פס"ד בערעור על דחיית בקשה למתן צו הגנה

 בעניין:הקטינים - מ. ו-ד. 

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בן ציון ברגר), מיום 27/11/16, בה"ט 59359-11-16, אשר דחה את בקשת המערערת לצו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק למניעת אלימות במשפחה").

2. בית משפט קמא דן בבקשה במעמד המערערת בלבד, ומשסבר כי עיקר טענותיה נוגעות למעשים המיוחסים למשיב, המהווים הפרה של הסדרי ראייה, כאשר הטיפול בעניין צריך למצוא מקומו באכסניה אחרת, זו שנדונים בה ענייני הקטינים מול הוריהם, הורה על דחיית הבקשה.

3. על כך מלינה המערערת וסבורה כי שגה בימ"ש קמא, הן משום שלא בחן את טענותיה לגופן, והן משום שסבר כי מקומן להידון במסגרת אחרת, בעוד שטענותיה ביססו, ולו לכאורה, עילה למתן צו הגנה, על פי הוראות חוק למניעת אלימות במשפחה, ולמצער בהתאם לסעיף 3(3) להוראות אותו חוק. יצוין, כי במסגרת בקשתה, כך גם במהלך הדיון מהיום, הדגישה המערערת כי צו ההגנה נתבקש לאור התנהלותו של המשיב, הנוהג להפר ברגל גסה את הסדרי הראייה ויוצר חוסר ודאות תחת מצב של יציבות וודאות, בכל הנוגע לקיום המפגשים עמו, ובכך פוגע בנפשם של הקטנים, ואינו מאפשר להם ולמבקשת ניהול סביר ותקין של חייהם.

לטענת המערערת, הדבר אף פוגע במקור פרנסתה משאינה יודעת האם לסמוך על אותם הסדרים עליהם הורה בימ"ש קמא, האם עליה להגיע לעבודה באותם ימים או להחסיר ימי עבודה וכיוצ"ב. 

            כאן המקום לציין כי הצדדים מתדיינים ביניהם מזה שנים, ובעניין הקשר בין המשיב לבין ילדיו טרם נאמרה המילה האחרונה, כאשר במסגרת אותה התדיינות הוגשו תסקירים רבים, ואף עתידים להתקבל כאלה בתקופה הקרובה, לרבות דוח ועדת תסקירים.

4. לאחר שבחנתי את טענות המערערת וקיימתי היום דיון במעמד שני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

עם כל ההבנה לטענות הקשות המועלות על ידי המערערת, וההשלכות האפשריות שיש לאותה התנהלות המיוחסת למשיב, על הקטינים ועל חייה של המערערת,  תמים דעים אני עם פסק דינו של בימ"ש קמא והנמקתו הקצרה והעניינית. אכן, בקשות מעין זו שהגישה המערערת מקומן להידון במסגרת הליך שממילא מתברר ומתקיים לפני בימ"ש קמא בעניין "הסדרי הראיה", תחת בירור במסגרת בקשה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, זה שנערך במתכונת מזורזת תוך סד זמנים לוחץ ומגביל.

אבוא לנמק בקצרה. על טיבו ומהותו של הליך על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, לעומת הליך הנועד לשם הסדרת סוגיית הקשר בין הורה לבין ילדיו וההשלכות שתהיינה לכך על ההורה האחר, עמדתי בפסיקה קודמת (ראה עמ"ש (חי') 45446-12-13). הליך על פי חוק למניעת אלימות במשפחה הינו מטבעו הליך מזורז, משנועד למתן הגנה ולסעד מיידי לקורבנות אלימות מקרב בני משפחה הנחשפים לה מאת בני משפחתם. כך למדים מהוראות החוק עצמו, המאמץ פרוצדורה מיוחדת של הליך מהיר בגדרו דן בית המשפט בתובענות אלה, תוך סד זמנים לוחץ. דיון מתקיים תחילה במעמד צד אחד, ובהמשך במעמד שני הצדדים, ולא יאוחר מ-7 ימים מיום מתן הצו, כאשר ממילא תוקפו של זה לא יעלה על 3 חודשים, עם אפשרות להאריכו מפעם לפעם.

5. לעומת טובת הקטין, הנבחנת במובן הרחב במסגרת התדיינות בעניין הסדרת הקשר בין ההורים לבין ילדיהם, לרבות טיב הקשר ודרכי העצמתו וטיפוחו, לא כך יש לנהוג, ומטבע הדברים בחינה זו אינה מתאפשרת, במסגרת הליך מזורז על פי חוק למניעת אלימות במשפחה. בהליך כזה, בחינת טובת הקטין מצטמצמת לכדי אותה בחינה מצומצמת של מניעת פגיעה בקטין, במובן הצר של אלימות המופעלת כנגדו מצד אותו הורה, להבדיל ממניעת קשר עם הורה או קביעת דרכי קיומו משום ההשלכות שיש להתנהלות אותו הורה, על ילדיו הקטינים, ובעקבות אי קיום הסדרי ראיה וכיו"ב.