- התובע והנתבעות 1-2 הם ילדיהם של א. ור. מ. ז"ל. א.מ. נפטר ביום 14.2.13 לאחר פטירת אשתו. ביום 22.4.14 ניתן צו ירושה לפיו התובע והנתבעות 1-2 יורשים את זכויותיו של אביהם המנוח שווה בשווה כ"א 1/3 . הנתבע 3 הינו בנה של הנתבעת 1 ואחיין התובע.
- הצדדים ניהלו את התביעות הבאות:
א. תמ"ש 4145-12-15- תביעה כספית- תביעת התובע למתן סעדים כספיים, מתן חשבונות וצווי עשה נגד הנתבעים.
ב. תמ"ש 4091-12-15- תביעת התובע לפרוק שיתוף בשלושה נכסי מקרקעין.
הנתבעות הגישו תביעה שאוחדה עם תביעת התובע-
ג. תמ"ש 50725-02-16 לפרוק שיתוף בנכס הרביעי, דירה ברח' .
הרקע
- רקע נסיבות המקרה הינן טרגיות. התובע בן 56 שנים סובל מסכיזופרניה, שרף את בית הוריו וניסה להתאבד. במקרה אחר הלם בראש אמו וגרם לה פציעת ראש ונכות חמורה. התובע האמין, כנראה מדברי הנתבעות, כי אמם נפטרה בעקבות הפציעה למרות שנפטרה רק 6 שנים לאחר מכן. מאז פטירת אביהם המנוח השתלטו הנתבעות 1-2 על נכסי העיזבון, עשו בו כרצונן תוך קיפוח זכויותיו של התובע וניצול היותו מאושפז מבחירה בהוסטל בבית חולים שער מנשה, תוך התעלמות מקיומו במשך 12 שנים.
לאחר שהתובע הגיש תביעותיו ניסתה הנתבעת 1 להכריז על התובע כפסול דין. תביעה שנדחתה בתיק א.פ 14050-11-13. במהלך הדיונים התקבלו החלטות בית המשפט הן לענין פירוק שיתוף ב-3 דירות והעברת כספים לתובע. נותרו מספר סוגיות לדיון נשוא פסק הדין.
הסוגיות הנדרשות להכרעה
- במסגרת פסק דין זה יש צורך להכריע בסוגיות הבאות שלא קיבלו מענה במסגרת ההליך:
א. חיוב הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכלל הסוגיות.
ב. כספי המזומן שהיו בבית המנוח במועד הפטירה.
ג. הכרה ב"הוצאות" שניכו הנתבעות 1-2 מדמי השכירות שהעבירו לתובע.
ד. דמי שימוש ראויים בגין אי השכרת הנכסים ו/או השכרתם בסכום נמוך.
ה. זכויות התובע ביחס לדירה ברח' ב. גוש x חלקה x .
א. חיוב הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
- התובע מבקש לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הסוגיות שהוכרעו במהלך הדיונים ובהחלטות בית המשפט בתביעות כדלקמן:
תמ"ש 4091-12-15- תביעה לפרוק שיתוף – התובע תבע פרוק שיתוף ב-3 מנכסי העזבון. לטענתו הנתבעות התנגדו לפירוק, למרות המלצות בית המשפט ולא הסכימו להגיע להסכמות ללא ויתור על זכויותיו בדירה הרביעית. סרבו לשלם שכ"ט לשמאי עד שהגיעו עמו לפשרה. לא שילמו תשלומי איזון תוך 30 יום ורק בעקבות החלטות בית המשפט מיום 6.12.16 ומיום21.12.16 קיימו את ההחלטה לתשלום דמי איזון. מבקש להביא בחשבון בקביעת ההוצאות ושכ"ט עו"ד את ההתנגדות חסרת הבסיס לפרוק שיתוף ואי קיום החלטות בית המשפט בעניין תשלום תשלומי איזון והצורך בדיונים ובקשות שונות להן נדרש בית המשפט.
