פס"ד בעניין מזונות קטינים

לפני תובענה לפסיקת מזונות ומדור עבור שני הקטינים שבכותרת, תאומים בני כשש וחצי שנים.

תמצית העובדות הצריכות לעניין:

1. הצדדים ניהלו מערכת יחסים משך כ-5 שנים. התובעת מתגוררת בצ' ואילו הנתבע מתגורר בבית אימו, בק'.
2. יצויין כי התובעת הינה ילידת 1962 ולה ילדה בגירה ממערכת יחסים קודמת, חיילת בשירות סדיר. הנתבע ,שהיה רווק ללא ילדים, ביקש כי ינסו להביא לעולם ילד, חרף קשיי הפריון של התובעת, וגילה המבוגר, לא לפני שהבטיח לה כי יכלכל את הילד שעתיד להיוולד.
3. בסופו של יום, בגיל 50, לאחר טיפולי הפרייה חוץ גופית ותוך שימוש בתרומת ביצית, הרתה התובעת וילדה כאמור את הקטינים ביום 10.01.12.
4. בסמוך ללידת הקטינים מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון, והם נפרדו (הצדדים חלוקים באשר לנסיבות פרידתם).
5. המשמורת על הקטינים נקבעה בהסכמה אצל אימם, תוך קביעת זמני שהות לאב.
6. ביום 14.06.17 חוייב הנתבע במזונות זמניים בסך של 2400 ₪ לחודש לשני הקטינים, וכן חוייבו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך ובריאות חריגות. ביום 03.07.17 הופחת הסכום לסך של 2300 ₪ לחודש, כולל חלקו של הנתבע בצהרון. 
7. נסיונות להביא את הצדדים להסכמות לא צלחו, ומשכך, הצדדים הגישו תצהירים, ונחקרו במהלך הדיון שהתקיים ביום 06.02.18.
8. בטרם הגשת סיכומיו, הגיש הנתבע בקשה לפסלות המותב, בה טען, בין היתר, כי ביהמ"ש מתעלם מהתנהלות התובעת אשר מציגה תלושי שכר פיקטיביים ומעלימה הכנסות בשווי עשרות אלפי שקלים, וכן טען כנגד החלטות ביהמ"ש אשר דחה את בקשותיו לגילוי מסמכים. הבקשה לפסלות המותב נדחתה בהחלטה מיום 04.05.18. ערעור שהוגש בפני כב' נשיאת ביהמ"ש העליון נדחה. משהוגשו סיכומי הצדדים עלי להכריע בתובענה.

תמצית טענות התובעת:

9. בכתב התביעה ביקשה התובעת לחייב את האב במזונות שני הקטינים בסך של 5,340 ₪ לחודש. בתצהירה פירטה צרכים הכרחיים של כל אחד מהקטינים בגובה של 2,570 ₪ וכן תוספת מדור והוצאות מדורם בסך של כ-750 ₪, כאשר בסופו של דבר העמידה את דמי מזונות הקטינים ע"ס 5,890 ₪ לחודש לשני הקטינים. בנוסף ביקשה לחייב את הנתבע בדמי טיפול (בכתב התביעה העמידה את הסכום ע"ס של 700 ₪ לחודש עבור שני הקטינים, ובתצהירה העמידה את דמי טיפול על סך של  400 ₪ לשני הקטינים).
10. לטענת התובעת הצדדים לא ניהלו משק בית משותף, והביאו בהסכמה משותפת את הקטינים לעולם. כן טענה כי הנתבע התחייב לדאוג לצרכי הילד שעתיד להיוולד להם ולכלכלו, וכי הסתמכה על כך כחלק משיקוליה בהחלטה להביא לעולם ילד עם הנתבע. עוד טענה כי הנתבע נטש אותה לטובת אישה אחרת במהלך ההיריון.
11. התובעת טענה כי מצבה הכלכלי דחוק, וכל משאביה משמשים לסיפוק מזון ושאר צרכים הכרחיים ובסיסיים לה ולקטינים, תוך היזקקות לעזרת הזולת.
12. התובעת טענה כי כל נטל גידולם ופרנסתם של הקטינים מוטל על כתפיה, והנתבע לא לוקח חלק ואף אינו מקיים את זמני השהות שנפסקו.
13. לטענת התובעת היא ממצה את מלוא פוטנציאל השתכרותה, עובדת עבודת כפיים ימים כלילות, אינה בקו הבריאות ואילו לעומתה, הנתבע אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו ויכול לעבוד שעות נוספות, כפי שעבד בעבר.

טענות הנתבע:

14. לטענת הנתבע בכתב התביעה הצדדים חיו יחד כ-6 שנים וניהלו משק בית משותף (אם כי בהמשך טען כי הצדדים היו "במערכת יחסים" ולא חזר על טענתו לקיום משק בית משותף עימה). כן הכחיש את הטענה לפיה נטש את התובעת בתקופת ההיריון לטובת אישה אחרת.
15. בכתב ההגנה טען כי הוא משלם סך של 1,350 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינים, וכן חצי מתשלום הצהרון. כן טען כי הוא משלם מחצית מסכום המזונות הזמניים שנקבעו מאחר שאין ביכולתו לשלם מעבר לסכום זה.
16. לעניין הוצאות הקטינים, טען כי הינן מופרזות וכן שלל את הזכות לתשלום בגין דמי טיפול.
17. עוד טען כי הוא ממצה את פוטנציאל השתכרותו ואינו יכול לעבוד  מעבר להיקף שעות העבודה שהוא עובד כיום, בשל מגבלה פיזית ממנה הוא סובל (פריצת דיסק).  מנגד לטענתו לאישה יש נכסים וכספים רבים אותם היא מסתירה וכן טען כי תלושי השכר שהגישה מזוייפים ואינם משקפים את השתכרותה בפועל.
18. הנתבע הוסיף כי יש לו חובות בלאומי קארד, בבנק איגוד ויתרת חובה בחשבון העו"ש ובסה"כ חובותיו מגיעים לסך של כ65,000 ₪.
19. הנתבע הסכים כי הוא הבטיח לכלכל את הקטינים, אולם טען כי על שני הצדדים לשאת בתשלום מזונותיהם, בהתחשב בהכנסותיהם, וכי יש להעמיד את חלקו במזונות הקטינים כולל מדורם בסך של 1,400 ₪ לחודש, לשני הקטינים.

