-
מונחות בפני שלוש תובענות בעניין עזבון המנוח מ' י' ז"ל (להלן: "המנוח" ו/או "מ'" ו/או "מ'"), שיוכרעו במאוחד בפסק דין זה, ואלו הן:
ת"ע 55136-10-18- בקשה לצו קיום צוואת המנוח שהוגשה על ידי הנהנים על פי הצוואה, ילדיה של גב' ש' כ' (להלן: "ש'"), מר א' כ', מר א' כ' ומר ת' כ' (להלן כולם יחד: "המבקשים" ו/או "הנהנים עפ"י הצוואה").
ת"ע 55185-10-18- התנגדות לבקשה לצו קיום צוואת המנוח שהוגשה על ידי אחייניו של המנוח, ילדיה של אחותו למחצה (מאם בלבד) ר' ז"ל (להלן: "ר'"), מר א' מ', גב' ה' י' ומר ב' מ' (להלן כולם יחד: "המתנגדים 2- 4" ו/או "האחיינים") כנגד הנהנים עפ"י הצוואה.
ת"ע 55238-10-18- התנגדות לבקשה לצו קיום צוואת המנוח שהוגשה על ידי אחותו למחצה (מאם בלבד) של המנוח גב' נ' א' י' (להלן: "המתנגדת 1" ו/או "נ'") כנגד הנהנים עפ"י הצוואה.
רקע עובדתי:
-
המנוח יליד 8.4.1953, היה רווק ללא ילדים, סבל מפיגור שכלי קל מלידה, והתגורר בגפו בקיבוץ ***.
-
ביום 25.11.2010 ערך המנוח צוואה עליה חתם בפני שני עדים. המדובר בצוואה בת שני עמודים ובה ארבעה סעיפים ותתי סעיפים, מהם שלושה רלוונטיים במיוחד למחלוקת שבפני. אביא כעת את הסעיפים הרלוונטיים כפי שנכתבו בצוואה:
"2.אני מצווה את עזבוני ליורשיי כדלקמן:
-
את כל הכספים ורכושי שימצאו בבנקים בישראל, אני מצווה בחלקים שווים ל- א' כ' ת"ז *** (להלן" "א'"), א' כ' ת"ז *** (להלן: "א'"), ת' כ' ת"ז *** (להלן: "ת'").
-
כל יתר הרכוש שעזבוני יכלול לרבות דירה בקיבוץ *** ו/או כל זכות אחרת שתהא לי אני מצווה בחלקים שווים ל- א', א' ו- ת'.
3.אני מבטל בזה, ביום זה, כל מין צוואה או מילואים לצוואה או כל מין מסמך, בנפרד ומבלי לגרוע מכלליות הביטול, כל שיחה שבעל- פה שיש בה מעין גלוי דעת על כל שיעשה בעיזבוני לאחר מותי ואני מצווה את זה ואומר שלא להתחשב עמם או מי מהם ולא בשום פרט מפרטיהם ולא עם שום דבר מחוץ לצוואה זו והצוואה הזאת לכל פרטיה ודקדוקיה תהיה ותישאר קיימת למן היום הזה ולעולם כצוואתי האחרונה, זאת לכל פרטיה ודקדוקיה הן על פי חוקי מדינת ישראל והן על- פי דין תורה והן על פי כל חוק אחר.
4.את כל האמור עשיתי והצהרתי בתנאים דלהלן:
4.1שכל עוד אהיה בחיים אהיה זכאי לעשות ברכושי כרצוני וכפי שארצה מזמן לזמן.
4.2בעת עריכת צוואתי זו, ברצוני להעלות על הכתב את חששי שמא מי מבני משפחתי ו/או גורם אחר ינצל לרעה את מצבי הבריאותי שעלול להידרדר בעתיד ויחתים אותי על צוואה אחרת הנני מצווה שצוואה כזו ו/או כל מסמך אחר לא יקבל תוקף, אלא אם כן צורף לצוואה ו/או מסמך אחר אישור רפואי לפיו הנני כשיר לחתום על הצוואה ו/או כל מסמך אחר".
-
הצוואה נערכה על ידי עורך הדין ל' ש' (להלן: "עו"ד ש'"), אשר ייצג את המנוח גם בהליכים משפטיים קודמים. יש להדגיש ולציין, כי הקשר בין המנוח לעו"ד ש' נוצר באמצעות בתה של המתנגדת 1 גב' א' ש' (להלן: "א'" ו/או "ל'").
-
כעולה מלשון הצוואה, בחר המנוח לחלק את כל עיזבונו למבקשים- שלושת ילדיה של גב' ש' כאשר למתנגדים- אחותו והאחיינים לא הותיר כל חלק מעיזבונו.
-
בנוסף, מסר המנוח לעו"ד ש' מסמך, בו הוא הביע את רצונו להוריש את כל רכושו למבקשים, ואף ביקש שאף אחד מבני משפחתו לא יתערב בצוואה. בשל חשיבות האמור בו, להלן תוכנו:
-
בנוסף לאמור לעיל, חתם המנוח ביום 22.12.2016 על ייפוי כוח לטיפול רפואי לפי סעיף 16 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996, ובו הסמיך את גב' ש' לקבל החלטות עבורו בעניינים רפואיים.
-
המנוח הלך לבית עולמו ביום *** 2018, בהיותו בן 65 שנים.
-
ביום 11.3.2018 הגישו המבקשים בקשה לקיום צוואת המנוח לרשם לענייני ירושה, ביום 1.7.2018 הוגשה על ידי אחייני המנוח התנגדות לקיום צוואת המנוח, וביום 12.7.2018 הוגשה התנגדות נוספת על ידי אחותו נ'.
-
התובענות הועברו לבית משפט לענייני משפחה לאור הוראת סעיף 67 א (א)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה").
-
הטענות שהועלו על ידי המתנגדים לקיום צוואה הן שלוש: זיוף, השפעה בלתי הוגנת וחוסר כשירות לערוך צוואה.
-
בעניינם של הצדדים התקיימו ישיבת קדם משפט ודיון הוכחות.
-
שעה שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם ולאחר סיכומים שהוגשו מטעם הצדדים, ניתן כעת פסק הדין בכלל התביעות.
תמצית טענות הצדדים:
-
ביסוד כתבי טענותיהם של המתנגדים מונחות הטענות הבאות:
-
המתנגדים טוענים, כי מדובר במצווה בעל מוגבלות שכלית עם פיגור קל, אשר היה קל להשפעה וקל לתמרון. לטענתם, המנוח למד בבית ספר לחינוך מיוחד, וקיבל פטור משירות בצה"ל בשל מוגבלות שכלית התפתחותית, והשתלב בקהילת קיבוץ ***, שם זכה לתמיכה ועבודה במסגרת הקיבוץ.
-
המתנגדים טוענים, כי המנוח היה קל דעת ומוגבל בשכלו וכך היה גם שיקול דעתו, במצבו הרגיש, היה טרף קל לאנשים שרצו לנצל אותו. לטענתם, אחותו נ' ניסתה לגונן עליו ככל שיכלה, אך מפאת המרחק ומרוץ החיים, לא יכלה לגונן עליו כפי שרצתה.
-
לטענת המתנגדים, אחיותיו של המנוח סייעו לו ותמכו בו במהלך השנים. לטענתם, המתנגדת 1 סייעה לאביו של המנוח בקבלת כספי הפיצויים מגרמניה, וכן סייעה רבות למנוח בהתמודדות מול גופים שונים כגון ביטוח לאומי.
-
עוד טענו המתנגדים בסיכומיהם, כי המנוח פעל באופן לא מושכל בענייני כספים, הן בכך ששילם שכר טרחה מופקע לעורכת הדין הקודמת שלו בגינה הגיש תביעה, הן בכך שנתן הלוואות, והן בכך שחרף העובדה שהיו לו 3 מיליון ₪ בחשבון הוא לקח בשנת 2015 הלוואה בסך של 20,000 ₪, וכי ייתכן והלוואה זו נלקחה עבור גב' ש', דבר שיכול להעיד על ההשפעה שלה עליו.
-
לטענת המתנגדים, מתנגדת 1 ידעה כי המנוח מיוצג על ידי עורך דין, אך לא ידעה אודות היקף שכר הטרחה ששילם וההטבות שנתן תוך כדי , וכשהדבר נודע לה ולילדיה, החליטו לסייע למנוח ובתה של המתנגדת 1 גב' א' ליוותה אותו בהליך המשפטי מול אותה עורכת דין. לטענתם, במסגרת ההליך המשפטי, הייתה התייחסות למצבו של המנוח לרבות העובדה שהמנוח מובל בקלות ופועל ללא שיקול דעת, אולם בסופו של דבר בית המשפט דחה את התביעה משום שהמנוח חתם על הסכם שכר טרחה.
-
המתנגדים הוסיפו, כי הייתה מערכת יחסים של אמון ושליטה בין גב' ש' האפוטרופוס הרפואי לבין מי שהיה נתון לחסדיה, כאשר הנהנים הם ילדיה של האפוטרופוס, אשר כלל לא הכירו את המצווה.
-
המתנגדים הוסיפו וטענו, כי המנוח הולך שולל על ידי אמם של המבקשים גב' ש'. לטענתם, גב' ש' ניצלה את ההיכרות שלה עם המנוח ואת נקודות התורפה שלו, התגייסה לטפל בו ובכך להתקרב אליו ולבודד אותו ממשפחתו, וזאת מתוך תכנית סדורה לנצל אותו ולקבל את כל רכושו.
-
המתנגדים טוענים, כי המנוח לא ידע את ההשלכות של מעשיו ולא נהג מתוך רצון חופשי, אלא לאחר שנפלו פגמים ברצונו, בין אם זה על ידי כפייה, תמרונים, שימוש בסמכות, מניפולציה והפחדה. לטענתם, המנוח לא היה כשיר בעת ניסוח הצוואה ופעל תחת השפעה בלתי הוגנת עת הוריש את כל רכושו לזרים.
-
לטענת המתנגדים, המנוח הונחה על ידי גב' ש' שהובילה אותו וניהלה אותו עד כדי שלילת רצונו החופשי וגמירות דעתו. לטענתם, מכלול הנסיבות מצביע על השפעה בלתי הוגנת ואף על כפייה, אשר יש בהם טעם מהותי לביטול הצוואה. לטענתם, הצוואה מכילה את כל הפרטים האישיים של הנהנים (שם ותעודות זהות), נתונים שהיו ידועים לגב' ש' אמם של המבקשים, פרטים שלא ניתן להשיגם בנקל, אלא אם הייתה פה יד מכוונת אשר דאגה כי אלו יירשמו בצוואת המנוח.
