פס"ד בסוגיית זכויות בחלקה חקלאית

לפני תביעה לפסק דין הצהרתי ותביעה שכנגד, בקשר עם שתי חקלאות חקלאיות ביישוב ***. התביעה הוגשה כתביעה לסעד הצהרתי וכן תביעה כספית של 160,411 ₪. בהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן בו חזר התובע מהתביעה הכספית, לאחר שלדבריו, מבירור שערך, עלה כי נערכה התחשבנות כספית בין הצדדים, ולפיכך מתייתרת התביעה בעניין זה.

נותרה התביעה לסעד הצהרתי על תקפותו של הסכם מיום 12/5/1996, או ההסכם מיום 28/3/2002, בנוגע למקרקעין הידועים כחלקה ** בגוש ***** (להלן: "חלקה X") ולמקרקעין הידועים כחלקה ** בגוש ***** (להלן: "חלקה Y"; להלן יחד: "החלקות"). הפועל היוצא מהכרה בתקפות ההסכם הוא הצהרה על זכויותיו של התובע בחלקות X ו- Y, באופן זה שבחלקה Y יוכרז כבעלים של החלקה במלואה, ובחלקה X כבעלים במשותף הזכאי ל- 50% מהחלקה.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה התבקש סעד של פירוק שיתוף בשתי החלקות, לפי רישום הבעלות בלשכת רישום המקרקעין, ובניגוד להסכמים. בנוסף, התבקש לפסוק דמי שימוש ראויים בגין השימוש שנעשה בחלקות. לאור המסכת העובדתית הזהה נידונו תביעות אלה במאוחד.

בכתב התביעה שכנגד התבקש בית המשפט להוסיף את יורשי ד' א' ז"ל (שצורפו לכתב התביעה כנתבעים פורמליים) כנתבעים לכל דבר ועניין מאחר שהם יורשי זכויותיו בחלקות דנן.

יוער, כי מאז ההסכמים נשוא תביעה זו חלפו שנים רבות, רוב מהמעורבים בדבר כבר הלכו מזמן לבית עולמם ונותרו מעטים היכולים להעיד על הדברים כפי שהיו בזמן אמת.

הצדדים ורקע רלוונטי לענייננו:

1. ביישוב *** היו שלושה אחים: התובע מר א' א' (להלן: "א'"), מר ד' א' ז"ל (להלן: "ד'") והגב' ל' ל' ז"ל (להלן: "ל'" או "המנוחה"). הנתבע 1 הוא עיזבון המנוחה. הנתבעים 2 – 10 הם נכדי המנוחה, הזכאים כל אחד לאחוז מסוים מנכסי עיזבונה.

    

2. א', ד' ול' ירשו מהוריהם המנוחים קרקעות בישוב ***, הן המיועדות למגורים והן המיועדות לחקלאות. בין היתר, ירשו בחלקים שווים שתי חלקות חקלאיות: חלקה X ששטחה 15,288 מ"ר – כאשר כל אחד מהאחים ירש 1/3 מהחלקה השווה ל- 5,096 מ"ר, וחלקה Y ששטחה 8,686 מ"ר, שם כל אחד קיבל 1/3 בגודל של 2,895 מ"ר (להלן יחד: "החלקות").

    

    

3. בשלב מסוים (קיימת מחלוקת בין הצדדים על המועד) חתמו כל האחים על הסכמות בנוגע לחלוקת החלקות ביניהם. על גבי נסח רישום מקרקעין של חלקה X, נכתב בכתב יד כי החלקה תחולק שווה בשווה בין א' לד' – 50% צד מערבי – ד' א', 50% צד מזרחי – א' א'. על גבי מפת המדידה של חלקה Y חתמו האחים כולם כי "כל החלקה בשלמותה לל' ל'".

    

4. ביום 12/5/1996 חתמה המנוחה על מסמך הסכם מתנה, במסגרתו העבירה את מלוא זכויותיה בחלקה Y לא', ללא תמורה. על מסמך זה חתמה המנוחה בפני הרב של היישוב, מר פ' ז"ל (להלן: "הרב פ"), לימים מיופה כוחה ומנהל עיזבונה של המנוחה. כתוצאה מכך – 2/3 מהזכויות בחלקות יחד היו כעת בחזקת א', ואילו ד' החזיק בכ-1/3. העברות אלו לא הוסדרו במרשם המקרקעין.

    

    

5. ביום 29/5/1997 חתמו האחים על הסכם נוסף, שנועד לעגן בכתב את ההסכמות בנוגע לחלוקת הזכויות בחלקות, כאשר בהסכם זה חזרו האחים על ההסכמות משנת 1996. בשם ל' חתם הרב פ'. במקביל, חולקו בין האחים הזכויות בחלקות המיועדות לבנייה, לגביהן אין מחלוקת.

6. לטענת התובע הסכם זה, מ-1997, נועד לתת משנה תוקף להסכם הראשון משנת 1996, ולהעלות על הכתב את כלל ההסכמות בנוגע לחלקות Y ו-X. במועד זה אף נחתם בין האחים הסכם על מתן הלוואה למנוחה בסך 25,000$. לטענת התובע, ההלוואה ניתנה כיוון שהמנוחה הייתה במצוקה כלכלית, אך ללא כל קשר להעברת הזכויות בחלקות.

    

7. בהמשך, ב- 1/8/1997 חתמה המנוחה על הסכם לפיו היא מעבירה את זכויות המים שלה לתובע. לטענת התובע זאת מאחר שהיא עצמה לא עסקה בחקלאות.

    

8. המנוחה הלכה לעולמה ביום 17/7/1998. במסגרת צו קיום צוואתה מיום 16/1/2000 מונו כמנהלי עיזבונה הרב פ' ז"ל ומר ב' ז"ל. מינויים הוארך מעת לעת, עד לחודש מאי 2012. בעניין זה אציין כי הנתבע 2, ד', העיד כי בסוף 2012 לקח על עצמו את תפקיד מנהל העזבון ע"מ לסיים את הטיפול בחלוקת העיזבון. ביום 10.1.2013 שוחררו מנהלי העיזבון הרב פ' ומר ב' מתפקידם ותחתם מונה בהסכמת כל היורשים מר ד' י' כמנהל עיזבון ל' ל' ז"ל וזאת עד לחודש מאי 2015 (ת"ע 1072/99). יצוין כי באותה עת התבקש להחליף את מנהל העיזבון ביורש אחר מר א' י' אך הליך זה לא הושלם ולמעשה לא מונה מנהל עיזבון אחר תחת מר ד' י' ותוקף המינוי הסתיים.