הדין החל:

20. כידוע, פסיקת מזונות הינה הכרעה המחייבת הפעלת שיקול דעת שיפוטי זהיר, המאזן בין צרכי הקטין, הכנסות ההורים ויכולותיהם הכלכליות.
21. באשר לחובת תשלום במזונות, סעיף 3 (א) לחוק המזונות, קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים ע"פ הדין האישי החל עליו:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה."

22. הצדדים הינם יהודים, והקטינים כאמור, בני כשש וחצי שנים.
23. עד לאחרונה, ע"פ הדין העברי כפי שפורש בפסיקה, חוייב האב בלבד בסיפוק מזונותיו ההכרחיים של בנו הקטין מיום היוולדו ועד הגיעו לגיל 15 שנה. לאחרונה נדרש בית המשפט העליון בהרכב מורחב של שבעה שופטים לשאלת חלוקת נטל חיוב המזונות בין הורים יהודים במקרה של משמורת משותפת. בפסק הדין הוכרעה אף שאלת מקור החיוב במזונות של ילדים בגיל 6-15. בפסק הדין נקבעה הלכה לפיה בגילאי 6-15 שנים החיוב במזונות הוא מדין צדקה והוא חל במידה שווה על שני ההורים, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית ואח' (19.7.17). בכך למעשה הושווה הדין החל בגילאים 6-15 שנים לזה החל בגילאי 15-18 שנים, שגם אז החיוב על פי הדין העברי הוא מדין צדקה והוא מוטל על שני ההורים על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות (ר' פסקה 20 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן, והאסמכתאות שם) ותוך התייחסות לחלוקת נטל הסדרי השהות של הקטין עם הוריו.
24. אכיפתו של החיוב מדין צדקה – על האב או על האם – מותנית בשני תנאים מצטברים: כי ההורה עצמו הוא אמיד כך שלאחר סיפוק צרכיו שלו נותר בידו ליתן צדקה; וכי הקטין נצרך ואין לו מקורות עצמאיים משלו לסיפוק צרכיו. שיעור מזונות ילדים מדין צדקה נועד להביא את הילד ככל הניתן לרמת החיים שבה הורגל ערב הגירושין (בע"מ 919/15, פסקאות 24-25, 27 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן).
25. הסוגיה שהובאה לפתחו של ביהמ"ש העליון בבע"מ 919/15 הינה חלוקת נטל חיוב המזונות בין הורים יהודים במקרה של משמורת משותפת, אולם ההלכה שנקבעה לא סוייגה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת. כן ר' דברי כב' השופט פוגלמן בפסקה 77 סייפא לפסק הדין. כן ר' הפסיקה שהובאה בהרחבה בתמ"ש 6640-01-15 ק.ו נ' ש. ו (27.12.17) ובתלה"מ 16207-01-16 (14.09.17), יחד עם זאת ר' פסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק ארז בבע"מ  817/18 מיום 31.01.18).
26. עוד נקבע בפסיקה שניתנה בעמ"ש 14612-10-16 פ.ב נ' א.ב (20.12.17), כי ע"פ הכללים שנקבעו בבע"מ 919/15 על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:
    • א. צרכי הקטינים – גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; צרכים שאינם תלויי שהות; צרכים והוצאות חריגים, הכל ללא הבחנה בין צרכים הכרחיים ללא הכרחיים.
    • ב. היכולות הכלכליות של ההורים – מכלל המקורות שעומדים לרשותם, כולל שכר עבודה.
    • ג. קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון הרלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.
    • ד. חלוקת המשמורת בפועל – נתון המכוון לחלוקת זמני השהות, ילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים.
27. כן נפסק כי אין מדובר בנוסחאות אריתמטיות נוקשות, ועל הסתמכות על נתונים יבשים, והכל תלוי במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני הוריו.
28. באשר לשאלה כיצד ייפסקו מזונות ללא שהובאו ראיות מספיקות לביסוס היקף הצרכים המבוקשים בתביעה, כבר נפסק כי תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת. יחד עם זאת, מקום שלא כל הצרכים מוכחים, לרבות כאשר שלא מובאות ראיות כלל, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואמדן הצרכים הסביר והראוי. בהתאם לפסיקה, צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעה כללית שיפוטית, עומדים כיום על סך של 1,250 - 1,600 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך. לעניין קביעת הסכום לעיל כסכום סף ר' תמ"ש (נצ') 42952-05-12 ל.ש. נ' ר.ש. (31/12/2012, וההפניות שם). יחד עם זאת יובהר כי במזונות קטינים מעל גיל שש, אין עוד הבחנה בין צרכים הכרחיים לאלה שאינם הכרחיים.
29. הפסיקה קבעה כי יכולותיו של האב אינן נקבעות על יסוד הכנסותיו בלבד אלא אף בהתחשב ביכולתו הפוטנציאלית להשתכר או להגדיל השתכרות (ע"א 239/85 עמיצור נ. עמיצור, פד"י מ(1) 147). כאשר מדובר בקטינים מעל גיל שש, יש להטיל חובת מיצוי פוטנציאל ההשתכרות, על שני הצדדים.
30. לעניין חיוב במדור, ידוע כי נהוג לחייב אב בהשתתפות בשיעור של 33% מהוצאות המדור של בנו הקטין (ע"א 52/87, הראל נ' הראל, פ"ד מ"ג(4), 201, 205) 40% בגין שני קטינים ו50% בגין שלושה קטינים.