תביעה לעניין חלקו של התובע בדמי שכירות שנגבו- הנתבעות השתלטו על כלל נכסי המנוח לרבות הדירות. השכירו אותן, גבו דמי שכירות וחילקו שווה בשווה ביניהן את התמורה תוך קיפוח התובע. בהחלטה מיום 11.1.16 חויבו למסור תצהיר ובו פרוט הכספים השייכים לעזבון. ההחלטה לא קוימה ולפיכך ניתנה החלטה נוספת ביום 6.6.16 תוך קציבת זמן לביצוע עד ליום 21.6.16. ביום 29.6.16 מסרו תצהיר בו טענו כי הנתבע זכאי לקבל 94,689 ₪ המהווים דמי שכירות בניכוי הוצאות. חרף החלטת בית המשפט לא העבירו הכסף לתובע. רק בעקבות החלטת בית המשפט מיום 4.9.16 העבירו את הכספים. בהחלטה זאת נקבע כי סוגיית ההוצאות תידון בסוף ההליך.
תביעה נגד הנתבע 3 למתן חשבונות-המנוחה קיבלה פיצויים בעקבות תביעה שהגישה נגד משרד הבריאות בסכום של 1.1 מליון ₪. הוגשה תביעה נגד הנתבע 3 שמשמש כנאמן על כספי הפיצויים של המנוחה. הנתבע 3 הגיש באיחור כתב הגנה בו טען כי מחד מסכים למסור החשבונות המבוקשים אולם מאידך לא עשה כן, תוך כפירה בסמכות בית המשפט.
בהחלטת בית המשפט מיום 21.11.16 בבקשה למתן פסק דין נקבע כי בית המשפט מוסמך לדון בתובענה נגד נתבע 3 וכי הבקשה תידון בדיון ביום 21.12.16. במקום להגיש תצהיר עם כל ההכנסות וההוצאות של המנוחים הגיש תדפיס עו"ש בלבד. בדיון ביום 2.1.17 נקבע כי הנתבע לא קיים את החלטת בית המשפט ולכן הוקצב זמן נוסף להגשת תצהיר משלים. החקירה הופסקה עד לאחר המצאת תצהיר משלים. למעשה התקבלה תביעת התובע כנגד הנתבע 3. נדרשו 3 החלטות ו-3 תצהירים עד לביצוע . יש לחייב הנתבע 3 בהוצאות ושכ"ט עו"ד בשל סרבול ההליך. סרב להעביר כספים בטענה כי התובע אחינו לא זכאי לרשת.
כן מבקש לחייב הנתבעות 1-2 בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסוגיות שטרם הוכרעו.
- הנתבעים טוענים כי התביעה לא הצביעה על מעשה או מחדל המקימים זכות תביעה. לנתבע 3 אין עניין או זכויות ברכוש שהופקד בידיו. מילא תפקידו בהתנדבות. בסיכומים לא הועלתה טענה נגד הנתבע 3 או ביחס לניהול החשבונות ולסכומים ששולמו.
התובע חזר בו מתביעתו וביקש לפטור אותו מתשלום הוצאות. היה צריך להסתפק בדפי חשבון ללא צורך לגרור הנתבע 3 להליכים משפטיים. החשבון נפתח לקבלת כספי פיצויים מהפגיעה של התובע בסך 1,164,187 ₪ שהופקדו בחשבון נאמנות ביום 2.9.07. הכסף שימש לצרכי האם המנוחה ולאחר מותה לצרכי המנוח. דפי חשבון שיקפו את ניהול החשבון החל ממועד פתיחתו עד חודש יוני 2016. ביום 31.12.15 עמד סכום היתרה על סך של 914,056 ₪. שליש מהכסף הועבר לתובע בסך 304,000 ₪ ובכך הסתיים חלקו של הנתבע כנאמן. הנתבע 3 זכאי לשכ"ט עו"ד ולהוצאות בהתאם לסכום התביעה וכראוי בתביעת סרק.