    

    

9. לאחר פטירתה שכרו מנהלי העיזבון יחד עם א' וד' את שירותיו של עו"ד ח' ז"ל, שיטפל עבור הצדדים בדיווחים לרשויות המס, ותשלומי המיסים בקשר עם העברת הזכויות בחלקות מיועדת לבניה והחלקות החקלאיות.

    

10. בשנת 2002 חתמו א', ד' ומנהלי העזבון על "הסכם שיתוף וחלוקת נכסי העיזבון", שם חזרו על שהוסכם בעבר- חלקה Y במלואה בבעלותו הבלעדית של א', וחלקה X בבעלותם של א' וד' בחלקים שווים. הסכם זה נועד להשלים את חלוקת נכסי העיזבון, וככל הנראה גם כדי להסדיר את נושא העברת הזכויות מול רשות המיסים, שכן עסקת המתנה משנת 1996 לא דווחה לרשות המיסים. ברם, הסכם זה משנת 2002 מעולם לא אושר בבית המשפט ע"י מנהלי העיזבון כנדרש בחוק.

     

     

11. לאחר הדיווח למס שבח על העברת הזכויות בחלקות X, ו-Y הגיש עו"ד ח' השגה בקשר עם תשלומי המיסים בחלקות אלה בשם א', ד' ויורשי ל'. התובע צירף אישור תשלומי מס שבח להעברת הזכויות בחלקות על ידי נ' ז"ל, בתה של המנוחה, וכן העתק הסכם הלוואה לתשלום מס שבח מד' וא' לנ'.

12. לטענת התובע בכל השנים שעברו עיבדו התובע וד' את החלקות בהתאם להסכמות, ללא כל התנגדות מצד היורשים ובידיעתם המלאה, זאת עד לתחילת שנת 2014. בשלב זה נכנס לתמונה עו"ד ש', בנו של עו"ד ח' שנפטר מאז. בפברואר – מרץ 2014 נערכו התכתבויות בין עו"ד ש' הבן לבין עו"ד פרדי גילדר, בא כוחו של ד' י' מנהל העיזבון של ל'.

     

13. במכתב מיום 18/6/2014 הודיע בא כוח הנתבעים עו"ד גילדר כי ההסכמים בנוגע לחלקות X ו- Y מבוטלים. לאור האמור, הגישו א' וד' תביעה לבית המשפט ביום 20/1/2015 (תמ"ש 41281-01-15) שעניינה חלקות אלה. במקביל, הוגשה תביעה שכנגד שאליה התווספה שאלת הזכויות בחלקה מס' ** בגוש ***** – חלקה המיועדת לבנייה.

     

     

14. ניסיונות לפשרה ופתרון מחוץ לכותלי בית המשפט לא צלחו ולבסוף מונה כונס נכסים. ביום 26/8/2019 ניתנה פסיקתא במחלוקת הנוגעת בחלקה מספר ** בלבד. התיק נסגר ביום 8/6/2020, בהחלטת כב' השופט קימלמן, מבלי שנידונו לגופן והוכרעו המחלוקות הנוגעות בחלקות Y ו-X.

     

15. על רקע זה, הוגשה תביעה זו מחדש, והתביעה שכנגד.

     

     

16. מטעם התובע העיד ד' – בנו של א' התובע, שכן לאור גילו ומצבו הרפואי של התובע ביקש שלא להעידו.

     

17. מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד הוגש תצהירו של ד' י', אחד מנכדיה של המנוחה ומי שמוביל את התביעה שכנגד ומשמש בפועל כמנהל עזבונה של ל'.

     

     

18. גם ד' הלך לעולמו ב- 12/2019 ולאחריו גם אשתו י'. יורשיהם הנם הנתבעים שכנגד 2 – 4. הנתבעות פ' וד' הן בנותיה של נ', בתה של ל' שנפטרה וירשו אותה על פי צו ירושהשני מיום 1/1/2015.

     

19. ביום 11/11/2021 התקיים דיון הוכחות, הוגשו סיכומי הצדדים והגיעה העת למתן פסק הדין.

     

     

    תמצית טענות התובע

     

20. בשנת 1994 או בסמוך לכך, האחים כרתו ביניהם הסכמים הנוגעים לחלוקת הקרקעות אותן ירשו מהוריהם – הן החלקות החקלאיות והן החלקות למגורים. לפיכך, חתמו האחים על חלוקה של חלקה X שווה בשווה בין א' לד', ולגבי חלקה Y הוסכם כי תועבר בשלמותה לל'. באופן זה נשמר יחס החלוקה בו כל אחד מהאחים קיבל כשליש משטח החלקות במשותף. במקביל חילקו ביניהם את הזכויות בחלקות הבנייה.

     

21. לטענת התובע, בשנת 1996 המנוחה ביקשה להוקיר לו תודה על שנים של טיפול מסור ודאגה לצרכיה, ועל כן העניקה לו את מלוא זכויותיה בחלקה Y, במסגרת הסכם מתנה מיום 12/5/1996 עליו חתמה בפני הרב פ' שהיה רב היישוב ואיש אמונה. כתוצאה מכך החזיק התובע ב 2/3 מהזכויות בחלקות וד' בכ-1/3.

     

     

22. מאחר שלא היו הסכמים מסודרים בנוגע לחלוקת החלקות, ביום 29/5/1997 חתמו האחים על שני הסכמים המגדירים את זכויותיהם בחלקות – אחד בנוגע לחלקות הבניה והשני בנוגע לחלקות החקלאיות. בפגישה שבה נחתמו ההסכמים ציין הרב פ' שהוא מייצג את ל' ומוסמך לחתום בשמה. עוד נכחו באותו פגישה, שבסיומה נחתמו ההסכמים, התובע, האח ד', בנו של התובע ד' א' ובתה של ל', נ' ז"ל.

     

23. התובע מוסיף כי המנוחה חתמה על צוואתה זמן קצר לפני החתימה על ההסכם ב 1997, ובה מינתה את הרב פ' למנהל עיזבונה (יחד עם מר ב'), כך שאין חולק שהיא סמכה עליו לחתום בשמה ולטפל בענייניה.

     

     

24. לטענת ד', בנו של התובע, המנוחה ביקשה לקדם את הסדרת החלקות למגורים בהקדם על מנת שתוכל למכור את זכויותיה ולקבל תמורה על כך. ביום 10/6/1997 חתמו האחים והרב פ' על הסכם לחלוקת הזכויות בחלקות המגורים, שהוכן על ידי עו"ד א'. הסכם זה אושר בהמשך בבית המשפט.