הכנסות הצדדים: 

31. הכנסתה הפנויה של התובעת: התובעת מועסקת כעובדת משק בבית אבות. לטענת האם היא משתכרת סך של כ-4,500 ₪ לחודש בממוצע, ונאלצת לעבוד לפחות פעמיים בשבוע במשמרת לילה להגדלת הכנסתה, חרף מצבה הבריאותי והמגבלות מהן סובלת, כאשר לשם כך היא נאלצת לשלם למטפלת לשמור על הקטינים בשעות הלילה.  מתלושי השכר שצורפו לתצהירה עולה, כי השתכרותה הממוצעת ( ממוצע 11 חודשים) עומדת על סך של 4474 ₪ ממוצע נטו לחודש. (התובעת צירפה מכתב הודעה על סיום העסקה מתאריך 30.7.17, לפיו היא מסיימת עבודתה בחברת נ*** בתאריך 31.8.17. לאחר מכן בחודש ספטמבר-אוקטובר 2017, החלה התובעת עבודתה בחברת *** סיעוד ביתי בע"מ). בחקירתה הסבירה כי למעשה המשיכה באותו מקום עבודה אולם הקבלן המעסיק התחלף (עמ' 11 לפרו' ש' 18-19 ועמ' 12 ש' 1-2). טענותיו של הנתבע לפיהן התובעת מרוויחה סך של 7000 ₪ לחודש ועובדת במקום נוסף, לא הוכחו, ולא נתמכו בכל ראיה שהיא, למרות נסיונותיו הרבים של הנתבע להתחקות אחר רכושה של התובעת באמצעות בקשות שונות, חוזרות ונשנות, למתן צווים שונים לגילוי מסמכים.
32. יצויין כי התובעת סובלת מבעיות בריאותיות שונות, לרבות קשיי ראיה ואף ציינה כי אחת מעיניה תותבת. חרף קשיים בריאותיים אלה עובדת התובעת בעבודת כפיים בבית אבות, ומועסקת באמצעות קבלן, עובדת במשמרות ונאלצת להיעזר באחרים על מנת שישמרו על הקטינים במהלך עבודתה במשמרות מאוחרות. התרשמתי כי התובעת ממצה את מלוא פוטנציאל השתכרותה ובניגוד גמור לטענות הנתבע, לא הוכחה טענתו כי התובעת עתירת ממון ונכסים. נהפוך הוא. התרשמתי כי התובעת הינה אישה קשת יום אשר עושה כל שביכולה לספק את צרכיהם ההכרחיים של ילדיה הקטינים.
33. בהתחשב בהוצאות המשכנתא של התובעת (60% מהמשכנתא שכן היתרה מהווה את חלקם של הקטינים במדור) – הכנסתה הפנויה עומדת ע"ס של 4100 ₪ לחודש.
34. הכנסתו הפנויה של הנתבע: הנתבע עובד כמלגזן ב*** והכנסתו עומדת על סך ממוצע של כ-5,500 ₪ לחודש נטו (ראה תלושי המשכורת שצורפו לתצהירו בסכומים הנעים בין סך של כ 4,300 ₪ ל7960 ₪).
35. הנתבע אישר שהוא עבד שעות נוספות (עמ' 18 שורות 19-20 לפרוטוקול דיון מיום 6.2.18) לעניין עבודה נוספת, העיד בחקירתו כי משנת 2014 הפסיק לעבוד בעבודה נוספת, עקב פריצת דיסק( עמ' 18 שורות 27-32 לפרוטוקול דיון מיום 6.2.18).
36. הנתבע טען כי בשל פריצת דיסק אינו יכול לעבוד בעבודה נוספת, וצירף תיעוד רפואי אולם לא הביא אישור לפיו הוא מוכר כנכה במל"ל או שיש לו נכות תפקודית כלשהי. מכל מקום יודגש כי עפ"י הפסיקה אין בנכותו של אב כדי לפטור אותו מחובת המזונות ו/או לצמצמה. ר' לעניין זה תמ"ש (קר') 16500/04 פלוני נ' אלמונית (13/3/2006), תמ"ש (נצ') 14993-02-11 ר.ד (קטין) נ' מ.ד (01.01.2013), אף במקרה זה על הנתבע למצות את מלוא פוטנציאל השתכרותו לרבות עבודה בשעות נוספות, ולא הוכחה כל מגבלה רפואית בעניין זה.
37. הנתבע מתגורר ביחד עם אימו הקשישה בדירה בבעלותה (הנתבע הינו בנה היחיד). הוצאות הנתבע, כפי שטען בחקירתו כוללות השתתפות בהוצאות הבית עם אימו בסך 800 ₪ לחודש. בהקשר זה יצויין כי לשני הצדדים הוצאות מחיה (כאשר התובעת אף מכלכלת את ביתה החיילת המתגוררת בביתה.   בכל הנוגע להכנסה הפנויה, יש לקחת בחשבון את השכר מכלל המקורות לרבות פוטנציאל ההשתכרות, בהפחתת הוצאות המדור (השווה תמ"ש 114465-12-15 ניתן ביום 31.01.18). בנסיבות אלה בשים לב לחובתו למצות את פוטנציאל השתכרותו לרבות עבודה בשעות נוספות, אני מעמידה את הכנסתו הפנויה של הנתבע בסך של 6000 ₪ לחודש.
38. מהאמור לעיל עולה כי יחס ההכנסות הפנויות של הצדדים עומד על 41% לאם ו-59% לאב.

זמני השהות:

39. כאמור לעיל, המשמורת על הקטינים נקבעה בהסכמה אצל אימם. זמני השהות נקבעו אף הם בהסכמה, פעמיים בשבוע למשך מספר שעות בבית האם (אם כי בהמשך הוסכם כי המפגשים יתקיימו מחוץ לבית האם), וכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד מוצא"ש (ר' פסה"ד שניתנו ביום 14.06.17 בתלה"מ 55173-03-17 – תביעת האב לקביעת זמני שהות ובתלה"מ 15641-06-17 – תביעת האם למשמורת. כן ר' הסכמות הצדדים בתלה"מ 29547-09-17 מיום 27.06.18 להן ניתן תוקף של פס"ד.

