פס"ד בשני הליכים משפטיים העוסקים בעיזבון המנוחה ובעיזבון אביה של המנוחה

לפניי שני הליכים משפטיים העוסקים בעיזבון המנוחה *** ז"ל ת.ז. *** (להלן: "המנוחה") ובעיזבון אביה של המנוחה – מר *** ז"ל ת.ז. *** (להלן: "המנוח").

רקע עובדתי רלוונטי

1. המנוח נפטר ביום 00.00.1988 והותיר 8 ילדים, ביניהם המנוחה.

2. המנוחה נפטרה ביום 00.00.2014 והותירה אחריה בת יחידה – הגב' *** (להלן: "אלמונית").

3. על רקע סכסוך הנוגע להיקף עיזבון המנוחה והיקף עיזבון המנוח נפתחו שני ההליכים המשפטיים שלפניי:

• תמ"ש 1914-06-16 – שעניינו תביעת שישה מאחיה של המנוחה (להלן, בתביעה זו: "התובעים") נגד אחייניתם, בתה של המנוחה – אלמונית וכנגד אח נוסף של המנוחה – צ' (להלן: "צ'"). במסגרת תביעה זו עתרו התובעים לסעד הצהרתי לפיו עוד בחייה העבירה המנוחה במתנה ו/או המחתה את זכותה לקבלת תמורת מכירת הדירה ברח' *** הידועה כגוש *** חלקה *** תת חלקה *** (להלן: "הדירה ברח' A"), לידי אחותה הגב' *** (פלונית), או לחלופין לכל אחיה בחלקים שווים וכפועל יוצא, לקבוע כי זכויות המנוחה בדירה ברח' A וכל התמורות הכספיות הנובעות מהן אינן נכללות במסגרת עיזבון המנוחה.

תמ"ש 31409-07-16 – שעניינו תביעתה של אלמונית לסעד הצהרתי לפיו עיזבון המנוח אינו כולל דירה המצויה ברח' *** הידועה גם כגוש ***, חלקה *** (להלן: "הדירה ב-B"). תביעה זו הוגשה כנגד 7 אחיה של המנוחה (להלן, בתביעה זו: "הנתבעים"):

• הגב' *** (להלן: "הגב' א'")
• פלונית
• ***
• ***
• ***
• ***
• צ'

תמ"ש 1914-06-16

עיקר טענות התובעים

4. בין המנוחה לבין אלמונית, אשר מרבית השנים התגוררה בחו"ל, לא היה קשר טוב. אלמונית לא סעדה ולא דאגה למחסורה של המנוחה ואחיותיה של המנוחה הן אלו שדאגו לה. בשל התנהלותה זו, הצהירה המנוחה, לא אחת, כי אין בכוונתה לצוות לאלמונית מרכושה מאום.

5. לאחר פטירת המנוח, חולקו הזכויות בנכסיו בין יורשיו, בהתאם לצוואתו. בין יתר הנכסים שנכללו בעיזבונו היה בניין ברח' A ירושלים ובו מספר דירות (להלן: "הבניין ברח' A"). בין היורשים הוחלט לבצע חלוקה בעין של נכסי העיזבון. כפועל יוצא מחלוקה זו, נרשמו הזכויות בדירה ברח' A בחלקים שווים ע"ש פלונית, המנוחה ו-צ'.

6. ביום 00.00.2013 התקשרו פלונית והמנוחה בהסכם למכירת מלוא זכויותיהן בדירה ברח' A למר *** והגב' *** (להלן: "הקונים"). עסקה זו דווחה לרשות המיסים ואף נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים.

7. במסגרת הסכם המכר התחייבו פלונית והמנוחה לפעול יחד עם הקונים להגשת תביעה לפירוק שיתוף בדירה ברח' A כנגד צ' על מנת שהקונים יוכלו לרכוש גם את חלקו.

8. בהתאם להתחייבות זו, בטרם נפטרה המנוחה, הוגשה ע"י המנוחה, פלונית והקונים תביעה לפירוק שיתוף לבית משפט השלום ב*** (ת.א. ***).

9. המנוחה הייתה אישה מאמינה וסברה כי על פי ההלכה, בהיותה אישה, היא אינה יכולה ליהנות מעיזבונו של המנוח והיא קיבלה חיזוק לכך מרבנים איתם התייעצה. לפיכך, ביקשה שלא לקבל לידיה את התמורה שהתקבלה בגין המכירה, אלא להעבירה במתנה ישירות לפלונית, אחותה.

10. בהתאם להחלטתה זו, הורתה המנוחה לרשום את ההמחאות על שמה של פלונית בלבד. עובדה זו אף אושררה במסמך עליו חתמו פלונית והמנוחה ובו נכתב: "אנו מאשרות כי השיק נרשם לפקודת פלונית בלבד בהתאם לבקשתנו".

11. כך גם במסמך אשר נחתם ע"י המנוחה ובו נכתב: "אני מאשרת קבלת השיק עבור מכירת הדירה מ*** ו*** ביחד עם פלונית אחותי ומסכימה שכל התשלומים בעסקה ישולמו לאחותי פלונית".

12. כך אישרה המנוחה את הענקת מלוא התמורה שהתקבלה מהקונים, במתנה לאחותה – פלונית.

13. גם במסמך עליו חתמו מרבית אחיה של המנוחה, פרק זמן קצר לאחר מכירת הדירה ברח' A, הוסכם למכור את כל הדירות אותן קיבלו בירושה, לרבות הדירה ברח' A, ולחלק את התמורה באופן שווה ביניהם. המנוחה ביקשה להוסיף במסמך זה סעיף לפיו היא ויתרה על חלקה לטובת כל אחיה בחלקים שווים, כך נוסף משפט לפיו: "אני *** מצווה את כל ירושתי ברח' A *** לאחי בחלקים שווים".

14. מכל המתואר לעיל עולה תמונה ברורה, לפיה המנוחה כלל לא רצתה לקבל לידיה את תמורת מכירת הדירה ולפיכך העניקה את תמורת המכירה במתנה לפלונית ו/או לכל אחיה בחלקים שווים.

15. לאור התנהלות אלמונית, ביקשה המנוחה שלא להשאיר לה מאום. כפועל יוצא, ביקשה לצוות את דירת מגוריה ויתר רכושה לעמותת *** ואף פנתה לעו"ד, על מנת שיערוך לה צוואה ברוח האמור.

16. המנוחה שיתפה את אחיותיה פלונית והגב' א' ואת רופאה בכוונותיה. אלמונית הגיעה אל הרופא של המנוחה וביקשה ממנו כי ישוחח עם המנוחה וינסה לשנות את דעתה שלא להוריש לה מאום.

17. למרבה הצער נפטרה המנוחה באופן לא צפוי ועוד בטרם עלה בידיה לכתוב את הצוואה.

18. עם פטירתה של המנוחה ומאחר שהמנוחה לא הותירה אחריה צוואה, פעלה אלמונית לקבלת צו ירושה מבית הדין הרבני.

19. דבר קיומו של צו הירושה נודע לאחיה של המנוחה רק במקרה, לאחר שנשלח אל הקונים מכתב מלשכת רישום המקרקעין ממנו עלה כי בכוונתה של אלמונית לרשום את זכויותיה של המנוחה בדירה, על שמה.

20. יש לקבוע כי הזכאים לכספים שהתקבלו בגין מכירת הדירה ברח' A הם פלונית, או כל אחי המנוחה בחלקים שווים.

21. יש לקבוע כי הזכויות שהיו למנוחה בדירה ברח' A אינן נכללות במסגרת עיזבונה.

עיקר טענות אלמונית

22. עניינו של הליך זה הוא רצון התובעים לגזול מאלמונית את זכויותיה בדירה ברח' A, השייכות לה על פי דין, מכוח היותה יורשת יחידה של המנוחה. צ', אחיהם הבכור של המנוחה והתובעים, סירב לשתף פעולה עם מסע הגזל המנוהל כנגד אלמונית ולכן אף הוא נתבע ע"י אחיו – התובעים.