-
נוסף על כך טענו המתנגדים, כי עורך הדין ש' אשר ערך את הצוואה היה אמור לקבל אישורים רפואיים על כושרו המנטלי של המנוח ולא לערוך את הצוואה.
-
טענה נוספת שציינו המתנגדים הינה, כי קיימת אי התאמה בין חתימתו של המנוח בעמוד הראשון לצוואה לחתימתו בעמוד השני, וכי עולה ספק לגבי חתימת המנוח על גבי הצוואה וקיים חשש לזיופה, אולם בסיכומים זנחו טענה זו.
-
ביסוד כתבי טענותיהם של המבקשים מפורטות הטענות הבאות:
-
המבקשים טוענים, כי המנוח היה אדם בעל כשרות משפטית מלאה, אשר לא הוגבלה מעולם, והיה אדם עצמאי אשר ניהל את חייו ואת ענייניו בעצמו ולבדו. לטענתם, על אף טענת המתנגדים בדבר כושרו הקוגניטיבי של המנוח, הם לא פנו לבית המשפט בבקשה מתאימה למינוי מומחה מתאים שיחווה דעתו בשאלה זו, ולבית המשפט אין את הכשירות המקצועית לחוות דעתו בעניין, והוא נדרש לסיוע של מומחה על מנת לקבוע ממצאים מחייבים בתחום זה.
-
לטענת המבקשים, בהיעדר חוות דעת מומחה רפואי, המתנגדים אינם יכולים לבסס ראייתית כל טענה שהיא בעניין כשירותו הקוגניטיבית והרפואית של המנוח במועד עריכת הצוואה, ואי הגשת הבקשה על ידם מהווה למעשה אישור כי אין בחומר הרפואי מידע שיכול לבסס טענה כזו. לטענתם, אין במסמכים הרפואיים שהוגשו כדי לבסס שלילה או פגיעה מהותית בכשרות המשפטית המלאה מן המנוח, או לבסס טענה כי הייתה פגיעה ביכולתו להבין טיבה של צוואה או לערוך צוואה.
-
המבקשים הוסיפו וטענו, כי המתנגדים התייחסו אל המנוח כחריג, כסובל מפיגור, נתון להשפעה ובעל חוסר יכולת, והתייחסו אליו לאורך השנים בהתנשאות, זלזול, חוסר כבוד ופטרוניות.
-
נוסף על כך, טענו המבקשים, כי אמם גב' ש', הייתה במערכת יחסים חברית עמוקה עם המנוח מאז ילדותם המשותפת בקיבוץ ***, מערכת יחסים הדוקה ורציפה, אשר נשמרה במשך עשרות שנים, ואשר התקיימה גם בין המנוח לבין בעלה וילדיה עד לפטירתו של המנוח. לטענתם, אמם כלל לא ידעה על עריכתה של הצוואה, ודבר קיומה של הצוואה נודע לה רק לאחר שהמנוח מסר לה עותק מן הצוואה כחודשיים לפני פטירתו, והורה לה למסור את הצוואה לילדיה לאחר פטירתו.
-
עוד טענו המבקשים, כי המנוח ערך את הצוואה בפני עורך דין המוכר לו עוד קודם לעריכת הצוואה, אשר טיפל עבורו בעניינים משפטיים קודמים, ואשר הומלץ לו על ידי אחייניתו. לטענתם, לא הייתה כל חובה על עו"ד ש' לקבל אישורים רפואיים אודות מצבו של המנוח, וזאת לאור היכרותו הקודמת עם המנוח וטיפולו בענייניו המשפטיים.
-
לבסוף טענו המבקשים, כי בני משפחתו של המנוח לא לקחו כל חלק בטיפול בו, ובמהלך השנים האחרונות לחייו היה גם נתק מוחלט ביניהם. לטענתם, מאז אשפוזו של המנוח בבית *** בקיבוץ (כשנה וחצי לפני פטירתו), שימשה אמם גב' ש', על פי בקשת המנוח ובעצה אחת עם הצוות הרפואי כאפוטרופוס רפואי למנוח.
דיון והכרעה:
-
בהוראות חוק הירושה ובהלכה הפסוקה, עובר כחוט השני היסוד של כיבוד רצון המנוח ברוח הכלל הגדול הנקוט בידינו כי "מצווה לקיים דברי המת" (בבלי, גיטין י"ד ב'). עוגן נוסף לכיבוד רצון המת בצוואתו הוא זכויות היסוד החוקתיות – כבוד האדם וזכות הקניין:
"כל מאבק סביב צוואתו של אדם מעלה בצידו את שאלת 'כבוד המת' השלוב בעיקרון הכללי של 'כבוד האדם' אשר היה לעקרון על במשפטנו עם קבלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקת בית
משפט זה, לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת'".
(ראה: ע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד, פ"ד מח (1) 22, 28 (1993)).
-
יפים לענייננו, דברי כב' השופט טירקל בע"א 7735/02 עזבון המנוח ניסים אלבז ז"ל נ' פז, פ"ד נח(3) 161 (2004), פסקה 4 לפסה"ד:
"הצוואה היא מסמך מיוחד במינו. היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות, ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי לבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה אחרי מותו. כאן צופה הוא אל התחנה האחרונה של חייו – והראשונה שאחרי מותו. כאן הנסיון האחרון שלו לעצב את חייהם של הנשארים אחריו, ולמצער, להשפיע עליהם... כאן מונח לפנינו דף נייר שבתוכו גלומים דבריו של המנוח, ואנו, שמצווה עלינו לקיים את דבר המת, עלינו לשמוע את קולו, להבין את דבריו ולהטות אוזן לבנות הקול המשתמעות מתוך דבריו".
-
הצוואה שנתבקש קיומה היא צוואה בעדים. סעיף 20 לחוק הירושה, קובע:
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".
-
כאמור, צוואה בעדים עליה להיעשות בכתב, לכלול תאריך, להיחתם על ידי המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם כי זו צוואתו, וכן על העדים לחתום כי היו עדים למעמד מתן הצהרת המצווה וחתימתו על הצוואה.
אמיתות הצוואה- נטל השכנוע:
-
חזקה על צוואה כי היא כשירה, כי המנוח היה כשיר, כי נערכה כראוי, ועל הטוען אחרת מוטל עליו נטל ההוכחה להוכיח טענותיו שחותרות תחת כך (ראו: דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998)).
-
ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל הדין המתנגד לקיום הצוואה, ככל שלא נפלו בגדרה פגמים צורניים (ראו: בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837 (2001); ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346 (1979).
-
בהעדר פגם צורני בצוואה, הנטל נשאר ומוטל על המתנגד והוא זה הפותח ראשון בהבאת ראיותיו, גם במקום שמערכת הנסיבות מלמדת על קיומה של תלות יסודית ומקיפה של המצווה בנהנה. מערכת הנסיבות, יש בה כאמור כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכמו של מבקש הקיום, אך לא את נטל השכנוע (ראו: פרשת מרום ות"ע (ת"א) 2820/00 עזבון המנוח רייזר ז"ל נ' רייזר (פורסם בנבו, מיום 18.9.2003)). ואולם, כאשר מתעורר ספק ממשי באמיתות הצוואה ובאשר להיותה מסמך אותנטי עליו חתם המצווה, אזי עובר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה לשכמו של המבקש לקיימה:
"טענת זיוף חתימתו של המצווה חותרת תחת קיומו של היסוד הראשון- עצם קיומו של המצווה, ולעניין טענה זו תהא השפעה על נטלי ההוכחה באופן הבא:
משנטענה טענת זיוף על ידי המתנגדות אשר הצליחו לעורר ספק במידה הנדרשת להטיית מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, כי המסמך לא נחתם בידי המצווה, והמבקש לקיים את הצוואה אינו מצליח להתגבר על אותו ספק, במידה של הטיית מאזן ההסתברות המחייב בהליך האזרחי לטובתו, הרי שהתוצאה היא שאין ליתן הצוו לקיום הצוואה ויש להכריז עליה כבטלה".
(ראו: ת"ע (ת"א) 5610/00 א.פ נ' י.מ (פורסם בנבו, מיום 12.1.2005)).
(ראו גם: ת"ע (נצרת) 5913-06-09 פלוני ז"ל נ' ל.ב. (פורסם בנבו, מיום 18.10.20211); עז' (חיפה) 4310/04 עזבון המנוח ש' ח' ז"ל נ' נ' ש' (פורסם בנבו, מיום 21.2.2008); ת"ע (תל- אביב- יפו) 39109-08-10 מ.ב. ואח' נ' ט. א. (פורסם בנבו, מיום 30.1.2012)).
-
השאלה הראשונה אפוא בה עלי לדון ולבחון, האם במקרה הנדון הצליחו המתנגדים לעורר את אותו ספק באשר לאמיתות חתימת המנוח על הצוואה, במידה של הטיית מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי, וככל שהתעורר ספק שכזה האם מבקשי קיום הצוואה, הסירו את הספק ברמת ההוכחה הדרושה.
הטענה לזיוף חתימת המנוח:
-
בכתב ההתנגדות לצוואה ובבקשה למינוי גרפולוג טענו המתנגדים, לשוני בחתימות המנוח על גבי הצוואה וכי קיים ספק לגבי חתימת המנוח על גבי הצוואה.
-
המבקשים מנגד טוענים, כי טענתם של המתנגדים ל"אי התאמה של החתימה" התבררה כחסרת בסיס, ומפנים לכך שהמתנגדים זנחו טענה זו בסיכומים מטעמם.
-
לעניין זיוף צוואה, סעיף 5 (א)(2) לחוק הירושה, קובע מי הם הפסולים לרשת את המוריש:
"מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת".
-
כאמור, יפסל היורש לרשת את המוריש, כאשר פעל כדי לשבש את רצון המנוח, בין בדרך של השמדה או העלמת צוואה ובין בדרך של זיוף.
-
תכלית הוראה זו הינה הרתעה ועונש ושלילה ממי שפעל במרמה, בנסיבות שפורטו כאמור, את זכותו לרשת את המנוח. הסעיף פוסל את זכותו של אדם לרשת את המנוח גם אם הדבר מנוגד לרצון המוריש (ראו: שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965, בעמ' 76).