דיון קונקרטי בצרכי הקטינים:

40. כלכלה ומזון: בטבלת הצרכים שפורטה בתצהיר התובעת, התובעת העמידה את רכיב כלכלה ומזון על סך של 800 ₪ עבור כל קטין. לביסוס טענותיה צרפה התובעת קבלות שונות מרשתות מזון בסכום הנמוך מהסך הנתבע. יחד עם זאת ברי כי אין בקבלות שצורפו כדי לשקף את הוצאות הכלכלה עבור הקטינים (כך, למשל, בחודש אפריל 2017 צורפו קבלות בסך של 490 ₪, יוני 2017 – צורפו קבלות ע"ס של  290 ₪, נובמבר 2017 קבלות ע"ס 242 ₪ וכיוב' סכומים שאינם יכולים לשקף הוצאות כלכלה ראויות עבור הקטינים). מנגד הסכום שנתבע מוגזם מעט וכאמור לא נתמך בקבלות. בנסיבות הענין ובשים לב לרמת החיים הנטענת, אני מעמידה את הוצאות הכלכלה ע"ס של 600 ₪ עבור כל קטין.
41. ביגוד והנעלה: בטבלת הצרכים שצרפה האם לתצהירה, העריכה האם רכיב זה בסך של 350 ₪ לחודש לכל קטין. בעניין זה לא צורפו קבלות. מדפי חיוב בכרטיס אשראי עולה כי האם ביצעה רכישות בחנויות ביגוד והנעלה- בחודש אוקטובר 2016- 654 ₪, דצמבר 2016- 300 ₪. בשים לב לרמת החיים הנטענת אני מעמידה את צרכי הביגוד וההנעלה של הקטינים על סך של 250 ₪ לחודש לכל קטין.
42. בריאות והוצאות רפואיות שונות: בטבלת הצרכים שצרפה האם לתצהירה, העריכה האם רכיב זה בסך של 100 ₪ לחודש עבור כל קטין. לא צורפו קבלות. מדף חשבון מתאריך נובמבר 2017 עולה חיוב לקופ"ח מאוחדת בסך 33 ₪. כן בתדפיס עסקאות בחשבון התובעת- חיוב בסך 35 ₪ מתאריך 25.9.17 בסופר פארם. בשים לב לכך שהאם הינה האם המשמורנית ומן הסתם נדרשת מדי פעם לרכוש תרופות לקטינים באופן שוטף והיא זו אשר משלמת את התשלומים לקופ"ח, חרף העובדה שלא צורפו קבלות, אני מעמידה את הוצאות הבריאות של הקטינים ע"ס של 80 ₪ לכל קטין. באשר לטיפולים להם זקוק הקטין י' (טיפול פסיכולוגי במרפאה לבריאות הנפש בצ' וקלינאית תקשורת), אלה מהווים חלק מהוצאות הבריאות החריגות ואופן החיוב לגביהם ייקבע בהמשך, בהתאם ליחס ההכנסות הפנויות.
43. חינוך (הוצאות צהרון + הוצאות דמי שכלול. הוצאות חינוך אחרות טיולים / ספרי לימוד ציוד כתיבה/דמי חנוכה ומסיבות גן וכו'): התובעת העריכה הוצאות הקטינים בגין צהרון ודמי שכלול בסך 300 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים, וכן העריכה את הוצאות החינוך האחרות בסך 200 ₪ לחודש עבור כל קטין. האם צירפה מכתב מעירית צ' לפיו דמי שכלול שנתיים עבור שני הקטינים הינם בסך 650 ₪ לחודש. כן צירפה קבלות בגין תשלום לעירית צ' המראות על סכומים משתנים. בכל הנוגע להוצאות החינוך השוטפות, בשים לב לגילאי הקטינים, מאחר שמדובר בסכומים המשתנים בהתאם לגילאי הקטינים ולמוסד החינוכי בו ילמדו, אינני קובעת סכום קבוע, והחלוקה בין ההורים תיעשה לפי תשלום הוצאות החינוך בפועל בהתאם ליחס כפי שייקבע בהמשך.
44. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהמשמורת על הקטינים הינה אצל אימם, הרי שמעבר לתשלומים השונים למוסד החינוכי בגין שכ"ל, אגרות חינוך, דמי שכלול צהרונים וכיו"ב, לא ניתן להתעלם מקיומם של תשלומים שונים למסיבות, מתנות לצוות החינוכי בסוף השנה, הוצאות מיוחדות בחגים (שכעולה מההליכים, הנתבע סרב להשתתף בהם, והדבר מוסיף לחיכוכים והחרפת מערכת היחסים בין הצדדים. ר' עמ' 15 ש' 16-17). מעבר לתשלומים למוסדות החינוך אני מעמידה את הוצאות החינוך של הקטינים בסך קבוע של 50 ₪ לחודש עבור כל קטין.
45. הגיינה וטואלטיקה: בטבלת הצרכים שצרפה האם לתצהירה, העריכה האם רכיב זה בסך של 200₪ לחודש עבור כל קטין. בנסיבות העניין ובשים לב לרמת החיים הנטענת, ולהוצאות הטואלטיקה הבסיסיות להן זקוק כל קטין, אני מעמידה רכיב זה על סך של 150 ₪ לחודש עבור כל קטין.
46. נסיעות (לצרכי הקטינים לרבות טיפולים): בכתב התביעה נתבעו סך של 50 ₪ לחודש עבור נסיעות בגין כל קטין. בתצהירה העריכה התובעת רכיב הנסיעות בתוספת הוצאות נסיעות לטיפולים בסך 100 ₪ לחודש עבור הקטין י', וסך של 200 ₪ לחודש עבור הקטינה א'. לא ברור מדוע נתבעו סכומים שונים וסכום נמוך יותר עבור הקטין י' כאשר הוא זה אשר זקוק לטיפולים רגשיים שונים ולהסעות מיוחדות. יצויין כי הנתבע הודה כי התובעת היא זו אשר מסיעה את הקטינים לטיפולים השונים (עמ' 20 ש' 16-22). בנסיבות העניין אני מעמידה רכיב זה על סך של 150 ₪ בחודש לכל קטין.
47. משחקים / ספרים וכו': נתבעו סך של 100 ₪ עבור כל קטין. האם צירפה לתצהירה קבלות ספורות (קבלה בסך 198 ₪ מחודש אוגוסט 2017 , 155₪ מחודש נובמבר 2017). מדובר בסכום אשר הוערך בצורה סבירה ע"י האם.
48. דמי טיפול:
    • א. בתצהירה העריכה התובעת את גובה דמי טיפול בסך 200 ₪ לחודש עבור כל קטין (בכתב התביעה הועמד הסכום ע"ס של 700 ₪). לטענתה בשל גילם של הקטינים (במועד הגשת התצהיר היו הקטינים בני חמש), ובשל העובדה כי הם נמצאים תחת השגחתה המלאה ונטל גידולם עליה בלבד, ומשום שעל מנת להחזיק בעבודתה הכרוכה בביצוע משמרות היא זקוקה למטפלת, יש לחייב את הנתבע בדמי טיפול. הנתבע הכחיש את זכותה של התובעת לקבלת דמי טיפול בטענה כי אלה אינם חלק ממזונות הקטינים.
    • ב. בהתאם לפסיקה ככלל, החובה לספק לילד מזונות כוללת בתוכה גם את החובה לטפל בילד, או לשלם למחזיק בו את הוצאות הטיפול (ר' ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר , פ"ד לד(4) 499, 403; ע"א 296/80 קנטי נ' קנטי , פ"ד לד(4) 637). דמי הטיפול אף יכולים להתבטא בתשלום לאם על טיפולה הישיר, או לחילופין בתשלום לאם על הוצאותיה למטפלת או למעון וכדומה. עם העלייה בגיל הקטינים פוחת והולך הצורך בטיפול, עד כי בשלב מסויים, החיוב מבוטל הכל בהתאם לנסיבות (ר' עמ"ש 36151-02-17 פלונית נ' אלמוני (19.06.18) וההפניות שם).
    • ג. בחקירתו הנגדית הסכים האב כי מלוא הנטל הכרוך בטיפול הקטינים מוטל על האם, וכן הודה כי האם נאלצת להיעזר באחרים לשירותי שמרטפות, אולם טען כי היא נעזרת באחיה ולא משלמת למטפלת (עמ' 20ש' 22-24). האם הבהירה בחקירתה כי לעיתים נעזרת באחיה ולעיתים בשמרטף ומטבע הדברים היא אינה יכולה לתמוך את טענותיה באסמכתאות (עמ' 15 ש' 11-13). במקרה חריג זה בו מעבר להוצאות הצהרון לשם ביצוע עבודתה הכרוכה במשמרות, נזקקת האם לעזרת צד ג', אני מחייבת את הנתבע בדמי טיפול בסך של 150 ₪ לכל קטין לחודש עד הגיע הקטינים לגיל 10 וזאת מעבר לחיוב האב בתשלום בחלקו היחסי עבור צהרון.
49. מספרה: בתצהירה הוסיפה התובעת הוצאות בסך 50 ₪ לחודש עבור כל קטין בגין מספרה. מדובר בסכום סביר.
50. טל' הוט מובייל: בתצהירה דרשה התובעת רכיב זה בגובה 70 ₪ לחודש עבור כל קטין (מהמסמכים שצורפו לתצהירה של התובעת עולה סכומים שונים להוט מובייל בסך של 57.05 ₪ ביום 21.02.17, 102 ₪ ביום 21.9.17, ו-96 ₪ בתאריך 21.11.17). (לעניין חיוב הוצאות תקשורת כחלק ממזונות הכרחיים של קטין ר' פסק דינו של כב' השופט שנלר בעמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (9.10.17).