     

25. לדברי התובע, למרות ההסכמות המפורשות "לא בער" לאחים להסדיר את חלוקת הזכויות בחלקות החקלאיות באופן רשמי, שכן שוויין היה נמוך וממילא הם נהגו בהתאם להסכמות. השימוש שעשו האחים א' וד' בחלקות נעשה בהתאם לחלוקה שבהסכמים ולרצון המנוחה והיה גלוי וידוע לכל, לרבות ליורשיה, שמעולם לא חלקו על כך.

     

     

26. המנוחה לא עסקה כלל בחקלאות. היה מדובר באדמת טרשים ששוויה היה כ- 8,000$ בסה"כ וזאת הסיבה להעברת החלקות לידי התובע. כמו כן, המנוחה העבירה לו גם את זכויות המים שלה במסמך מיום 1/8/1997. יש לראות בכך הסכם מחייב לפי חוק המתנה וכן התחייבות לעשות עסקה במקרקעין. התובע הסתמך על הסכמות אלה, הכשיר את השטח, דאג לתשתית השקיה ושבילים בסכומים של אלפי שקלים לדונם, וביצע בשטח נטיעות.

     

27. לאחר שהלכה המנוחה לעולמה, שכרו מנהלי העיזבון את עו"ד ע' ח' ז"ל להסדיר את סוגיות המיסוי בקשר עם העברות החלקות. בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלו וכחלק מקיום צוואתה חתמו התובע, ד' ומנהלי עיזבון המנוחה ביום 28.3.2002 על "הסכם שיתוף וחלוקת נכסי עיזבון", שם נקבע, על יסוד הסכמי העבר, כי הזכויות בחלקה Y יעברו לבעלותו הבלעדית של התובע והזכויות בחלקה X יעברו לבעלותם של התובע וד' בחלקים שווים. ההסכם נחתם על מנת להסדיר את תשלומי המיסים על העברת הזכויות מהמנוחה לתובע וד'.

     

     

28. כל הטיפול בנושא תשלום המיסים והדיווח לרשות המיסים נעשה על ידי עו"ד ח' ז"ל שייצג הן את התובע וד' והן את יורשי המנוחה שייפו את כוחו לפעול בשמם.

     

29. לטענת התובע, עו"ד ח' ז"ל דיווח על העברת הזכויות בנכסים, ואף הגיש השגה בעניין תשלומי המיסים לגבי חלקות Y ו – X, בשם ומטעם א' וד' וכל הנתבעים. התובע טוען כי דיווחים אלה, ותשלום המיסים, מרפאים את הפגם שנוצר באי הדיווח במועד לרשויות המס. כמו כן, הדבר מעיד על כך שהנתבעים כולם ידעו והסכימו על העברת הזכויות בחלקות X ו-Y.

     

     

30. כן נטען, כי מצב הזכויות הא' בא לידי ביטוי בתשלומי המיסים ולא ברישום בפועל. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכבר בשנת 2003 שולמו כל המיסים עבור העברת הזכויות בחלקות X ו – Y.

     

31. התובע וד' עיבדו את החלקות בהתאם להסכמות בין האחים במשך 15 שנים בקרוב, ללא כל התנגדות או פעולה מצד היורשים. יתרה מכך, בחודש פברואר-מרץ 2014 התקבלו הודעות דוא"ל מאת בא כוח הנתבעים, בהן חזר על מחויבותם של הנתבעים לבצע את כל הדרוש להסדרת העברת הזכויות בחלקות לידי א' וד'.

     

     

32. ביום 30/1/2014 שלח ד' י' הנתבע 1 הודעת whatsapp לד' בנו של א' שתומכת בהשלמת העברת הזכויות ולפיה: "אחדות המשפחה כאן היא מעל הכול, חבל שלא הצגת את המסמכים מוקדם יותר וכול אי נעימות הזו והמתחים היו נמנעים".

     

33. דא עקא, כי בבואם להסדיר את רישום הזכויות בחלקות בפנקסי רשם המקרקעין, נתקלו התובע וד' להפתעתם בהתנגדות מצד הנתבעים, בהודעה מאת בא כוחם עו"ד גילדר לפיה ההסכמים אינם מקובלים על היורשים והם מבוטלים. כן נתקבלה דרישת תשלום עבור השימוש בחלק של העיזבון בחלקות X ו-Y. דרישה זו מנוגדת להסכמות בין האחים ולמצגים שהציגו התובעים והנתבעים לאורך השנים.

     

     

34. על רקע זה הוגשה תביעה לבית המשפט (תמ"ש 41281-01-15) ביום 20/1/2015, עליה הגישו הנתבעים תביעה שכנגד שעניינה, בין היתר, היה חלוקת הזכויות בחלקה ** בגוש ***** (חלקה המיועדת לבניה).

     

35. בהליכים אלה נעשה ניסיון להעביר את הסכסוך לבוררות ולפתרון מחוץ לכתלי בית המשפט, אך ללא הצלחה. מונה כונס נכסים בנוגע לחלקה **, ונחתמה פסיקתא בקשר עם חלקה זו. התיק נסגר ביום 8/6/2020 בהחלטת כב' השופט קימלמן, מבלי שנידונו והוכרעו המחלוקות הנוגעות בחלקות Y ו-X.

     

     

36. היורשים מתעלמים מרצון המנוחה, כפי שזה בא לידי ביטוי בהסכמות ואף בצוואתה, ומנסים לסחוט כספים מהתובעים. אין שום מסמך הסותר את הסכמות הצדדים בקשר עם חלקה X. כמו כן, ההסכם משנת 1996 הוא הסכם מתנה שיש להכיר בתקפותו. אי רישום החלקות הינו לכל היותר טעות טכנית, "תאונה משפטית" כפי שכינה אותה ב"כ התובע, אך אין בכך לפגום או לבטל את הסכמתה ורצונה של המנוחה.

     

37. טענות הנתבעים (התובעים שכנגד) בדבר חוסר מעורבות בעיזבון וחוסר ידיעה באשר להיקפו, אינן יכולות להישמע, מה גם שהתובעים שכנגד 1 – 7 ואמן של התובעות שכנגד 8 ו-9 היו מודעים היטב להליכים בעניין העיזבון והסדרת החלקות. כך עולה ממכתבו של עו"ד ח' ז"ל מיום 10.10.2002 כי אלה יוצגו על ידו בהליכים הנוגעים בתשלומי המיסים ואף חתמו על יפוי כוח עבורו.