דיון
- לעניין חיוב בהוצאות בהליכים הבאים:
תמ"ש 4091-12-15- תביעה לפרוק שיתוף- התובע תבע פרוק שיתוף ב-3 מנכסי העזבון. הנתבעות הסכימו לפרוק השיתוף בדיון הראשון ביום 6.6.16 והצדדים אף הסכימו לשיוך הדירות (עמ' 6 לפרוט'). בתום הדיון ביום 6.6.16 ניתנה ע. הנתבעות קיבלו את ע. התובע את הדירה בי. נקבעו תשלומי איזון בהתאם לחוות דעת של המומחה מרדכי זייד שמונה. ניתנו הנחיות למסירת מפתח לדירה בי.
בדיון ביום 21.12.16 התברר עניין תשלום עבור הדירות והותרת 160 א' ₪ אצל הנתבעות בסוגיית ניכוי מס במקור. כן הוסכם על מתן פסיקתא לגבי רישום דירה בטאבו (עמ' 21). בתום הדיון ניתנה החלטה הקוצבת בזמן את העברת התשלום לתובע עד ליום 27.12.16. לעניין יתרת הכספים בסך 160 א' נקבע כי יופקדו בחשבון ב"כ הנתבעות בנאמנות עד שיומצא דיווח לרשויות אז יועבר הסכום בנאמנות לב"כ התובע ויועבר עם הרישום לתובע (עמ' 21).
לאחר ששקלתי את הדברים תביעתו של התובע התקבלה במלואה. אומנם הייתה הסכמה של הנתבעות עם זאת עד לתשלום בפועל (גם תוך סיוג סוגיית המס) חלפה כחצי שנה. לפיכך הריני קובעת את ההוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ.
- חלקו של הנתבע בדמי השכירות שנגבו- גם כאן ב"כ הנתבעות הסכים לביצוע תחשיב ולחלוקת הכספים. עם זאת, גם כאן הנתבעות לא הגישו תצהיר למרות החלטת בית המשפט מיום 11.1.16, כמצוין בהחלטה מיום 6.6.16 בה נדרשו להמציא תצהיר ובו חישוב כל הכספים שהתקבלו מהשכרת הדירות.
התובע זכה בתביעתו וכאמור היה קושי לממש את ההסכמה. לפיכך לאחר ששקלתי את הדברים הריני מחייבת את הנתבעות 1-2 בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ כולל מע"מ.
- תביעה נגד נתבע 3 למתן חשבונות- המדובר בכספי פיצויים של האם המנוחה שהוחזקו אצל הנכד. הנתבעים ניסו להתחמק ממתן החשבונות בטענות שונות שחלקן סתרו אמירות קודמות כי כל ילד זכאי לשליש מהכספים.
בהחלטה מיום 21.12.16 צוין כי לא הוצג כל מסמך הממנה את הנתבע 3 לנאמן לכספי העזבון אולם הדבר נעשה בהסכמת האם והאחות הנתבעות. נותר סכום בסך 914,056 ₪ נכון לסוף 2015. 2/3 מהכספים הועברו לאם ולדודה ונותר 1/3 בנאמנות לתובע. בהעדר מסמך נאמנות עליו להעביר הכסף תוך 7 ימים לחשבון נאמנות ע"ש ב"כ התובע. (עמ' 22)
כן נדרש להגיש תצהיר בקשר ל-200 א' ₪ לפני הדיון שנקבע ליום 2.1.17. (ע'מ 22)
הנתבע הציג דפי חשבון בנק ובהם תנועות בחשבון (עמ' 35) עם זאת לא היה בכך כדי לקיים את החלטת בית המשפט. ולפיכך ניתנה החלטה נוספת ביום 2.1.17-
"1. נוכח העובדה כי החלטת ביהמ"ש מיום 21.12.16 לא קוימה, כמצוין בסעיף 4 להחלטה, ובסעיף 6 צוין מפורשות כי יוגש תצהיר בצירוף אסמכתאות לעניין הוצאות וצרכים של הסבים המנוחים ומתצהיר מר ע.י. לא עולה מה היו הצרכים ולא מה היו ההוצאות, אלא צורפו דפי בנק, ללא כל קבלה לעניין ההוצאות, הנני מתירה לבקשת מר ע.י. אורכה של 30 יום ועד ליום 2.2.17 להגיש תצהיר המפרט את ההוצאות והצרכים של הסבים, בצירוף קבלות, במידת האפשר.