מדובר בסכום סביר.

51. מדור והחזקתו: בתצהירה טענה האם כי היא נושאת בתשלום משכנתא וביטוח משכנתא בסך 600 ₪ לחודש, וכי בגין החזקת הדירה נושאת בתשלומים כמפורט: מים- 100 ₪ לחודש בממוצע, הוט תקשורת-439 ₪ לחודש, ארנונה- 85 ₪ לחודש, חשמל-600 ₪ לחודש, גז- 50 ₪ לחודש. ומכאן דרשה תשלום  בגין חלקם של הקטינים בהוצאות מדור ואחזקתו כ- 750 ₪ לחודש. לאחר עיון במסמכים השונים שצורפו  עולה כי סך הוצאות המדור והחזקתו עומדות על ממוצע של כ-1800  ₪ לחודש,  בנסיבות העניין אני מעמידה את חלקם של הקטינים ברכיב מדור והוצאות מדור על סך 40% מגובה הוצאות המדור והחזקתו ובסך של 720 ₪ לחודש (360 ש"ח לכל קטין).

52. להלן טבלת סיכום הצרכים עבור הקטינים י' וא', לאור הפירוט לעיל:

בסה"כ צרכיו של כל קטין עומדים ע"ס של 1860 ₪ לחודש (כולל מדור והוצאות מדור, לא כולל דמי טיפול).

באשר להוצאות שהאב מוציא על הילדים: כאמור, הדיון לעיל נעשה בהתייחס לצרכי הקטינים כפי שנטענו ע"י התובעת, כלומר, צרכיהם כאשר הם נמצאים אצל אימם. אין חולק, כי גם האב מוציא על הילדים סכומי כסף נוספים שהם בגדרי מזונותיהם ויש להביאם בחשבון כצרכי הילדים. האב טען בחקירתו הנגדית כי הוציא על הקטינים בממוצע סך של  2000 ₪ בחודש אולם לא הביא כל ראיה להוכחת הסכום האמור. חרף זאת, יש לקחת בחשבון את הוצאות האב כאשר הקטינים עימו, לרבות הוצאות האירוח אחת לשבועיים. כמו כן לא ניתן להתעלם מהוצאות הנסיעה של האב מק' לצ' לשם קיום זמני השהות. בנסיבות אלה אני רואה לנכון להוסיף על צרכי הקטינים סך של 800 ₪ בחודש (400 ₪ לכל קטין), על דרך האומדנא ובהעדר טיעון והסבר מפורט מצידו של האב.

