פס"ד בערעור על דחיית התנגדות בת לצוואת אביה

השופטת עינת רביד- אב"ד :

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו בת"ע 29215-02-18, ת"ע 29221-02-18, ת"ע 29242-02-18, ו- ת"ע 29205-02-18 (כבוד השופט ארז שני, מיום 18.8.2019) בגדרו נדחתה התנגדות המערערת לצוואת אביה, XXXX ז"ל (להלן: המנוח), מיום 26.3.2017 (להלן: הצוואה האחרונה); ניתן צו לקיומה של הצוואה האחרונה; ונתקבלה התנגדות המשיבים לצוואת המנוח מיום 22.1.2010.

תמצית רקע רלוונטי

1. המערערת והמשיבים 2-1 הם ילדי המנוח, שנפטר ביום 2017/..../....., בגיל XXX בהיותו אלמן. רעייתו של המנוח, ואימם של המערערת והמשיבים 2-1 (להלן: המנוחה), XXXX ז"ל, נפטרה ביום 1999/.../.... ללא שהותירה אחריה צוואה וניתן אחריה צו ירושה. המערערת והמשיבים 2-1 חתמו על תצהיר הסתלקות מעיזבון המנוחה לטובת המנוח.
2. המשיבה 3 הייתה בת זוגו של המנוח לאחר פטירת המנוחה ועד ליום מותו (להלן: בת הזוג). המנוח היה נהג XXXX.
3. בשנת 2007 נפטר XXXX ז"ל, אביה של המנוחה, סבם של המערערת והמשיבים 2-1 (להלן: הסב). הסב הותיר אחריו צוואה המחלקת את רכושו בין המערערת, בעלה של המערערת, ובת נוספת שהייתה לו, כך שהמנוח והמשיבים 2-1 לא קיבלו דבר בצוואה.
4. באוקטובר 2009 המנוח הגיש תלונות במשטרה כנגד בעלה של המערערת באשר לחבלה במזיד ב(רכב) שלו.
5. ביום 19.1.2010 חתם המנוח אצל עו"ד ששון כביר, על צוואה בעדים המורישה את רכושו למשיבים 2-1 (45% לכל אחד) ולבת הזוג (10%) (להלן: הצוואה הראשונה). שלושה ימים לאחר מכן ביום 22.1.2010 חתם על צוואה המבטלת את הצוואה הראשונה וקובעת כי רכושו יחולק בשווה בין המערערת לבין המשיבים 2-1 (להלן: הצוואה השנייה).
6. צוואת הסב הוגשה לקיום על ידי המערערת בשנת 2013 והמשיבים 2-1 הגישו התנגדות לצוואה. לאחר דיון והוכחות, בית המשפט לענייני משפחה בהרכב הנוכחי דחה את ההתנגדות וקיים את צוואת הסב. פסק הדין ניתן ביום 9.7.2014. אין מחלוקת כי סוגיית צוואתו של הסב והעובדה שציווה שני שליש מרכושו למערערת ולבעלה, אך הדיר את המשיבים 2-1, גרם למחלוקת וכעס. כמו כן היו סכסוכים בין המנוח לבין בעלה של המערערת, כאשר המנוח אף הגיש נגדו תלונות במשטרה. אין מחלוקת כי היה נתק וחוסר קשר בין המנוח לבין המערערת במשך כעשר שנים עד ליום מותו.
7. ביום 26.3.2017 חתם המנוח על הצוואה האחרונה, שנערכה על ידי עו"ד מאיר גולד (להלן: עו"ד גולד) ונחתמה בפני עדים במשרדו בבית שמש. עדים לצוואה היו מר א' ב' (להלן: ב') והרב א'. אין מחלוקת, שב' פנה לעו"ד גולד וביקש ממנו לערוך את הצוואה עבור המנוח, מסר לו את הצוואה הראשונה (מיום 19.1.2010) ואמר לו שהמנוח מבקש לערוך צוואה דומה לזו, כיוון שבין לבין ערך צוואה אחרת אותה מבקש לבטל. כמו כן לא נסתרה עדותו של עו"ד גולד כי המנוח הגיע אליו ביום ראשון מלווה ב- ב', עו"ד גולד שוחח עם המנוח ביחידות כ- 20 דקות, במהלכן ב' יצא להביא את העד השני לצוואה. לאחר השיחה בארבע עיניים בה העיד עו"ד גולד כי ווידא עם המנוח שזה רצונו, ולאחר שהצוואה נקראה למנוח ביחידות ושוב כאשר היו העדים נוכחים, נחתמה הצוואה בנוכחות שני העדים ובנוכחות עו"ד גולד.
8. בצוואה חזר המנוח לחלוקת הרכוש כפי שהייתה בצוואה הראשונה, דהיינו 45% לכל אחד מהמשיבים 2-1 ו- 10% לבת הזוג. המערערת הודרה מן הצוואה האחרונה.
9. לאחר מותו של המנוח הוגשו לקיום על ידי המשיבים 2-1 ובת הזוג הצוואה האחרונה ואילו המערערת הגישה התנגדות לצוואה זו וביקשה לקיים את הצוואה השנייה.
10. במהלך ההוכחות נחקרו המערערת, גברת ש' ו', חברה של המנוחה, המשיב 1 (להלן: האח), ועו"ד גולד. יש לציין כי מטעם המשיבים הוגשו ארבעה תצהירים של עדים נוספים, ביניהם ב', וכן זומן העד ד"ר ש'. עדים נוספים אלה לא התייצבו לחקירה על תצהיריהם וב"כ המשיבים הודיע כי הוא מושך את תצהיריהם מהתיק (ראו בפרוטוקול הדיון עמוד 32 שורות 5-4).