-
בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוטל ספק בחתימתו של המצווה על הצוואה, חובת ההוכחה מוטלת על המבקש את קיום הצוואה ולא על הטוען לזיוף (ראו: ע"א 3186/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' נאק (פורסם בנבו, מיום 11.1.1998)). בהעדר ספק באמיתות הצוואה, הנטל מוטל על הטוען לזיוף (ראו: תע (ת"א) 104281/04 עזבון המנוח ברוניסלבה ז"ל נ' האגודה למלחמה בסרטן (פורסם בנבו, מיום 22.10.2007)).
-
על הטוען טענת זיוף מוטל להוכיח טענתו, הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת זיוף, אשר לה גוון מעין פלילי, הינו גבוה יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (ראו: ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (פורסם בנבו, מיום 11.4.2013); ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (פורסם בנבו, מיום 18.4.2012)).
-
ביום 11.4.2019 הגישו המתנגדים בקשה למינוי מומחה לכתב יד לצורך בדיקה האם כתב היד על גבי הצוואה הוא כתב ידו של המנוח, וביום 3.7.2019 מינה בית המשפט את עו"ד יונתן נפתלי כמומחה מטעם בית המשפט להשוואת כתב יד, על מנת לחוות דעתו בשאלה האם החתימות המופיעות על גבי הצוואה מיום 25.11.2010 הן אכן של המנוח, תוך השוואתן למסמכים אחרים.
-
חוות דעת המומחה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 17.3.2021, ובמסגרתה נקבע כי קרוב מאוד לוודאי שהחתימות על גבי הצוואה נשוא המחלוקת הן אכן של המנוח ונכתבו על ידו.
-
הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה, ולא ביקשו להזמינו לחקירה על חוות דעתו.
-
משכך ולאור ממצאי המומחה בחוות דעתו, ומאחר וב"כ המתנגדים זנחה טענות אלה בסיכומיה, אני דוחה את טענה זו. המבקשים הוכיחו חתימתו של המנוח על גבי הצוואה בפני עורך הצוואה, וחתימתו אף אושרה על ידי הגרפולוג שמונה על ידי בית המשפט.
-
הואיל והטענה לזיוף חתימתו של המנוח נדחתה, אדון כעת ביתר טענות המתנגדים.
הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת:
-
המתנגדים טוענים, כי המנוח היה חשוף להשפעה בלתי הוגנת מצד גב' ש', אמם של המבקשים, אשר ניצלה את העובדה שהיא סיפקה לו צורך חשוב שהיה זקוק לו וניתקה אותו מהסובבים אותו.
-
לטענת המתנגדים, גב' ש' ניצלה את מצבו של המנוח ודאגה להיות נוכחת בחייו במיוחד כשחלה התדרדרות במצבו הרפואי. לטענתם, גב' ש' עשתה כל שיכלה על מנת שאחותו נ' לא תדע על קיומה, וזאת על מנת לאפשר לה מרחב תמרון בחייו של המנוח, ללא הפרעת בני משפחתו, כך שיהיה לה קל יותר לתמרן אותו, וכי עצם העובדה שהמתנגדים לא הכירו את גב' ש', מחזקת את הטענה להשפעה בלתי הוגנת.
-
המבקשים טוענים מנגד, כי המנוח לא היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד גב' ש' ו/או מי מבני משפחתה. לטענתם, המנוח ערך צוואתו בפני עורך דין שהכיר אותו וייצג אותו בהליכים משפטיים אחרים, הכיר את מצבו המשפחתי, ידע על קיומן של אחיותיו למחצה, ובירר עם המנוח האם זה רצונו.
-
הוראות סעיף 30(א) לחוק הירושה קובעות:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
-
על המתנגד לקיום הצוואה הטוען להשפעה בלתי הוגנת, מוטל הנטל להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה ושהצוואה נעשתה מתוך אותה השפעה אסורה.
-
לא כל השפעה נחשבת להשפעה בלתי הוגנת. השפעה בלתי הוגנת נתפסת כהתנהלות מצד הנהנה בעלת גוון פסול, אשר יש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה. נקבע, כי הכוונה להשפעה שאינה שגרתית, שיש בה מרכיב של אי- הגינות במושגים של מוסר אישי או חברתי (ראו: ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט(2) 441, 447 (1995); ע"א 5185/93 היועץ המשפטי נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 331 (1995)).
-
בהתאם לפסיקה, נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של השפעה כזו, ואין די ב"חשש להשפעה" בלבד, אלא נדרשות ראיות משמעותיות המקיימות תשתית ברורה (ראו: ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינבורט, כב (2) 138 (1968)).
-
השפעה בלתי הוגנת שוללת את רצונו החופשי והאמתי של המנוח, באופן שתוכנה של צוואתו אינו מהווה ביטוי לרצונו, אלא לרצונם של המשפיעים עליו.
-
הפסיקה הציעה ארבעה מבחנים לבחינת סוגיית השפעה בלתי הוגנת. המבחנים שנקבעו הינם מצטברים. השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, נב (2) 813 (1998) (להלן: "עניין מרום") מסכם את ארבע אבני הבוחן אשר יסייעו לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת: עצמאות, תלות, קשרי המנוח עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה.
מבחן העזר הראשון- מבחן עצמאותו הגופנית והשכלית של המנוח:
-
מבחן העזר הראשון, מחייב את בית המשפט לבחון האם המנוח היה עצמאי, הן מהבחינה השכלית הכרתית והן מהבחינה הפיזית, במועד עריכת הצוואה. הדגש צריך להיות על העצמאות השכלית- הכרתית, כאשר ייתכן שעצמאות זו תחפה על קיומה של תלות פיזית לצורך בחינת כושרו של המצווה (ראו: ת"ע (ת"א) א' ל' נ' ש' א' (פורסם בנבו, מיום 17.1.2016)).
-
לשם כך, על בית המשפט לבחון גם את כשרותו של המנוח ולבחון את מצבו הנפשי, המנטלי והגופני, ולהעריך האם המצב בו היה נתון עלול היה להשפיע על יכולתו "להבחין בטיבה של צוואה" (ראו: ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, מח(3) 705 (1994) (להלן: "עניין קרן לב"י") ורע"א 7019/94 גדעון ליפבסקי נ' עמליה דן (פורסם בנבו, מיום 6.1.1997)). לצורך כך, התוותה הפסיקה שלושה פרמטרים עיקריים:
א.מודעותו של המצווה לעצם עריכת הצוואה.
ב.מודעותו של המצווה להיקף רכושו.
ג.מודעותו של המצווה לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו.
(ראו: ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, לה(3) 101, 105 (1981) ותע (ת"א) 40917-10-17 ש' א' נ' ד' ג' ש' (פורסם בנבו, מיום 21.9.2020)).
-
נטל השכנוע בדבר היעדר הכשרות לצוות מוטל על המתנגדים. מדובר בנטל הוכחה כבד המחייב הבאת "ראיות ממשיות וברורות" (ראו: בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, מיום 11.6.2017) ועמ"ש (חיפה) 27565-09-16 ל.נ נ' ע.ד (פורסם בנבו, מיום 2.4.2017 ופסק הדין בעניין קרן ליב"י, בעמ' 734).
הכשירות לצוות:
-
סעיף 26 לחוק הירושה קובע, כי צוואה "שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה- בטלה".
-
המועד הרלוונטי לשאלת כשירותו של אדם לצוות הוא מועד עריכת הצוואה. לפיכך, צוואה שנערכה במועד בו המנוח היה כשיר לצוות תהיה תקפה גם אם מצבו היה שונה לפני עריכת הצוואה או לאחר מכן (ראו: ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101 (1981)).
-
שאלת מצבו הקוגניטיבי של המנוח עובר לחתימתו על הצוואה הינה שאלה שבמומחיות רפואית. להוכחת הטענה לאי כשרותו של המנוח ניתן להסתייע בעדות רפואית בדבר מצבו הקוגניטיבי, אולם בית המשפט רשאי להסתייע בחומר ראיות אחר המתייחס למועד הרלבנטי ולהעדיפו על פני חוות דעת רפואית.
-
הנטל להוכחת מגבלה על כושרו של המצווה לצוות במועד עריכת הצוואה מוטל על הטוען למגבלה זו ולאי כשירותו של המצווה, כאשר כמות ההוכחה הנדרשת אינה עניין של מה בכך ואין די בהעלאת ספקות גרידא (ראו: ע"א 279/87 רבינוביץ נ' קריזזל, פ"ד מג(4) 760 וע"א 851/79).
-
ככלל, כל אדם כשיר לפעולות משפטיות, אלא אם כן נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין (סעיפים 1- 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962). משכך, כל אדם כשיר לעשות צוואה, אלא אם כן כשרות זו נשללה ממנו כדין. אין די בהעלאת ספק, אלא בהוכחה של ממש, תוך שמסתייעים בעדות רפואית או אחרת באשר למצב המנוח בזמן עריכת הצוואה (ראו: ע"א 851/79 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה)3) 101 (1981); ע"א 724/87 כלפה נ' גולד, פ"ד מח(1) 22, 31 (1993)).
-
הטענה במקרה כאן, כי המנוח היה בעל לקות שכלית, לקות אשר אובחנה בילדותו, ועקב מצבו לא הבין כלל את צוואתו ואת ההשלכות והמשמעויות שבה.
-
לטענת המתנגדים, בגין לקות זו למד המנוח בבית ספר מיוחד, לא התגייס לצבא ועבד בעבודות פיזיות בקיבוץ שאינן מצריכות שיקול דעת או חשיבה מיוחדת. לטענתם, גב' ש' ניצלה את המנוח, את מצבו השכלי המוגבל, ואת נטייתו לציית למרות, ולבטל את עצמו ואת רצונותיו.
-
מנגד טענו המבקשים, כי המנוח היה אדם עצמאי אשר כשרותו המשפטית מעולם לא נשללה או הוגבלה. לטענתם, המנוח ניהל את חייו וענייניו בעצמו ולבדו, היה דעתן, ידע מה הוא רוצה ולא התפשר.
-
המתנגדת 1 גב' נ' ובתה גב' א' חזרו על עמדתן זו בתצהיר עדותן הראשית וטענו, כי כבר בגיל מאוד צעיר אובחן המנוח כלוקה בפיגור שכלי, למד בבית ספר מיוחד המותאם ליכולותיו, והיה קל להשפעה, באופן ששלל את כשירותו לקבל החלטות שנוגעות לרכושו ולא היה כשיר לערוך צוואה מפאת מצבו השכלי. גב' א' בתה של נ' העידה לעניין זה בחקירתה:
"מ' נולד עם פיגור שכלי, זה מופיע בכל המסמכים, הוא לא עשה צבא, היה בבית ספר מיוחד, לא היה לו רישיון נהיגה...".