לסיכום: בסה"כ כלל צרכי הקטינים עומדים ע"ס של 2260 ש"ח לחודש כולל מדור והוצאות מדור (לא כולל הוצאות חינוך שוטפות וחריגות והוצאות בריאות חריגות) ולא כולל דמי טיפול.

53. יחד עם זאת סבורני כי במקרה זה אין מקום ליישם בצורה אריתמטית דווקנית את חלוקת הנטל במזונות הקטינים בהתאם ליחס ההכנסות הפנויות וליחס זמני השהות, וזאת מכל האחד מהטעמים הבאים, כל שכן בהצטברם:

54. הנימוק האחד: הקטינים נמצאים במשמורת מלאה אצל אימם, זמני השהות עם אביהם אינם משמעותיים וכוללם לינה של לילה אחד בשבועיים, כאשר לא ניתן להתעלם מההוצאות הנילוות השוטפות אשר מוטלות על ההורה המשמורן:

• א. הפסיקה הנוגעת לחיוב הורה שאינו משמורן במזונות ילדיו הקטינים (במיוחד כאשר זמני השהות עימו הינם מצומצמים), התייחסה, לא אחת, להוצאות הנוגעות לקטינים אשר אינן ברות כימות, המוטלות על ההורה המשמורן, ואשר יש להתחשב בהן בעת קביעת שיעור המזונות.
• ב. כך, למשל, ר' פסק הדין שניתן לאחרונה בתמ"ש (ב"ש) 59672-03-15 ו.ג נ' ע.ד (09.05.18) וההפניות הרבות שם. בע"מ 817/18 פלוני נ' פלונית (31.01.18), עמ"ש (ת"א) 2649-01-16 פלונית נ' פלוני (27.2.2018). עוד ר' הדברים שנפסקו מפי כב' השופטת וילנר בעמ"ש (חי) 42513-09-14 א.ש. נ' י.ש. (4.1.2015): "...זאת יש לזכור  - החיים אינם מדע מדויק, במיוחד כאשר עסקינן בגידולם ובצרכיהם המשתנים כל העת של הקטינים. לפיכך, שומה על בית המשפט לבחון את הדברים בראיה כוללת, בשים לב לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בקביעת טובתו של הקטין, ובכלל זה קביעת גובה המזונות...". אף בבע"מ 919/15 התייחס כב' השופט פוגלמן לקושי בהתייחסות למספרים היבשים, וקבע כי "אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות ... פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים"... בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות...". כן ר' הדברים שנפסקו לאחרונה בעמ"ש 11623-07-17 ש. נ' ש.06.18, שם נפסק כי אין זה נכון לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, אף לאחר הילכת בע"מ 919/15 אלא יש מקום, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול הפרמטרים שנקבעו אולם לאו דווקא באופן מתמטי מדוייק. עוד ר' בהקשר זה הדברים שנפסקו בתמ"ש 38796-06-16 (24.07.18).
• ג. מטעמים אלה, נוכח זמני השהות המצומצמים של האב במקרה זה אינני רואה לנכון לקחת בחשבון את זמני השהות של האב לשם הפחתת המזונות בחלק היחסי של הוצאות תלויות השהות. כמו כן יש לקחת בחשבון את ההוצאות המוטלות על האם בהיותה ההורה המשמורן, ואשר אינן ברות כימות. יחד עם זאת שמתי לנגד עיני את ההוצאות אותן מוציא האב בפועל לשם קיום זמני השהות. שיקולים אלה אינם מאפשרים יישום חלוקת הנטל באופן אריתמטי.

55. הנימוק השני: התרשמות בית המשפט מהתנהלותו של הנתבע מביאה למסקנה כי התחשבנות אריתמטית מדוייקת של כל הוצאה והוצאה עלולה לגרום למתיחות אינסופית בין הצדדים:

• א. מהתנהלותו של הנתבע לרבות מאופן התנהלותו הדיונית, הרושם שנוצר הוא כי מאז נולדו הקטינים ורצונו (המבורך) של הנתבע  בהבאתם לעולם התממש, עסוק היה האב באיסוף טרחני של כל הוצאה והוצאה שהוציא עבור הקטינים ממועד לידתם חרף העובדה כי תביעת המזונות הוגשה רק כאשר הקטינים היו בני חמש (בעניין ר' דברי האם בעמ' 13 ש' 12-19, כאשר הוצגה בפני האם שקית עם מאות קבלות, אשר בסופו של יום לא הוגשו כראיה).
• ב. עוד התרשמתי כי בכל רגע נתון של ההליך, היה האב מוכוון לשתי מטרות: נסיון להדגיש את הסכומים אותם הוא משלם עבור הקטינים בכל שלב מחייהם תוך הדגשה כי האם אינה מספקת את צרכיהם (לאחד הדיונים אף הביא נעליים משומשות של הקטינים להמחיש זאת), ונסיון להוכיח שהאם בעלת נכסים, מרויחה שכר גבוה (אם כי טענות אלה לא הוכחו). במקרים רבים, היה קושי רב לעצור את שטף דיבורו של הנתבע שטען כי למד הנהח"ש בתיכון וניסה במהלך חקירתה הנגדית של התובעת לנתח כל נתון ונתון בתלוש השכר של התובעת מתוך רצון להוכיח כי מדובר בתלוש שכר "מזוייף" לטענתו.
• ג. כך, הנתבע טען כי התובעת בעלת נכסי מקרקעין והגיש בקשות חוזרות ונשנות לגילוי מסמכים וקבלת מידע הנוגע לתובעת, כאשר בסופו של יום לא הובאה כל ראיה לטענתו לפיה התובעת מקבלת הכנסות מיחידת דיור של בן משפחתה.
• ד. למען שלימות התמונה אציין כי ניכר כי שני הצדדים אוהבים עד מאוד את ילדיהם וטובתם עומדת לנגד עיניהם, יחד עם זאת הקושי לטעמי נעוץ בהעדר יכולת של האב להעריך נכונה את צרכיהם של ילדיו הקטינים.
• ה. ההליכים בין הצדדים היו טעונים, כאשר היתה מחלוקת ביניהם בעניינים רבים הנוגעים לצורכי הקטינים לרבות ההוצאות החריגות, ומשכך, יש מקום לפסוק מזונות באופן אשר יפחית בצורה מקסימאלית את החיכוכים בין הצדדים על רקע הצורך בדרישת האם להשתתפות בהוצאות השונות, דבר אשר אין ספק בעיני משפיע על מצבם של הקטינים. במקרה זה סבורני כי נכון להגדיל במעט את התשלום החודשי השוטף, ומנגד, חרף פערי ההכנסות, ישאו הצדדים בחלוקה שווה בתשלום ההוצאות החריגות, זאת נוכח החשש כי חלוקה של הוצאות אלה ע"פ יחס ההכנסות הפנויות עלולה לגרום לויכוחים מיותרים באשר לנחיצות ההוצאה.

