוי נסיבות מהותי באשר מצבו הכלכלי הורע: ירידה בהכנסה וגידול בחובות – להידחות שכן אלה כאמור לו זו בלבד שלא הוכחו, הן נסתרות באופן ברור ומפורש מהאמור בהליך הקודם, הכל כמפורט לעיל בהרחבה כשלעניין זה התובע אף מנוע ומושתק מלטעון טענות עובדתיות סותרות במסגרת שני ההליכים ובאותו עניין.  

 

טענות התובע לשינוי נסיבות מהותי אצל הנתבעת:

 

  1. לאור כל האמור לעיל והתנהלות התובע, ניתן היה לסיים ולחתום את פסק הדין באמור לעיל. עם זאת אתייחס אף לטענות התובע לשינוי נסיבות מהותי אצל הנתבעת ואשר כפי שיובהר להלן אף דינן של טענות אלה להידחות באשר לא הוכחו.

 

טענת התובע כי לנתבעת בן זוג:

 

  1. בסעיף 33 לכתב התביעה וסעיף 23 לתצהיר עדותו הראשית. טען התובע "למרות ניסיונות ההכחשה של הנתבעת, אני יודע שלנתבעת בן זוג קבוע המתגורר עימה ואשר רק לצרכי המשפט ביקשה ממנו ככל הנראה לעזוב אולם ברור כי לאחר מתן פסק דין, ישוב ויתגורר עימה. אין לי היכולת הכלכלית לשכור שירותי חוקר על מנת להוכיח זאת אבל זאת עובדה יודעה. כאשר נקבעו דמי המזונות, צוין כי הם כוללים מדור. אין כל ספק כי כאשר מתגורר אדם נוסף בבית, עליו לשאת במחצית מעלות המדור ויש בכך להפחית מהוצאת הנתבעת ולהגדיל את הכנסתה הפנויה וכן להפחית מחלקם של הילדים במדור".

 

  1. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את הטענה תוך שהיא מוסיפה וטוענת בסעיף 21 : "הנתבעת תטען כי אין לה בן זוג כלל ולא כזה המתגורר עימה בפרט. טענה זו הינה שקרית ומטרתה הנפסדת היא ליצור מצג שווא מטעה תוך ניסיון "דיג" הא ותו לא! וכי ראוי היה שלא הייתה נטענת כלל".

 

  1. הנתבעת נחקרה על עניין זה בדיון מיום 4.7.2021 עמ' 18 ש' 22- 33 וכך באו לידי הדברים בעדותה:

            " ש.      מה שמו של בן הזוג שלך?

ת.         אין לי בן זוג.

ש.        וכשהיה לך בן זוג?

ת.         לא היה לי בן זוג.

ש.        אז הילדים משקרים? הילדים אומרים שבן הזוג שלך שמו ל'?

ת.         ל' זה הבוס שלי.

ש.        זאת אומרת, כשהילדים באים ל- א.נ. ואומרים שלאמא יש חבר אז הם משקרים לו?

ת.         אף פעם לא הכנסתי הביתה, אפילו התחלה של דייט או מישהו שהכרתי בכוונה לקשר.

ש.        יכול להיות שיש עוד דברים שהם לא נכונים שהילדים אומרים?

ת.         יכול להיות.

ש.        יכול להיות שבגלל ההליכים המשפטיים אמרת ל- ל' לא לבוא יותר?

ת.         לא, הוא הבוס שלי".

           

  1. התובע לא הביא כל ראיה בתמיכה לטענתו כי לנתבעת בן זוג ועובדה זו אינה מפריעה לו להמשיך ולדבוק בטענה זו בסעיף 33 לסיכומיו. לטעמי השימוש בטענה "הילדים אומרים" הינו פסול ובלתי ראוי ובכל הכבוד אין לקבל את טענת התובע בתצהירו כי אין לו את היכולת הכלכלית לשכור שירותי חוקר כדי להוכיח הטענה.

פרט לעובדה כי יכולתו הכלכלית של התובע התבררה כרחוקה מהמצג אותו ניסה זה להציג, הרי שככל ולתובעת בן זוג, יכול היה התובע להוכיח זאת בדרך אחרת מלבד חוקר לרבות ובפרט על ידי זימונו של אותו ל' שזהותו ידועה לתובע ואשר טען כי הוא בן זוגה של הנתבעת. משהתובע לא עשה כן הדבר פועל לחובתו.  

 

  1. למעלה מן הצורך אציין כי הטענה לאם בן זוג נסתרת גם נוכח טענות התובע עצמו בסעיף 25 לסיכומיו בהם טען כי זמני השהות של הקטינים אצלו רחבים מאלה שנקבעו בפסק הדין ולפיכך מגדיל הדבר את הוצאותיו. לעניין זה טען כי האם משלמת הוצאות מדור בשיעור של 1/3 מההוצאות שהוא משלם. ברור כי לו היה גר עם האם בן זוג חשבונות הצריכה היו גדולים יותר. יתר על כן והוא העיקר מצופה היה כי נוכח טענות התובע באשר לגודלה של דירת הנתבעת ל ומצבה והטענה כי בשל כך הקטינים מעדיפים לשהות אצלו, כי דווקא בחלק זה בסיכומים תטען הטענה, כי בשל נוכחות בן זוג, אין לקטינים פרטיות ולכן הם מעדיפים לשהות אצלו.