23. לא יכול להיות חולק על כך שחלקה של המנוחה בדירה ברח' A שייך לאלמונית, בתה היחידה, ולה בלבד.

24. בנסיבות המקרה דנן יש לחייב את התובעים בהוצאות ריאליות ואף בהוצאות לדוגמה, שכן קיימים שיקולים כבדי משקל לכך, כדלהלן: אלמונית נאלצת להוציא הוצאות רבות בגין תביעת סרק; תביעת הסרק מבוססת בחלקה על מסמכים מזויפים שאף הם אינם תומכים בסעד המבוקש; יש בתביעת הסרק משום פגיעה בכבודה של המנוחה, אמה של אלמונית; יש בתביעת הסרק משום ניסיון להוליך שולל לגבי יחסי המנוחה עם בתה ולגבי יחסי המשפחה; התובעים מנעו כל ניסיון לפשרה ולפיוס משפחתי; התובעים מתעקשים לנהל קרב משפטי כנגד אלמונית, על אף שאחיהם הבכור צ' מודה בבירור כי טענותיה של אלמונית הן אמת.

25. לאורך כל חייה הייתה המנוחה נתונה תחת מרות בני משפחתה. למרבה הצער גילתה אלמונית כי הגב' א' ניצלה לרעה ייפוי כוח שנתנה לה המנוחה ונטלה שלא כדין סכומי כסף מחשבונותיה של המנוחה לאחר מותה.

26. הנכס היחיד שכלל עיזבונו של המנוח היה בניין ברח' A ויורשיו של המנוח שהינם ילדיו, הגיעו בשנת 2011 להסכם חלוקת הזכויות ביניהם.

27. מכוח הסכם זה קיבלו המנוחה, פלונית ו-צ' את הזכויות בדירה ברח' A בחלקים שווים ביניהם.

28. אין חולק כי הדירה ברח' A נמכרה לצד ג', לאחר הליכי כינוס. אין חולק גם כי פלונית ו-צ' קיבלו את חלקם. תביעה זו עוסקת רק בחלק של המנוחה שאמור היה לעבור לאלמונית בהיותה בתה והיורשת היחידה של המנוחה.

29. תמורת הדירה מוחזקת על ידי כונס הנכסים, למעט סך של 135,000 ₪ שנטלה פלונית מחלקה של המנוחה.

30. היחסים בין המנוחה לאלמונית היו טובים מאוד וכך גם היחסים בין אלמונית לבין אחיה של המנוחה – התובעים.

31. המסמכים שצורפו בתמיכה לתביעה אינם רלוונטיים לסעד המבוקש ואף סותרים האחד את משנהו. חלק מהמסמכים מזויפים.

32. ההסכם שצורף כנספח ו' לתביעה מזויף ומעיון בו נראה בבירור כי סעיף 9 הוסף למסמך לאחר חתימתו, על מנת להטעות. יודגש כי העתק המסמך שצורף אינו חתום על ידי צ' ואח נוסף ועל כן ברור כי לא מדובר במסמך מקורי.

33. נערכה חלוקה בעין של נכסי העיזבון בין יורשי המנוח, אולם אין לאלמונית כל מידע כיצד בוצעה החלוקה ועל בסיס אילו נתונים. כמו כן, אין בידיה כל מידע האם אכן מדובר בחלוקה שוויונית וספק רב אם המנוחה אכן קיבלה כפי חלקה.

34. מטענות התובעים עולה בבירור כי החלוקה לא הייתה שוויונית ולכן ערכו הסכם בשנת 2013.

35. במסגרת החלוקה שנערכה בשנת 2011, קיבלה המנוחה 1/3 מהזכויות בדירה ברח' A (ששוויה נטו עומד על סך של כ-900,000 ₪, בעוד שחלק מהתובעים קיבלו דירות גן ששווין נאמד במיליוני ₪).

36. הזכויות בדירה ברח' A נרשמו ע"ש המנוחה, פלונית ו-צ'.

37. פלונית, וככל הנראה בהשפעתה גם המנוחה, התקשרו בהסכם כדי למכור את החלק שלהן בזכויות בדירה. לעומת זאת, צ' לא רצה תחילה בפעולת המכירה.

38. חתימת המנוחה על הסכם המכר, עומדת בניגוד גמור לטענות התובעים.

39. ממועד פטירת המנוח ועד למועד מכירת זכויותיה בדירה ברח' A, המנוחה הוגדרה והתנהלה כיורשת לכל דבר, בין היתר כאשר חתמה על הסכם חלוקת נכסי העיזבון בשנת 2011.

40. אין כל היגיון בטענה לפיה מטעמי אמונה ומחמת היותה אישה, המנוחה ביקשה להימנע מלקבל את עיזבון אביה. ככל שטענה זו הייתה נכונה, אין כל היגיון בכך שהמנוחה תעביר את חלקה לאחותה שאף היא אישה. ככל שאכן סברה המנוחה כך, הדבר נבע מהטעיה בזדון של התובעים, או מי מהם, או למצער עקב השפעה בלתי הוגנת של התובעים, או מי מהם על המנוחה.

41. ככל שהמנוחה ביקשה להעביר את התמורה לידי פלונית, אזי אין מדובר במתנה, אלא בהעברה זמנית, לצורך שמירה וניהול הכספים עבורה, באותו אופן בו העניקה לגב' א' ייפוי כוח לחשבונות הבנק של המנוחה, אך לא התכוונה לתת לה במתנה את כל הכספים המצויים בהם. כך גם עולה מנוסח נספחים ד' ו-ה' ולא ניתן למצוא בהם, ולו ברמז, כל לשון המצביעה על כך שהמנוחה התכוונה להעניק את הכספים במתנה לפלונית, אלא מדובר בהוראה טכנית בלבד.

42. טענת התובעים לפיה המנוחה כביכול ציוותה לאחר מכן את הכספים לכל אחיה בחלקים שווים – מוכחשת – ואולם אף היא מלמדת כי גם לשיטתם של התובעים אין מדובר בהקניית מתנה, אלא בהוראת העברה טכנית בלבד.

43. לא יתכן כי המנוחה תיתן לפלונית במתנה את כל רכושה כאשר היא עצמה נותרת חסרת כול.

44. אין ספק כי מסמכים אלו מעוררים יותר פליאה וחוסר מהימנות מאשר מהווים תימוכין בטענות התובעים וניתן ללמוד מהם לכל היותר על ההשפעה לה הייתה נתונה המנוחה מצד משפחתה, שככל הנראה שכנעו אותה שאם ייכנס לחשבון הבנק שלה סכום כסף נכבד, תבוטל קצבת הביטוח הלאומי שהיא מקבלת.

45. עיון בנספח ו' מעלה שאלות בעניין אמיתות החתימה על המסמך. נראה כי נעשו שני ניסיונות לכתוב את שם המנוחה. כך גם מספר הזהות כתוב באופן מטושטש בהשוואה ליתר מספרי הזהות של החותמים האחרים והוא אף אינו תואם את מספר תעודת הזהות של המנוחה.

46. סעיף 9 להסכם בו "מצווה" המנוחה את חלקה "לאחיי בחלקים שווים", נראה כאילו הודפס אחרת בהשוואה ליתר הסעיפים במסמך, עניין המעיד על חוסר אותנטיות ומעלה שאלות באשר לאמיתות המסמך.

47. גם אם היה מדובר במסמך אמיתי, הרי שהוא חסר תוקף בהתאם להוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ואינו מהווה צוואה. בנוסף, אילו היווה סעיף זה צוואה, היו התובעים מתנגדים לבקשה למתן צו ירושה שהגישה אלמונית.

48. התאריך המופיע בראש ההסכם הוא 00.00.0000, או 00.00.0000 והוא אינו תואם את מועד ההסכם שנערך לכאורה ביום 00.00.2013. יתרה מכך, מדובר במועד המאוחר למועד פטירת המנוחה.