(עמ' 8 ש' 34- 35, עמ' 9 ש' 1- 2 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
על אף טענתם של המתנגדים בכל הנוגע למצבו הקוגניטיבי של המנוח, אשר לדעתם לא אפשר לו לערוך צוואה, המתנגדים לא צירפו חוות דעת רפואית להעיד על כך ו/או מסמכים רפואיים רלוונטיים למועד עריכת הצוואה .
-
מהתיעוד הרפואי שהוצג לבית המשפט נלמד, כי אכן המנוח אובחן עוד ביום 8.6.1958 כלוקה בפיגור שכלי קל. עם זאת, הפיגור השכלי ממנו סבל המנוח לא השפיע כלל על כשרותו של המנוח אשר מעולם לא הוגבלה.
-
בהחלטת ועדה גריאטרית מיום 5.7.2017 (כ- 7 שנים לאחר עריכת הצוואה) צוין, כי מבחינה קוגניטיבית מ' עירני, מדבר לענין וצלול, ישנו פיגור שכלי קל מולד, ובגיליון קבלה ומעקב מיום 13.6.2017 עולה, כי מ' מתמצא במקום, בזמן ובאדם ובמצב רוח ירוד, מוטרד, שולל דיכאון, ומודע למצבו.
-
כן צוין בדו"ח סוציאלי למתן שירותים לזקן מיום 13.6.2017 (כ- 7 שנים לאחר עריכת הצוואה), כי מ' מתמצא בזמן, במקום ובאדם ומודע למצבו, וכי עד לפני חצי שנה היה עצמאי בביתו, אולם מאז נובמבר 2016 סובל מבעיות רפואיות ואשפוזים שהביאו להתדרדרות תפקודית וצורך גובר בסיוע והשגחה.
-
כמו כן, בהתאם לאבחון מטעם בית *** מיום 31.7.2017 (כ- 7 שנים לאחר עריכת הצוואה) המנוח מדבר לעניין וצלול, ישנו פיגור שכלי קל מולד, בהתאם לסיכום מיום 8.6.2017, מ' מבין ומודע למצבו, זקוק לעזרה פיזית ונפשית, ובדו"ח מיום 31.10.2017 נרשם, כי המנוח צלול, אך יש פיגור קל מולד.
-
הנה כי כן, אין במסמכים הרפואיים שהוגשו כדי לבסס שלילה או פגיעה בכשרותו של המנוח, או לבסס טענה כי הייתה פגיעה ביכולתו להבין טיבה של הצוואה או לערוך צוואה. מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו לתיק ניתן ללמוד, כי המנוח אמנם אובחן עם פיגור שכלי קל מולד, אולם לצד זאת, בהתאם למסמכים הרפואיים משנת 2017 (כ- 7 שנים לאחר עריכת הצוואה וכשנה טרם פטירתו), המנוח התמצא במקום, בזמן ובאדם, דיבר לעניין, היה צלול, הבין והיה מודע למצבו.
-
חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא בעדותה של גב' ש' שהעידה, כי המנוח התנהל באופן עצמאי ולא היה תלוי באחר:
"ש.האם נראה לך שמ' ידע להתנהל כלכלית
ת.אני חושבת שכן, הוא הוכיח זאת לאורך כל השנים
ש.איך הוכיח זאת
ת.הוא התנהל עצמאית, לא תלוי באף אחד ולא היה חייב לאיש".
(עמ' 19, ש' 6- 9 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
כך גם חבריו של המנוח מילדות אשר הכירו אותו עשרות שנים וחיו עמו בקיבוץ והיו שכניו, העידו על התנהלותו העצמאית. כך למשל, העד מר י' ר', חבר קיבוץ שגדל עם המנוח, העיד:
"ש.מה אתה יכול לספר על ההתנהלות היום יומית של מ', כספים?
ת.מי שנתקל בו פעם ראשונה הוא היה נראה קצת שונה אבל הראש היה צלול, הוא ידע מה הוא רוצה, החלטתי, וידע מה הוא עושה...".
(עמ' 14, ש' 14- 16 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
גב' א' א', העידה אודות התרשמותה ממצב המנוח: "...מ' בשבילנו היה אדם רגיל, נכון שהיה ילדותי" (עמ' 11, ש' 14- 15 לפרוטוקול מיום 22.3.2021), והוסיפה, כי: "המוגבלות של מ' היתה מאוד רגשית...רגשית... כמו ילד" (עמ' 13, ש' 8- 10 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
עורך הדין ש' שערך את הצוואה סיפק גם הוא התרשמות בנוגע למצבו ההכרתי של המנוח:
"הרושם הראשוני שאפשר היה לקבל מהמנוח היה מטעה, לכאורה נראה אדם לא גובש, חסר ביטחון, זה היה רק לכאורה, וקו תחתון מתחת למילה "לכאורה". בהמשך גיליתי אדם שהיתה לנו מערכת יחסים קרובה, הוא היה נוהג לבקר אותי ללא קשר של יחסי אדם ולקוח. גיליתי אדם שובה לב".
(עמ' 5, ש' 17- 20 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
כשנשאל עו"ד ש' בחקירתו האם ידע כי המנוח סבל מפיגור קל מלידה, השיב:
"ש.האם ידעת שלמנוח היה פיגור קל מלידה.
ת.לא, כפי שאמרתי שבמראה הראשוני אפשר להבחין שמשהו לא בסדר. אבל מהכרות עמוקה של שנים אני שולל את זה לחלוטין ואני אומר שהוא היה אדם רגיש, חכם וחד מאוד, שלט בעניינים שלו".
(עמ' 6, ש' 31- 34 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
עו"ד ש' הוסיף בעדותו וציין, כי:
"...הוא היה נראה במראה חיצוני "לא אפוי" כשמכירים אותו זה לא המצב".
(עמ' 6, ש' 8- 9 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
כאמור, על-מנת להוכיח עניין שברפואה ואת מצבו של המצווה בעת עריכת צוואה, יש להביא עדות רפואית או עדות אחרת (ע״א 851/79, 160/0בנדל נ׳ בנדל, לה(3) 101, 105). לבית המשפט שיקול הדעת האם להעדיף חוות-דעת רפואית שהיא למעשה בבחינת ״ניתוח שלאחר המוות״ או להעדיף על-פניה עדות מהימנה של עורך הצוואה או העדים לצוואה (ראו:ע״א 7506/95שוורץ נ׳ בית אולפנא בית אהרון ישראל, פ״ד נד(2) 215, 222 (30.4.00)).
-
משהמתנגדים לא הציגו ראיות ממשיות וברורות בדבר היעדר כשרות של המנוח בעת עריכת הצוואה, ונמנעו מלהגיש חוות דעת מומחה רפואי– חל הכלל לפיו הימנעות בעל דין מלהביא ראייה פועלת לחובתו ומתחייבת המסקנה כי אילו הובאה הראייה, היה בכך כדי לתמוך בעמדת הצד שכנגד.
-
בענייננו, מצאתי לקבל את גרסת המבקשים והעדים מטעמם באשר לכושרו הקוגניטיבי והרפואי של המנוח בעת עריכת הצוואה, אשר הייתה מהימנה עלי, ועדותם זו נתמכה באופן מלא במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניי, ולא מצאתי, בנסיבות העניין, לקבל את גרסת המתנגדים.
-
המתנגדים לא הרימו את נטל הראיה להוכיח, כי המנוח נעדר כשירות לצוות בשעת חתימתו על הצוואה, לא הובאו על ידם כל ראיות בהקשר זה, ולא הוגשה מטעמם כל חוות דעת רפואית לתמיכה בטענה זו.
-
מהעדויות שהובאו בפני ומהמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק עולה, כי במועד חתימת המנוח על הצוואה היה המנוח כשיר לערוך צוואה ולחתום עליה. משכך, טענת המתנגדים בדבר היעדר כושר לצוות נדחית.
מבחן העזר השני- מבחן התלות והסיוע בין הזוכה לבין המצווה:
-
מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנים והאם קשר זה התבסס על מתן סיוע שהמצווה נזקק לו. נפסק, כי סיוע של אדם אחר עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו.
-
המתנגדים טוענים, כי גב' ש', שהינה זוכה בעקיפין, טיפלה במנוח, ולכן היו יחסי תלות בינו לבינה, היא אף מונתה כאפוטרופוס רפואי עליו, וקיבלה ייפוי כוח מול כל המוסדות הרפואיים ובית *** עד שנפטר. לטענתם, גב' ש' ניצלה את מצבו של המנוח, את המרחק הפיזי שלו מאחיותיו על מנת להתקרב אליו, להשתלט עליו, ליצור יחסי תלות ובסופו של דבר להוביל להורשת כל רכושו לאנשים זרים לו, ילדיה של ש'.
-
לטענת המתנגדים, גב' ש' סיפקה למנוח צורך חשוב שהיה זקוק לו - תשומת לב ודאגה לטיפוליו הרפואיים, עד כדי יצירת תלות בה ומינויה כאפוטרופוס שלו לגוף. בתה של המתנגדת 1 גב' א' העידה:
"הוא היה בן אדם תלותי... מ' הוא בן אדם תמים. מי שחייך אליו הוא נתן לו סוכריה".
(עמ' 8 ש' 35, עמ' 9 ש' 1- 2 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
מנגד, דחו המבקשים טענות אלו וטענו בתורם, כי מערכת היחסים בין המנוח לאמם גב' ש' הייתה חברית עמוקה, הדוקה ורציפה, אשר נשמרה במשך עשרות שנים, וכי המנוח ידע שהוא יכול לפנות לאמם גב' ש' בעת הצורך וידע שתמיד תהיה שם בשבילו. לטענתם, אמם גב' ש', אשר מונתה כאפוטרופוס רפואי על המנוח, הקפידה להתייעץ עם צוות בית החולים ועם הצוות של בית ***, וכן עם רופאת הקיבוץ ורופאים נוספים שטיפלו בו, אולם בסופו של דבר כל ההחלטות הרפואיות התקבלו על ידי המנוח בלבד.