תמצית פסק דינו של בית משפט קמא

11. המערערת טענה בכתב ההתנגדות לצוואתו האחרונה של המנוח להשפעה בלתי הוגנת של המשיבים 2-1 וכן לאי כיבוד רצונו האמתי של המנוח, אשר בא לידי ביטוי בצוואה השנייה ולא בזו האחרונה. אין מחלוקת כי בסיכומיה טענה לראשונה למעורבות בעריכת הצוואה.
12. אשר לאי כשרות לצוות, הרי שהמערערת לא הגישה חוות דעת לעניין זה, ובית המשפט לאחר שבחן פרמטרים שונים, ביניהם: מסמכים רפואיים, שהוצגו בפניו תוך פירוט בפסק הדין של המסמכים מינואר 2014 עד XXXX 2017, חודש מותו של המנוח; עדותו של עו"ד גולד לגבי מצבו של המנוח בעת החתימה על הצוואה; וכן חקירת המערערת, אשר למעשה הייתה מנותקת מאביה במשך 10 שנים, ולא יכלה להעיד ממקור ראשון על מצבו – קבע, שהמערערת לא הרימה את הנטל להוכיח שהמנוח לא היה כשיר לעריכת צוואה במועד עריכת הצוואה האחרונה.
13. אשר לטענת השפעה בלתי הוגנת, ציין בית המשפט כי הצוואה האחרונה היא צוואה בעדים, העומדת בכל הדרישות הצורניות של צוואה על-פי סעיף 20 לחוק הירושה. הצוואה נכתבה בכתב, יש בה תאריך, יש בה הצהרה של המצווה, יש בה חתימה של המצווה וכן חתימתם של שני עדים. לכן הנטל על המערערת להוכיח השפעה בלתי הוגנת. לעניין זה קבע בית המשפט כי מהעדויות והתצהירים עולה שהמנוח היה עצמאי, בדגש על התקופה שקדמה לעריכת צוואתה,  כמעט עד יומו האחרון;  כן צוין שהמשיך לנהוג בXXXX   עד חודש אפריל 2017 ושהמנוח היה עצמאי, בדגש על התקופה שקדמה לעריכת צוואתה, כמעט עד יומו האחרון ולכן אין אינדיקציה לתלות של המנוח בסביבתו או בנהנים. עוד מצא בית המשפט שהמנוח לא היה מנותק מסביבתו. בית המשפט סבר שהמנוח שינה את צוואתו הראשונה וכתב את זו השנייה, בהניחו שבכך יפתח פתח לשינוי מערכת היחסים בינו לבין המערערת אולם תוחלתו נכזבה והמערערת הוסיפה להיות בנתק ממנו. לפיכך, מצא בית המשפט כי למנוח היה "טעם מבורר" לצוות בצוואתו האחרונה תוך הדרת המערערת.
14. אשר לטענת מעורבות בעריכת הצוואה, קבע בית המשפט קמא, שכוונת המערערת היא למעורבות צד ג' (ב') בעריכת צוואת המנוח. בית המשפט קובע שטענה זו עלתה לראשונה בסיכומי המערערת, שכן רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ועדותו של עורך הצוואה התבררה למעשה התמונה האמתית בדבר נסיבות עריכת הצוואה. למרות שמדובר בהרחבת חזית בית המשפט בדק את הטענה ש- ב' פעל כחברו הטוב של האח ולכן ניתן לראות בכך מעורבת של נהנה. בית המשפט דחה את הטענה תוך שהוא מדגיש, שהשתכנע מעדותו של עו"ד גולד, בה נתן אמון, שבשלבים מכריעים שבהם קרא המנוח את הצוואה והוסבר לו תוכנה ועו"ד גולד השתכנע שזה רצונו, לא היה ב' נוכח ועו"ד גולד היה ביחידות עם המנוח.
15. בית המשפט אף בדק את "סבירותה של הצוואה וכיבוד רצון המת" ומצא שבנסיבות אלה כאשר המערערת לא יצרה קשר עם אביה ומשפחתו כעשר שנים וכך אף בנותיה-נכדותיו, ולמרות שהזדקן ומצבו הגופני הדרדר לא טרחה לחדש יחסיה ולהתחבר אליו מחדש טרם מותו, הרי שנחה דעתו של בית המשפט שהמנוח עשה את הצוואה האחרונה מרצונו שלו ומתוך ראיית הנסיבות בעיניו. עוד נדחתה בהקשר זה הטענה שוויתור המערערת על חלקה בירושת האם (שנעשה שנים קודם לכן) נעשה בתנאי שתקבל את מנת חלקה בירושת המנוחה בצוואת המנוח.