49. לשון סעיף 9 אף סותרת את סעיף 8(א) לחוק הירושה, כמו גם את הוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה. ברור כי הציווי היה צריך להיעשות בדרך של צוואה ולכל הדעות המנוחה לא ערכה כל צוואה.

50. ככל שנכונה טענת התובעים בעניין ויתור המנוחה על חלקה בירושת המנוח, עולות השאלות מדוע ניהלה המנוחה הליכים משפטיים בנוגע לפירוק השיתוף בדירה ברח' A, מדוע לא נערך כל מסמך מתנה ומדוע לא נערכה צוואה.

51. חרף הניתוק ההורי והעובדה כי המנוחה נאלצה להעביר את בתה – אלמונית, לבית יתומים, בשל התנהגות התובעים ובפרט פלונית והגב' א', טיפלה אלמונית במנוחה בדאגה ובמסירות.

52. אלמונית היא היורשת היחידה של המנוחה, מכוח צו ירושה שניתן לאחר פטירת המנוחה ללא כל התנגדות מצד התובעים.

53. הפנייה לבית משפט השלום בתביעה לפירוק שיתוף יוצרת השתק שיפוטי לפיו הזכויות שייכות למנוחה ולא הועברו לפלונית מכוח נספחים ד' ו-ה' כביכול ולא לאחיה של המנוחה מכוח נספח ו' כביכול.

54. הטענה לפיה המנוחה העניקה "במתנה עוד בחייה לתובעת 1 ובשלב מאוחר יותר לתובעים כולם בצוותא חדא עם הנתבע 2 את כל זכויותיה בדירה" היא בבחינת טענות עובדתיות סותרות.

הסעד המבוקש וגדר המחלוקת

55. הסעד המבוקש בהליך זה הינו סעד הצהרתי לפיו זכויות המנוחה בדירה ברח' A, או תמורתה אינן נכללות בנכסי עיזבון המנוחה והן שייכות לפלונית ו/או התובעים ו-צ' בחלקים שווים ראו: ס' 24-25 לכתב התביעה.

56. גדר המחלוקת בהליך זה הינו האם זכויות המנוחה בדירה, או בתמורתה ניתנו במתנה לפלונית, או לתובעים ולצ' בחלקים שווים.

דיון והכרעה

57. בראש ובראשונה יש לסלק את טענת התובעים כי הזכויות בדירה ברח' A ניתנו להם ולצ' על ידי המנוחה.

58. ראשית, בס' 9 להסכם מיום 18.4.13 (להלן: "ההסכם משנת 2013") נכתב כי המנוחה מצווה את כל ירושתה בדירה ברח' A לאחיה בחלקים שווים ראו: נספח ה' לתיק המוצגים של התובעים ונספח 9 לתיק המוצגים של אלמונית.

59. אין מחלוקת כי חוק הירושה קובע רשימה סגורה של צורות לצוואה והכללת סעיף "צוואתי" בהסכם נעדר כל תוקף השוו: בע"מ 7468/11 פלוני נ' אלמונית (3.7.2012).

60. שנית, פלונית הודתה כי ס' 9 להסכם משנת 2013 הוסף על ידי בנה לאחר פטירת המנוחה ראו: פרוט' מיום 19.2.19 עמ' 14 ש' 35 עד עמ' 15 ש' 16.

61. הגב' א' טענה אומנם כי ס' 9 להסכם משנת 2013 הוסף לפני פטירת המנוחה ולבקשתה, אך לא הכחישה את הטענה כי הסעיף הוסף שלא בנוכחות המנוחה ושהיא לא חתמה עליו ראו: פרוט' מיום 11.5.22 עמ' 36 ש' 11-21.

62. כך או אחרת, אין מחלוקת כי מדובר בסעיף, אשר לא נכלל בהסכם בעת שהמנוחה חתמה עליו ומשכך אין לס' 9 להסכם משנת 2013 כל תוקף.

63. לאור האמור יש לדחות את טענת התובעים כי הם, או מי מהם, או צ' זכאים לזכויות המנוחה בדירה ברח' A, או לתמורתה.

64. למעשה, לאור הודאת התובעים כי הוסיפו את סעיף 9 להסכם משנת 2013, ניתן היה לעצור כאן ולדחות את התביעה, שכן התביעה היא תביעה הצהרתית וכידוע "סעד הצהרתי שורשיו בדיני היושר" ראו: ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3) 29 (1986); ה"פ (מחוזי ת"א) 20243-09-18 נאמן נ' עיריית בני ברק (26.7.2021) "ולפיכך יירתע בית המשפט מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט נגועה בחוסר תום-לב או באי-ניקיון-כפיים." עא 132/81‏ ‎ ‎ג'י.בי. טורס בע"מ‎ ‎נ' ג'ורג' עזאר חאייק, פ''ד לח(2) 425" ראו: תמ"ש 3105-10-10 ר.ג' נ' ר.ג' (2.1.2017).

65. אין מחלוקת כי הוספת סעיף 9 להסכם משנת 2013 לאחר שההסכם נחתם – הוא מעשה שאיננו מתיישב עם חובת תום הלב, בין אם הסעיף הוסף לפני פטירת המנוחה ובין אם לאחר מכן.

66. לפיכך, ניתן היה לדחות את התביעה בשל חוסר ניקיון כפיים של התובעים ואולם בבחינת למעלה מן הצורך, אבחן האם המנוחה העניקה את זכויותיה בדירה ברח' A או בתמורתה במתנה לאחותה פלונית.

67. סעיף 1 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") קובע:

"מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה"

68. סעיף 2 לחוק המתנה קובע:

"מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".

69. "המתנה היא חוזה" וחלים עליו דיני החוזים ראו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582 (1998); ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד לו(4) 57, 61-60 (1982; תמ"ש 29337-09-20 פלוני נ' מנהל עיזבון המנוח (23.8.2021).

70. המתנה משתכללת על ידי הצעה וקיבול. "המתנה כרוכה בשני יסודות: האחד, כוונה להקנות (גמירות דעת להקניית המתנה), השני, ביטוי חיצוני לפעולה (ע"א 1612/03 גרינפלד נ' בן צבי [פורסם בנבו]) ... השאלה התלויה בפנינו נוגעת לסוגיית כריתת החוזה, המתחייבת על מנת ליצור חוזה מחייב, והיא גמירות הדעת" ראו: תמ"ש 23725-09-19 ר נ' א (9.7.2021).

71. בע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית (23.3.2020) נפסק כי:

"... ומן המפורסמות הוא כי יסוד "גמירת הדעת" הוא תנאי עיקרי ויסודי ליצירת חוזה (סעיפים 1 ו-2 לחוק החוזים; גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 159 (מהדורה רביעית, 2019)); ובהיעדרו, לא משתכלל בין הצדדים הסכם מחייב. המבחן לקיומה של גמירת דעת הוא ככלל אובייקטיבי-חיצוני, כך שהדגש מושם על הגילוי החיצוני של ההסכמה באופן שהיא מובנת לאדם הסביר, וכפי שהיא נלמדת ממכלול נסיבות העניין – לרבות התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו"

...

" המבחן האובייקטיבי כוחו יפה גם מקום שמדובר בעסקת מתנה, אולם מאחר שמתנה היא במהותה חוזה חד צדדי – אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחת אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה (ראו: ע"א 6296/05 כהן נ' עזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל, [פורסם בנבו] פסקה ח(5) (5.8.2007); עניין בראשי, עמ' 598-597; וכן ראו והשוו: ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, מח(3) 705, 722 (1994)).

...

" במובן זה, נראה כי בעסקת מתנה מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת דעת – כך שנדרש לוודא כי המתנה ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה"

72. במילים אחרות, "כאשר מדובר בעסקת מתנה, נקבע כי יש לבחון את דרישת גמירות הדעת של נותן המתנה בקפדנות ונדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר לשם התקיימות תנאי זה" ראו: ת"א 132-01-21 מלכה מנחם נ' עמותת יד שרה, ע"ר (17.1.2022).

