פס"ד בעתירה כנגד החלטה שלא להגיש קובלנה משמעתית בהתאם לחוק העובדים הסוציאליים

נוסח מותר לפרסום לפי החלטה מיום 1.5.2016

1. העתירה שבכותרת עניינה בהחלטת המשיבים 1-2 – משרד הרווחה והשירותים החברתיים וכן עו"ד מיה כהן, תובעת מכוח הסמכה על פי חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996 ("המשיבים") – שלא להגיש קובלנה משמעתית בהתאם לחוק העובדים הסוציאליים נגד המשיב 3 – ד"ר גבי זהר – בעקבות תלונתו של העותר נגדו.

רקע רלבנטי

2. המקור לעתירה הוא בחוות דעת שנתן ד"ר זהר, שהוא עובד סוציאלי הרשום בפנקס העובדים הסוציאליים, בעניינו של העותר לבקשת אשתו של העותר. עניינה של חוות הדעת הוא השפעת קבוצה מסוימת בניהולה של פלונית, על אשת העותר ומשפחתה (נספח ג' לעתירה). חוות הדעת דנה ארוכות בנושא ה"קבוצה" שמנהלת אותה גב' פלונית (שאינה צד להליך זה) – והמטפלת בעותר לפי הטענה. חוות הדעת דנה בשאלה אם ה"קבוצה" עונה להגדרה של כת, כאשר מסקנת חוות הגעת בעניין זה היא כי מדובר בכת. לאחר מכן עוסקת חוות הדעת במשמעות קביעה זו על משפחת העותר ובפרט היקף המשמורת שלדעת ד"ר זהר יש לתת לעותר על בנותיו הקטינות. מסקנות חוות הדעת הן כי יש לצמצם את היקף המשמורת של העותר על בנותיו וכי אין מקום לאפשר משמורת משותפת. חוות דעת זו הוגשה על ידי אשתו של העותר לבית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליכים בינה לבין העותר בנוגע למשמורת על בנותיהם המשותפות, כתמיכה לטענותיה באותו הליך.
3. לאחר שחוות הדעת הובאה לידיעת העותר, הוא פנה באמצעות בא כוחו למשרד הרווחה בתלונה על התנהלותו של ד"ר זהר בכתיבת חוות הדעת. בתלונתו טען כי בכתיבת חוות הדעת ביצע ד"ר זהר עבירת משמעת על פי חוק העובדים הסוציאליים ותקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית), התשנ"ט-1999. לטענתו הפר ד"ר זהר את חובותיו כעובד סוציאלי בפעולותיו הבאות: כתיבת חוות הדעת בעניינו מבלי שפגש ובדק אותו; כתיבת חוות דעת בעניינו מבלי ליידעו ומבלי לבקש את הסכמתו לכך; כתיבת חוות הדעת מבלי שעמד לפניו המידע העובדתי הרלוונטי הנדרש לשם כתיבת חוות דעת בעניין מסוגלותו ההורית של העותר והסתמכות על מקורות מידע לא אמינים וחלקיים; ביצוע "דיון קצר ורשלני" בנוגע למסוגלותו ההורית של העותר; אי ביצוע ההערכות לעותר ובנותיו; אי פעולה בהתאם להנחיות בהתאם לאמות המידה המקובלות לעריכת חוות דעת, כפי שעל עובד סוציאלי סביר לנהוג; מתן חוות דעת שתשמש כ"כלי ניגוח" בידי צד להליך גירושין (נספח א' לעתירה). בהתאם לכך ביקש כי יינקטו הליכים משמעתיים נגד ד"ר זהר.
4. לאחר שבחנו את תלונתו של העותר, החליטו המשיבים, שהם הגורם המוסמך להגשת קובלנה משמעתית לפי סעיף 34 לחוק העובדים הסוציאליים, שלא לפתוח בהליכים משמעתיים נגד ד"ר זהר בגין חוות הדעת. ההחלטה התבססה על הנימוקים הבאים: חוות הדעת מבהירה מפורשות את הבסיס עליו מסתמכת חוות הדעת, הכולל את ניסיונו של ד"ר זהר בנושא כתות בכלל וה"קבוצה" הנדונה בפרט, וכן עדויות של חברי ה"קבוצה" ובני משפחתם, תוך ציון מפורש כי היא נערכה ללא מפגש עם העותר או עם מנהלת ה"קבוצה"; ד"ר זהר הבהיר שהמלצותיו מבוססות על ניסיונו בתחום הכתות בכלל ו"קבוצה" זו בפרט, תוך השלכת מידע זה על עניין הסדרי הראייה והמשמורת של העותר כחבר "קבוצה"; הגורם הרלוונטי לבחינת המשקל שיש לייחס לחוות הדעת הוא בית המשפט לענייני משפחה אליו הוגשה חוות הדעת ולרשות העותר עומדות הדרכים הקבועות בדין להתמודד במסגרת אותו הליך עם חוות הדעת.
5. העותר אינו משלים עם החלטה זו, ועל כך העתירה שלפניי. כאן המקום לציין שנוסף להליך שלפניי העותר הגיש גם תביעת לשון הרע נגד ד"ר זהר בגין חוות הדעת, אשר מתנהלת בבית משפט [אחר].