תמצית טענות המערערת

16. המערערת מיקדה את טענותיה בערעור בסוגיית השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בהכנת הצוואה.
17. המערערת טענה שבתקופה שקדמה למותו היה המנוח תלותי, חסר שיקול דעת, זקוק לליווי של בנו לרופאים וטיפולים וניתן היה להשפיע עליו בנקל לחתום על כל מסמך. עוד טענה, שהיה מטופל לאורך שנים רבות ומוכר למערכת הפסיכיאטרית, מאז גיל 24, תוך שנטל כדורים פסיכיאטריים לאיזון מצבו. כן טענה שהיה חסר ביטחון ויציבות ואף היה חולה פיזית ומאושפז פעמים רבות בבית חולים. בהקשר זה טענה המערערת, שהמנוח שינה את צוואתו רק בסמוך למותו כאשר היה נתון לחסדי המשיבים.
18. עוד טענה המערערת, שהצוואה נערכה באמצעות מתווך, שהוא חברו הטוב של האח, ולו מניעים זרים ופסולים. עוד טענה, שניתן ללמוד מכך שהמנוח שאל עם כניסתו לחדרו של עו"ד גולד האם בת הזוג "בפנים" (דהיינו זוכה על פי הצוואה) שהמנוח כלל לא ידע מה נכתב בצוואה. עוד הביאה המערערת את עדותו של עו"ד גולד בגדרה אישר שקיבל את הוראות הצוואה מ- ב'. לפיכך מבקשת המערערת שייקבע שדין הצוואה פסילה כיוון שיש חשש שמא האח, באמצעות ב', לקח חלק בעריכת הצוואה.