73. "הלכה פסוקה היא כי כאשר בוחנים את השאלה האם נכרת הסכם מתנה, יש לתת משקל עודף לאינטרס הנותן, ולכן מוצדק לדרוש כי קיומו של הסכם המתנה יוכח בצורה ברורה וחד משמעית" ראו: תמ"ש 22588-04-11 ו' נ' ב' (9.3.2015).

74. "על כן, על בית המשפט להשתכנע שהמקנה הסכים ורצה שהדבר יינתן במתנה, אחרת, לא בחוזה מתנה עסקינן" ראו: תמ"ש 5057-03-13 ס.ט. נ' ס.ט. (22.2.2015).

75. לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית לא השתכנעתי כי המנוחה העניקה, או התכוונה להעניק במתנה את זכויותיה בדירה ברח' A לפלונית.

76. הנימוק היחידי לפיו המנוחה העניקה במתנה את זכויותיה בדירה ברח' A לפלונית הינו נימוק הלכתי ראו: ס' 13 לכתב התביעה. ואולם, ככל שכך היו פני הדברים, הרי שהמנוחה לא הייתה מסכימה לקבל את הירושה מלכתחילה – דהיינו בעת רישום הזכויות בדירה ברח' A על שמה – ולא בסיומה, דהיינו בעת קבלת התמורה.

77. הצדדים אינם חולקים על העובדה כי הזכויות בדירה ברח' A נרשמו על שם המנוחה במסגרת חלוקת עיזבון המנוח ראו: ס' 10 לכתב התביעה, ת/1 לנספח ד' לתיק המוצגים של התובעים ועובדה זו שומטת את הקרקע תחת הטעם לוויתור על הזכויות בירושה.

78. אלמונית הודתה אומנם בס' 27 לכתב ההגנה המקורי כי המנוחה ויתרה על ירושתה מטעמים הלכתיים ואולם עיון בס' זה מלמד כי הודאה זו היא בבחינת עדות מפי שמועה ומכל מקום מעשי המנוחה, לפני מכירת הדירה ברח' A (רישום הזכויות על שמה, עריכת הסכמים בין היורשים מיום 00.00.00 ומיום 00.00.00 חלוקת עיזבון המנוח ראו: נספח ה' לתיק המוצגים של התובעים) ובשעת מכירתה (עריכת הסכם משנת 2013 ובו הוסכם בין היתר כי כל האחרים יקבלו זכויות שוות בירושה או בתמורתה ראו: ס' 4 להסכם משנת 2013), מובילים למסקנה כי המנוחה לא ויתרה על הזכויות בירושה מטעמים הלכתיים.

נוסף על כך, מקובלת עלי הטענה לפיה אין כל היגיון בגרסה לפיה המנוחה האמינה כי על פי ההלכה, בהיותה אישה, היא אינה יכולה ליהנות מעיזבון המנוח ולפיכך ביקשה להעביר את התמורה לאחותה, קרי פלונית, שאף היא אישה.

79. המנוחה אומנם חתמה על מסמכים לפיהם, בין היתר, הסכימה כי כל התשלומים שישולמו בגין מכירת הדירה ברח' A ישולמו לפלונית ראו: נספח ד' ת/3 ו-ת/4 לתיק המוצגים של התובעים (להלן: "המסמכים") ואולם איני סבור כי יש במסמכים אלה משום גיבוש דעה להעניק את הכספים במתנה לפלונית.

80. ראשית, המסמכים אינם נושאים כותרת "הסכם מתנה".

"כידוע הלכה פסוקה היא שלא כותרת המסמך מקנה למסמך את מעמדו, אלא טיבו ותוכנו [ראו: פרופ' סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ב, בעמ' 753 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), רע"א 9262/12 שותפות האחים "סבירסקי" נ' מגדל גבולות בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 13.1.13)]" ראו: תמ"ש 34175-09-13 פלונית נ' פלוני (18.2.2015).

81. ואולם גם תוכן המסמכים לא מלמד על רצון להעניק מתנה לפלונית:

במסמך ת/3 לנספח ד' בתיק המוצגים של הנתבעים נכתב, בין היתר, כי "...כל התשלומים בעסקה ישולמו לאחותי פלונית" ואולם אין כל זכר להענקת מתנה. בנוסף, מסמך זה נערך ביום 00.00.13 ובו ביום נחתם ההסכם משנת 2013 בו הוסכם בין יורשי המנוח, לרבות המנוחה כי "בגלל שלא ידוע מחיר כל דירה בדיוק ועל מנת שכל אחד יקבל שווה בשווה סוכם שהתמורה של כל אחת מהדירות בבניין תחולק בין כולם את סכום המכירה שווה בשווה. וכן הוצאות מכירת הדירה יורדו מסכום מכירת הדירה ויתחלקו שווה בשווה".

במילים אחרות, בו ביום נערך ונחתם מסמך ת/3 לנספח ד' בתיק המוצגים של הנתבעים במסגרתו הסכימה התובעת לקבל את כספי הירושה ועובדה זו שומטת את הקרקע תחת הטענה כי המנוחה התכוונה להעניק את זכויותיה בדירה ברח' A או תמורתה לפלונית מטעמים הלכתיים, או מכל טעם אחר.

במסמך ת/4 לנספח ד' בתיק המוצגים של הנתבעים נכתב, בין היתר, כי "...אנו מאשרות כי השיק נרשם לפקודת פלונית בלבד בהתאם לבקשתנו".

לא זו בלבד שאין באמירה זו כל זכר להענקת מתנה לפלונית, אלא שהתברר שהמסמך נערך על פי בקשת עו"ד *** (להלן: "עו"ד ***"), אשר טיפל במכירת הדירה ברח' A לרוכשים, כדי למנוע טענות כספיות עתידיות מטעם המנוחה ראו: ס' 9 לתצהירו של עו"ד *** נספח ד' לתיק המוצגים של התובעים.

במילים אחרות, המסמך נערך על פי בקשת עו"ד ***, ומטרתו הינה למנוע טענות כספיות עתידיות מטעם המנוחה ואין במסמך זה כדי להצביע על רצון המנוחה להעניק את תמורת מכר הדירה ברח' A לפלונית.

82. התובעים ביקשו להסתמך על עדותו של עו"ד *** ואולם אין בעדות זו כדי לתמוך בגרסתם. עו"ד *** אומנם הצהיר כי המנוחה ויתרה על בעלות בדירה והעניקה את כספי מכר הדירה במתנה לאחותה פלונית ראו: ס' 4-5 לתצהירו של עו"ד *** נספח ד' לתיק המוצגים של התובעים ואולם עדותו הייתה שונה באופן משמעותי.

עו"ד *** העיד, בין היתר, כדלהלן:

"...והחתמתי אותה על זה עוד פעם, עשיתי שתי חתימות... אם הייתי יודע שלאן זה יתגלגל, לא הייתי מסכים בכלל" ראו: פרוט' מיום 11.5.22 עמ' 34 ש' 14-16 – עדות זו מובילה למסקנה כי המסמכים נערכו על פי בקשת עו"ד *** וכי היה לו את הכוח להסכים או לא להסכים להעברת הכספים לחשבון פלונית. המשמעות של עדות זו הינה כי העברת כספי מכר הדירה ברח' A לחשבון הבנק של פלונית אינה פרי רצונה המגובש של המנוחה להעניק אותם במתנה, אלא "תעודת הביטוח" של עו"ד ***.

"לא חוקר למה היא רוצה לתת את הכסף של הדירה" ראו: פרוט' מיום 11.5.22 עמ' 35 ש' 1-2 – עדות זו שומטת את הקרקע תחת הגרסה החד משמעית של עו"ד *** בתצהיר שכספי מכירת הדירה ברח' A ניתנו לפלונית במתנה על ידי המנוחה.

"אני לא רוצה לתקוע מסמרות, ולומר שהיא נתנה לה בצינור הזה או הזה" ראו: פרוט' מיום 11.5.22 עמ' 34 ש' 35-36 - עדות זו שומטת את הקרקע תחת הגרסה של עו"ד *** בתצהיר שכספי מכירת הדירה ברח' A ניתנו לפלונית במתנה על ידי המנוחה ראו: פרוט' מיום 7.9.22 עמ' 51 ש' 17-18.