-
לדברי גב' ש' בעדותה, המנוח לא ערב אותה בעניינים כספיים: "כל מה שקשור לכסף מ' לא עירב אותי ולא עדכן אותי", ואולם כשאר נשאלה איך ידעה שהוא מאוזן, השיבה: "הוא אמר לי, אם היה חורג היה אומר לי" (עמ' 21, ש' 31- 34 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
כאשר נשאלה גב' ש' בחקירתה האם שוחחה עם המנוח מספר רב של פעמים ביום לצורך שליטה עליו, השיבה:
"ש.למה את צריכה לשוחח עם אדם כל כך הרבה פעמים, האם כדי לשמור על שליטה עליו
ת.לפעמים הוא התקשר אלי ולפעמים אני אליו. הוא לא היה תלוי בי. משום בחינה. היו תקופות שגם לא היה בקשר איתי. כשהחליט שלא רצה להיות בקשר לא היה. אין אדם שהיה קרוב אלי אמו מ', אין אדם שהייתי הכי קרובה אליו מבחינת ההרגשה שאני יכולה להיות איתו 200% כמו שאני חוץ מ-מ'".
(עמ' 20, ש' 13- 17 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
גב' ש' המשיכה והעידה בנוסף, כי:
"הוא לא היה תלוי בי בשום דבר, לא כספית ולא רפואית".
(עמ' 22, ש' 16 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
כאשר נשאלה אם זה לא נראה לה מוזר שילדיה של האפוטרופוס של המנוח הם הנהנים על פי הצוואה, ענתה:
"ש.את האפוטרופוס שלו, אחראית על הטיפולים הרפואיים שלו והילדים שלך הם הנהנים על פי הצוואה זה לא נראה לך מוזר
ת.לא. מה ש-מ' החליט זה החלטות שלו ולא שינה את דעתו".
(עמ' 22, ש' 32- 34 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
עדות נוספת אשר יש בה לתמוך בעדותה של גב' ש' הינה עדותו של מר י' ר', חבר קיבוץ שגדל עם המנוח. כשנשאל העד על מערכת היחסים של המנוח עם ש', הוא השיב כי המנוח היה מאושר מאופן הטיפול של גב' ש' בו והוא בחר בה לטפל בו:
"זו מערכת שהתחילה לפני 15 שנה בערך, מערכת בלתי רגילה... אנחנו כולנו התפעלנו איזה טיפול מסור, והיא היתה גרה בתל אביב. בעקבות קשר הבריאות נוצרו קשרי ידידות ואהבה. הייתי מדבר עם מ' עליה והוא היה מאושר, איך היא מטפלת בי, מתי שאני קורא לה היא מתייצבת".
(עמ' 14 ש' 23, עמ' 15 ש' 1- 3 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
גם הגב' א' א' התייחסה בעדותה לגילויי החיבה והקרבה שהפגינה גב' ש' כלפי המנוח: "ש' כל הזמן דאגה ל- מ'... ש' היתה מתחבקת ומתנשקת איתו..." (עמ' 11, ש' 17- 19 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
עדות זו מקבלת חיזוק נוסף גם מעדות מר י' ע', שהיה חבר ילדות של המנוח, אשר העיד כך:
"ש.את ש' הכרת?
ת.ש' היתה בת כיתה שלנו. היא לב רחום והיה לה קשה שבדיעבד טוב מאוד עם מ', אני לא יודע כמה פעמים בשבוע הם דיברו בטלפון, אני יודע שהרבה שנים בתור אמא לשלושה ילדים היו נוסעים היא ובעלה עם מ' והילדים והיו בקשר הדוק מאוד. אני יודע שזה בא לביטוי באשפוז השני של מ' כאשר הוא שכב בבית חולים ... היא היתה איתו יום ולילה".
(עמ' 16, ש' 10- 15 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
כאשר נשאל העד מתי החלה בפועל מערכת היחסים בין המנוח ל-ש', השיב:
"ש.האם מערכת היחסים עם ש' התחילה כאשר ל- מ' היו בעיות רפואיות?
ת.כש-ש' היו לה ילדים צעירים, סדר גודל של 40 שנה היא אז הכירה את מ' והיו יוצאים לטיולים יחד".
(עמ' 16, ש' 29- 31 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה, כי מערכת היחסים בין המנוח לגב' ש' הייתה מערכת יחסים חברית עמוקה אשר נשמרה משך השנים, גב' ש' דאגה למנוח באופן מסור, הייתה עמו בקשר יומיומי, השקיע בו מזמנה, תמכה בו, והייתה שם בשבילו כל השנים, והמנוח אף חתם ביום 22.12.2016 על ייפוי כוח לטיפול רפואי ובו הסמיך את גב' ש' לקבל החלטות עבורו בעניינים רפואיים. לא התרשמתי כי המנוח היה תלוי פיזית בגב' ש' או מי מטעמה עד שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי (ראו: ע"א 723/75 מרדכי בן נון נ' מטילדה ריכטר, פ"ד לא (1) 372(1976)).
-
בענייננו, על אף שהמנוח הסמיך את גב' ש' ביום 22.12.2016 לקבל החלטות עבורו בעניינים רפואיים, הוא המשיך לקבל החלטות ביחס לעצמו באופן עצמאי ולא היה תלוי באופן בלעדי בגב' ש', ומשכך, מבחן התלות המוחלטת אינו מתקיים במקרה דנא.
מבחן העזר השלישי- מבחן קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על- פי הצוואה:
-
הכרעה בשאלה אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנים, יכולה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנים. במידה ויתברר, כי המצווה בתקופה הרלבנטית היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שאכן היה המצווה תלוי בנהנית מהצוואה.
-
לטענת המתנגדים, המנוח ניתק את קשריו עם בני משפחתו סביב התקופה שגב' ש' הפכה להיות לכאורה דומיננטית בחייו, וקיים קשר סיבתי ברור בין נוכחותה של ש' בחייו של המנוח לבין הניתוק שלו עם בני משפחתו. לטענתם, גב' ש' מנעה באופן פיזי את הקשר בין המנוח לאחותו גב' נ' בסמוך למותו, וזאת על מנת להסתיר את מצבו והשפעתה עליו.
-
לטענת המתנגדים, המנוח היה נתון לכפייה או להשפעה בלתי הוגנת מצד גב' ש', אשר ניתקה אותו מבני משפחתו, חברה אליו בזמן חולי והפכה לאפוטרופוס רפואית שלו. לטענתם, הנתק נועד על מנת להרחיק את המנוח מבני משפחתו ולהשאיר אותו תחת שליטתה והשגחתה של גב' ש'.
-
המתנגדים הוסיפו, כי המנוח היה בקשר טוב ובמערכת יחסים חמה עם אחותו נ': "הוא היה החבר הכי טוב שלי" (עמ' 3, ש' 3- 4 לפרוטוקול מיום 13.2.2019), וכי נ' הייתה מדברת אתו לפחות פעם אחת בשבוע וביקרה אותו בקיבוץ כל מספר חודשים: "...הייתי חברה הכי טובה שלו. פעם בשבוע הייתי מתקשרת אליו לפחות. אני הייתי חולה. הייתי באה כל פעם , הייתי מתקשרת אליו. הייתי מבקרת אותו בקיבוץ לפחות פעם בכמה חודשים..." (עמ' 10, ש' 1- 2 לפרוטוקול מיום 22.3.2021), וכך גם בתה של נ', גב' א' נחלצה לעזרתו וסייעה לו כאשר סיפר לה ששילם סכום שכר טרחה עצום עבור עו"ד שייצג אותו בעת הוצאת צו הירושה.
-
גב' נ' העידה, כי מעולם לא פגשה את ש' ולא שמעה עליה עד יום לפני פטירת המנוח: "האמא של המבקשים אף פעם לא פגשתי אותה" וכן טענה, כי המנוח לא שיתף אותה שהייתה לו בת זוג: "הוא לא שיתף אותי שהיתה לו בת זוג, לא ידעתי עליה, לא הכרתי אותה" (עמ' 3, ש' 5- 8 לפרוטוקול מיום 13.2.2019, עמ' 9, ש' 25- 26 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
כך גם לדברי בתה של המתנגדת 1 גב' א', היא פגשה לראשונה את גב' ש' רק בעת שהמנוח גסס, וכך העידה בעניין זה:
"ש.מתי פגשת פעם ראשונה את ש'?
ת.בבית *** ביום ש- מ' גסס והתקשרו אלינו... התקשרו אלינו מהקיבוץ כי מ' גוסס, הגענו בבוקר מוקדם אני אמא י' אחותי ו- י' אחי, הוא היה במצב על הפנים, ביקשתי להזמין אמבולנס, מי שהיה בבית *** אמרו בשום אופן לא יש לו אפוטרופוס. אחרי שעתיים שלוש נכנסה ש' שרק אז ידעתי מי זאת ש', הדבר הראשון שהיא עשתה, נשכבה על המיטה שלו, מ' אל תפחד הם לא יעשו לך כלום, שאלתי מי זאת היא אמרה ש' לא הסכימה לאמבולנס, דיברתי איתה מאוד לא יפה ביקשתי ממנה לצאת מהחדר, הייתי מאוד נסערת...".
(עמ' 7 ש' 18- 19, ש' 32- 35, עמ' 8 ש' 1- 2 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
בעדותה בפני העידה גב' נ', כי רק בדיעבד ידעה על הקשר של המנוח עם גב' ש', והבינה את ההשפעה שלה עליו אשר גרמה לנתן ביניהם:
"הקיבוץ לא היה איתי בקשר. אף אחד לא הודיע לי. אני חולה, אחי גם לא סיפר לי, הוא לא סיפר לי. הוא היה מושפע ממנה. עכשיו אני מבינה. היא נלחצה עליו... אני לא הכרתי אותה. הוא לא סיפר לי כלום".
(עמ' 10, ש' 11- 14 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
אולם, עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת לאמור בהתנגדות לצוואה ובתצהיר מטעמה, בו טענה כי הכירה את גב' ש' לראשונה כבר בעת כניסתו של המנוח לבית *** עקב מצבו הבריאותי, בשנה האחרונה לפני מותו:
"עם כניסתו של מ' לבית *** עקב מצבו הבריאותי מ' החל להתרחק ממני ולעיתים אף לא ענה לשיחות הטלפון ממני עד ליום בו קיבלתי שיחת טלפון מבית *** בו נתבשרתי כי מ' מבקש לנתק קשר ממני ומבקש שלא אגיע לבקרו יותר. מאחר ואני מכירה מאוד טוב את מ' הופתעתי מאוד מכך וכעבור מספר ימים הגעתי בלוויית בעלי לקיבוץ על מנת לבקרו ולברר את פשר הדברים... עם כניסתי לבית *** בו שהה מ', יצאה לעברי אישה בשם ש', אותה לא הכרתי קודם לכן, ואמרה לי כי מ' איננו מעוניין לראותי וחסמה את דרכי לחדרו. מאוד נפגעתי ויצאתי החוצה...מאז אותו היום נמנע ממני ליצור קשר עם מ'".