2.בשלב זה מופסקת חקירת מר ע.י., במידה ויידרש לאחר קבלת התצהיר, תוגש בקשה בהתאם."
במקרה זה למעשה נחקר הנתבע 3 כאשר התצהיר בפועל מוגש לאחר הגשת הסיכומים. אעיר כי התובע לא השיג על התצהיר ולפיכך לא ברור מדוע לא הוצג התצהיר עוד בתחילת ההליך ע"י הנתבע 3.
לפיכך לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הנתבע 3 והצורך לנהל הליך, כאשר מאידך לאחר התחשבות בכך שמילא תפקיד באופן לא רשמי ובהתנדבות הנני מחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובע 1,000 ₪ שכ"ט והוצאות עו"ד.
ב. כספי המזומן שהיו בבית המנוח במועד הפטירה.
- לטענת התובע במועד פטירת המנוח היו בבית 100 א' ₪. הנתבעת 2 רכשה לעצמה מכונית מכספים אלו לטענתה בהסכמת הנתבעת 1. הכספים שייכים לעיזבון המנוח ובהתאם לצו הירושה התובע זכאי ל1/3 מהם. דוחה את גרסת הנתבעת 2 כי קיבלה במתנה טרם פטירת האב וכי הותירה את הכספים בבית וכי מדובר ב-70 א' ₪ בלבד. מציין כי בבקשה למינוי אפוט' בשנת 2013 לא טענה ולו ברמז כי קיבלה כספים במתנה. גם אם מדובר במתנה הרי שלא הושלמה, שכן נטלה אותה רק לאחר פטירת המנוח. הוראות לאחר המוות הינן רק בצוואה.
מאידך הנתבעות טוענות כי לתובע אין ידיעה אישית בדבר הימצאות הכספים. כופרות בקיום כסף מזומן. מקור הכספים ששימש הנתבעת 2 לרכישת רכב הינה במתנה שניתנה בחיי המנוח. שמרה על המתנה באחד מארונות בית ההורים. המתנה הושלמה במסירתה לידי הנתבעת 2.
דיון
- אין מחלוקת כי הנתבעת 2 עשתה שימוש בכספים לצורך רכישת רכב טויוטה ואין משמעות לטענה אם התובע ידע על קיום הכספים (עמ' 34). קיימת סתירה בעדויות האחיות לגבי השאלה אם הנתבעת 2 יידעה את הנתבעת 1 בשימוש כסף (השווה עמ' 34 ו- 41 לפרוט' בעדויות האחיות בעניין).כמו כן לנתבעת 2 לא היתה תשובה מדוע עניין המתנה לא הוזכר בתצהיר או בבקשה למינוי אפוט' (עמ' 41). גירסתה של הנתבעת 2 בבקשתה למחיקת הבקשה למינוי אפוט' בתיק 9946-10-13 משקפת לטעמי את מצב הדברים-
"בדירת האב נמצאו סכומים פחותים מהנאמר, המבקשת ביקשה לרכוש לעצמה מכונית, ומכספים אלה רכשה לעצמה מכונית בהסכמת אחיה."
דהיינו אין מדובר במתנת האב מחד אולם מאידך מדובר בכ-70 א' ₪ בלבד.
לפיכך, לאחר ששקלתי את הדברים הריני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע 1/3 מהסכום בסך 70,000 ₪ עם הצמדה מיום פטירת האב ועד התשלום בפועל.
ג. הכרה ב"הוצאות" שניכו הנתבעות 1-2 מדמי השכירות שהעבירו לתובע.