 

ראו לעניין זה חקירת הנתבעת בדיון מיום 4.7.2021 עמ' 19 ש' 24 -31:

"ש.       מה גודל הדירה?

ת.         50 מ' משהו כזה, 55. שני חדרי שינה וסלון. ושני החדרים זהים בגודל ולא שברתי ולא קיר ולא משקוף.

ש.        אחרי ש- ע' החליטה שהיא לא רוצה ש- ר' יהיה איתה בחדר אז הוא עבר לגור איתך בחדר?

ת.         נכון, הוא היה קטנצ'יק, ועכשיו בשנתיים-שלוש האחרונות זה או שאני ישנה בסלון הוא שהוא ישן בסלון.

ש.        לא איתך בחדר?

ת.         לא".

 

באם היה לנתבעת בן זוג, האם הייתה זו נשאלת על ידי ב"כ התובע בחקירתה הנגדית אם הקטין ישן עמה? והאם סביר היה שהאם ובן זוגה היו ישנים בסלון והקטין בחדר השינה?    

 

טענת התובע לעלייה ניכרת בהכנסתה של הנתבעת:

 

  1. בסעיפים 17, 34 ו-35 לכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת עובדת כגרפיקאית ובעבר השתכרה למיטב ידיעתו כ-6,000 ₪ לפחות וייתכן והכנסתה כיום גבוהה יותר. לטענתו הנתבעת הינה אשה בריאה, נהגה לעבוד תמיד בנוסף להיותה שכירה, בעבודות פרטיות, כגון שיעורים פרטיים בגרפיקה ממוחשבת, פוטושופ וצילום בבית הלקוח או במרכזי הדרכה ועל כן יש לבחון את פוטנציאל ההשתכרות שלה, שכן לטענתו אין ספק כי יש לה הכנסות נוספות מעבודות אלו גם כיום, ראו לעניין זה אף בסעיפים 26 ו-27 לתצהיר עדותו הראשית.

 

  1. לטענת הנתבעת בסעיף 10 לכתב הגנתה טענה: "הנתבעת מכחישה את הנטען בסעיף 17 לכתב התביעה. הנתבעת תטען כי עובדת כמזכירה בסטודיו לעיצוב גרפי, ואינה עובדת כגרפיקאית. שכרה הממוצע הינו 3,400 ₪ נטו". אדגיש לעניין זה כי הנתבעת צירפה לכתב הגנתה הרצאת פרטים כדין לרבות תלושי שכר וכן אישורים על קבלת דמי אבטלה.

            הנתבעת חזרה על האמור בסעיף 19 לתצהיר עדותה הראשית ואף לו צירפה אישור מהמל"ל ותלושי שכר.

 

  1. בטרם אדרש לשאלה אם התובע הוכיח טענותיו אציין כי התובע וכמתחייב על פי דין לא הוכיח כלל מה הייתה הכנסתה של הנתבעת במועד חתימת הסכם הגירושין כל שטען הוא כי למיטב ידיעתו השתכרה 6,000 ₪ לפחות (ס' 17 לכתב התביעה) ואף טענה זו התחלפה והתפתחה בהמשך.

 

בתצהיר העדות הראשית (ס' 27) כבר התחלפה הטענה ונטען כי השכר של 6,000 ₪ הינו שכרה הנוכחי של הנתבעת.

 

בסעיף 21 לסיכומים נטען ע"י התובע "כיום משתכרת הנתבעת בעצם פי 2 מהשתכרותה במועד הסכם הגירושין, שכן הכנסתה כשכירה, נשארה דומה מאוד, עבור מחצית שעות העבודה אותם עבדה בעבר- כיום בהתאם לתלושי השכר שצירפה לכתב ההגנה, משתכרת כ-3,500 ₪ ובעת הסכם הגירושין השתכרה בין 3,800 ₪ - 4,200 ₪ (בעבר עבדה 8 שעות וכיום 4 שעות- ראה עדותה בעמ' 21 ש' 3-9 וכן ש' 27-28) זוהי עלייה משמעותית מאוד בשכרה. הנתבעת העידה כי עובדת 4 שעות ביום כדי לא לשים הילדים בצהרונים (עמ' 21 ש' 31-33) אולם הילדים כבר שנים אינם בצהרונים!!!" (ההדגשות במקור י.א )  

           

די בעיון באמור על מנת להראות כיצד "מזגזג" התובע בטענותיו וטוען כעת בסיכומים כי במועד עריכת ההסכם השתכרה בכלל הנתבעת בין 3,800 ₪- 4,200 ₪.   