(סעיפים 15- 17 לתצהיר מיום 31.12.2019 וסעיפים 19- 25 לכתב ההתנגדות).
-
בנוסף, כשנשאלה גב' נ' בחקירתה בפניי מדוע לא מונתה כאפוטרופוס רפואי למנוח, אם הקשר ביניהם היה כה חזק, השיבה:
"ש.רשום השמות שלכם, נ' ו- ר', בני משפחה שגרים בחו"ל. זאת אומרת שהרשויות הסוציאליות, שום גורם שטיפל ב- מ'. מ' נתן יפוי כח ומינה אפוטרופוס רפואי את ש'. אם את היית זאת שמטפלת בו לא נראה לך הגיוני שהיה ממנה אותך?
ת.הקיבוץ לא היה איתי בקשר. אף אחד מהם לא הודיע לי אני חולה. אחי גם לא סיפר לי. הוא לא סיפר לי. הוא היה מושפע ממנה. עכשיו אני מבינה היא לחצה עליו.
ש.איך את יודעת ?
ת.אני משערת אני לא הכרתי אותה לי הוא לא סיפר כלום".
(עמ' 10, ש' 5- 14 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
המבקשים טוענים מנגד, כי בין המנוח לאמם גב' ש' היה קשר עמוק. לטענתם, המנוח לא היה בקשר עם אחיותיו למחצה במשך שנים רבות, והביעה אכזבתו וחוסר רצון מצדו לדבר עליהן, וכי ניתן רק לתמוה מדוע לא הוגש תצהיר על ידי מי מילדיה של האחות למחצה ר', וכי אין ראיה טובה מכך לחוסר הקשר בינם לבין המנוח. לטענתם, המתנגדים לא צירפו ולו תמונה אחת שלהם יחד עם המנוח באירוע משפחתי ו/או בטיול, לעומת המבקשים שצירפו תמונות שלהם עם המנוח משלבים שונים של החיים, טיולים משותפים, ביקורי חולים וכן תמונה של המנוח עם הנהנים כשהיו ילדים קטנים או בחתונתו של המבקש 1.
-
לטענת המבקשים, התמונה העולה מהעדויות השונות שהובאו מצביעה בעיקר על קשרים רופפים ונתקים ארוכים עם האחיות למחצה, על חוסר רצון של המנוח לדבר עליהן כמי שנפגע מהן קשות. לטענתם, עדויות אלו מסבירות את האמור במסמך בכתב ידו של המנוח שכתב לעורך הדין בעניין צוואתו, בו ביקש שאף אחד מבני משפחתו יתערב בצוואתו.
-
בנוסף טענו המבקשים, כי המנוח היה מרבה בנסיעות, ונהג לנסוע באוטובוסים ורכבות לבקר מכרים. גב' ש' העידה בתצהיר מטעמה, כי המנוח קיים קשרים חברתיים עם מעגל חברים רחב וכי חבריו הקרובים הם אלו שתמכו בו לאורך כל השנים:
"מי ש"מעיד" ש- מ' "המעיט לצאת מהבית ומעגל חבריו היה מצומצם אם בכלל" לא הכיר את מ' כלל. הראיה כמות האנשים שהיו נוכחים בהלוויתו. הראיה חבריו הקרובים שתמכו בו. במשך כל השנים ובהן י' ע' בן כיתתו מינקות ורעייתו ד' שגרו בשכנות לו, א' א' בת כיתתו, נ' מ' ו- י' ר' חבריו לקיבוץ ולעבודה, ז' ו- צ' ד' הגרים כיום בארה"ב עימם היה בקשר רצוף, פ' ד' שכנתו שאף הסיעה אותו מפעם לפעם לבתי החולים וכו' ועשרות רבות אחרים. מ' כמעט ולא נשאר בביתו בכל יום נסע למקום אחר לביקורים אצל מכרים חברים ובכלל".
(סעיף 21 לתצהיר מיום 20.2.2020).
-
כאשר נשאלה הגב' ש' בחקירתה מדוע לא אפשרה לבני המשפחה לראות את המנוח כשהיה חולה, השיבה כי:
"ש.למה לא אפשרת לבני המשפחה לו לראות אותו כשהיה חולה, הם הגיעו במיוחד ולא אפשרת להם, חסמת בגופך
ת.כל עניין התצהיר, הסעיפים האחרונים, מהאות הראשונה עד האחרונה זה שקר. לא חסמתי ולא מנעתי. להיפך, דיברתי איתם וניסיתי להבין למה הם לא בקשר...כל הצוות הרפואי בעמק הכיר את מ', הוא היה בכל המחלקות. זה שקר שחסמתי".
(עמ' 21, ש' 17- 22 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
כן העידה גב' ש' בנוגע לקשר שהיה למנוח עם בני משפחתו:
"ש.הוא היה בקשר עם בני המשפחה שלו
ת.היו תקופות שכן ותקופות שלא
ש.האם ב 2010 היה קשר עם מי מבני המשפחה שלו
ת.אני מניחה שכן".
(עמ' 22, ש' 7- 10 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
כאשר נשאלה גב' ש' בחקירתה האם המנוח סיפר לה על מערכת היחסים שלו עם האחיות שלו, היא ענתה:
"ש.הוא לא סיפר לך על מערכת היחסים שלו עם האחיות שלו
ת.הוא אמר לי בזמנו שהיא (נ') שלחה סמס על פטירתה של ר' ואני הייתי מזועזעת ו- מ' סיפר לי שהוא לא בקשר עם ר' מעל 9 שנים...".
(עמ' 22, ש' 23- 24 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
בנה של גב' ש' המבקש 1 מר א' כ' העיד כי הכיר את המנוח כל חייו, המנוח ביקר בביתם פעמים רבות והיה חלק מהמשפחה. לדבריו, הם יצאו יחד לטיולים, הוא ביקר את המנוח בקיבוץ והמנוח אף נכח בחתונתו (סעיף 5 לתצהיר מיום 23.2.2020; עמ' 24, ש' 1- 2 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
בנוסף לאמור, המבקשים צירפו לכתב התשובה להתנגדות הודעת ווטס- אפ ששלחה גב' א' לגב' ש' לאחר פטירת המנוח בה היא מתנצלת על התנהגותה כלפיה, לאחר שהובהר לה הקשר ארוך השנים בינה לבין המנוח, וכי המשפחה מכבדת כל בחירה שהמנוח עשה, וכך נרשם:
"ש' שלום בהמשך לשיחתי עם א' מהבוקר ובהמשך לשבוע לא פשוט שעברנו... חייבת לכתוב כמה דברים .
ראשית הבנתי מ-א' שאת מלווה את מ' המון המון שנים.. משיחותיי עם מ' לא שמעתי מעולם את שמך ואני מניחה של- מ' היו את סיבותיו שלו.
מהכרות שלי עם מ' אני יצאתי מנקודת הנחה שנוכחותך בסביבתו של מ' היא אינטרסנטית..א' הסביר לי שלא כך פניי הדברים. היום בבוקר א' הביא לידיעתי כי קיים מכתב ובו מ' מתנצל בפניי עו"ד א' ד' על תביעתו אותה... אני כל כך מבולבלת ולא מבינה את פשר אותו מכתב, אני מאמינה בלב שלם ש- א' לא היתה ישירה עם מ'.. אך רק ל- מ' תשובה על כך וכנראה לעולם לא אדע מה עבר בראשו .
לאור הדברים והבנתי ש- מ' מאד רצה את קרבתך אני חושבת שהכי נכון שאת תהיי אחראית לכיתוב ובחירת המצבה.
חשוב לי לציין ש- מ' היה יקר לליבה של אמא וכל השנים נעזר בה המון.. לא כל כך ברור לי למה נוצר כזה ריחוק ביניהם בתקופה האחרונה אבל עיסוק בנושא גורם לאמא כאב גדול מאד ואני ואחיי מנסים להשקיט ולטפל באמא עכשיו בפן הרגשי.
אנחנו מכבדים כל בחירה ש- מ' עשה ומי יתן ופעם יהיו תשובות להרבה שאלות שקיימות לנו .
מ'- נוח על משכבך בשלום".
-
גם חבריו של המנוח העידו בפניי על קשריו של המנוח עם אחרים, ועל הנתק ששרר בין המנוח לבני משפחתו. מר י' ר', חבר הקיבוץ שגדל עם המנוח, העיד כי המנוח היה בעבר בקשר עם גב' נ' והילדים בעבר, אולם בשנים האחרונות היה נתק ביניהם:
"ש.מה מערכת היחסים בינו לבין המשפחה שלו ?
ת.עם נ' והילדים שלה היה לו קשר. אבל לא בשנים האחרונות. בשנים האחרונות הוא לא רצה לשמוע אפילו. עם האחות שנפטרה כלום. לפי דעתי הם לא היו אצלו אף פעם והוא לא היה אצלם. עם נ' בשנים האחרונות היה נתק".
(עמ' 14, ש' 18-21 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
בהמשך כשנשאל היכן שהה המנוח בחגים, השיב:
"ש.האם אתה יודע איפה מ' היה בחגים
ת.בשנים האחרונות ב- ***, לפני זה היו חגים שהוא היה אצל נ' אבל לא יותר מדי. היו יחסים מדי פעם היה נוסע ל- נ' והם היו באים אליו. שנים אחרונות הוא לא רצה לשמוע. פעם שאלתי אותו והוא התחיל לבכות ואמר אני לא רוצה לדבר על זה".
(עמ' 14, ש' 31- 34 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
גב' א' א' העידה, כי למנוח היו קשרים עם אנשים אחרים מלבד גב' ש' וכי המנוח היה אדם חברותי והיו לו חברים רבים איתם נהג לבלות: "...היו לו חברים בעפולה, בחיפה, היה מבלה יותר ממני. ש' ו- ר' היו באים אליו ומטיילים איתו פעם בחודש" (עמ' 12, ש' 31- 33 לפרוטוקול מיום 22.3.2021). עוד הוסיפה בעדותה, כי: "...הוא היה מקושר עם המון אנשים וחברים, אנשים ממש אהבו אותו...(עמ' 13, ש' 9 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
נוסף על כך, גב' א' א' העידה בדבר טיב מערכת היחסים בין המנוח לאחיותיו:
"ש.איך הייתה מערכת היחסים בין האחיות לבין מ'
ת.כשההורים היו חיים היו טובים ובאיזה שלב נותק הקשר כששאלתי את מ' עליהם הוא אמר אל תזכירי לי אותם...".