- לטענת התובע הנתבעות העבירו ביום 4.9.16 את חלקו בדמי השכירות בקיזוז שביצעו על דעת עצמן בסך 26,311 ₪. לטענתו לא צורפו אסמכתאות להוכחת הוצאות. מציין כי אחת הדירות עמדה ריקה ובכל זאת שולמו גז, מים וכבלים, דבר העשוי ללמד כי נעשה שימוש בדירה. התובע טוען להיעדר הוכחות.
מנגד טוענות הנתבעות כי מדובר בטענה תמוהה שכן צד הטוען לחלקו ממילא צריך לשאת בהוצאות.
- בדיון בפניי לא הוצגו אסמכתאות לגבי ההוצאות אם כי סביר להניח כי היו הוצאות על הדירה וכי שולמו ע"י הנתבעות 1-2. הנתבעת 2 העידה כי אין ברשותה אסמכתאות. אולם ציינה כי לאחותה יש אסמכתאות על תשלומים בסך 78,000 ₪ (עמ' 42 לפרוט').
לאחר ששקלתי את הדברים, הריני מאפשרת לנתבעות 1-2 לשחזר קבלות ששולמו על ידן אצל הספקים השונים בפרק זמן של 45 יום ממועד מתן פסק הדין, כאשר התובע יחויב ב-1/3 מההוצאות.
לא יעשו כן או יאספו קבלות באופן חלקי, התובע יהיה זכאי להחזר הקיזוז שנעשה בסך 26,311 ₪ בקיזוז הסכומים שבגינם יוצגו קבלות. האחריות לחישוב תיעשה ע"י ב"כ הצדדים.
ד. דמי שימוש ראויים בגין אי השכרת הנכסים ו/או השכרתם בסכום נמוך.
- התובע צמצם את תביעתו לדמי שימוש ראויים לגבי אי השכרת דירת הגג ברחוב ע. תת חלקה x החל מיום 14.2.13 ומוותר על תביעתו ביחס לגביית דמי שכירות מטעמי יעילות.
ראוי לציין כי טוב עשה התובע כי צמצם תביעתו שכן בסופו של יום הנתבעות לא התעסקו בהשכרת הדירות ומדובר בהמשכת החוזים של האב המנוח כפי שהעיד התובע בעצמו (עמ' 34 לפרוט' וכן ראה עדות הנתבעת 1 בעמ' 38 לפרוט').
מציין כי טענות הקיזוז מלמדות כי נעשה שימוש בדירה (כבלים, מים, חשמל, בזק, ארנונה) . לטענתו יש לחייב הנתבעות מכח עוולת הרשלנות והיותו בעלים ב-1/3 מהנכס. הגיש חוות דעת להוכחת גובה דמי שימוש ראויים בעלות 6,800 ₪ לחודש מיום פטירתה אב (פברואר 2013) ועד מועד הגשת התביעה לתקופה של 33 חודשים ובסך הכל 74,800 ₪.
התובע דוחה הטענה כי עליו היה לפעול להשכרת הדירה. מציין כי הנתבעות דחו בקשותיו לקבל חלקו ולא מסרו לו מידע אודות הנעשה בדירות עד להחלטת בית המשפט ביום 6.6.16.
- הנתבעות טוענות כי לא היתה עליהן חובה כלשהיא. ככל שמוטלת חובה הרי שגם התובע עצמו היה צריך לפעול בעניין.
- בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי התברר כי הדירה לגביה צמצם התובע את תביעותיו לקבלת דמי שימוש הינה למעשה הדירה העליונה ברח' ע. ששימשה כדירת ההורים. הנתבעת 1 ציינה כי לא יכלו להשכיר הדירה מטעמים רגשיים (עמ' 6).
בצמצום תביעתו למעשה טרוניית התובע אינה כלפי אי ההשכרה אלא לגבי השימוש שנעשה בדירה.