     

     

38. יש לכבד את רצון המנוחה עוד בחייה, על היורשים להיכנס לנעלי המנוחה ולעמוד בהסכמות ולבצע כל שנדרש כדי להשלים את רישום הזכויות.

    טענות הנתבע והתביעה שכנגד 

     

     

39. ההסכם מיום 12/5/1996 אינו תקף ואין להורות על אכיפתו. התובע והמנוחה מעולם לא פעלו ליישומו, קרי, העברה ורישום הזכויות בחלקה Y מהמנוחה על שמו של התובע. מעבר לחתימה על הסכם זה, שהינו למעשה, פתק בכתב יד, לא חתמו התובע והמנוחה על תצהירי העברה, וההעברה לא דווחה לרשות המיסים.

     

40. זאת ועוד, האחים חתמו על מסמכים אחרים מהם עולה כי חלקה Y תהיה בבעלותה הבלעדית של המנוחה וחלקה X בבעלות משותפת של התובע וד'. שם חתמו הצדדים על חלקה שלמה (Y) לל' וחלקה משותפת 50% לד' ו-50% לא' (חלקה X). החלוקה, כפי שהיא באה לידי ביטוי על גבי מפת המדידה של גוש ***** חלקה Y, ועל גבי נסח רישום המקרקעין של גוש ***** חלקה X, היא חלוקה שוויונית והוגנת יותר מזו שבהסכם מ-1996. בדרך זו קיבל כל צד כשליש מהשטח המשותף של שתי החלקות.

     

     

41. אין כל הגיון בטענה כי המנוחה העבירה לתובע במתנה את חלקה Y מתוך הוקרת תודה, ללא כל תמורה, בשעה שמנגד נטען כי מצבה הכלכלי היה בכי רע והיא אף נאלצה ללוות כספים מאחיה.

     

42. ההסכם משנת 1997 כלל לא נחתם על ידי המנוחה עצמה אלא על ידי הרב פ' ז"ל בשמה. לא צורף יפוי כוח כנדרש. יתרה מכך, גם ייפוי הכוח שכן נחתם בין המנוחה לרב פ' ניתן עבור העברת נכסים על שמה ולא ממנה. בוודאי שלא ללא קבלת כל תמורה.

     

     

43. כאשר חתמו האחים על הסכם חלוקת נכסי הירושה המתייחס לחלקות הבניה ביום 10/6/1997, הם ידעו היטב כיצד לפעול וחתמו על מסמכים כנדרש ולא רק פתקים. חרף הבעלות המשותפת לכל האחים, הרי שרק התובע וד' ולאחר פטירתו – יורשיו, נוהגים בחלקות האלה כבשלהם, מעבדים ונוטעים ללא כל רשות מהעיזבון.

     

44. מנהלי העיזבון פעלו עד למאי 2012, בסוף 2012 הנתבע 2, ד', לקח על עצמו את ניהול העיזבון, מונה בתחילת 2013 ושימש כמנהל עיזבון עד לינואר 2015. נטען, כי עד אז היורשים לא היו מעודכנים או מעורבים בפרטי העיזבון, היקפו ורישום הזכויות. רק לאחר שמונה כמנהל עזבון, כך לטענת ד', התבררו לו הזכויות והנכסים שהם חלק מהעיזבון וכי על אף שהחלקות החקלאיות מעובדות על ידי א' וד' הרי שהן רשומות גם ע"ש ל' ומכאן שלעיזבון זכויות בהן.

     

     

45. הסכם מיום 28/3/2002 אינו תקף. למעשה מדובר בהסכם בו העיזבון מוותר לכאורה על זכויותיו ללא כל תמורה. ההסכם נחתם מול מנהלי העיזבון ולא התקיים התנאי המקדים והמהותי של אישור ההסכם בבית המשפט והשמת פעולות מנהלי העיזבון תחת עינו המפקחת של האפוטרופוס הכללי ובית המשפט.

     

46. מנהלי העיזבון לא קיבלו את אישור בית המשפט מראש לגבי מכירת נכס מקרקעין כנדרש לפי הוראות סעיף 97 לחוק הירושה. אי פניה לבית המשפט נעשתה בכוונה תוך התעלמות מהחוק, במטרה להסתיר את תוכן ההסכם מהיורשים, חלקם היו קטינים בעת חתימת ההסכם, שלא היו מודעים לזכויותיהם בעיזבון. אם היו פועלים כדין ומביאים את העסקה לאישור בית המשפט היו יכולים כל היורשים להביע עמדתם בנוגע להסכם. ניתן לראות כי בעסקה אחרת הנוגעת בחלקות הבניה ואשר נחתמה ימים ספורים לאחר מכן, העסקה הוגשה לאישור בית המשפט.

     

     

47. הנתבעים מכחישים את הטענה כי עו"ד ח' ז"ל ייצג אותם או פעל בשם כל היורשים. בטפסי הדיווח למס שבח חתומים מנהלי העיזבון ולא הנתבעים.

     

48. יש לפנות לרישום הבעלות במקרקעין בחלקות X ו-Y אשר משקף נכונה את הבעלות בחלקות אלה.

     

     

49. מבוקש להורות על פירוק שיתוף במקרקעין בחלקות דנן באופן זה שיורשי המנוחה ירשמו כבעליה של חלקה Y במלואה, וחלקה X תירשם ע"ש הנתבעים שכנגד בלבד שגם עושים בה שימוש משותף. לחילופין, מבוקש להורות על מכירת החלקות וחלוקת התמורה בין הנתבעים והתובעים לפי שיעור חלקם, דהיינו, 1/3 לכל אח מכל חלקה.

     

50. כמו כן נטען כי על הנתבעים שכנגד לשלם דמי שימוש ראויים (בהתחשב במגבלות ההתיישנות) לפי המכפלה של 1,000 ₪ לדונם חקלאי מניב לשנה כפול 13 שנה מכאן שעל הנתבע שכנגד 1 (א') לשלם סך של 78,370 ₪ כולל הפרשי ריבית והצמדה; ואילו על הנתבע שכנגד 2 (יורשי ד' ז"ל) לשלם סך של 36,880 ₪ כולל ריבית והצמדה.

    דיון והכרעה:

     

51. לאחר עיון בחומר הראיות שהובא בפני ושמיעת עדויות הצדדים, אני סבור כי דין התביעה למתן פסק דין הצהרתי להתקבל, ודין התביעה שכנגד להידחות. להלן נימוקי.