56. הנימוק השלישי: התחייבותו של הנתבע לכלכל את הקטינים והסתמכות התובעת על התחייבות זו:

• א. לטענת התובעת, היא הסכימה בגיל מאוחר לעבור תהליך של הפריה חוץ גופית על מנת להרות, לא לפני שהנתבע התחייב לכלכל את הילדים שיוולדו.
• ב. בבע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית (29.08.2013) התייחס כב' השופט דנציגר לאפשרות חיוב במזונות קטינים מכוח קונסטרוקציה חוזית. בין היתר נקבע כי הגם שבכל הנוגע למזונות קטינים, נקודת המוצא הינה הוראת סעיף 3 לחוק המזונות, יחד עם זאת, ככל שהדין האישי אינו מטיל על אדם חובת מזונות כלפי ילדיו הקטינים, או כלפי ילדיו הקטינים של בן זוגו, אין פירושו כי הוא פטור מחובת מזונות הקטינים. עוד ר' בעניין זה תמ"ש (קריות) 6419-03-11 ח.מ נ' י.ר (05.08.2014).
• ג. בתמ"ש (ק"ג) 40995-11-12 פלונית נ' אלמוני 08.15, נדון עניינן של קטינות, אשר לטענת אביהן עובר להורייתן, נכרת בינו לבין אם הקטינות הסכם על פיו התחייבה בפניו האישה, כי ככל שתהרה מזרעו, אין ולא תהיינה לה תביעות כלשהן בעניין מזונות הילד שייוולד, ולטענת בן הזוג, הוא הסתמך על ההתחייבות האמורה. בית המשפט קבע כי העילה לחיוב אב במזונות ילדיו עפ"י הדין העברי היא עצם האבהות, ללא קשר לשאלת הנסיבות שבהן באו לעולם. יחד עם זאת, בעת קביעת גובה המזונות, ניתן להביא בחשבון את נסיבות הולדת הקטינות.
• ד. סבורני כי במקרים המתאימים, מעבר לחיוב במזונות קטינים בהתאם לדין האישי, ניתן לתת משקל גם לנסיבות הורייתם של קטינים, במסגרת השיקולים בפסיקת גובה מזונותיהם וחלוקת הנטל בין ההורים (ובהקשר זה יוטעם, כי אף בהתייחס ל"מזונות משקמים" אשר לכתחילה נפסקו כאשר היה צורך למלא חלל ולא ניתן היה לפסוק מזונות מכוח הדין הדתי, בפסיקה מאוחרת יותר נפסקו מזונות משקמים אף במקרים אחרים ר' בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני (5.11.2015) וסקירת הפסיקה בעמ"ש (ת"א) 7519-11-16 פלוני נ' פלונית (7.1.18)).
• ה. וכעת למקרה שבפניי: לטעמי, במקרה זה לא ניתן להתעלם מהנסיבות הספציפיות של הוריית הקטינים, התחייבות האב לזון אותם והסתמכות האם על ההתחייבות.
• ו. בתצהירה טענה התובעת כי הנתבע התחנן בפניה להסכים להביא לו ילדים (סע' 7). התובעת טענה כי היה לה מאוד קשה לקבל את ההחלטה מפאת גילה המתקדם ומצבה הבריאותי והכלכלי, אולם לבסוף הסכימה לעבור תהליך ארוך וקשה פיזית ונפשית על מנת להגשים את חלומו של הנתבע להיות אב, ולשם כך  עברה תהליך של הפריה חוץ גופית תוך שימוש בתרומת ביצית (כן ר' הדברים שנכתבו בהקשר זה בהערכה פסיכולוגית התפתחותית שנערכה לקטין י', אשר צורפה לתצהירה של התובעת). עוד טענה התובעת כי הנתבע התחייב לדאוג לפרנסת הקטינים לזון את ילדיו ולעזור לה מכל הבחינות ביודעו שהיא מוגבלת פיזית וכלכלית (סע' 8, 17).
• ז. כאשר התובעת נחקרה בסוגיה זו השיבה כדלקמן:

"ש.  מפנה לסעיף 8 לתצהירך (מקריא) אני אומר לך שהדברים האלה לא נכונים מאחר ואין ביניכם התחייבות ושום דבר, אז מה זאת המילה התחייב?

ת.     ההתחייבות שלו שהוא הביא ילדים לעולם אז הוא הבטיח לי לפרנס אותם, לפני שנכנסתי להריון, הוא אמר "אל תדאגי אני אפרנס אותך, אני אפרנס אותם, אין לי ילדים, אני רוצה ילדים" והלכנו ביחד יד ביד, לא גנבתי כלום, הלכתי ועשיתי את הטיפולים בשביל להביא לו ילדים לעולם והוא התחייב לפרנס אחרת לא הייתי עושה שום צעד בלי שהוא היה אומר לי את המילים האלה.