83. המסקנה כי המנוחה לא העניקה לפלונית את זכויותיה בדירה ברח' A או בתמורתה נלמדת בעיקר ובין היתר, ממעשי התובעים.

84. העובדה שהתובעים הוסיפו ס' 9 להסכם משנת 2013 ולפיו המנוחה מצווה את ירושתה בדירה ברח' A לאחיה בחלקים שווים – בין אם סעיף זה הוסף לאחר פטירת המנוחה כפי שהעידה פלונית ראו: פרוט' מיום 19.2.19 עמ' 14 ש' 35 עד עמ' 15 ש' 16 ובין אם לפני פטירתה כפי שהעידה הגב' א' ראו: פרוט' מיום 11.5.22 עמ' 36 ש' 11-21 – מלמדת על כך שהתובעים ראו במנוחה כמי שלא "נפרדה" מזכויותיה בדירה ברח' A או תמורתה.

85. לא התעלמתי מעדותו של עו"ד *** כי המנוחה אמרה לו שהדירה לא שלה וכי אין לה עניין להגיע להליך גישור ראו: פרוט' מיום 11.5.22 עמ' 34 ש' 31-34 ואולם אמירה זו מתייחסת לתקופה שלאחר מכירת הדירה ברח' A לרוכשים ולאחר הגשת התביעה לפירוק שיתוף בדירה והדעת נותנת כי כוונת המנוחה הייתה שזכויותיה הועברו לרוכשים ולכן הדירה אינה שלה.

86. התובעים הפנו בסיכומים לעדותו של עו"ד Y ראו: פרוט' מיום 7.9.22 עמ' 50 ש' 30-32 ואולם גרסתו כפי שהיא נלמדת מתצהירו ראו: נספח ד' לתיק המוצגים של התובעים הינה עדות מפי שמועה ראו: ס' 4 לתצהיר.

87. לאור האמור אני דוחה את התביעה וקובע כי זכויות הירושה של המנוחה בדירה ברח' A לא ניתנו על ידה במתנה ו/או בכל דרך אחרת למאן דהוא והמנוחה נשארה בעלת הזכויות בתמורת הדירה ברח' A.

תמ"ש 31409-07-16

עיקר טענות אלמונית

88. יש ליתן פסק דין הצהרתי לפיו עיזבון המנוח אינו כולל את הדירה ב-B.

89. יש ליתן פסק דין הצהרתי לפיו הדירה ב-B שייכת לאלמונית, בין מכוח היות הדירה מלכתחילה רכוש של המנוחה ובין מכוח הסכמי מכר.

90. צ' מודה כי הדירה ב-B אינה חלק מעיזבון המנוח והיא שייכת לאלמונית ולכן הוא הוגדר כנתבע פורמלי בלבד.

91. הדירה ב-B נרכשה בשנת 1958, עבור המנוחה ואביה של אלמונית, לצורך מגוריהם כזוג צעיר בתחילת דרכו. המימון עבור רכישת הדירה ב-B נעשה על ידי ההורים של כל אחד מהם, קרי: סביה של אלמונית.

92. בשנת 0000, זמן קצר לאחר לידתה של אלמונית, הוריה נפרדו.

93. ביום 00.00.0000 חתמו הוריה של אלמונית על הסכם גירושין שאושר ע"י ביה"ד הרבני (להלן: "הסכם הגירושין") והסדיר, בין היתר, את חלוקת הזכויות בדירה ביניהם.

94. הסכם הגירושין קבע כי אלמונית תישאר בחזקתה של המנוחה והיא תתחייב לדאוג לפרנסתה ולכל מחסורה, בתנאי ש"תמורת התחייבותה של האשה כאמור בסעיף (3) לעיל יוותר הבעל עם מתן הגט, על חלקו בדירת הזוג אשר ב***..." (שמו הקודם של הרחוב בו מצויה הדירה ב-B).

95. הסכם הגירושין כלל אף מנגנון להעברת הזכויות בדירה ב-B, במסגרתו נקבע כי סבה של אלמונית מצד אביה, יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת המנוחה, אשר ייכנס לתוקף רק עם קבלת הגט על-ידה.

96. לשון אחר, הזכויות בדירה מושא תביעה זו מלכתחילה היו שייכות למנוחה ואלמונית היא היורשת היחידה של עיזבונה. הוכחה חותכת לכך היא הודאתו והודעתו של צ' מיום 00.00.2015 (בת"ע ***).

97. הסכמה זו באה לידי ביטוי בהעברה שבוצעה על ידי סבה של אלמונית מצד אביה לידי המנוח, תוך אזכור של בא כוחה של המנוחה, עניין המלמד על זכויותיה של המנוחה בדירה מלכתחילה.

98. מכאן, שכבר בנקודת זמן זו היו למעשה בידיה של המנוחה מלוא הזכויות בדירה, אולם הדבר לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין מאחר שכאמור לא ניתן היה לעשות כן, בשל פשיטת רגל של החברה הקבלנית.

99. בשנת 0000, נישאה אלמונית, בהיותה כבת *** שנים. בסמוך לנישואיה פנה מר *** ז"ל לאלמונית ובעלה והציע להם "לרכוש" את הדירה ב"מחיר משפחתי", זאת מבלי לומר כי הדירה הייתה שייכת מלכתחילה למנוחה. אלמונית ובעלה לא היו מודעים למצב לאשורו, נענו בחיוב להצעה והעבירו לידיו של אבי המנוחה סך של 21,000$.

100. אלמונית ובעלה סידרו את הדירה, שיפצו אותה ואף הסדירו את החובות שרבצו עליה, ולאחר מכן נהגו בה מנהג בעלים בידיעת כל בני המשפחה.

101. שנים ספורות לאחר מכן, קיבל בעלה של אלמונית הצעת עבודה ב***. בעקבות זאת העתיקו אלמונית ובעלה את מגוריהם ל***, שם התגוררו שנים ארוכות עד אשר המנוחה חלתה ואלמונית שבה ארצה כדי לטפל בה. אלמונית ובני משפחתה הגיעו לעיתים מזומנות ארצה כדי לבקר את המנוחה ועמדו עמה בקשר קרוב כל השנים.

102. במשך כל השנים אלמונית ובעלה שילמו לעירייה את החובות שרבצו על הדירה ב-B, כאשר השם שצוין על גבי החשבונות היה שמה של המנוחה. בני משפחתה של המנוחה טיפלו עבורם בדירה, כאשר כולם ידעו כי הדירה נרכשה ע"י אלמונית ובעלה.

103. מרבית מאחיה של המנוחה התארחו בביתם של אלמונית ובעלה ב***, ובשיחות שהתקיימו בין הצדדים היה ברור לכול כי הדירה ב-B שייכת לאלמונית ולא למר *** ז"ל.

104. במהלך השנים בהן לא התגוררו אלמונית ובעלה בארץ, הגב' א' דאגה להשכיר את הדירה ולטפל בדמי השכירות אשר מחציתם הועברה על-ידה לאלמונית ובעלה ומחציתם למנוחה.

105. במהלך השנים גם בנותיה של אלמונית התגוררו לסירוגין בדירה.

106. רק בדיעבד נודע לאלמונית ובעלה כי ביום 00.00.1987, חתם המנוח על ייפוי כוח בלתי חוזר בפני עוה"ד XXX, המורה לרשום את הדירה ב-B באופן הבא: 50% ע"ש אלמונית; 40% ע"ש המנוחה; 10% ע"ש הגב' א', בה הייתה המנוחה תלויה.

107. גם בנקודת זמן זו, היה ברור למר *** ז"ל כי הדירה ב-B אינה שלו. גם מסמך זה מצביע על בעלות של אלמונית בשיעור של למצער 90%.