 

  1. מעיון בהליך הקודם, תמ"ש 11652/05 עולים הנתונים הבאים באשר להכנסת הנתבעת. בהחלטה למזונות זמניים של הבת  ע' שנתנה ע"י כב' השופטת טליה קופלמן-פרדו (בדימוס) מיום 14.9.2006 בסעיפים 6 ו-7 להחלטה נקבע כדלקמן:

"6.        בכתב התביעה לא מציינת התובעת 1 במה היא עובדת והיכן. כל שהיא מציינת הוא כי הכנסתה החודשית עומדת ע"ס של 4,702 ₪ לחודש (סעיף 29 לכתב התביעה). זאת ועוד, התובעת 1 לא צירפה תלושי משכורת לשנים עשר החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה.

במהלך הדיון היום טענה התובעת 1 כי היא משתכרת כיום בין 3,800 - 4,200 ₪ לחודש בלבד.

  1. בנסיבות אלה קבעתי בהחלטתי מהיום כי בשלב זה לא אדון בתביעת התובעת 1 להשלמת מזונותיה" (ההדגשות אינן במקור י.א).

 

  1. בהחלטה למזונות זמניים שנתנה למזונות שני הקטינים ביום 5.3.2019 נקבע ע"י כב' השופטת טליה קופלמן פרדו (בדימוס) בסעיף 3 להחלטה: "אם הקטינים, כעולה מכתב התביעה, עובדת כמזכירה ואשת מכירות במרפאת שינים ומשתכרת סך של 4,000 ₪ לטענתה. בהרצאת הפרטים הצהירה אם התובעים כי היא משתכרת סך של כ-5,000 ₪ לחודש".

 

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 27.10.2009 נחקרה הנתבעת ע"י ב"כ התובע כבר בפתח חקירתה באשר להכנסתה:

            "ש.         כמה שנים את עובדת ב---?

ת.         מסוף שנת 2001.

ש.         המשכורת שלך יורדת ככל שהותק עולה?

ת.         אחרי שילדתי את הבן השני המשכורת ירדה. פחות שעות ופחות בונוסים. אני    

עובדת בסביבות 6, 6.5 שעות ביום.

ש.         כמה ימים בשבוע?

ת.         5 ימים".

 

מחקירתה של האם הנתבעת ביום 27.10.2009 לא ברור כלל מה נטענה להיות הכנסתה ע"י התובע. יודגש כי ההליך הקודם בעניין המזונות אשר נפרש על פני תקופה ארוכה, הסתיים בהסכם ולמעשה אין קביעה או הכרעה שיפוטית בטענות מי מהצדדים באשר להכנסתו. כל שיש בפני בית המשפט, הם הנתונים המפורטים לעיל אותם הצליח בית המשפט לדלות מתוך כתבי בי-דין החלקיים הסרוקים בנט המשפט בתיקים הקשורים.

 

  1. עם זאת ברור מהאמור לעיל לרבות חקירתה של הנתבעת בדיון מיום 4.7.2021 על הכנסתה במועד עריכת הסכם הגירושין, ראו עמ' 20 ש' 34- כי הכנסה נעה בין 3,800 – 6,000 ₪ וכי הייתה תלויה בהיקף שעות עבודתה לרבות תשלום פרמיות. לעניין זה יש לזכור כי במהלך ההליך הקודם בין מועד הגשת התביעה למזונות 27.6.2006, הרתה וילדה הנתבעת את הקטין ר' 00.00.2008 (כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 7.11.2009) עובדה אשר השפיעה על הכנסתה ושעות עבודתה:

"ש.      איפה עבדת כשהתגרשתם?

ת.         במרפאת שיניים וב---.

ש.        מתי עזבת את ---?

ת.         לא ממש זוכרת שנה. עבדתי שם 8 שנים.

ש.        כמה שעות ביום?

ת.         6 שעות זה יכול להיות וגם 12.

ש.        בממוצע 8 שעות עבדת, כמה הרווחת?

ת.         4,500 ₪ ועם פרמיות זה יכול היה להגיע ל- 6000 ₪.

ש.        את הצהרת בדיון שהתקיים בספטמבר 2006 בפני כב' השופטת פבלו (צ.ל פרדו, י.א), השופטת כתבה שהיא משתכרת 3,800 ל- 4,200 ₪.

ת.         זה יכול להיות, שלא היו  משמרות. אני לא מבינה למה אנחנו הולכות אחורה".

 

לכך מצטרפת העובדה כי מי מהצדדים לא טרח להוכיח ההכנסות במועד חתימת ההסכם. עם זאת עפ"י הדין והפסיקה כמפורט לעיל, על התובע להוכיח זאת ומשטענתו כי הנתבעת השתכרה 6,000 ₪ במועד חתימת ההסכם וכיום היא משתכרת יותר עליו הנטל להוכיח הטענה על שני חלקיה.

 

  1. הקביעות הנחרצות של התובע באשר לגובה הכנסת הנתבעת בסעיף 20 לסיכומיו אינן מתיישבות כלל עם העדויות והראיות שהובאו.