ש.    אין שום התחייבות שלו בכתב?

ת.     אם הייתי יודעת שהוא עושה את הטריק, מביא ילדים ונוטש, לא הייתי מביאה ממנו ילדים".

• ח. יודגש כי הנתבע לא הכחיש את התחייבותו בחקירתו והודה כי התחייב לפרנס את הקטינים אולם לטענתו לא התחייב לפרנסם לבד (עמ' 23 ש' 15-21).
• ט. מדובר בהחלטה משותפת של האב והאם, להביא לעולם ילדים מתרומת ביצית בגיל מאוחר של התובעת, המצויה במצב כלכלי ופיזי מורכב, עובדת ימים כלילות בעבודה פיזית, אם לילדה גדולה ממערכת יחסים קודמת, ויש להניח כי להבדיל מהאב – היתה מודעת היטב לעלויות הכרוכות בגידול ילדים. טענתה של האישה לפיה הסתמכה על התחייבות האב לזון את הקטינים מהימנה עלי, ולא ניתן להתעלם מכך.
• י. סבורני כי התחייבות שכזו, על רקע נסיבות ההוריה, מהווה שיקול באשר ליישום חלוקת נטל המזונות בין ההורים, בוודאי כאשר יישום דווקני של הנוסחאות המקובלות שנקבעו בפסיקה, אינו מאפשר לאם לכלכל את הקטינים ולספק את צרכיהם באופן הולם. נימוקים אלה, מצדיקים הגמשת הנוסחאות שנקבעו לחלוקת נטל תשלום המזונות.

57. בנסיבות העניין ומכל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי האב חב בתשלום מזונותיהם של הקטינים כדלהלן:

• א. האב ישא בסך של 1350 ₪ לחודש לכל קטין, ובסה"כ 2700 ₪ לחודש (להלן: "דמי המזונות"). סכום זה כולל את השתתפות האב במדור ובהוצאות המדור של הקטינים. החל מהגיע הקטינים לגיל 10 יעמוד החיוב על סך של 1200 ₪ לחודש לכל קטין.
• ב. דמי המזונות ישולמו לאם החל מיום 15.09.18 ובכל 15 לחודש עבור אותו החודש וזאת לחשבון הבנק של המבקשת.
• ג. דמי המזונות הנקובים לעיל, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מדי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שיתפרסם ביום 15.09.18 (להלן "מדד הבסיס").
• ד. דמי המזונות הנ"ל יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ"ל מדי שלושה (3) חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים).
• ה. למען הסר ספק, מודגש בזאת שמדדים שליליים לא יובאו בחשבון בהתאמה זו דלעיל. קרי דמי המזונות לא יופחתו.
• ו. מזונות העבר ישולמו לאם בעשרה תשלומים שווים ורצופים החל ממזונות חודש ספטמבר 2018 ואילך, בנוסף לתשלום המזונות השוטפים.
• ז. דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי המבקשת בנוסף לקיצבת הילדים המשולמת לה ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קיצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין.
• ח. בנוסף לדמי המזונות הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות הבריאות של הקטינים אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ובהוצאות החינוך השוטפות והחריגות אשר אינן מכוסות על ידי חוק חינוך חובה והכל לפי הוראות אלו:
• ט. הוצאות ריפוי חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות טיפולי שיניים, אורטודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, רגשיים, ריפוי בעיסוק, תרופות שאינן בסל הבריאות.
• י. מענק החינוך המשתלם מאת הביטוח הלאומי ישמש עבור הוצאות חינוך, הכוללות שכ"ל, אגרות חינוך, וצרכי לימוד של הקטינים. ככל שתוותר יתרה לתשלום, יישאו בה הצדדים בחלקים שווים. יתרה חיובית תשמש לרווחתם של הקטינים.
• יא. בנוסף ישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות לרבות צהרון, השתתפות בעלות קייטנת קיץ לפי תעריף של קייטנה עירונית בלבד, למשך חודש אחד לכל היותר לקטין, עד חוג אחד לשנה (בהתאם לרצון הילדים ובלבד שעלות החוג לא תעלה על סך של 170 ₪ לחודש לכל קטין), שיעורי עזר (ככל שיידרשו למי מהילדים, בהמלצת גורם מקצועי ו/או מחנך כיתה).
• יב. הנני קובעת, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהמבקשת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האב בתשלום חלקו בהוצאות החריגות והאב רשאי לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור כאמור.
• יג. תשלום הנתבע עבור הוצאות חריגות ייעשה במישרין לידי האם בכפוף לקבלת חשבוניות או הצעות מחיר בכתב. הסדר זה לא יחול על הוצאות בריאות הנעשות בשל מקרה חירום, חלילה. יחד עם זאת, מובהר כי אם הנתבע לא ישלם במישרין את חלקו בהוצאות החריגות, תהא רשאית המבקשת לשלם את מלוא ההוצאה בעצמה ולחזור אל הנתבע במסגרת הליכי הוצל"פ, כאשר החיוב בגין חלקו בהוצאות החריגות הן חלק אינטגרלי מדמי המזונות.
• יד. הנני מחייבת את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪. הוצאות חריגות מתחת לסכום זה, אינן חייבות בהתייעצות ו/או בהסכמת הצד שכנגד, אך חייבות ביידועו מבעוד מועד.
• טו. ככל שהאב חולק על חיוניות ההוצאה, יכריע הגורם הרלוונטי (בהוצאות חינוך – המחנכת, ובהוצאות בריאות – רופא המשפחה או רופא השיניים של הקטינים). אי קבלת הודעה מטעם האב לאחר שבעה ימים ממועד קבלת ההודעה משמעה הסכמה להוצאה.

58. כל צד ישא בהוצאותיו.
59. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
60. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  י"ג אלול תשע"ח, 24 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.