(עמ' 11, ש' 23- 26 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
ובהמשך עדותה:
"ש.את אמרת שהיה נתק בינו לבין האחיות שלו, יחד עם זאת את אומרת שעורך הדין הוא עורך הידן של המשפחה.
ת.היה לו קשר אני לא מכחישה שהיה לו קשר ובאיזה שהוא שלב הוא ניתק הוא נעלב, המשפחה פגעה בו".
(עמ' 12, ש' 15- 18 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
כן העידה גב' א' א' על התנהגות בני המשפחה ברגעיו האחרונים של המנוח:
"ש.היית בבית *** כשהגיע המשפחה של מ' לפני מותו ?
ת.היה רגע קשה מאוד. נכחתי שם. ההתנהגות של המשפחה... אנחנו כאבנו, המשפחה בכלל לא עניין אותה. עניין אותה הרכוש שלו, הטלפון שלו, המסמכים שלו, על הנשימות האחרונות שלו, צעקו עלינו, פשוט היה רגע שישבתי עם אחד האחיות ושאלתי מה אתם עושים, אחת הבנות היא עורכת דין. מ' בכלל לא רצה לראות אותם ומי ששכנעה אותו היתה ש', שאמרה זאת המשפחה שלך".
(עמ' 11 ש' 33- 35, עמ' 12 ש' 1- 3 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
כאשר נשאל העד מר י' ע' שהיה חבר ילדות של המנוח, בכל הנוגע למערכת היחסים בין המנוח לבין אחיותיו, השיב:
"ש.איך אתה מגדיר את מערכת היחסים בינו לבין האחיות שלו?
ת.הכרתי קצת מ', היינו יושבים הרבה יחד ודיברנו על זה. מ' לא אהב לדבר על זה. היו יחסי קרבה בשנים מסוימות והיה ריחוק ונתק בשנים אחרות".
(עמ' 16, ש' 7- 9 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
העד מר י' ע' הוסיף בעדותו כי המנוח לא היה מבודד מהעולם וניהל קשרים חברתיים עם אחרים:
"ש.אתה יודע אם מ' היו לו חברים
ת.היו לו המוני חברים, כל מי שהכיר את מ' היה חבר שלו, ערבים כיהודים, שותפים לעבודה, במספר מקומות עבודה, חברים מהכיתה, חברים בחוץ לא הכרתי, אבל ידעתי שיש, הוא היה נוסע אליהם, הוא היה נוסע המון באוטובוס, לא שואל אף אחד היה עצמאי לגמרי, היו לו המוני חברים".
(עמ' 16, ש' 23- 26 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
כאשר נשאל העד האם המנוח היה בקשר עם משפחתו, השיב:
"ש.לגבי המשפחה שלו
ת.עניתי היתה תקופה שהוא היה בקשר ותקופה שהוא לא היה בקשר".
(עמ' 17, ש' 1- 2 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
חיזוק לדברים אלו ניתן גם למצוא במסמכים הרפואיים, מהם עולה כי המנוח לא היה בקשר עם בני משפחתו בשנים האחרונות לחייו ואף ביטא כעס רב כלפיהם, ומי שסייע לו הם גב' ש' וחברים אשר היו מעורבים ועזרו לו: בטופס רישום סוציאלי מיום 13.6.2017 ציין המנוח כי יש לו שתי אחיות. עם אחותו נ' אין קשר כלל מזה שנים ועם אחותו ר' קיים נתק והם השלימו לאחרונה. יש לו ידידים, והמטפלת העיקרית הינה ש' בת כיתתו. בהתאם לדו"ח סוציאלי למתן שירותים לזקן מיום 13.6.2017, מדובר ביחסים קונפליקטואליים בין המנוח לאחיותיו. ל- מ' קשר קרוב עם ש', בת כתתו, שפורסת עליו את חסותה, מלווה ודואגת לו. באומדן כאב מיום 8.6.2017 צוין, כי אין משפחה בתמונה, חברים מאוד מעורבים ועוזרים, בהתאם לפרוטוקול ישיבת צוות רב- מקצועי מיום 30.1.2018, מ' במצב רוח ירוד, מסתגר ועצוב. לדבריו, עובר תקופה שאינו מעוניין לשוחח עליה. אחותו שלא נמצא איתה בקשר שנים רבות נפטרה והדבר נודע לו...אחותו היתה דמנטית שנים רבות ועוד לפני כן הוא לא היה בקשר איתה. בעבר כשדיבר עליה ביטא בעיקר כעס ותיאוב. לא היה בו כל רצון להחזיר אותה לחייו. גם ההודעה על מותה לא עוררה בו עצב או רגש אחר, ובהתאם לפרוטוקול מיום 18.7.2017 מ' רווק נתמך על ידי בני כיתתו ש' ו- ד' קיים קשר משפחתי לא תומך עם אחותו נ' ובנותיה. בנוסף צוין, כי ל- מ' קשר קונפליקטואלי עם שתי אחיותיו. עם האחת אין כל קשר ועם השניה היה נתק וכיום קשר רופף. הקשר המשמעותי ביותר עבורו הוא עם ש', בת כתתו, שמלווה אותו ודואגת לו. מ' מביע עצמו ועמדותיו ומבין את מצבו. מתרכז בעיקר באופטימיות ובריפוי.
-
הנה כי כן, מהעדויות והמסמכים שהובאו בפני עולה, כי יחסי המנוח עם אחיותיו ושאר בני משפחתו לא התנהלו על מי מנוחות, היו מורכבים וכללו נתק ממושך. עם זאת, הוכח כי המנוח לא היה מנותק ומבודד מהסובבים אותו ונתון להשפעת גב' ש' בלבד באופן המעורר חשד להשפעה בלתי הוגנת, ואין זה המקרה בו הנהנית הינה המטפלת היחידה במנוח והוא תלוי בה. הוכח, כי המנוח לא היה מבודד ונתון להשפעת גב' ש' בלבד, וכי המנוח קיים קשר עם אנשים רבים מעבר לנהנים במהלך התקופה הרלבנטית.
-
לסיכום- המנוח לא היה מבודד מסביבתו בסמוך לעריכת הצוואה. לא מצאתי לקבל את טענת המתנגדים, לפיה גב' ש' פעלה לניתוקו ולבידודו של המנוח ממשפחתו ומאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים. על כן, גם דינה של טענה זו להידחות.
מבחן העזר הרביעי- מבחן נסיבות עריכת הצוואה, לרבות מידת מעורבותו של הזוכה בעריכתה:
-
המתנגדים טוענים למעורבות גב' ש' בעריכת הצוואה. אבחן טענה זו, הן במסגרת מבחן המשנה לבחינת השפעה בלתי הוגנת והן כעילה בפני עצמה.
מעורבות בעריכת הצוואה:
-
לטענת המתנגדים, גב' ש' לקחה חלק בעריכת הצוואה ואף נפגשה עם המנוח לאחר שחתם אצל עורך הדין על הצוואה. לטענתם, נוסח המכתב שהציג המנוח לעורך הדין הוכתב לו, וכי המידע אודות מספרי תעודות הזהות של הזוכים על פי הצוואה הוא מידע אישי אשר היה מצוי בידי ש', ומשכך נראה כי גב' ש' הייתה מעורבת בנוסח הצוואה.
-
המתנגדים הוסיפו וטענו, כי למנוח נגרם עוול רב כשרצונו נדרס ועוצב כפלסטלינה ביד היוצר בידיה של ש' "חברתו". לטענתם, עצם העובדה שהיה בידי עורך הדין ש' מכתב בכתב ידו של המנוח, בו נרשמו עיקרי הצוואה, יכולה להעיד כי הוא הגיע לעורך הדין עם הנחיות ברורות מגב' ש', דבר היכול להעיד על השפעה בלתי הוגנת ומעורבות אסורה.
-
בתורם טענו המבקשים, כי אמם, גב' ש', לא לקחה חלק בעריכת הצוואה, לא הכירה את עורך הדין שערך את הצוואה, לא ידעה על עריכתה או על קיומה ולא השפיעה על המנוח לערוך צוואה כלשהי או צוואה לזכותה או לזכות ילדיה. לטענתם, עורך הדין ש' אשר ערך את הצוואה והיה עד לחתימה הכיר את המנוח עוד לפני עריכת הצוואה, והמנוח אף הופנה אל עורך דין ש' על ידי אחייניתו גב' א' לשם טיפול בעניינים משפטיים בהם נדרש לטפל.
-
סעיף 35 לחוק הירושה קובע כדלקמן:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".
-
הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, מכוונות לשלוש חלופות, בהתקיים אחת מהן ניתן יהיה לקבוע כי קיימת מעורבות בעריכת הצוואה: מי שערך אותה, מי שהיה עד לעשייתה ומי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.
-
הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" של הצוואה, הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן בהתאם לנסיבות המקרה. המבחן האם פלוני לקח חלק בעריכת צוואה אם לאו, הינו בסופו של דבר, מבחן השכל הישר ויש לבחון את מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות הינה גדולה יותר, כך ייטה בית המשפט לראות בה כמעורבות הפוסלת את הצוואה. לא כך הדבר, כאשר מדובר בעזרה ותמיכה במנוחה, לצורך הגשת רצונה בכתיבת צוואתה (ראו: ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט(3) 1 (2004)).
-
נקבע, כי פעולת שליחות עבור מצווה הנוגעת לעריכת צוואה, כגון התקשרות עם עורך דין בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 35 לחוק הירושה (ראו: ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, נד 19 (1) (2000)).
-
בנוסף נקבע, שמטרת המחוקק בסעיף 35 לחוק הירושה, למנוע השפעה בלתי ראויה, תביא לכך שגם כאשר הנהנה בצוואה אינו האדם שהשפיע על המצווה, אולם הוכחה השפעה בלתי הוגנת על המצווה, יש בכך כדי להביא לפסילת הצוואה. דהיינו, אין הכרח כי הנהנה בצוואה יהיה מי שהשפיע- המשפיע יכול להיות הנהנה עצמו ויכול שיהיה אחר. כן נקבע, כי גם אם המניע להשפעה הינו טובתו של המצווה, תיפסל הצוואה אם יוכח שלא נעשתה לפי החלטה עצמאית ובלתי תלויה של המצווה (ראו: ע"א 433/77 הררי נ' הררי, פ"ד לד(1) 776 (1979) וע"א 133/84 רכטמן נ' זיסמן, פ"ד לט(4) 769 (1986)).