108. שנים לאחר מכן והגם שאלמונית ובעלה לא הבינו את פשר חתימת המנוח על ייפוי הכוח ואופן חלוקת הזכויות בו, בשל הרגישות הרבה בה ביקשה אלמונית להתנהל בקרב בני משפחת המנוחה, ניאותו התובעת ובעלה לשלם לגב' א' סך של 30,000 ₪ עבור זכויותיה כביכול בדירה. בעקבות זאת נחתם מסמך ביום 00.00.2009 שכותרתו "הסכם ויתור על חלק בדירה על פי הסכם שנעשה עם המנוח".

109. חרף חתימת המנוח על ייפוי הכוח, מסתבר כי משרד עוה"ד שבידיו הפקיד המנוח את המסמך, לא השלים את רישום הזכויות, ככל הנראה בשל מעורבותה של הגב' א' בעניין.

110. על-פי מסמך המצוי בתיק רשם המקרקעין נכתב: "הקונים הראשונים היו*** ו***, לפי חוזה מ00.00.58. אישור מס הכנסה לצורך ס' 50 מצ"ב; בתו *** היתה נשואה לבנו של ***. בני הזוג התגרשו זמ"ז ולפי פסה"ד הרבני מ-00.00.66 ויתר הבעל ואביו על חלקו בדירה לטובת האישה, אשר ויתרה על חלקה לטובת אביה ***, ללא תמורה..." ראיה זו תומכת אף היא בגרסתה של אלמונית, שכן הדירה ב-B הייתה שייכת במלואה למנוחה וזו העבירה את הדירה ללא תמורה לאביה מר *** ז"ל, כנאמן שלה, שהרי הוא חתם על ייפוי כוח המקנה למנוחה ולאלמונית 90% בנכס ולגב' א' 10% מאחר שרצה להבטיח את השפעתה ושליטתה בכל הנוגע להתנהלות המנוחה.

111. לאחר פטירת המנוח התברר כי הגב' א' פעלה לרישום הזכויות בדירה ב-B על שם המנוח, תוך התעלמות מייפוי הכוח עליו חתם.

112. המנוח חתם על צוואה בעדים ביום 00.00.1982. במסגרת סעיף 10 לצוואה זו קבע כי עיזבונו יחולק באופן שווה בין שמונת ילדיו. כמו כן קבע כי שני בניו, *** ז"ל ו-צ' יבדל"א, ישמשו כמוציאים לפועל של הצוואה. הבן *** ז"ל נפטר ואילו הבן צ' תומך בטענות התובעת והוא מונה ביום 00.00.1988 ע"י ביהמ"ש המחוזי כמנהל עיזבון במסגרת צו קיום צוואת המנוח.

113. הנכס היחיד שכלל עיזבונו של המנוח היה הבניין ברח' A, ויורשי המנוח כולם הגיעו בשנת 2011 להסכם חלוקת הזכויות ביניהם.

114. בהתאם, נחתם הסכם בו הצהירו היורשים על היקף עיזבון המנוח באופן שאינו משתמע לשני פנים: "והואיל ועזבון המנוח כולל רק את הבית ברח' A*** בירושלים, הידוע כגוש *** חלקה *** והידוע גם כמספר *** דף *** (להלן: "הבית"); והואיל ועזבון המנוח טרם חולק..." מסמך זה מעיד אף הוא כי הדירה ב-B לא הייתה מעולם חלק מעיזבון המנוח.

עיקר טענות הנתבעים

115. התובענה מעלה מספר גרסאות עובדתיות שונות סותרות.

116. תחילה נטען כי הדירה ב-B נרכשה עבור המנוחה וכי הזכויות בה שייכות למנוחה מכוח הסכם גירושין בינה לבין אביה של אלמונית, אשר נחתם בשנת 1966.

117. לאחר מכן נטען כי בשנת 1978 רכש בעלה של אלמונית את הדירה מסבה וזאת בתמורה לסך של 21,000$. ככל שהזכויות בדירה אכן היו של המנוחה, לא ברור מדוע ראה לנכון בעלה של אלמונית לרכוש את הזכויות בדירה בשנית. לגרסה זו אין כל תימוכין בכתב ודי בכך כדי לדחות את התביעה.

118. לטענת אלמונית היא זכאית לזכויות בעלות בדירה ב-B גם מכוח ייפוי כוח עליו חתם המנוח חודשים בודדים לפני לכתו לבית עולמו. תוכנו של ייפוי כוח זה אף הוא עומד בסתירה לכל גרסה של אלמונית: ככל שהדירה ב-B הייתה שייכת למנוחה במלואה, מדוע הוכן ייפוי כוח המעניק זכויות בדירה ב-B גם לאלמונית ולגב' א'; וככל שבעלה של אלמונית כבר רכש את הנכס, מדוע שמו אינו מוזכר בייפוי הכוח.

119. לאחר שכבר נטען כי הדירה ב-B שייכת למנוחה ולאחר שנטענה טענה עובדתית חלופית לפיה אלמונית רכשה את הנכס ממר ***, נטען כי בשנת 2009 אלמונית ובעלה התחייבו לשלם סכום של 70,000 ₪ לשם רכישת הזכויות של הגב' א' והמנוחה, אך בפועל שולם סך של 30,000 ₪ בלבד. מעבר לכך שמדובר בהפרת הסכם, עולה השאלה מדוע שולמו תשלומים נוספים על חשבון אותן זכויות שכבר נרכשו. בנוסף, הסכם זה נחתם בתקופה שהמנוחה הייתה בחיים וככל שגרסאות אלמונית היו נכונות, המנוחה לא הייתה מתקשרת עימה בהסכם זה.

120. לעומת זאת, רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין על שם המנוח, מהווה ראיה חותכת. הרישום הסתיים כשנה לאחר פטירת המנוח ולא נסתר מעולם אלא נותר על כנו במשך 27 השנים האחרונות.

121. ממסמכי הרישום עולה כי המנוחה חתמה על המסמכים מכוחם הועברו ונרשמו הזכויות על שם המנוח.

122. לא נמצא כל דיווח לרשות המיסים על ביצוע עסקה כלשהי בנכס, למעט עסקה לרכישת הדירה על ידי המנוח.

123. עיקר התביעה הוא קביעת היקף העיזבון, אולם התביעה כוללת גם בקשה למתן סעד הצהרתי בדבר קיומו של הסכם מכר בין המנוח לבין אלמונית ובקיומו של הסכם מכר בין אלמונית לבין הגב' א'.

124. גם אם הדירה ב-B נרכשה עבור המנוחה, הרי שמשעה שלזו לא היה רכוש כלשהו, המימון נעשה ע"י המנוח, וממילא לאחר מכן הועברה אליו הבעלות בדירה ב-B.

125. ממסמכי לשכת רישום המקרקעין עולה כי המנוחה ויתרה על זכויותיה בדירה ב-B אם וככל שהיו כאלה, לטובת המנוח. משך שנים רבות לאחר הסכם הגירושין, המנוח המשיך לנהוג בדירה מנהג בעלים ולן בה בחלק מימות השבוע.

126. אלמונית טוענת לעסקה במקרקעין ללא עמידה בדרישת הכתב המהותית, בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") וללא אסמכתה כלשהי התומכת בטענה לקיומו של הסכם מכר.

127. אין כל אסמכתה לביצוע התשלום או העסקה.

128. ככל שאלמונית ובעלה שילמו תשלום כלשהו על חשבון חובות שרבצו על הדירה ב-B, יש לקזז סכומים אלו מדמי שימוש ראויים בגין הנכס.

129. למיטב ידיעת הנתבעים, אלמונית ובעלה מעולם לא התגוררו בדירה ב-B. יתרה מכך, עיון בהסכמי השכירות שצורפו לכתב התביעה מעלה חשש כי אין מדובר במסמכים אותנטיים.

