פס"ד בעניין ניכור הורי מחד גיסא, ועיכוב יציאה של קטינה מאידך גיסא

 האפוטרופא לדין: עו"ד מירב פלד

1. בפנינו שני ערעורים על ארבע החלטות של בית משפט קמא (כב' השופטת ז'יטנצקי-רקובר). ערעור (עמ"ש 34583-12-18) אשר הוגש על ידי אביה (להלן: האב) של הקטינה, ילידת 14.5.06 (להלן: הקטינה) וזאת בהתייחס להחלטת בית משפט מיום 13.11.18 אשר דחתה את בקשת האב למינוי מטפל מומחה בניכור הורי, וכך גם להורות לד"ר וישנה להשלים בדיקת האינטראקציה בין האב לקטינה (להלן: ההחלטה מיום 13.11.18), ובהמשך ההחלטה שניתנה ביום 17.11.18, בהמשך להחלטה הקודמת, לפיה המזכירות תסגור את התיק (להלן: ההחלטה על סגירת התיק).

עוד קודם לכן הגישה האם (להלן: האם) בקשת רשות ערעור (עמ"ש 17053-12-18) [שהפכה לערעור] על החלטת בית משפט קמא מיום 21.11.18, אשר דחתה את בקשת האם לביטול צו עיכוב היציאה שהוצא כנגד הקטינה ולאפשר לה לנסוע עם משפחתה בחופשת החנוכה לצרפת, תוך קביעת תנאים להסרת הצו (להלן: ההחלטה בעניין עיכוב היציאה), וכך גם על החלטת בית משפט קמא מיום 29.11.18 אשר לפיה לא מילאה הקטינה כראוי את תנאי ביטול עיכוב היציאה, כפי שנקבעו בהחלטה בעניין עיכוב היציאה (להלן: ההחלטה על היישום).

ההחלטות בעניין המומחים:

2. בהחלטה מיום 13.11.18 קבע בית המשפט כי בקשת האב למינוי מטפל מומחה בניכור הורי וכך גם השלמת בדיקת האינטראקציה בין האב לקטינה מתעלמות כליל מהחלטות בית משפט קודמות והמלצות שנמסרו על ידי ד"ר אביגיל גולומב, אשר ניתנו לאחר שהתקיים דיון מקצועי בהנחייתה ובו השתתפו גורמי הטיפול שטיפלו בקטינה ובצדדים משנת 2016.

3. כעולה מההחלטה, עוד ביום 13.3.18 מונתה ד"ר גולומב כמתאמת הורית לאחר שהצדדים לא הצליחו להסכים אודות זהות המתאם ההורי. לאחר עיון בחומר שהוגש לה משנת 2016 ופגישה עם הצדדים הוגש הדו"ח אשר עיקרו כי הסכסוך עדיין בעיצומו וכי כל ניסיון לדבר עמם עובר להאשמות הדדיות או כלפי המומחה שאינו מסכים עם גישת הורה זה או אחר, וכי עיקר הבעיה מעורבותה של הקטינה בעצמה וכשברור שהקטינה מביעה התנגדות נחרצת לפגישה עם איש מקצוע כלשהו ועל אחת כמה וכמה עם אביה.

אכן, המומחים חלוקים בדעותיהם אם יש לכפות על הקטינה פגישות עם אביה, וכאשר התומכים מפנים בעיקר לנזק שנגרם לה, הן להתפתחותה באופן שהיא מכתיבה הכל, והן כשהיא גדלה ללא אב ועם דימוי של אב מסוכן. מנגד, המומחים האחרים טוענים שלא ניתן לקבוע בוודאות שלא תממש או תנסה לממש את איומי ההתאבדות וכי צריך לכבד את רצונה בקצב שלה.