תמצית טענות המשיבים

19. החלטת המנוח שלא להוריש דבר למערערת היא תוצאה טבעית של מערכת היחסים העכורה והנתק בין המערערת לבין המנוח, כאשר המערערת לא נענתה לפניותיו של המנוח לחדש את הקשר.
20. המשיבים טענו שהמערערת לא הביאה כל ראייה להשפעה בלתי הוגנת וגם מבחני עצמאות המנוח, כושרו הקוגניטיבי וקשריו החברתיים מעידים על היעדר השפעה בלתי הוגנת. בין היתר ציינה את עבודתו כנהג XXX גם לאחר שערך את הצוואה והתנהלות זו אינה מעידה על היותו תלותי או מבודד.
21. עוד טענו המשיבים לעניין מעורבות האח דרך צד ג', כי לבד מכך שיש לדחות הטענה כיוון שהועלתה לראשונה בסיכומים, הרי שפעלתנות קודמת אין בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה, משום שהקשר הישיר בין עורך הדין והמצווה יש בהם כדי לנתק את הקשר בין אירועי העבר לבין פעולת עורך הדין. בנוסף, ציינו המשיבים את אי הזמנת ב' לעדות.

דיון והכרעה

22. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בתיק ובראיות, הרי לו דעתי תשמע, אציע לחברי לדחות את הערעור.
23. כחלק מטענות המערערת מבקשת היא מבית משפט של הערעור להתערב בממצאים העובדתיים אותם קבע בית המשפט קמא. ההלכה הפסוקה בעניין זה ידועה לכל, וכך שבה וסוכמה בבית המשפט העליון ברע"א 9304/17 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (4.1.2018):

"אזכיר את הכלל הידוע לפיו אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות שקבעה ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים. כלל זה מבוסס על הרציונל לפיו הערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות ועל כן יש לה יתרון על פני ערכאת הערעור אשר מתרשמת מהן באופן עקיף בלבד (ע"פ 7874/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 18 (23.11.2017); ע"פ 8686/15 גריבוב נ' מדינת ישראל, פיסקה 32 (3.10.2017); ע"פ 2035/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 16-15 (14.9.2017)). המקרה שלפנינו אינו בה בגדר מקרים מיוחדים אלה".

לעניין זה ראו, למשל גם הדברים שנאמרו בע"א 6798/16 לייבוביץ נ' יורש (26.9.2017):

"כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים ((ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון, פ"ד מב(2) 89, 99 (1988); ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים, פסקה 13 (‏9.3.2015); ע"א 117/15 שגיא נ' מנהל רשות המסים, פסקה 10 (13.7.2016); ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פסקה 11 (‏28.7.2016); ע"א 559/16 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 10 (6.11.2016)).".

די בכך כדי לדחות את הערעור במקרה זה.

24. יתרה מכך, גם אם נבחן את טענות המערערת לגופן, הרי כפי שציין בית המשפט קמא אכן יש "טעם מבורר" לכתיבת הצוואה כפי שנכתבה. המערערת, שהיא בתו הבכורה של המנוח, ניתקה עצמה ממנו וממשפחתו במשך למעלה מעשר שנים וכך אף בנותיה – נכדותיו. ניסיונותיו ליצור עמה קשר במהלך השנים נתקלו בסירובה. לכך יש להוסיף שבין בעלה של המערערת לבין המנוח שררה מערכת יחסים כה מסוכסכת, שהמנוח התלונן במשטרה על נזקים שגרם לטענתו בעלה של המערערת לרכבו (חבלה בגלגלי רכבו) ואף שלח לו מכתב התראה של עורך דין.

ראו לעניין זה למשל בפסק דין בת"ע (כפר סבא) 2852/03 ת.י. נ' ב.י. (29.1.2012):

"בנדון דומה כי הרקע לתוכנה ופישרה של הצוואה ברור וכי יש לה טעם מבורר הברור לאדם הקורא אותה ומכיר את המסכת המשפחתית של הצדדים. כאשר עסקינן בצוואה מבוררת שכזו נחלש באופן ניכר החשש כי כתיבתה נערכה תחת השפעה לא ראויה." (סעיף 46 לפסק הדין).