130. ככל הנראה, כאשר נודע לבעלה של אלמונית על הדירה ב-B, הוא תפס בה חזקה בלי לבקש את הסכמת מי מבני המשפחה. הדבר נודע למנוח בדיעבד, אולם בשל מצב נפשי קשה הוא לא התנגד למהלך, ככל הנראה מתוך מחשבה שעדיף שמישהו יעשה שימוש בדירה במקום שתעמוד ריקה. כך היה משך מס' שנים, אולם ודאי שלא הייתה כוונה של מאן דהוא להעניק לאלמונית או לבעלה זכויות כלשהן בדירה, אלא לכל היותר זכויות שימוש.

131. כאשר נודע לנתבעים בדיעבד על כך, הם ביקשו לקבל את דמי השכירות לידיהם, או אז העלה בעלה של אלמונית טענה לפיה רכש את הזכויות בדירה, אולם טענה זו לא נתמכה במאום.

132. הגב' א' היא זו אשר טיפלה בכל הנוגע לדירה ב-B. הכספים הועברו למנוחה ולאלמונית מתוך רצון לסייע להן במצוקתן ומבלי שהדבר יהווה אישור כלשהו על זכויות בדירה.

133. ספק רב אם המנוח היה כשיר לערוך עסקאות במקרקעין, במועד המצוין על ייפוי הכוח. באימות החתימה המופיע על גבי ייפוי הכוח עוה"ד XXX לא מאשר כי המנוח התייצב בפניו או כי מצא שהוא כשיר לביצוע העסקה או הבין את תוכנה.

134. גם אם היה תוקף לייפוי כוח שכזה, הרי שהוא חל רק לשם חתימה על הסכם מכר ושטרות ללשכת רישום המקרקעין, ולא על דיווחים לרשות המיסים או לשם חתימה על תצהיר הנדרש לשם העברת נכס ללא תמורה.

135. עצם העובדה כי המנוח לא הגיש מעולם דיווח לרשות המיסים על העסקה ואף לא חתם על תצהירים בדבר העברה ללא תמורה, יכולה להעיד כי במועד הרלוונטי לא היה כשיר למלא את הטפסים.

136. נוסח חתימת שטרי מכר ודיווח לרשות המיסים מחייב התייצבות בפני עורך דין וזה מחויב לאשר כי המוכר התייצב בפניו והבין את משמעות החתימה. לא כך בייפוי כוח אשר בו עוה"ד רק מאמת כי החתימה המתנוססת עליו היא חתימת הלקוח.

137. יש שוני מהותי בין שתי החתימות המופיעות על נספח ט' ונספח יא' לכתב התביעה. עניין זה מעיד על מצבו הפיזי והנפשי של המנוח ועל כושרו לקבל החלטות.

138. ייפוי הכוח אינו מסמיך את מיופה הכוח להעביר זכויות ללא תמורה, אלא רק לקבל זכויות ללא תמורה. כפועל יוצא מן האמור, שעה שלא הועברה כל תמורה בגין העסקה, ממילא אין בייפוי הכוח כדי לחייב את המנוח.

139. חתימתן של המנוחה והגב' א' על ההסכם מיום 00.00.0000, אין בה כדי לחייב מי מיתר האחים או להקים לגב' א' זכויות כלשהן בדירה ב-B, ככל שזכויות אלה אינן שייכות למנוחה או לגב' א' ועל כן אין באפשרותן להסכים להעברת זכויות שכלל אינן שייכות להן. בנוסף, אין להסכם זה תוקף מאחר שאלמונית ובעלה התחייבו לשלם סך של 70,000 ₪ ובפועל שילמו סך של 30,000 ₪ בלבד.

140. אף לו היה תוקף לייפוי הכוח, לא ניתן להעביר זכויות מכוחו ויש צורך בתצהירי העברה ללא תמורה, אישורי מיסים וכו' – מסמכים אשר לא הוצגו ולא בכדי.

141. עצם העובדה כי במשך כ-25 שנים מאז פטירת המנוח, לא פעלה אלמונית להגשת הצהרה על רכישת הזכויות לרשות המיסים, מלמדת כי ממילא לא תכננה לסיים את הליך הרישום או לטעון לעסקה אמיתית עם המנוח או עם המנוחה.

142. לשם הזהירות, מוכחשת תמיכתו של צ' בתביעה ויש לקבל את עמדתו העצמאית.

143. עיזבון המנוח כלל נכסים נוספים מלבד הבניין ברח' A. באותה נקודת זמן בה נחתם הסכם, לא היה ברור להם מה היקף העיזבון וההסכם נחתם משיקולי מיסוי ועל מנת שלא יהיה חיוב במס בגין חלוקת הנכסים ברח' A. רק בשנת 2011, למעלה מ-20 שנה לאחר פטירתו של המנוח, החלו הנתבעים לפעול למימוש זכויותיהם וכחלק מן האמור גם הוכן אותו הסכם.

144. מערכת היחסים בין אלמונית למנוחה הייתה קשה ומרה עד כדי כך שהמנוחה ביקשה שלא להותיר לבתה דבר מעיזבונה.

הסעד המבוקש וגדר המחלוקת

145. הסעד המבוקש בהליך זה הינו סעד הצהרתי כי זכויות הדירה ב-B אינן חלק מעיזבון המנוח וכי הן שייכות לתובעת ראו: ס' א' למבוא לכתב התביעה ו-ס' 61 א'-ב' לכתב התביעה.

146. גדר המחלוקת בהליך זה הינו האם הדירה ב-B היא חלק מעיזבון המנוח, אם לאו.

דיון והכרעה

147. לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן המתואר להלן.

148. על אף "כברת הדרך" שעשתה הדירה ב-B, תוך שהיא עוברת "מיד ליד" בקרב בני המשפחה, דומה כי אין מחלוקת כי הדירה רשומה על שם המנוח ראו: ס' 39 לכתב התביעה, ס' 6 לכתב ההגנה בלשכת הרישום המקרקעין ראו: נספח 6 לתיק המוצגים של אלמונית.

149. לפיכך, נוכח חזקת הרישום הקבועה בסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 והקובעת כי "...הרישום ביחס למקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו..." ראו גם: ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוט' לנכסי נפקדים (21.2.2007), ניתן היה לבוא ולומר כי הדירה ב-B היא חלק מעיזבון המנוח.

150. ואולם, המנוח חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 00.00.87 (להלן: "ייפוי הכוח"), בו העביר את הזכויות כדלהלן: 50% לאלמונית, 40% למנוחה ו-10% לגב' א' ראו: נספח 4 לתיק המוצגים של אלמונית ו-נספח א' לתיק המוצגים של הנתבעים.

151. כידוע, חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר בעסקת מתנה במקרקעין, מהווה ויתור בכתב של נותן המתנה על האפשרות לחזור מהמתנה ראו: ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987); עמ"ש 31306-01-19 פלונית נ' פלוני (5.2.2020).

152. בע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199, 206 (1996) נקבע כי:

"ניתן להניח כי נותן המתנה הניח כי בחתימתו על ייפויי הכוח הבלתי חוזר הוא מוותר על זכותו לחזור בו מן המתת, ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים, ככל הניתן, את כל הפעולות הדרושות מצדו לשם השלמת העברת הקניין במתנה, על ידי החתימה על ייפוי הכוח האמור".

ראו גם: ת"א (מחוזי ת"א) 27405-11-15 מחלב נ' עיזבון ש' (28.5.2018).

153. ההלכה סוכמה בבע"מ 4778/17 פלוני נ' פלוני (2.8.2017) ונקבע כי:

" ייפוי כוח בלתי חוזר מלמד, ככלל ובהעדר ראיות אחרות, על כוונתו של נותן המתנה לוותר על זכות החזרה מהתחייבותו, אך ניתן להפריך זאת על ידי ראיות אחרות"

...

"הנה כי כן, נראה שניתן לקבוע כי הדעה הדומיננטית בפסיקה ובספרות היא, כי ייפוי כוח בלתי חוזר אכן מהווה, ככלל ובהעדר ראיות אחרות, משום ראיה לוויתור של נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו, זכות המוקנית לו בסעיף 5(ב) לחוק"

154. במקרה שלפניי, קיומו של ייפוי הכוח לא נסתר על ידי הנתבעים ראו: ס' 4 לכתב ההגנה.