     

52. על פי חלוקת עזבון הוריהם של האחים: א' (התובע), ד' ז"ל ול' ז"ל קיבל כל אחד מהאחים 1/3 מכל חלקה, X ו- Y (בנוסף לחלקות נוספות שלגביהן אין מחלוקות). בשנת 1994, או בסמוך לכך, החליטו כל האחים בהסכמה על חלוקת החלקות בדרך אחרת, הגיונית יותר מבחינתם ועדיין שוויונית.

     

     

53. ההסכמות החדשות באו לידי ביטוי על גבי נסח רישום המקרקעין של חלקה X, שם נכתב כי החלקה, ששטחה 15,288 מ"ר תחולק שווה בשווה בין א' לד': 50% צד מערבי לד' ו-50% צד מזרחי לא', שאז כל אחד קיבל שטח של כ- 7,644 מ"ר; ועל גבי מפת המדידה של חלקה Y ששטחה 8,686 מ"ר, שם נכתב "כל החלקה בשלמותה לל' ל'". כל האחים חתמו על שני מסמכים אלה. ייאמר כי הן על גבי הנסח של חלקה X והן על גבי המפה של חלקה Y לא רשום תאריך.

     

54. הנתבע טען כי ההיגיון מחייב שהסכם 1996 נחתם לפני המפות, והדבר נובע מלשון הסכם 1996, שם מאשרת ל' ז"ל כי היא מעבירה לא' ללא תמורה את זכויותה בחלקה Y (סעיף 34 לסיכומי הנתבע).

     

     

55. אני סבור כי ההיגיון מחייב בדיוק היפוכו של דבר: הסיבה של' העניקה לא' את זכויותיה רק בחלקה Y מלמדת כי ל' ידעה באותה עת, שנת 1996, כי חלקה Y שייכת לה בלבד בהתאם לחלוקה שנעשתה קודם לכן, ככל הנראה בשנת 1994, בה נקבע כי חלקה X תחולק בחלקים שווים בין א' וד' ואילו חלקה Y תועבר לל' ז"ל.

    אומנם, באותו הסכם מתנה נרשם כי "הנני להודיעך שאת חלקי ב**** אני מעבירה אליך ללא תמורה בגוש:***** חלקה: Y" ומכאן ניתן לכאורה ללמוד כי ל' מעבירה לא' את חלקה בלבד בחלקה Y (1/3 מהחלקה) ולא את כל החלקה. ברם, אינני מקבל פרשנות זו הנוגדת את השכל הישר. אילו אכן העבירה ל' רק את חלקה בלבד מה טעם היה להחזיר לה בהסכם מאוחר יותר את אותו חלק עצמו וחלקים נוספים. אני סבור כי מדובר בלא יותר מניסוח קלוקל, ולא הניסוח הקלוקל היחידי כפי שיבואר בהמשך, אך כוונת הדברים ברורה וגם הסדר הכרונולוגי בו נחתמו המסמכים.

    הסכם המתנה משנת 1996

56. כאמור, לאחר חלוקת השטחים בין האחים בהתאם לחתימה על הנסח והמפות, הגב' ל' חתמה על מסמך נוסף, מתוארך ליום 12/5/1996 וממוען לאחיה א', בו כתבה המנוחה כי את חלקה בגוש ***** חלקה Y היא מעבירה אליו ללא תמורה. מסמך זה נחתם בפני הרב פ' ("להלן: "הסכם 1996"). כעת החזיק א' בחלקה Y ומחצית מחלקה X ואילו ד' החזיק במחצית מחלקה X.

     

57. למעשה היה זה הסכם מתנה. לטענת התובע, מתנה זו ניתנה לו מאת המנוחה כגמול על כך שלאורך השנים טיפל ודאג לה, וזו הייתה דרכה להוקיר לו תודה. כנגד זה טען הנתבע כי לא ייתכן שהמנוחה העניקה קרקעות בשעה שהייתה לכאורה במצב כלכלי רע.

     

     

58. בכל הכבוד אינני יכול לקבל את טענת הנתבע בעניין זה. הנתבע טען כי "לא ייתכן" שכך עשתה המנוחה, אולם לא טען כנגד כשרות ההסכם או המנוחה, לא נטענו טענות זיוף או טענות טעות/ הטעייה. לא הוכח כי מישהו עשק את המנוחה או כפה עליה לחתום כך. הגם שהנתבע לא מוצא היגיון בפעולת המנוחה, אין הדבר מצביע על התנהלות בלתי חוקית או סיבה לביטול העסקה. העובדה כי הסכם המתנה נחתם מול הרב פ' ז"ל אף היא בעלת משמעות במקרה זה. הרב פ' היה רב היישוב, על פי עדויות כל הצדדים היה אדם ישר, אמין ומקובל על כל חלקי המשפחה. הגב' ל' ז"ל סמכה על הרב, ייפתה את כוחו לפעול בשמה ומינתה אותו להיות מנהל עיזבונה.

     

59. וכן העיד הנתבע עצמו ביחס לרב פ':

    ש.סבתך חתמה על הצוואה שלה באפריל 97 והיא מינתה שם את הרב פ' ואת מר ב' להיות מנהלי עיזבונה. כלומר היא סמכה עליהם, נכון

    ת.אם היא רשמה אותם אז כנראה שסמכה עליהם

    ש.לא רק היא סמכה עליהם, גם אתה סמכת עליהם ואני מדבר פה על הרב פ'. אני אומר לך למה אני אומר את זה כי אתה ביקשת לזמן אותו לעדות וגם ביקשת שיהיה בורר בסכסוך זה.

    ת.סמכתי עליו שהוא יכול להיות בורר בסכסוך זה.

    ש.אם הייתה איזה מרמה כלפי סבתך ז"ל, אתה לא חושב שהרב פ' היה חלק ממנה.

    ת.נכון

    (עמ' 19 שורה 30-35 עמ' 20 שורות 1-3)

     

60. עוד טען הנתבע, כי האחים מעולם לא פעלו ליישום המוסכם בהסכם המתנה, המכונה על ידי הנתבע "הפתק", ולא השלימו את רישום החלקות. גם טענה זו לא יכולה לעמוד. בשום שלב לא חזרה בה המנוחה מהסכם 1996 והוא לא בוטל בשום דרך. הצדדים כולם התנהלו על פי הסכם המתנה למעלה מ 17 שנים, כך שגם אם הסכם זה לא הוסדר ונרשם, לא ניתן לומר שהוא לא יושם. זאת ועוד, כפי שיפורט להלן, גם ההסכמים שנחתמו לאחר הסכם המתנה ביחס לאותן חלקות מהווים, הלכה ולמעשה, הסכמי המשך לאותו הסכם מתנה, כאשר תוצאת אותם הסכמי המשך היא אותה תוצאה בדיוק, היינו, חלקה Y תירשם על שם א' ואילו חלקה X תירשם בחלקים שווים על שם א' וד' ז"ל.