25. גם אם נבדוק לגופן את עילות ההתנגדות שהציבה המערערת בערעור הרי שאין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא.
26. שתי עילות התנגדות פורטו על ידי המערערת בכתב ההתנגדות, שהוא בבחינת כתב הטענות, השפעה בלתי הוגנת והיעדר כשירות. המערערת חזרה בה מטענת היעדר כשירות [ראו בפרוטוקול הדיון בפנינו (עמוד 8 שורות 6-5)]. בנוסף לטענת השפעה בלתי הוגנת טענה המערערת בפנינו למעורבות בעריכת צוואה, טענה אשר לא טענה בכתב ההתנגדות ונטענה לראשונה בסיכומי המערערת.
27. אשר לטענת השפעה בלתי הוגנת, הרי שקשה להלום טענה כזו ממי שמרצונה הטוב ניתקה קשר עם המנוח במשך למעלה מעשר שנים, ולכן איננה יכולה להעיד ממקור ראשון על השפעה בלתי הוגנת ואפילו על נסיבות עובדתיות המביאות לחשש להשפעה כזו. המערערת טוענת טענות כלליות בלבד מבלי שיש לה עובדות קונקרטיות.
28. יתר על כן, כאשר בוחנים את העובדות שהוכחו, דהיינו שהמנוח חי בביתו והמשיבים חיו בערים אחרות, בביתם עם משפחותיהם, עסוקים בעבודתם ובגידול ילדיהם, הרי שלא היה באפשרותם "לבודד" את המנוח, ומנגד המערערת יכלה בכל עת ליצור עמו קשר. יתר על כן, המנוח היה נהג XXX ונהג ב- XXXX גם חודש לאחר שערך את הצוואה, פעילות המצביעה, על פניה, על עצמאות והיעדר תלות. חתימת הצואה האחרונה הייתה כזכור ביום 26.5.2013 כחודשיים לפני שמצבו הגופני הדרדר, כאשר אשפוזו האחרון, ממנו, לצערנו, לא יצא, היה ביום 23.5.2017 (ראו סיכום פטירה מבית חולים וולפסון).
29. אינני מתעלמת מכך שהמנוח היה מטופל בתרופות פסיכיאטריות מאז גיל צעיר בשל מחלה בי-פולארית, אך לא הוכח שמצבו הנפשי הפך אותו ללא עצמאי ולתלותי, כאשר יש תיעוד רפואי על טיפול ולקיחת תרופות לאורך השנים שהמערער קיבל. לא למותר לציין שהמנוח קיבל טיפולים נפשיים ותרופות בשל אותה לקות נפשית גם במועד כתיבת הצוואה השנייה, שאותה מבקשת המערערת לקיים.

כמו כן לא הוכח שנאסר עליו לנהוג ב- XXXX בשל מצבו הנפשי או הגופני.

כך גם העובדה שהיה זקוק לדיאליזה בחודשים האחרונים לפני מותו אינה הופכת אותו ללא עצמאי ותלותי, כאשר ברשומות הרפואיות כתוב שהוא עצמאי ועובד כנהג XXXX 4 שעות ביום ומן החשבוניות, שהוצגו בנספח 14 לתצהיר האח, עולה, שעבד כך עד חודש לפני מותו.

30. אשר לטענה בדבר מעורבות האח בעריכת הצוואה דרך צד ג', הרי שטענה זו מהווה הרחבת חזית שלא ניתן לאפשר להסתמך עליה. בכתב ההתנגדות, שהוא ככתב טענות לכל דבר, לא צוינה כלל עילת התנגדות זו. טענת המערערת שלא ידעה על המעורבות והיא נודעה לה רק לאחר קבלת התצהירים מטעם המשיבים אינה משכנעת. התצהירים הגיעו לידי המערערת כבר ביום 6.3.2019, עוד קודם שהחל הדיון ההוכחות, ומאותו יום צריכה הייתה המערערת להגיש בקשה לתיקון כתב ההתנגדות, ככל שסברה שהיא מבקשת להסתמך על טענת מעורבות בעשיית הצוואה. המערערת לא עשתה כן. בכך פגמה ביכולתם של המשיבים להתגונן כנגד טענה זו, שהרי לו ידעו שזו טענתה, מן הסתם היו מביאים עדים נוספים ואף לא מוותרים על עדותו של ב'. לכן לא ניתן להתיר העלאת טענה זו בשלב בו נטענה.
31. יתר על כן, גם לגופה, הטענה בעניין מעורבות בעריכת הצוואה דרך צד ג' אין לה מקום. בראש ובראשונה, לא הוכח ש- ב' שימש כשלוח של האח ולא כשלוח של המנוח. כזכור תצהירו של ב' הוצא ודבריו לא נשמעו. לא נסתרה העובדה ש- ב' הכיר את המנוח עוד קודם לאותה שליחות (ראו סעיף 37 לתצהיר האח), ולכן בהחלט אפשרי שהמנוח פנה אליו וביקש את עזרתו, כפי שיעץ לו האח לעשות. בנסיבות אלה, נסתתמו טענות המערערת.
32. גם בהיבט המשפטי, לעניין פרשנות סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, בהקשר של צד ג' שהיה מעורב, לכאורה מטעם הנהנה, דבר שכאמור לא הוכח במקרה שבפנינו, ניתן להפנות לפסק דינו של כב' השופט משה גל בת"ע (מחוזי י-ם) 992/95 דיל נ' מונטילו (6.10.1997) שם נדון מקרה של צד ג' מקורב לנהנה, שהיה במקרה זה אמו של הנהנה. באותו מקרה עורך הדין היה מקורב לאם, האם היא שמסרה לעורך הדין את הפרטים לצורך עריכת הצוואה ואף שילמה לו את שכרו. בית המשפט מצא שאין בכך כדי לפסול את הצוואה.