הנתבעת 1 העידה כי לא השכירו את דירת ההורים שנותרה סגורה מהיום שסגרו אותה (עמ' 38 לפרוט'). לגבי ההוצאות הסבירה כי הינן מגובות באסמכתאות וכי מדובר בארנונה (1,250 ₪ לחודשיים עמ' 39 לפרוט'), וכי לא סגרו את הקו של בזק שכן מדובר בסכום קטן. לא רצו לנתק את החשמל כדי שיוכלו לראות בערב אם מבקרים בדירה או לצורך ניקיון בשימוש עם שואב אבק (עמ' 38 לפרוט').
- לאור העובדה כי צמצום התביעה הינה כנגד הטענות לעשיית שימוש, בשל הסכומים לקיזוז כאשר למעשה לנתבעות 1-2 הסברים טובים לסכומי החיוב ולאי ניתוק מהספקים, לא מצאתי מקום לחיוב הנתבעות 1-2 בתשלום דמי השימוש.
התובע לא הוכיח כי אכן הנתבעות עשו שימוש בנכס, מעבר לביקורים ספורדיים בדירה.
בע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (20.1.93) אישר בית המשפט את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה אכן בהתאם לסעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 חייב שותף המשתמש במקרקעין משותפים, לשלם ליתר השותפים, שכר ראוי בעד השימוש.
"חובה זו אכן קיימת, אולם רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהוא ליתר השותפים..."
במקרה זה לא הוכח כאמור שימוש מעבר להחזקת הדירה וגם לא הוכח כי נמנע מהתובע עשיית שימוש בנכס. לפיכך לא מצאתי לחייב את הנתבעות בתשלום דמי שימוש עבור הדירה.
רכיב זה של התביעה נדחה.
ה. זכויות הנתבע ביחס לדירה ברח' ב. גוש x חלקה x .
- התובעות הגישו נגד הנתבע תביעה לפרוק שיתוף בדירה, באופן שווה בהתאם לצו הירושה של המנוח באופן שכל אחד יקבל 1/3 ללא כל זכות חזקה עודפת למי מהצדדים.
טענות התובעות
א. פרשנות ההסכם - יש לפרש את סעיף 3(א) להסכם הגירושין בין הורי הצדדים משנת 1991 (להלן: ההסכם) כמעניק זכאות לנתבע להתגורר עם האב כל ימי חיי האב. עם פטירת האב אין לנתבע זכות עודפת כלשהיא בדירה. היה ברור כי עם פטירת האב יקבל הנתבע דירה אחת מהיעזבון לחזקתו ולבעלותו. עם פטירת האב בטלה הזכות הייחודית.
אין תוקף להסכם - לטענת התובעות ההסכם שנחתם בשנת 1991 הינו אות מתה. ההורים לא התגרשו וחזרו להתגורר יחד.
ב. ההסכם לא מומש ונזנח. גם אם הייתה כוונה לתת לנתבע זכות להתגורר בדירה, הרי שהחזקה לא נמסרה לו. הנתבע התגורר בדירה לפני 21 שנה. הצית את הדירה בשנת 1996 ,עזב את הדירה ולא שב להתגורר בה. המנוח שיפץ הדירה חודשים לאחר ההצתה והשכיר אותה למשפחה המתגוררת בה עד היום. הנתבע לא התגורר בדירה ומעולם לא ביקש להתגורר בה. זכויותיו העודפות פקעו מחמת התיישנות. לא נקט בהליך משפטי כלשהוא כדי לזכות בחזקה. האב המנוח חזר בו מהמתנה טרם השלמתה ולא אפשר לנתבע לתפוס חזקה. גם הנתבע עצמו אינו מעוניין להתגורר בדירה.
ג. הזכות לא נרשמה על שמו במרשמי רישום המקרקעין. הדירה הינה חלק מהעיזבון כאשר המתנה נדחית מפני הירושה.
ד. ככל שמדובר בהסכם עתידי בירושה הרי שזו סיבת בטלות נוספת בהיותו בניגוד לחוק הירושה.