     

61. לנתבע הייתה טענה נוספת ביחס לתוקפו של הסכם המתנה. לשיטתו של הנתבע, היות שהצדדים לא דיווחו על ההסכם לרשויות המס, הרי שיש לראות בו הסכם בלתי חוקי שבית המשפט לא ייתן ידו לאכיפתו. הנתבע מפנה בהקשר זה לשורת פסקי דין בהם נקבע כי הסכם שלא דווח עליו לרשויות המס, נגוע באי חוקיות ועל כן בטל (ראה סעיף 20 לסיכומי הנתבע).

     

     

62. המקרה שלפני שונה בתכלית השינוי ובעניין זה אין הנידון דומה לראיה. הסכם המתנה עצמו אומנם לא דווח לרשויות המס, אך בניגוד גמור לטענת הנתבע ולפסיקה שאליה הוא הפנה, אין מדובר באי דיווח שתכליתו התחמקות מתשלום מס או ניסיון להונות את רשויות המס. מהשתלשלות האירועים, שהתרחשו לפני 20 שנה ויותר, עולה כי סיבת אי הדיווח על העסקה הייתה בעיקרה חוסר הבנה ואולי גם חוסר ידיעה של הצדדים. יחד עם זאת, בהמשך הדרך נחתם הסכם בשנת 1997, שלגביו נעשה ניסיון לדווח לרשויות המס, ובהמשך הסכם משנת 2002 (עליו יפורט בהמשך) שדווח לשלטונות המס, ואף שולם המס בגינו. כאמור, הן ההסכם משנת 1997 והן ההסכם משנת 2002, חרף הפגמים שנפלו בהם, לא באו לעולם אלא כדי לאשר את הסכמת כל האחים משנים קודמות. היינו, הסכמת ל' להעניק לא' ללא תמורה את חלקה Y וחלוקת חלקה X בין האחים א' וד'.

     

63. זאת ועוד, בכתב התביעה שכנגד שהוגש לבית המשפט תובע הנתבע כי חלקה Y תירשם על שמה של ל' בלבד, וזאת על יסוד הסכם שנחתם בין האחים, על גבי נסח הטאבו של חלקה X ועל גבי המפה של חלקה Y. לית מאן דפליג, כי גם הסכם זה לא דווח לרשויות המס והנתבע אינו טוען, אף לא בחצי פה, כי ההסכם נגוע באי חוקיות בשל היעדר דיווח. הנתבע דווקא עותר כי בית המשפט יאכוף את ההסכם ויורה כי חלוקת החלקות תהיה על פיו.

     

     

64. כאשר בעל דין טוען כי יש לבטל הסכם אחד בשל אי דיווח לרשויות המס, ומנגד עותר לאכוף הסכם אחר, שגם הוא לא דווח לרשויות המס, יש לראות בכך טענה שאינה עולה בקנה אחד עם התנהלות בתום לב.

     

65. זאת ועוד, בפסיקה נקבע כי אין באי דיווח לרשויות המס כדי לאיין את העסקה, או לקבוע בדבר אי חוקיותה. "הרישום בספרי רשויות המס אינו מהווה לבדו ראיה מספקת להוכחת בעלות במקרקעין, כי אם ראיה הבאה להוסיף על עדויות אחרות קיימות המעידות על זכויותיו של המערער בנכס" (ע"א 10849/07חסיב נעים פוארסה נ' שאוקי יוסף פוארסה(נבו 12.11.2009)‏‏ וההפניה שם לע"א 22/57 אלשאלם נ' עואד, פ"ד יב(1) 387, 390 (1958)); ע"א 2032/06  אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (1.2.09) (פורסם במאגרים).

     

     

66. אי דיווח ואי תשלום מס שבח ומס רכישה נוגע לחלק הביצועי של העסקה ולא מהווה את עיקר ההתקשרות ת"א (ת"א) 36765-12-13 בייקוביץ נ' הירשברג (17.11.16) (פורסם במאגרים) (ההדגשות שלי ר.א.).

    ההסכם שנחתם בשנת 1997 באמצעות מיופה כח

67. ביום 29/5/1997, חתמו האחים על הסכם נוסף (להלן: "הסכם 1997"). הסכם זה, כך לטענת התובע, נועד לעגן בכתב את ההסכמות הקודמות בקשר עם החלקות, ולהעניק להן משנה תוקף. במסגרתו חזרו האחים על הסכם 1996 לפיו חלקה מס' Y תעבור ללא תמורה לא' , וכן נרשם כי ככל שיידרש מס שבח, או כל מס אחר בקשר עם חלקה Y, הוא ישולם על ידי א'; ואילו חלקה X תחולק שווה בשווה בין ד' וא' (לפי המפורט בהסכם) וככל שיידרש תשלום מס בגין חלקה זאת ישלמו א' וד' בחלקים שווים.

     

    על הסכם 1997 חתומים ד', א' והרב פ' בשם ל'. הרב פ' חתם על ההסכם באמצעות יפוי כוח שחתמה עבורו המנוחה מיום 28/5/1997. חרף טענות הנתבע בקשר ליפוי הכוח, לא הוכח בפניי כי ייפוי הכוח היה מנוגד לרצונה של המנוחה.

     

68. הנתבע טען כי המנוחה העניקה לרב פ' ייפוי כוח רק עבור העברת נכסים אליה ולא ממנה. ברם, לאחר שבחנתי את הראיות שבפניי אני סבור כי הקושי נעוץ בכך שייפוי הכוח, נוסח בצורה קלוקלת, אך הסיבה בגינה הוא נחתם הייתה ליישם את העברת הזכויות בחלקה Y מל' לא' וחלוקת חלקה X בין א' לד'. שני טעמים הביאו אותי למסקנה זו. ראשית, מאחר שאין שום הסכם אחר שבו אמורה הייתה המנוחה לקבל זכויות או נכסים. שנית, לפי התזמון בו נחתם ייפוי הכוח, אין ספק בידי כי הוא נועד לשרת את התחייבות המנוחה בהסכם 1997 שנחתם יום למחרת החתימה על ייפוי הכוח.