עדותה של הנתבעת אשר הייתה אמינה ומהימנה עליי ולא נסתרה. דווקא תשובותיה הלא מתאמצות והנעדרות כל ניסיון ל"המציא" או לתת תשובות שישרתו את טענותיה תרמו להתרשמות ממהימנותה.

 

  1. כך למשל משנדרשה הנתבעת להסביר הכיצד הייתה לה יתרת זכות בחשבון נוכח טענותיה בדבר הכנסתה והוצאותיה, הסבירה כי קבלה מהמל"ל בטעות תשלום עבור חל"ת למרות שהוחזרה לעבודה וכי החזירה זאת בכרטיס האשראי. תשובתה אומתה במהלך הדיון עת הציגה מתוך פרוט האשראי שבנייד אישור מתאים (ראו עמ' 23 ש' 11- 24 ש' 15, לרבות ובפרט הערת בית המשפט).

 

לעניין זה אציין כי בעת כתיבת פסק הדין ומעיון בהרצאת הפרטים, תלושי השכר שצורפו לה ואישור המל"ל על קבלת דמי אבטלה מצורף אף צילום מסך מהמל"ל ולפיו לנתבעת "חובות בגמלאות" – אבטלה בסך 6,901 ₪, כך שאין המדובר בטענה חדשה שעלתה ובכל מקרה כאמור זו הוכחה.  

 

  1. כך גם הודתה הנתבעת בהגינותה כי אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה תוך שהוסיפה והסבירה מדוע אינה מצליחה להשתכר יותר: "לשאלת בית המשפט מדוע אני לא עובדת יותר שעות, אתה צודק אני מחפשת הרבה זמן עבודה. אבל כל קורות חיים שאני שולחת אני מקבלת תשובה שלא שאני לא מתאימה מבחינת הגיל והם מעדיפים לקחת צעירים ממני" (עמ' 22 ש'1-2) .

 

  1. הנתבע בסיכומיו ס' 20 ו-21 בחר לצרף את כל מקומות העבודה בהן עבדה הנתבעת וליצור מצג לפיו עבדה בכולם במקביל והשתכרה סכומים גבוהים ובעיקר תוך התעלמות מתשובותיה המלאות של הנתבעת במסגרת עדותה. כמו כן וכאמור לעיל התובע כאמור לעיל בחר  לשנות את גרסתו באשר להכנסת הנתבעת בעבר וכיום.

 

  1. הנתבעת נחקרה לעניין מקומות עבודתה והכנסתה לאורך השנים, עמ' 20 ש' 34 – 22 ש' 23. התובע בסיכומיו כאמור לעיל מתעלם לחלוטין מתשובותיה של הנתבעת.

כך למשל בעמ' 2 ש' 8-10 נשאלה והשיבה הנתבעת:

"ש.      תאשרי לי שעבדת בעבודות פרטיות, גם בבתים פרטיים, מרכז הדרכות, עבדת בבית ספר מפורסם אחד על אחד?

ת.         נכון, הוא פשט את הרגל והוא לא שילם לנו. אני יכולה לומר את הרצף של העבודה".

 

הנה כי כן מתשובתה של הנתבעת ברור כי אין המדובר בעבודות במקביל, כי אם במקומות עבודה בהן עבדה לאורך השנים.

 

  1. כך גם למשל, באשר לטענה כי לימדה חברה בשם --- פוטושופ והטענה כי קבלה עשרות אלפי שקלים בשל כך, מתעלם התובע בסיכומיו מהעובדה כי הנתבעת השיבה כי העבירה "שיעור קטן". יתר על כך משביקש בית המשפט לברר מתי נעשתה עבודה זו , התברר בכלל כי עבודה זו נעשתה "בתחילת הנישואין" (ראו עמ' 22 ש' 11 – 21) והמדובר כאמור בעבודה חד פעמית. משנשאלה אם עברה בין בתי לקוחות השיבה "לא חד משמעית" ( עמ' 22 ש' 22-23).

 

  1. התובע אף בוחר להתעלם מהעובדה כי הנתבעת העידה כי אינה עובדת עוד כגרפיקאית "אני מזמן לא מתעסקת עם גרפיקה, התוכנות השתנו, אני עוסקת בשיווק של העסק, הנהלת חשבונות ואדמיניסטרציה. אני לא מעצבת גרפית" (עמ' 27 ש' 8-9), כמו גם האמור בסעיף 10 לכתב ההגנה וסעיף 19 לתצהיר עדותה הראשית לפיו היא "עובדת כמזכירה בסטודיו לעיצוב גרפי ואינה עובדת כגרפיקאית".    

 

  1. התובע אשר בסעיף 20 לסיכומיו טוען בנחרצות כי הנתבעת אף כיום עובדת בעבודות נוספות לא הביא כל עדות ו/או ראיה ו/או בדל של אלה ואף לא נקב במהלך כל החקירה הארוכה של האם או בסיכומים בשם של לקוח, מעסיק או ראיה לכך והוא מנסה לבסס טענה זו על סמך דפי הבנק של הנתבעת תוך התעלמות מהסבריה לעניין זה , אשר היו אמינים בעיניי.