- הנתבע מתנגד לפרוק השיתוף בדירה שלא יביא בחשבון את זכות המגורים שלו בדירה. היוון הזכות למגורים נכון לחוות דעת שהגיש לשנת 2013- 872,308 ₪.
מצביע על העברת הזכויות בנכס לטובת אביו ועל רישום הערת אזהרה לטובתו, והכל תחת מתן דירה אחרת עוד בחיי המנוחים. ההורים לא חזרו בהם מהמתנה שניתנה לאב המנוח, או מהכוונה להתנות המתנה במתן זכות מגורים לנתבע. זכות השימוש ניתנה תחת מחשבה להעביר במתנה לנתבע דירה אחרת כאשר במצב זה היו התובעות מפסידות דירה אחרת. משך 10 שנים לא ביקשו המנוחים לבטל את המתנה למרות התקיפה של האם ולכן התובעות מנועות מלהעלות הטענה.
לטענתו ישוב לדירה בעוד כשנה –שנתיים, דוחה טענת התובעות כי לא ישוב לצמיתות לגור בדירה.
דיון
- קיימת הסכמה בין הצדדים כי כל זמן שהנתבע אינו מתגורר בדירה, ניתן יהיה להשכירה ולחלק דמי השכירות כך שהתובעות לא ייפגעו. עם זאת הסכמה זאת אינה פוטרת את ההכרעה בתביעה לפרוק שיתוף ושומת שווי הזכות של הנתבע ככל והינה קיימת.
- הזכות הנטענת של הנתבע הינה מכח הערת אזהרה שנרשמה לזכותו ביום 23.9.92. ההסכם נחתם ביום 12.3.91 רישום הערת האזהרה נעשה ביום 23.9.92 קרי שנה וחצי לאחר חתימת ההסכם. אציין כי לא הוצג נסח לגבי מועד רישום הבעלות ע"ש האב המנוח.
אומנם ההורים המנוחים לא התגרשו לבסוף. אולם במציאות ההורים המנוחים ביצעו את סעיף 3 להסכם הגירושין והדירה נרשמה על שם האב, ועל כך אין עוררין ולא פעלו לביטול הרישום בהעדר הגירושין.
כאמור לעיל הערת האזהרה נרשמה שנה וחצי לאחר אישור הסכם הגירושין ,כאשר ייתכן ובשלב זה היה ברור לצדדים כי אין בכוונתם להתגרש. לכן לא ניתן לומר נגדע העץ על שורשיו ומשכך נגדעו עמו גם ענפיו ופרותיו. הדבר שולל את ההנחה כי הסכמה שלא להתגרש מאיינת את כל הוראות ההסכם.
לפיכך, יש לעמוד על כוונת ההורים בסעיף 3 (א) להסכם מכוחו נרשמה הערת האזהרה. הסעיף קובע :
"דירת הצדדים הנמצאת ברח' ב. , הידועה כגוש x חלקה .....תישאר לבעל והאשה תעביר מלוא זכויותיה בדירה המהווה מחצית מזכות הבעלות על שם הבעל בלשכת רישום המקרקעין במתנה וללא תמורה, לפני סידור הגט בין הצדדים. הבעל ישלם מס רכישה. תרשם הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין כי הבן נ.מ. זכאי לגור בדירה יחד עם האב כל ימי חייו וכי הבעל לא ימכור את הדירה ללא הסכמת הבן, וזאת במקום כוונת הצדדים להעביר לבן נ.מ. את הדירה ברח' ע."
הצדדים חלוקים בפרשנות טיבה של הזכות שניתנה לבן נ.
לאחר שעיינתי בלשון הסעיף נראה כי פרשנות התובעות 1-2 לסעיף ולפיה הזכות הינה בחיי האב בלבד היא הנכונה.
בהתאם לפרשנות הנתבע כי קיבל זכות מגורים לכל ימי חייו שלו, הרי שהמילים "יחד עם האב" מיותרות. שכן היה צריך לרשום "הבן נ.מ. זכאי לגור בדירה כל ימי חייו" ולא נכתב כך.