ראו גם פסק הדין בעמ"ש (מרכז) 60984-12-16 פלונית נ' אלמונית (29.3.2018) (בע"מ 3594/18 דחה בקשת ערעור על פסק הדין) בו נקבע על ידי כבוד השופט צבי ויצמן, בהסכמת כבוד השופטת ורדה פלאוט כנגד דעתה החולקת של השופטת עירית כהן, במקרה בו בנה של הנהנית, עורך דין במקצועו, הוא שמסר את פרטי הצוואה לעורך הצוואה, אין הדבר עולה כדי מעורבות בצוואה. כך נכתב בסעיף 31 לפסק הדין:

"בנדון לא הובאו כל ראיות לכך שהמשיבות עצמן לקחו חלק בעריכת הצוואה, כי שוחחו עם המנוח בקשר עם צוואתו, יזמו הצוואה או העבירו את עיקריה לעורך הצוואה. 

מאידך, אין חולק כי פרטי הצוואה והוראותיה נמסרו לעורך הצוואה – מר ח.ל, ע"י בנה של [...] – עו"ד ג.נ.. האם ניתן לראות בכך לקיחת חלק בעריכת צוואה וזאת מתוך הנחה שעו"ד ג.נ. מהווה את ידה הארוכה של אמו הזוכה?"

ובהמשך בסעיף 33 לפסק הדין:

"לעניין זה ראוי להעיר כי עצם היותו של עו"ד ג.נ. קרוב בקרבה משפחתית ראשונה לאמו הזוכה, אין בה להביא להחלת סעיף 35 בנדון. כך הובהר, כדוגמא, בעניין לשצ'ינסקי כי:

"סעיף 35 הנ"ל... יש לתת לו פירוש דווקני ולפסול הוראה המזכה במישרין את מי שלקח חלק בעריכתה או את בן זוגו, ואין להרחיב את תחולת ההוראה למי שנהנה בעקיפין מהצוואה, וגם לא לזכייה של בני משפחה אחרים פרט לבן זוג..." (ע"א 576/78 ברוריה לשצ'ינסקי נ' פרידה סולוביציק (1980))"

אם כך נקבע לעניין מעורבות בן של נהנה או אמו של נהנה, קל וחומר לעניין חבר, שעל פי מה שנאמר היה גם מכר של המנוח עצמו והמנוח הוא שפנה אליו כאשר היה כשיר ועצמאי דיו לעשות כן.

סוף דבר

33. לו דעתי תשמע כי אז הערעור יידחה.
34. המערערת תשלם הוצאות הדיון בסך של 40,000 ₪.
35. המזכירות תעביר את הפיקדון על פירותיו לידי ב"כ המשיבים על חשבון ההוצאות שנפסקו.

כבוד השופט נפתלי שילה :

אני מסכים.

כבוד השופטת יעל בלכר :

אני מסכימה.

הוחלט בהתאם לפסק דינה של אב"ד השופטת רביד.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  כ"ד חשוון תשפ"א, 11 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.