כך למשל באשר להפקדה בסך של 1,000 ₪ העידה הנתבעת כי המדובר בהפקדה חודשית שמבצעת אמה כעזרה לתשלום המשכנתא (עמ' 24 ש' 24-33) וכן ראה עדותה בעמ' 23 ש' 19-21 "כשלקחתי משכנתא הייתי צריכה להוכיח שנכנס לי סכום מסויים של 7,000 ₪ כדי שיתנו לי משכנתא. אז אמא שלי התחייבה מהיום הראשון שלקחתי משכנתא לשלם לי מחצית מהמשכנתא".

 

הגדיל התובע לעשות ובטענתו לשינוי נסיבות אצל הנתבעת בגין רכישת דירה ובשל כך ירידה בהוצאה בגין רכיב המדור, טוען באותה נשימה בסעיף 18 לסיכומיו כי יש להפחית תשלום זה המבוצע ע"י אמה של הנתבעת מהוצאת המשכנתא של הנתבעת, הדבר מהווה דוגמה נוספת להתנהלות התובע המחליף טענותיו בהתאם לאינטרס שלו.

 

  1. לעניין זה אציין ואדגיש כי את התמיכה מהוריו אשר הייתה לטענתו בסכומים גבוהים הרבה יותר הוא אינו מבקש לזקוף כחלק מהכנסתו. לעניין זה אדגיש כי לא נסתרה מעיני טענת התובע בסעיף 18 לתצהיר עדותו הראשית: "עניין נוסף המשפיע על הרעה במצבי הכלכלי הוא שעקב העובדה שאבי, שתמך בי כספית, נזקק החל ממועד קבלת האירוע המוחי, בחודש 11/19, למטפל צמוד, עניין הדורש עלות כספית גבוהה, היכולת של אבי לתמוך בי מבחינה כספית, כפי שהיה בעבר- פחת באופן משמעותי וגם זאת לאחר ריבים וויכוחים".  

 

עם זאת אציין, כי התובע לא טרח להבהיר מה היה היקף התמיכה בעבר ולאיזה שיעור פחת. בסיכומיו טען כי היקף התמיכה פחת באופן דרסטי והדבר קורה לעיתים רחוקות- פחת במובחן מפסק זאת יש להדגיש כך שלמעשה התמיכה נמשכת. לעניין זה מפנה התובע בסיכומיו לדפי הבנק שצירף על פי ההחלטה בבקשה מס' 4 בו ניתן לטענתו לראות סיוע חד פעמי מהוריו בחודש 10/20 ללא סיוע נוסף. לעניין זה אדגיש שניים: ההפקדה מיום 26.10.20 הינה ע"ס של 6,000 ₪, היינו סכום משמעותי. יתר על כן ובכל הכבוד לא ברור מדוע סבור התובע כי על בית המשפט נוכח כל האמור לעיל באשר לדפי הבנק שצורפו והחקירה לגביהם לרבות עדות העד י.מ., לקבל הגרסה כי דווקא הפקדה זו הינה התמיכה המוגבלת מהוריו?.

 

  1. כך גם הטענה לירושה עתידית שהנתבעת עתידה לקבל אינה רלוונטית כאשר אמה בחיים ובכל מקרה דומה כי אף התובע זכאי לרשת בעתיד הוריו, יבדלו כולם לחיים ארוכים. ירושה עתידית במועד לא ידוע ובפרט נוכח גילאי הקטינים בוודאי שאינה נתון לו בית המשפט צריך להידרש בעת פסיקת מזונות ובוודאי שלא במסגרת תביעה להפחתת מזונות. ירושה עתידית במועד לא ידוע אינה נלקחת בכל מקרה בעת קביעת מזונות ותיק זה בכל הכבוד הראוי אינו שונה מכל תיק. דומה כי דווקא הטיעונים בעניין זה מצביעים על חולשת תביעתו של התובע, המנסה ליצור שינוי נסיבות מהותי, יש מאין.

 

הנה כי כן התובע לא הוכיח כלל כי חל שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע להכנסתה של הנתבעת ומהעדויות והראיות שהוצגו עולה כי שכרה דווקא פחת. 

 

הפחתת רכיב המדור בו נושאת הנתבעת בשל רכישת דירה על ידה:

 

  1. אף בעניין זה הייתה גרסת התובע וטענתו, גרסה מתפתחת ומשתנה. לאחר שטען בסעיף 32 לכתב התביעה כי "לנתבעת דירה בבעלותה, כאשר בעבר הייתה מתגוררת שכורות", הוסיף וטען בסעיף 33 לכתב התביעה כי "בהתאם לפס"ד שוקר – לא ניתן לחייב התובע להשתתף בתשלומי המשכנתא שכן מדובר ברכיב הוני והתובע אינו אמור להשתתף במימון רכישת דירה עבור הנתבעת!!!".