לפיכך ציון המילים "יחד עם האב" מלמדת כי הזכות הינה בחיי האב בלבד. כאשר אפשרות מכירת הדירה ע"י האב כפופה להסכמת הבן, אולם הינה אפשרית בחייו. הדבר מלמד כי לא הייתה כוונה לשריין הזכות לכל ימי חיי הנתבע אלא לכל ימי חיי האב. ראוי לציין כי הנתבע לא שלל אפשרות כי ההסכם מדבר על חיי האב (עמ' 33).
יתר על כן, ההורים ידעו כי הנתבע יקבל לאחר פטירתם את אחת הדירות מכוח ירושה, תוך הבטחת מגוריו באופן זה. כאשר על מנת לא לנעול אפשרות לחלוקה אחרת של הנכסים נמנעו מלהעניק לו את הדירה ברח' ע.
גם מבחינה פרקטית ההורים למעשה איינו את זכות המגורים של הנתבע. השכרת הדירה ע"י ההורים מלמדת, כי למעשה ראו בזכות המגורים של הנתבע כנלוות למגורי האב. לא יעלה על הדעת כי הנתבע היה מתגורר עם השוכרים יחדיו בדירה. בהעדר מגורי האב בדירה אין זכות למגורים לנתבע בדירה.
- מכל המקובץ עולה כי הערת האזהרה פקעה מאליה עם קיום התנאי המפסיק ופטירת האב. לפיכך אין מניעה מלפרק השיתוף בדירה כדירה פנויה (תוך כיבוד חוזה השכירות).
לסיכום
- סיכומו של דבר להלן ריכוז ההכרעות בפסק הדין:
א. חיוב הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכלל הסוגיות-
תמ"ש 4091-12-15- תביעה לפרוק שיתוף- הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך
של 2,000 ₪ כולל מע"מ.
חלקו של התובע בדמי השכירות שנגבו - הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך
של 3,000 ₪ כולל מע"מ.
תביעה נגד נתבע 3 למתן חשבונות- הנתבע 3 ישלם לתובע 1,000 ₪ שכ"ט והוצאות.
ב. כספי המזומן שהיו בבית המנוח במועד הפטירה- על הנתבעת 2 לשלם לתובע 1/3 מהסכום בסך 70,000 ₪ בתוספת הצמדה מיום פטירת האב ועד התשלום בפועל.
ג. הכרה ב"הוצאות" שניכו הנתבעות 1-2 מדמי השכירות שהעבירו לתובע-הנתבעות 1-2 רשאיות לשחזר קבלות ששולמו על ידן אצל הספקים השונים בפרק זמן של 45 יום ממועד מתן פסק הדין, כאשר התובע יחויב ב-1/3 מההוצאות בתוספת הצמדה מיום ההוצאה ועד יום התשלום בפועל.
לא יעשו כן או יאספו קבלות באופן חלקי התובע יהיה זכאי להחזר הקיזוז שנעשה בסך 26,311 ₪ בקיזוז הסכומים שבגינם יוצגו קבלות. האחריות לחישוב תיעשה ע"י ב"כ הצדדים.
ד. דמי שימוש ראויים בגין אי השכרת הנכסים ו/או השכרתם בסכום נמוך- רכיב זה של התביעה נדחה.
ה. תמ"ש 50725-02-16- פירוק שיתוף בדירה ברח' ב. גוש x חלקה x – התביעה מתקבלת ולפיכך אין מניעה מלפרק השיתוף בדירה כפנויה (בכפוף לחוזה השכירות) תוך 90 יום ממתן פסק הדין. כל עוד הדירה מושכרת יקבל הנתבע 1/3 מדמי השכירות (בניכוי הוצאות בהתאם לקבלות). הנתבע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של התובעות בסך של 3,000 ₪ כולל מע"מ.
- המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותר.
ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.