     

69. זאת ועוד, ביפוי הכח נרשם כי מיופה הכח הרב פ' יוכל "...לחתום על כל מסמך שידרש לשם ביצוע העברת נכסים הרשומים על שם: א' ד', א' א' ועל שמי, לבעלותי הבלעדית...". הניסוח הקלוקל עולה מהכתוב עצמו שכן אם המנוחה ייפתה את כוחו של הרב פ' להעביר נכסים על שמה בלבד, מה טעם היה לרשום כי היא מייפה את כוחו גם ביחס להעברת זכויות בנכסים הרשומים כבר על שמה ממילא.

     

     

70. הטענה בדבר תקפותו של יפוי הכח אינה טענה של מה בכך, וייתכן כי אילו היה אותו "יפוי כח" עומד לבדו בתוך מכלול הראיות, היה מקום לבחון את תוקפו ואת האפשרות להעביר זכויות במקרקעין על פיו. אלא שבמקרה שלפני, יפוי הכח מכוחו נחתם הסכם 1997 הינו רק ראיה אחת מתוך מארג שלם של ראיות המובילות כולן לאותו מחוז, ומביאות את מכלול ההסכמים לאותה תוצאה בדיוק. לפיכך, למרות הפגמים שנפלו ביפוי הכח, לרבות פגמי הניסוח והעובדה כי יפוי הכח אינו נוטריוני, אני סבור כי הסכם 1997, שמהווה למעשה אשרור להסכמות שהתקבלו לפניו, משקף נכונה את רצון הצדדים, לרבות רצונה וכוונתה של ל'.

    בהקשר זה נכון לציין, את שכבר צוין לעיל, כי המנוחה סמכה על הרב פ' וכי הוא פעל בשמה ובהתאם לרצונה.

     

    ההסכם שחתמו מנהלי עיזבונה של ל' עם האחים א' וד' בשנת 2002

71. לאחר פטירת המנוחה ב 17/7/98 מונו הרב פ' ומר ב' ז"ל כמנהלי עיזבון המנוחה. המינוי נעשה על פי צוואתה של ל', שם כתבה במפורש כי היא מבקשת שאלה ימונו כמנהלי עיזבונה.

     

72. מיד עם כניסתם לתפקיד, שכרו מנהלי העיזבון ביחד עם האחים א' וד' את עו"ד ח' ז"ל לטפל בדיווח לרשויות המס על ההעברות שבוצעו בין האחים, ולטפל בתשלומי המיסים בקשר עם העברת החלקות.

     

73. תחילה דווח למס שבח ההסכם משנת 1997. בדיעבד התברר, כי ההסכם שדווח למס שבח לא כלל את חלקות X ו Y אלא רק את חלקות הבניה. עו"ד ח' פנה במכתב למס שבח וציין זאת בפני רשויות המס. ההסבר ככל הנראה לא הניח את דעת רשויות המס ולאחר קבלת תגובת רשות המיסים ייעץ עו"ד ח' לצדדים לעגן את ההסכמות בהסכם חדש. במכתב עו"ד ע. ח' מיום 19.3.2002 נכתב כי "בקשר עם העברת מגרשי ל' (חלקות X ו – Y) הכנתי הסכם חלוקת נכסים – אולי הדבר יקל עלינו בנושא המיסוי (לפחות אני מקווה כך)" (נספח 17 לתצהיר התובע).

     

     

74. ממכתבו של עו"ד ח' ניתן ללמוד כי חתימת הסכם 2002 עם מנהלי העיזבון לא בא לעולם על מנת לייצר עסקה חדשה יש מאין, אלא בא לאשרר הסכמות קודמות בין האחים. הסכמות שהיו ידועות היטב למנהלי העיזבון, ולמצער, למנהל העיזבון הרב פ', של' חתמה לפניו על הסכם המתנה בשנת 1996 וכן ייפתה את כוחו לחתום בשמה על הסכם 1997, ובנוסף מינתה אותו כמנהל עיזבונה. אין לי כל ספק כי הרב פ', בחותמו על הסכם 2002, פעל בתום לב גמור וביודעו את העובדות לאשורן והוא ידע כי הסכם זה אינו אלא נוסח המיישם את ההסכמות הקודמות אליהן הגיעו האחים והאחות.

     

75. בהתאם לעצתו של עו"ד ח', נחתם ביום 28/3/2002 הסכם לחלוקת השטחים עליו חתומים האחים ומנהלי העיזבון (להלן: "הסכם 2002"). אין חולק כי הסכם זה, שמלכתחילה מטרת חתימתו הייתה להקל על הדיווח לרשויות המס, כעולה ממכתבו של עו"ד ח' לעיל, לא אושר על יד בית המשפט כדין. מנהלי העיזבון, לא דיווחו כלל על ההסכם לבית המשפט, וממילא לא ביקשו את אישורו. הנתבע טוען כי אי האישור בבית המשפט מאיין את תוצאות ההסכם והופכו לבטל מעיקרו. אין בידי לקבל טענה זו.

     

     

76. אכן אישור ההסכם בבית המשפט נדרש מכח סעיף 97 לחוק הירושה. הסכם, שעניינו העברת מקרקעין, שלא קיבל את אישורו של בית המשפט הוא נעדר תוקף. אלא שבתביעה דנן לא עתר התובע לקיים את אותו הסכם שנחתם על ידי מנהלי העיזבון בשנת 2002, אלא את הסכם המתנה שנחתם על ידי המנוחה עצמה עוד בשנת 1996. אמת הדבר, אילו היה הסכם 2002 עומד לבדו, לא ניתן היה לאוכפו בשל העובדה שלא אושר כדין על ידי בית המשפט. ברם, מהראיות שהובאו בפני עולה כי הסכם 2002 נחתם רק לצורך נוחיות הדיווח לרשות המיסים וכאמור לא מדובר בהסכם שנחתם על ידי מנהלי העיזבון על מנת ליצור מצב עובדתי חדש או העברת זכויות של הועברו קודם לכן.

     

77. בנוסף ייאמר כי הגם שהסכם 2002 לא אושר על ידי בית המשפט הוא התקבל על ידי רשות המיסים והוצאו בגינו שומות מס.

     

     

78. לא זו אף זו, עו"ד ח' ז"ל הגיש לרשות המיסים השגה בשם כל הצדדים על שומות המס. הדבר מהווה חיזוק נוסף לכך שהיורשים היו ערים למצב החלוקה וידעו על חלוקת החלקות. הנתבע טען, כי לא הייתה לו ידיעה על כך, וכי חלק מהיורשים היו קטינים באותה שעה. יחד עם זאת, לא הביא כל ראייה או עד לתמיכה בטענות אלה.