            דומה כי אין צורך לציין כי מאז פסק דין שוקר נתנו פסקי דין רבים אשר הכירו בתשלומי המשכנתא כתשלומים להם אף היבט במזונות- מדור, שכן בתשלומם של אלה יש להבטיח את מדור הקטינים. 

 

עם זאת אין חולק כי מאז נחתם הסכם הגירושין חל שינוי בגובה ההוצאה בגין רכיב המדור אצל הנתבעת וזה פחת. בהתאם לפסיקה חלקם של שני הקטינים ברכיב המדור והחזקתו הינו בשיעור של 40%. בעבר שכרה האם דירה בעלות של כ-4,300 ₪ כך שההוצאה בשיעור של 40% הינו בסך של 1,720 ואילו כיום היא נושאת במשכנתא בסך של 1,900 ₪ לחודש ושיעור של 40% הינו 760 ש"ח.  הנה כי כן שיעור הירידה בגין ההוצאה ברכיב המדור הינו בשיעור של 960 ₪. 

 

עם זאת אין ולא יכול להיות חולק כי ברכיב החזקת המדור במובחן מהמדור עצמו לא חל שינוי ובכל מקרה זה לא הוכח והנתבעת ממשיכה ונושאת בכל הוצאות החזקת המדור ללא יוצא מן הכלל, בניגוד לתובע הזכאי להנחה/פטור מארנונה.

 

  1. חרף אמור לעיל לא מצאתי כי הפחתה הנ"ל בשיעור המדור מצדיקה בנסיבות תיק זה דיון מחדש בגובה המזונות ואבהיר.

בעמ"ש (תל אביב-יפו) 22962-03-20 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו, ניתן ביום 30.3.2021], אליו הפניתי לעיל נקבע כממצא עובדתי כי האם והקטינים עברו להתגורר בבית בן הזוג של האם, ללא עלות, מה שאפשר לה להשכיר את דירת המגורים, שאת חלקו של המערער בה רכשה באמצעות משכנתא, מה שהקנה לה הכנסה נוספת שלא הייתה בידה אז בסך של 5,350 ₪ (גובה דמי השכירות המשולמים). חרף זאת ובסופו של יום נקבע בפסק הדין ע"י ערכאת הערעור כי עובדה זו אין בה די ועובדה זו נבחנה על רקע "כלל הטענות והשינויים הנטענים" שהוכחו תוך שבסופו של מסע נקבע כי "מסד הנתונים לא השתנה בצורה כל כך משמעותית שמצדיקה פתיחת הדיון מחדש", תוך שבית המשפט הן  מפי כב' השופט שוחט שנתן את פסק הדין העיקרי והן ע"י כב' השופט נ. שילה אשר הצטרף לו הדגישו את חשיבות עקרון תום הלב והגילוי המלא.

 

  1. אף בתיק זה ההפחתה בגין רכיב המדור, בשים לב לעלייה בהכנסות התובע, רמת החיים שלו, סכום המזונות אשר הינו מינימלי וכאשר חלקו הארי מכוסה באמצעות תוספת התלויים, כשלכל אלה מצטרפים חוסר תום הלב של התובע ואי גילוי של עובדות מהותיות, כמו גם שיקולים של מדיניות שיפוטית ראויה ואי מתן הכשר לתכסיסנות דיונית, כפי שאבהיר בהמשך – אין בה לשנות את מסד הנתונים בצורה משמעותית המצדיקה פתיחת הדיון במזונות מחדש.

 

  1. התובע בסעיף 17 לסיכומיו הפנה לפסק דינו של כב' השופט יהורם שקד בתלה"מ (ת"א) 40397-08-19 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו, ניתן ביום 24.5.21] תוך העלאת הטענה כי לאור העובדה שלאם דירה בבעלותה, אז למרות שהכנסת האב גבוהה משמעותית מזו של האם נפסק כי היא דווקא זו שתישא ביחס גבוהה יותר של 3:1 בצרכים שאינם תלוי שהות.

 

אלא שהעובדות בפסק הדין הנ"ל שונות לחלוטין מהעובדות שבפנינו והנטען ע"י התובע בסיכומיו הינו מטעה וזאת בניסוח עדין. בסעיף 34 לפסק הדין התייחס כב' השופט יהורם שקד להוצאת המדור  בקבעו: "באשר למדור: האם שוכרת מדור למגוריה ולמגורי הקטינה בסך של 8,000 ₪ לחודש; האב שוכר מדור למגוריו ולמגורי הקטינה יחד עם בת זוגו ובנה הקטין, בסך של 9,000 ₪, כשהאב נושא במחצית מהסכום הנ"ל, דהיינו סכום של 4,500 ₪ לחודש". בסעיפים 35 ו-36 לפסק הדין ולאחר שהוא מתייחס לפסיקה בעניין רכיב המדור במשמורת משותפת מוסיף וקובע כב' השופט יהורם שקד "...הרי שעל האב להעביר לידי האם בעבור מדור הקטינה סך של 1,800 ₪ לחודש".