העתירה

6. בעתירתו טוען העותר כי נפל בהחלטת המשיבים פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה. לטענתו, התנהלותו של ד"ר זהר, אשר ערך את חוות הדעת לבקשת בת זוגתו של העותר ללא בדיקתו וללא אישורו – אינה עומדת באמת מידה מקצועית המצופה מעובד סוציאלי ומהווה עבירת משמעת.
7. העותר גם טוען שמעשיו של ד"ר זהר עולים כדי עבירות המשמעת הבאות הקבועות בס' 27 לחוק העובדים הסוציאליים: התנהגות "שאינה הולמת את המקצוע" (ס' 27(1)); הפרה של כללי האתיקה המקצועית (ס' 27(2)), בכך שהפר את הוראות תקנה 3(א) (שמירה על כבוד המקצוע), תקנה 4(1) (חובה לפעול במיומנות ובמקצועיות), תקנה 4(2) (אי מתן חוות דעת הדורשת מיומנות או הכשרה מיוחדת ללא אותה מיומנות או הכשרה) ותקנה 5 (איסור על מתן חוות דעת שהיא כוזבת או מטעה) לתקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית), תשנ"ט-1999; וכן נטען שהמדובר בחוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידו (ס' 27(4)).
8. העותר גם הביא כתמיכה לעמדתו את פסק הדין בע"ש 1156/01 (מח' ת"א) ד"ר יצחקי נ' משרד הבריאות (13.2.2002), שבו נדון ערעור על החלטת ועדת המשמעת מכוח חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977. נטען שבאותו עניין נקבע שמעשיו של המערער שם, אשר ערך אבחנות לפלונית וילדיה מבלי שפגשם, על סמך תמלילי שיחות טלפון וכתב תביעה שהוגש על ידה וזאת לשם שימוש בחוות הדעת במסגרת הליכי גירושין, מהווה התנהלות שאינה הולמת את מקצוע הפסיכולוג. לכן לעמדתו של העותר, נגועה החלטת המשיבים שלא להעמיד את ד"ר זהר לדין משמעתי – בחוסר סבירות קיצוני.
9. עוד טוען העותר, כי החלטת המשיבים התעלמה מנתונים רלוונטיים ומאמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין רמת ההתנהגות הנדרשת מאיש מקצוע במקרים דומים. הנמקת המשיבים שלפיה מתן חוות הדעת ללא בדיקת העותר אינה מצדיקה העמדה לדין משמעתי מכיוון שבחוות הדעת נאמר מפורשות כי כך נעשה – לא נותנת לשיטת העותר מענה לפסול שבמעשה העותר. עצם הפסול טמון לעמדתו בכך שחוות הדעת נערכה ללא בדיקת העותר, ללא קשר לשאלת ציון עובדה זו בחוות הדעת. לטענתו גם העובדה שמרבית חוות הדעת מבוססת על ניסיונו של העותר בתחום הכתות אינה רלוונטית, מכיוון שד"ר זהר חרג מנושא זה בכך שקבע מסקנות בדבר מסוגלותו ההורית של העותר. כמו כן טוען העותר, כי המשיבים לא ייחסו משקל לכך שחוות הדעת הוזמנה על ידי רעיית העותר לשם שימוש בהליכי גירושין.

התגובות המקדמיות

10. בהתאם להחלטתי בעניין, הגישו כלל המשיבים תגובות מקדמיות לעתירה.
11. לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה. לטענתם הם בחנו את תלונת העותר באופן ענייני, ולאחר קבלת התייחסות ד"ר זהר לתלונה, הגיעו למסקנה כי לעמדתם התנהלותו של ד"ר זהר אינה מהווה עבירת משמעת. בבסיס החלטה זו עמדו הטעמים הבאים: בחוות הדעת הובהר על מה היא מסתמכת ועל כך שד"ר זהר לא פגש את העותר או את מנהלת ה"קבוצה"; ד"ר זהר הבהיר בחוות הדעת כי המלצותיו מתבססות על הידע שלו בתחום הכתות ככלל ובדבר ה"קבוצה" הספציפית בפרט, תוך הסבר להשלכות ידע זה על סוגיית המשמורת והסדרי הראייה של העותר כחבר ב"קבוצה"; כי המקום לבחינת נכונותה ומשקלה של חוות הדעת הוא במסגרת ההליכים שבהם הוגשה ולא במסגרת הליך משמעתי. לכן לעמדת המשיבים, מדובר בהתנהלות בהתאם לעקרונות המנחים בתחום, ולא מדובר בחוות דעת כוזבת או מטעה, אלא בחוות דעת שניתנה על ידי גורם בעל ניסיון בתחום בהתאם לעמדתו המקצועית.
12. המשיבים ביקשו להבדיל את ענייננו מעניין יצחקי, בשני הבדלים מהותיים. ראשית, בניגוד לעניין יצחקי, שם דובר בפסיכולוג שנתן חוות דעת שלא בתחום סמכותו, במקרה דנן ד"ר זהר הוא בעל המומחיות הנדרשת למתן חוות הדעת. שנית, גם לעניין אי בדיקת העותר, אשר בחוות הדעת נכתב שנבעה מסירובו של העותר להשתתף בטיפול, ישנו הבדל בנושא חוות הדעת שמשליך על הלגיטימיות של עריכת חוות הדעת ללא בדיקת העותר. בעניין יצחקי חוות הדעת עסקה בעיקר בפלונית, אישיותה ומערכת היחסים שלה עם ילדיה. לעומת זאת, עיקר חוות דעתו של ד"ר זהר עוסקת בהגדרת המושג "כת", בהשפעות ה"כת" על חבריה ובבחינת התאמת הקריטריונים על ה"קבוצה". כאשר המסקנות מבוססות על מצבם של חברי כת ככלל, בהתאם לניסיונו של ד"ר זהר, ועל דיווחים בדבר מעורבותו של העותר ב"קבוצה" הנדונה. ההתייחסות לעניינו של העותר היא נגזרת של ניתוח זה.