     

79. התנהגות הצדדים והתנהלותם במשך למעלה מ – 10 שנים מאז הדיווח לרשויות המס על הסכם 2002 מלמדת כי איש לא חלק על חלוקת המקרקעין ועל זכויות הצדדים בו. חלקה Y עובדה על ידי א', וחלקה X עובדה בהתאם לחלוקה המוסכמת - מחצית מערבית לאח ד' ומחצית מזרחית לאח א'.

     

     

80. במכתב ההשגה מיום 10.10.2002 מציין עו"ד ח' כי החלוקה של החלקות (X ו – Y) בוצעה עוד בחייה של ל' וההסכמות בין האחים היו כי חלקה Y תיוחד לאח א' וחלקה X תחולק כאמור בין א' וד'.

     

81. בנוסף לכל אלה, בתה של ל', הגב' נ' ל' ז"ל ידעה באופן וודאי על דיווח חלוקת המקרקעין לרשויות המס. שתי ראיות הובאו כתמיכה לכך. האחת, הסכם שנחתם ביום 19.2.2003 בין נ' ל' לבין א' וד', על פיו בשל חוסר יכולת העיזבון של ל' לשלם את המס, האחים א' וד' ילוו כספים לנ' לצורך תשלום המס. הראיה השנייה, אסמכתאות אודות תשלום המס בפועל על ידי נ' ל'. הנתבע טען, כי נ' לא ידעה על מה ועבור מה היא משלמת, אלא שטענה זו נטענה בעלמא ומהסכם שנחתם על ידי נ' א' וד' עולה כי נ' ידעה בבירור עבור מה התשלום לרשויות המס ומה מהותו.

     

     

82. עוד ייאמר בהקשר זה כי הבת נ' הייתה קרובה לאמה ל' ולפחות על פי צוואתה של ל' היא זכתה בנתח הגדול ביותר בעיזבון (40%) כאשר יתר העיזבון חולק בין הנכדים של שני ילדיה הנוספים של ל' (30% לנכדים מהבת **** ו – 30% לילדיו של הבן ***).

     

83. מכל האמור לעיל עולה תמונה בהירה וברורה, כי למרות שהעברה לא הושלמה ברישום, מדובר לכל היותר בפגם טכני. האחים א' וד' המשיכו לעבד את החלקות בהתאם להסכמות. המנוחה אף העבירה לא' גם את זכויות המים שלה במסמך מיום 1/8/1997, נתון נוסף המחזק את המסקנה שרצונה היה שהקרקע תעבור לא' ושהוא יעבד אותה. בדיון טען הנתבע כי החתימה על מסמך זה איננה של סבתו המנוחה (עמ' 22, ש' 9 – 13 לפרוטוקול) אך לא הביא לכך כל ראיה, ונטענה זו נדחית. שנים רבות מאד, עוד בחייה של ל', לפני למעלה מ – 25 שנה, הצדדים כולם, נהגו בחלקות, לפי המערכת ההסכמית שנכרתה עוד ב-1996. נוצר מצג חד וברור לפיו חלקה Y בבעלות א' וחלקה X בבעלות משותפת של א' וד'.

     

     

84. ב-2014 התחילו בין הצדדים התכתבויות שמטרתן הייתה הסדרת הזכויות בחלקות באופן רשמי וסיום הטיפול בחלוקת העזבון. בכל ההתכתבויות בא כוח הנתבעים עו"ד פרדי גילדר לא מעלה כל טענה בקשר עם חלוקת החלקות, עד ליוני 2014. במכתב מיום 18/6/2014 הודיע עו"ד גילדר כי ההסכמים בנוגע לחלקות X ו- Y מבוטלים, בניגוד להסכמות ולמצג שהציגו הנתבעים לאורך השנים, לרבות הנתבע ד' י' כפי שעולה מהודעת הווטסאפ שנשלחה על ידו למר ד' בנו של התובע (נספח 33 לתצהיר ד').

     

85. כלומר, מאז הדיווח לרשויות המס בשנת 2003 חולפות עוד כ-11 שנים עד שהיורשים מביעים התנגדות כלשהי לחלוקה על פי ההסכמים, וגם מטעם זה יש לדחות את טענותיהם.

    עדותו של מר ד' א'

86. הנתבע טוען כי עדותו של ד' הינה עדות יחידה של בנו של בעל הדין, וככל שבית המשפט מסתמך על עדות זו יש לפרט את הנימוקים לכך בהתאם למצוות סעיף 54 לפקודת הראיות. עוד מצביע הנתבע על סתירות לכאורה בעדותו של ד' למול הנטען על ידו בכתב התביעה.

     

87. ראשית יאמר, כי להכרעתי הגעתי לא על יסוד עדותו של מר ד' לבדה, אלא על יסוד מסמכים כתובים שהציגו את השתלשלות האירועים שהתרחשו לפני למעלה מ – 20 שנה. שנית ייאמר, כי חרף אי דיוקים בעדות, עניין טבעי וכמעט מובן מאליו שעה שמדובר על אירועים שהתרחשו בעבר הרחוק, מצאתי את עדותו של ד' מהימנה וקוהרנטית ביחס למסמכים שהוצגו בפני.

    סוף דבר:

88. התביעה מתקבלת, התביעה שכנגד נדחית. בהתחשב בהתנהגות הצדדים משך שנים אני מגיע למסקנה כי במישור החוזי - המשפחתי אכן התקיימו לדעת כולם הסכמים מחייבים ששיקפו את רצונם וגמירות דעתם של שני האחים א' וד' א' והאחות ל'.

     

89. חלקה Y בגוש ***** תירשם על שם א' א' ואילו חלקה X בגוש ***** תירשם בחלקים שווים: 50% על שם א' א' (צד מזרחי) ו-50% על שם יורשי ד' א' ז"ל (צד מערבי).

     

     

90. אשר להוצאות המשפט, חרף קבלת התביעה ודחיית התביעה שכנגד, אני סבור כי חלק משמעותי במחלוקת נוצר עקב התנהלות לא נכונה של התובע, שלא טרח לרשום את זכויותיו בקרקע במשך שנים רבות. לאור זאת החיוב בהוצאות יהיה מתון. אני מורה כי הנתבעים 2-10 יישאו בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 10,000 ₪.

     

91. המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

    ניתן לפרסם פסק הדין בהשמטת כל פרט מזהה.

    ניתן היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.