 

התייחסותו של כב' השופט יהורם שקד בפסק הדין לדירה שבבעלות האם הינה בכלל ביחס  לדירה אחרת הרשומה על שם האם, אשר נרכשה לבעלותה על ידי הוריה, עובר לנישואיה  עם האב וחרף זאת לרבות התייחסות לכך בהסכם הממון שבין הצדדים, טענה כי הרישום אינו משקף את הבעלות בפועל שהיא למעשה של הוריה  וכי דמי השכירות המתקבלים עבורה אינם משולמים לידיה אלא לאביה.

 

לפיכך ומטעם זה קבע כב' השופט יהורם שקד בסעיף 47 לפסק הדין "לכן במסגרת הערכת יכולותיה הכלכליות של האם יש להביא בחשבון את הדירה שבבעלות האם. אזכיר כי האב טען ששווי הדירה הוא כ-ארבעה מיליון ₪ בעוד שהאם התנגדה להערכת האב. מאחר ובית המשפט יושב בתוך עמו ומאחר ומדובר בדירה בת 3 חדרים המצויה בצפון תל אביב, בקרבת הים, וששכר הדירה בעבורה הוא כ-8,000 ₪ לחודש הרי שהערכת האב, אינה מופרכת בעיניי, לא כל שכן, כאשר לאם הייתה אפשרות להביא ראיות לסתור והיא לא עשתה כן". 

 

עבודתה של הקטינה ע':

 

  1. בסעיף 47 לתצהיר עדותו הראשית כמו גם בסעיף 47 לסיכומיו טען :"שינוי נוסף שחל, לאחר הגשת התביעה - העובדה כי הבת ע' החלה לעבוד לפני כארבעה חודשים בקניון ---. התלוש האחרון הראתה לי עמד על כ-2,878 ₪ לחודש 3/21. אני לא ביקשתי ממנה לעבוד ולא מצפה ממנה לעבוד. אולם אם הא מוצאת לנכון לעבוד, הרי שיש להתחשב בכך.

מצ"ב תלוש שכר לחודש 3/21 כנספח ח/1".   

 

  1. עפ"י תלוש השכר היחיד שצורף לחודש מרץ 2021, ואשר על פיו הקטינה החלה לעבוד ביום 13.12.20 השכר אכן הינו 2,878 ₪. עם זאת מתלוש שכר יחיד ובודד זה לא ניתן ללמוד מה הכנסתה הממוצעת של הקטינה וכדי שבית המשפט יוכל להתחשב בכך היה על התובע להמציא את כל תלושי השכר כשם שהמציא את תלוש השכר לחודש מרץ 2021 ואו לעתור להצגתם. משהדבר לא נעשה ושבפני בית המשפט אין כל נתונים מספקים בעניין אין כל מקום להידרש לכך, ובפרט כאמור לעיל משהקטינה ע' ילידת 00.00.2004 והחיוב במזונותיה ממילא עתיד לפקוע בעוד חודשים ספורים בלבד.

 

  1. כמו כן כעולה מעדותה של הנתבעת, עבודתה של אינה מורידה ממנה את הנטל במזונות הקטינה, לא נטען וממילא לא הוכיח כי הקטינה מעבירה כספים לאם או משתתפת בהוצאות הכלכלה, המדור והחזקתו וכו'. ראו לעניין זה עמ' 31 ש' 28- הסוף ובעמ' 32 ש' 1-2:

"ש.      כשע' התחילה לעבוד בחודש ינואר 2021 עזרת לה לפתוח חשבון בנק?

ת.         כן.

ש.        יש לך גישה לחשבון שלה.

ת.         לא.

ש.        העובדה ש- ע' עובדת זה מקל עליך?

ת.         זה לא מקל עליי. כשהיא צריכה עזרה, כמו ללכת ללייזר, היא מבקשת ממני. בדרך כלל אני זו שמשלמת גם ספר, גם הורדה בלייזר, גם שיעורי עזר, גם רב קו".

 

נימוקים נוספים והערות נוספות לפני סיום:

 

  1. טענת האב כי הוכח בפועל לאור העובדה כי הנתבעת מתגוררת בדירת 2 חדרי שינה וסלון ואין לכל אחד מהילדים חדר משלו וכי הם מתביישים להזמין אל דירת האם חברים ולפיכך זמני השהות גדולים ורחבים בפועל מאלה שנקבעו בפסק הדין מיום 11.2.2019- לא הוכחה ולעניין זה אפנה לעדות האם לעניין זה בעמ' 27 ש' 10 – עמ' 29 ש' 26 אשר הייתה אמינה ומהימנה עליי.

 

  1. פרט לכך אוסיף ואומר, כי טוב היה אם טענה זו לא הייתה נטענת, וטעמי היא אף מהווה טעם נוסף לדחיית התביעה, כפי שאבהיר להלן.