-
במקרה הנדון- הנהנים הם ילדיה של גב' ש', והטענה להשפעה בלתי הוגנת נטענה כלפי גב' ש'.
-
עו"ד ש' העיד, כי האחיינית, בתה של המתנגדת 1, גב' א', היא זו שיצרה את החיבור בינו לבין המנוח לצורך ייצוג בהליך משפטי אחר, וכי הוא לא היה מכיר את המנוח לולא האחיינית- א': "הבת של המתנגדת הכרתי אותה ואת בעלה והם הביאו אלי את המנוח כדי שאייצג אותו בהליך משפטי נגד עורכת דין מהצפון בתביעה כספית..." (עמ' 4 ש' 20- 22, עמ' 5 ש' 8- 9 לפרוטוקול הדיון מיום 22.3.2021).
-
עו"ד ש' נשאל אודות נסיבות עריכת הצוואה והעיד, כי הכיר את המנוח כשנתיים לפני עריכת הצוואה (עמ' 4, ש' 18- 19 לפרוטוקול מיום 22.3.2021), וכי המנוח תמיד הגיע אליו לבד, וכי לא הכיר כלל את הנהנים או אמם של הנהנים (עמ' 6, ש' 1- 5 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
עו"ד ש' העיד על תהליך עריכת הצוואה, ועל כך שאיש לא לקח חלק בעריכת הצוואה וכי לא שוחח עם איש פרט למנוח טרם חתימתו על הצוואה, וכל מה שידע לספר על הוריהם של הנהנים על פי הצוואה, כי הם בני זוג חברים שהמנוח נהג להיפגש איתם בקניון: "...כשהוא פנה אלי וביקש לערוך צוואה ושיתף אותי ברצון שלו לצוות את העיזבון לילידם של זוג חברים שלו, אני באופן אישי לא הכרתי את זוג החברים, אני יודע שהוא נהג להיפגש איתם בקניון עזריאלי" (עמ' 5, ש' 20- 22 לפרוטוקול מיום 22.3.2021), ובהמשך העיד: "אני זוכר שהוא הגיע אלי תמיד לבד. ממני הוא היה נוסע לקניון עזריאלי לפגוש את החברים, אני מעולם לא הכרתי אותם" (עמ' 6, ש' 1- 3 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
עו"ד ש' העיד, כי לבקשת המנוח ערך צוואתו מיום 25.11.2010 ובהתאם לרצונו ציווה את כל עזבונו לילדיהם של זוג חברים שלו. לדבריו, הוא זוכר ששאל את המנוח האם הוא בטוח שזה רצונו, והאם אין לו רצון להוריש חלק מעזבונו גם לאחיותיו, וכי התשובה לכך הייתה באופן נחרץ- שלילית, וכך העיד:
"...אמרתי לו מ' יש לך שתי אחיות, אחיות למחצה, אני לא בטוח, אתה בטוח זה מה שאתה רוצה לעשות כי הנסיבות לא היו רגילות, אדם שאין לו ילדים, בהחלט חקרתי אותו בעניין ולא רק זה ביקשתי ממנו לכתוב לי בכתב יד מה הרצון שלו. צירפתי את המכתב שהוא כתב בכתב יד. ב- 22 שנים שאני עורך דין, מעולם לא ביקשתי ממצווה לרשום בכתב יד. במקרה שלו, כדי שלא יהיו ספקות ולא אי בהירויות עמדתי על זה והוא בהחלטה הכין את המסמך".
(עמ' 5, ש' 22- 27 לפרוטוקול מיום 22.3.2021, וסעיף 3 לתצהיר מיום 18.7.2019).
בנוסף, עו"ד ש' העיד בתצהיר שהוגש מטעמו, כי למנוח לא היה רצון להוריש כל חלק מעזבונו לאחיותיו והוא לא רצה שאחותו תדע על הצוואה:
"אני זוכר ששאלתי את המנוח, האם הוא בטוח שזה רצונו, והאם אין לו רצון להוריש חלק מעזבונו גם לאחיותיו, ותשובתו הייתה נחרצת: "בשום אופן לא ! ואינני רוצה שאחותי תדע על הצוואה..".
(סעיף 3 לתצהיר מיום 18.7.2019).
-
עו"ד ש' לא זכר בעדותו האם המנוח הגיע עם המכתב מוכן או שהמנוח רשם אותו במשרד (עמ' 5, ש' 28- 31 לפרוטוקול מיום 22.3.2021), וכאשר נשאל עו"ד ש' אודות ה"חקירה" שביצע למנוח טרם החתימה על הצוואה, השיב כי: "רק שאלתי אותו אם הוא בטוח שזה מה שהוא רוצה לעשות. הוא ענה לי שכן. הוא היה מאוד נחוש, היסטרי בקיום הרצונות שלו. כל דבר רצה לוודא שזה נכון הוא היה מאוד מדויק" (עמ' 6, ש' 7- 8 לפרוטוקול הדיון מיום 22.3.2021).
-
גב' ש' העידה כי לא ידעה על קיומה של הצוואה, עד כחודשיים לפני שנפטר המנוח, אז מסר לה המנוח מעטפה וביקש ממנה למסור לבנה א':
"ש.האם ידעת ש- מ' כלל את הילדים שלך בצוואה
ת.... לא ידעתי. חודשיים לפני שנפטר נתן לי את המעטפה שהוא אמר לי להעביר ל- א'".
(עמ' 20, ש' 32- 35 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
גב' ש' העידה כי לא היה מעורבת בעריכת הצוואה. כשנשאלה גב' ש' בעדותה האם המנוח סיפר לה על הצוואה, היא ענתה: "לא סיפר לי ולא שיתף אותי" (עמ' 21, ש' 7- 8 לפרוטוקול מיום 22.3.2021), וכאשר נשאלה לגבי פרטי תעודות הזהות של ילדיה בצוואה, היא השיבה: "לא יודעת איך קיבל את תעודות הזהות...אם רצה ידע להשיג את האינפורמציה שרצה" (עמ' 21, ש' 11- 14 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
כמוה כך גם בנה של ש', המבקש 1 מר א' כ' העיד, כי לא ידע על הצוואה, אלא רק כאשר אמו גב' ש' סיפרה לו על כך לאחר פטירת המנוח, וכי הדבר הפתיע אותו וריגש אותו מאוד (סעיף 8 לתצהיר מיום 23.2.2020; עמ' 24 ש' 13- 14 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
מר י' ע', חבר ילדות של המנוח, העיד כי אשתו שוחחה עם המנוח על הצוואה: "...מי שדיבר זו היתה אשתי, ד' ע'. היא יותר תקשורתית ממני. היא שאלה אותו כמה וכמה פעמים בנושא הצוואה ובשלב מאוד מאוחר, שנה או שנה וחצי לפני שהוא נפטר, הוא אמר לה אל תדאגי הכל בסדר. לא שמענו מעבר לזה" (עמ' 16,ש' 17- 19 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
כשנשאל העד מר י' ר', חבר קיבוץ שגדל עם המנוח, האם שוחח עם המנוח על ענייני צוואה, השיב: "לא. אולי פעם אחת. הוא לא כל כך רצה לדבר" (עמ' 14, ש' 27- 28 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
עדות דומה נשמעה אף מפי העדה גב' א' א' שהכירה את המנוח מילדות:
"ש.דיברת עם מ' על צוואה אי פעם
ת.כן, הייתי בקורס לפנסיה והציעו לי לעשות צוואה, בקיבוץ לא היינו עושים צוואות, שאלתי אותתו והוא אמר עשיתי ואני לא אגיד לך. לא יודעת דבר על התוכן. מ' היה בונקר לא שיתף את אף אחד...".
(עמ' 11, ש' 27- 30 לפרוטוקול מיום 22.3.2021).
-
מתוך עדויותיהם של עו"ד ש', גב' ש', בנה א' וחבריו של המנוח מהקיבוץ עולה, כי המנוח ערך צוואתו לבד וללא סיוע. מצאתי לקבל את גרסת המבקשים, אשר הייתה אמינה בעיני, כי גב' ש' או מי מבני משפחתה לא נכחו בעת עריכת הצוואה ולא הוכחה מעורבות כלשהי מצדם, וכי רק כחודשיים לפני פטירתו מסר המנוח בידי גב' ש' את צוואתו.
-
כאמור, נטל ההוכחה מוטל על המתנגדים ואלו לא הוכיחו זיוף ו/או חוסר כשירות ו/או השפעה בלתי הוגנת ומעורבות של גב' ש' ו/או מי מהנהנים בעריכת הצוואה שיש בה כדי להביא לפסילתה של הצוואה.
-
במקרה שלפניי, שוכנעתי מכל הנסיבות לעיל, כי המנוח ביקש בצוואתו לתת ביטוי להכרת התודה ולהערכה שהוא חש לגב' ש' ובני משפחתה עבור היחס, הדאגה והעזרה שהעניקו לו במשך השנים, והוא בחר לעשות זאת בדרך של העברת כל רכושו אליהם. זה היה רצונו ואותו יש לכבד.
סיכום:
-
ההתנגדות נדחית. שוכנעתי, כי המנוח היה כשיר לצוות בעת עריכת הצוואה, וכי חתימתו ותוכן הצוואה שיקף את רצונו החופשי והאמיתי. לפיכך, אני דוחה את ההתנגדות ומורה על קיום צוואתו של המנוח מיום 25.11.2010.
-
התוצאה העולה מן האמור היא, כי דין ההתנגדות לקיום צוואה להידחות, וכי יש לכבד ולקיים את רצון המנוח כפי שבא לידי ביטוי בצוואתו, אותה יש לקיים. צו קיום צוואת המנוח מיום 25.11.2010 יינתן במסמך נפרד.
-
נוכח תוצאות ההליך, הנני מחייב את המתנגדים בתשלום הוצאות המבקשים בסכום כולל של 15,000 ₪, אשר ישולם למבקשים על ידי המתנגדים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פס"ד זה ועד התשלום המלא בפועל.
-
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את כל התיקים שבכותרת.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ד טבת תשפ"ב, 18 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