155. טענת הנתבעים כי ספק רב אם המנוח היה כשיר במועד המצוין בייפוי הכוח לערוך עסקאות מקרקעין ראו: ס' 20 לכתב ההגנה לא נתמכה בראיה כלשהי והיא אף נזנחה על ידם בסיכומים ובית המשפט לא יידרש לה ראו: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל, פ"ד מט(2) 102 (1995).

156. טענת הנתבעים לפיה חתימת המנוח על ייפוי הכוח ועל הצהרה לרשויות המס מלמדת על שוני מהותי בין שתי החתימות ראו: ס' 20 לכתב ההגנה לא נתמכה בראיה כלשהי והיא אף נזנחה על ידי חלק מהנתבעים בסיכומים ראו: פרוט' מיום 7.9.22 עמ' 51 ש' 32-33.

157. מעבר לכך, פלונית העידה שהיא מודעת לקיומו של ייפוי הכוח ולחלוקת הזכויות שנעשתה בו ראו: פרוט' מיום 19.2.19 עמ' 16 ש' 14-15 והגב' א' הודתה בכך שבהתאם לייפוי הכוח, חלקה בדירה ב-B הינו רק 10% בלבד וחלקה של אלמונית הינו 90% ראו: פרוט' מיום 11.5.22 עמ' 38 ש' 3-4, ראו גם: שורות 18-19.

158. זאת ועוד, חלק מהנתבעים הודו בקיומו של ייפוי הכוח ובחלוקה שבו בסיכומים ראו: פרוט' מיום 7.9.22 עמ' 51 ש' 28-36.

159. נוסף על כך, ביום 00.00.19 נערך הסכם בין הגב' א', המנוחה, אלמונית ובעלה (להלן: "ההסכם משנת 2019") במסגרתו הוסכם כי המנוחה והגב' א' יעבירו את זכויותיהן בדירה ב-B לאלמונית בתמורה לתשלום סך של 70,000 ₪ וזאת בשני תשלומים כדלהלן: בהמחאה על סך של 30,000 ₪ ובהמחאה על סך של 40,000 ₪ ראו: נספח א' לתיק המוצגים של אלמונית.

160. לא זו בלבד, שהסכם זה הוא בבחינת "הודאת בעל דין" בכל הנוגע לקיומו של ייפוי הכוח וביצועו, אלא שהוכח גם כי בוצע התשלום הראשון בסך של 30,000 ₪ בהתאם להסכם משנת 2019 ראו: נספח 2 לתיק המוצגים של אלמונית ואין בעובדה שלא שולם התשלום השני בסך 40,000 ₪ ראו: פרוט' מיום 7.9.22 עמ' 46 ש' 27-29 כדי לפגוע בקיומו של ייפוי הכוח ובחלוקת הזכויות על פיו.

161. ראיות משמעותיות נוספות לכך שהדירה ב-B אינה חלק מהעיזבון הינן העובדה שהדירה ב-B לא מוזכרת בצוואת המנוח ראו: פרוט' מיום 11.5.22 עמ' 37 ש' 35 עד עמ' 38 ש' 3 והעובדה שבהסכמי חלוקת העיזבון, הוסכם על ידי היורשים כי "עיזבון המנוח כולל רק את הבית ברח' A 8 בירושלים..." ראו: עמ' 2 להסכם מיום 29.5.11 "הואיל החמישי" והסכם מיום 19.6.11 "הואיל החמישי", נספח ה' לתיק המוצגים של הנתבעים.

162. לאור האמור, התביעה מתקבלת במובן זה שאני קובע שהדירה ב-B אינה חלק מעיזבון המנוח ואולם איני קובע כי מלוא הזכויות בדירה ב-B שייכות לתובעת, אלא רק 90% מהזכויות, בעוד ש-10% מהזכויות שייכות לגב' א' – הכול בהתאם לייפוי הכוח.

163. ער אני למחלוקת הכספית בדבר רכישת הזכויות בהתאם להסכם משנת 2019 ואולם מחלוקת זו וההתחשבנות בגינה, אינה חלק מהסעדים שנתבקשו להכרעה בהליך זה.

הוצאות משפט

164. עמדותיה של אלמונית התקבלו בשני ההליכים והיא זכאית לפסיקת הוצאות משפט לטובתה.

165. בת"א (י-ם) 48130-12-19 לודמיר נ' קוגלסקי (17.10.2021) קבע כבוד הנשיא השופט אהרון פרקש כי:

" על דרך הכלל יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק; ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה. עם זאת, על בית המשפט לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. כמו כן, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על קביעת שכר טרחה והוצאות כגון: אופי התביעה ומידת מורכבותה; היקף העבודה שהושקעה על-ידי בעלי-הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל-דין התחייב לשלמו (ראו: בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא- משרד התעשיה, המסחר ואח', פ"ד ס(1) 600 (2005))."

166. לצד קביעה זו, הבהיר כבוד הנשיא השופט אהרון פרקש כי:

"הדרישה לסבירות ומידתיות ההוצאות באה למנוע מצב שבו הוצאות גבוהות יתר על המידה שיוטלו יביאו להרתעת יתר של בעלי הדין, ליצירת חוסר שוויון, ייקור של ההליכים המשפטיים ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות. שיעור ההוצאות הראוי נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" [פורסם בנבו] (2005); עניין מג'יק בפסקה 10 וכן הוראת תקנה 153 לתקנות)"

167. במקרה שלפניי, מדובר בשני הליכים מורכבים, אשר נפתחו בשנת 2016 ואשר נמשכו למעלה מ-6 שנים, הן בשל מורכבותם והן בשל ניסיונות הצדדים להגיע להסכמות במסגרת הליכי גישור שונים.

168. בסופו של יום, עמדת אלמונית התקבלה בשני ההליכים, והיא זכתה לסעדים המבוקשים בשתי התובענות.

169. על יסוד הפסיקה האמורה ראו: בת"א 48130-12-19 לעיל:

"עוד נקבע בפסיקה, כי על בעל דין המבקש לשום הוצאותיו להוכיח את שיעור הוצאותיו בפועל, ואינו יכול להסתפק בהעלאת טענות בעלמא (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 619 (2005))"

170. אלמונית טענה כי היא שילמה עבור הייצוג המשפטי בשני ההליכים סך המתקרב ל-400,000 ₪. בתמיכה לטענה זו צירפה אלמונית הסכם שכר טרחה וחשבוניות מס בסך 276,776 ₪ ראו: נספח 11 לתיק המוצגים של אלמונית.

171. חרף צירוף האסמכתאות, איני סבור כי שכר הטרחה ששולם על ידי אלמונית לב"כ עומד במבחני הסבירות על אף מורכבות ההליכים, אך לא ניתן להתעלם מהסכומים ששולמו על ידה ויש לפסוק הוצאות משפט בשיעור גבוה.

172. נוסף על כך, התנהלות התובעים בתביעתם התאפיינה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים שבאו לידי ביטוי בצירוף מסמך לא אותנטי לכתב התביעה. כאשר סובר ביהמ"ש, כי בעל דין נהג בחוסר תום לב, יחויב אותו בעל דין בהוצאות מוגברות ראו: ת"א (ח') 2630/06 פן נ' ט.ז. בינוי ונכסים להשכרה בע"מ (פורסם בנבו); תמ"ש 42256-05-11 נ.ה נ' ש.ה (24.7.2011).

173. בנסיבות העניין ובשכלול הכולל, כאשר הבאתי בחשבון גם את העובדה כי שני ההליכים התבררו יחד, מצאתי מקום לפסוק לטובת אלמונית הוצאות משפט בסך של 80,000 ₪. סך זה ישולם ביחד ולחוד על ידי:

• הגב' א'
• פלונית
• ***
• ***
• ***
• ***

174. זכות ערעור כחוק.

175. אני מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

176. המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום,  כ"ג אלול תשפ"ב, 19 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.