            הפסיקה במזונות קטינים במקרים בהם מתקיימים זמני שהות רחבים ושווים שמה את הדגש על הצורך בקביעת שיעור מזונות שימנע מצב של יצירת בית עני ובית עשיר. אף פסיקת המזונות כפופה כבכל עניין הקשור לקטינים בעקרון העל של טובתם. במקרה דנן, הפחתת המזונות או ביטולם כפי עתירת התובע תביא ליצירת בית עשיר בבית האב ובית עני אצל האם. הפערים ברמת החיים שכל אחד מהצדדים מאפשר לעצמו ואשר כבר באה לידי ביטוי ומשתקפת במצב הדברים כיום אך תחריף ותעמיק. מהעדויות והראיות שנפרשו בפניי עולה כי חרף כל טענות התובע באשר למצבו הכלכלי הקשה הוא  מצליח לאפשר לעצמו רמת חיים גבוהה הרבה יותר מזו של האם והתובע אף אינו מהסס להתהדר בכך כי זו הסיבה להעדפתם של הקטינים לשהות עמו.

 

  1. התרשמתי כי האם חייה ומתכלכלת בצניעות ובאופן מחושב. יודגש כי חרף העדויות והראיות שנשמעו אשר סתורות את טענות התובע ממשיך זה לטעון לרמת חיים גבוה של האם. כל למשל בסעיף 32 לכתב התביעה ובסעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית טען כי הנתבעת טסה מידי שנה לפחות ארבע פעמים בשנה לחו"ל. לאור תדפיס היציאות וכניסות שצרפה הנתבעת לתצהיר עדותה הראשית (נספח 12), תדפיס אשר הוגש ביוזמתה ובטרם עתר תובע לכך, שינה התובע את גרסתו בסעיף 19 לסיכומיו לכך כי טסה לפחות פעם אחת בשנה תוך שהוא מגדיל לעשות וטוען כי "יש נסיעות נוספות שכלל לא הודפסו", עוד ראו לעניין זה עדותה של הנתבעת בעמ' 25 ש' 24 – הסוף – 26 ש' 1- 4.

 

            האם העידה על פנייתה לעמותת --- לשם קבלת מענק בסך של 2,00 ₪, כמו גם קבלת מארזי אוכל מהמועצה אותם הייתה ממהרת לפרוק לפני שהקטינים יראו זאת עמ' 23 ש' 34- הסוף ובהמשך עמ' 34 ש' 1 -2.

 

  1. לעניין אוסיף ואדגיש כי על פי הפסיקה כאשר החיוב נקבע בהסדר מזונות הנטל מוגבר יותר והוא גבוה אף יותר כשהחיוב נקבע במסגרת הסכם גירושין כולל שכן "הסכם גירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות ילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם" (בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו]; 7.2.13). במקרה דנן סכום המזונות נקבע פעמיים בהסכם. הראשון במסגרת הסכם גירושין כולל אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 8.2.2011, והשני במסגרת דיון מיום 11.2.2019 בו הסכימו הצדדים להפחתת המזונות שנקבעו בסכום של 200 ₪.

 

  1. יודגש לעניין זה כי על פי טענות התובע הסכים זה להפחתה בסך של 200 ₪ בלבד בלית ברירה ותחת לחץ כדי לקבל את תוספת התלויים כחלק מגמלת הנכות ששולמה לו. בנסיבות אלה ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה שכן המדובר בהתנהלות דיונית העולה כדי חוסר תום לב קיצוני, תכסיסנות ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לפיכך מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, אין לאפשר לתובע משקיבל את מבוקשו להתעלם מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, תוך התעלמות מעקרונות של תום לב, סופיות הדיון, הסתמכות, והעיקרון כי חוזים וחיובים יש לקיים ולאפשר לו לפתוח מחדש את סכום המזונות בפעם השלישית.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סיכום:

 

  1. לאור כל האמור לעיל ובוודאי לאור משקלם המצטבר של הנימוקים לדחיית התביעה ושמעל אלה מרחפים עקרונות יסוד בשיטה המשפטית, של תום לב, סופיות הדיון ושיקולים של מדיניות משפטית ראויה ומניעת תכסיסנות משפטית ושימוש לרעה בהליכי משפט, יש לדחות את התביעה וכך הנני מורה.

 

  1. משהתביעה נדחתה זכאית הנתבעת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי להוצאות משפט. לאור מהות ההליך והיקפו אשר כלל ניהול הליך שלם ומלט כולל: קדם משפט, הגשת תצהירי עדות ראשית, בקשות ביניים, ישיבת הוכחות וסיכומים כשלכך גם מצטרפת התנהלות התובע - מצאתי הסכום הנכון והראוי בו יש לחייב את התובע הינו בשיעור של 7,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מהיום וככל שלא ישולמו במועד שנקבע יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהמועד שנועד לתשלום ועד התשלום בפועל.

 

  1. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק.

 

  1. פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה של הצדדים, הקטינים , העד ו/או כל פרט אחר שיש בו להביא לזיהויים של אלה.

 

 

ניתן היום,  ז' אלול תשפ"א, 15 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