עוד צוין בדו"ח, כי קיימת הסכמה עם כל הגורמים המקצועיים שהסכסוך בין ההורים מזיק לקטינה וכי כל ניסיון לשפר את המצב כרוך בשיתוף פעולה שלהם לא רק במובן הטכני אלא גם הרגשי, והגם שיש נכונות בפן הטכני לא הראו נכונות רגשית, וכאשר כל אחת מההתערבויות הסתיימה בגין התנגדות אחד ההורים.

בגין האמור קבעה ד"ר גולומב שאין כל תועלת שתקבל את תפקיד התיאום ההורי אשר "מועד מראש לכישלון" וכי על כן "המלצת דר' גולומב הייתה להיפגש עם כל הגורמים המטפלים מהשנתיים האחרונות, יחד, לצורך סיעור מוחות ומחשבה באיזו דרך לפעול".

4. לאור המלצות אלו ועל מנת לסייע לבית המשפט להכריע באופן שייטיב עם הקטינה, נקבע בהחלטה מיום 19.6.18 כי ייערך דיון מקצועי בהנחייתה של ד"ר גולומב בו ישתתפו כל גורמי הטיפול אשר טיפלו בקטינה מאז שנת 2016 וכי הדיון יהיה חסוי בפני בית המשפט, הצדדים ובאי כוחם, וכל שיימסר לבית המשפט המלצות מוסכמות סופיות, וכאשר האפוטרופא לדין תדאג ליישום האמור.

5. ביום 24.7.18 התקיימה פגישה בהנחיית ד"ר גולומב וכאשר בפגישה זו השתתפו ד"ר שרי, ד"ר וישנה, בועז גסטהלטר, ד"ר גובזנסקי והגב' הגר גושטט (להלן: הגר), והמסקנות הוצגו לבית המשפט ביום 26.7.18 על ידי ד"ר גולומב, וכאשר הן מוסכמות על כל הגורמים.

בהמלצות צוין כי הקטינה בסיכון רגשי, המתפקדת היטב במסגרות החיים, אך אין לשלול את הקשיים בעולמה הפנימי וחשש מהתפתחות מתמשכת של תחושות אומניפוטנטיות, כאשר מדובר לא רק בשליטה בכל הקשור למפגש עם אביה אלא במימדים נוספים "...עם התרשמות קלינית ברורה של שליטה שאינה תואמת את הנחוץ להתפתחותה", וכי הקונפליקט בין ההורים עדיין ברמה גבוהה וללא רגיעה. כך הוסף כי הקטינה מהווה באותה עת ואף כמה שנים מוקד וכלי קיבול למתח בין ההורים אשר אין ספק כי כל אחד מאמין בצדקת דרכו וכשאין בסיס לדיאלוג ישיר ביניהם, ועל כן התקשורת המועברת באמצעותה של הקטינה מהווה עומס קשה ואף מפחיד כלפיה.

הקטינה זקוקה לשני הורים ואין לשנות מהעמדה כי יש לקטינה להפיק מהקשר עם האב אך השאלה כיצד לעשות זאת.

מכאן עובר בית המשפט לחלקים האופרטיביים "לא מצאנו שום בסיס, נכון להיום, להמשך תהליך תיאום הורי, יעוץ הורי-זוגי, או כל התערבות אחרת הכוללת את שני ההורים, אפילו אם מדובר על פגישות עם כל אחד מהם לחוד", ובהמשך כי כל ניסיון יגביר את המתח, הבלבול והקושי עבור הקטינה, כך גם תחושתה שהיא המכתיבה. בהתאם "אי לכך איננו ממליצים על המשך התהליך, לא עם גורם מוכר ולא עם גורם חדש. לא תהיה תועלת וכאמור, יהיה בכך אף נזק". וכי מה שהיה הוא שיהיה, וכי לאותה עת כל הדפוסים שהקטינה פתחה בעת שמוזכר מפגש עם האב, ימשיכו להתקיים "ולא מצאנו שום דרך טיפולית "לבטל" אותם".