פס"ד בבקשת רשות ערעור על החלטה לחייב את המבקש לשלם למזונות זמניים מעבר לקצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ש. הימן) מיום 4/2/19 בתלה"מ 47699-10-18 במסגרתה חייבה את המבקש לשלם למזונותיהם הזמניים של שתי בנותיו הקטינות האחת ילידת 08/**/** והשנייה ילידת 10/**/** (בנות 10 ו-8), בסך של 2,200 ₪ זאת לתקופה החל מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך ובכל 10 לחודש שלאחריו, וזאת מעבר לקצבת הילדים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינות שתשולם לידי אימן המשיבה (להלן: "ההחלטה").

2. ההחלטה ניתנה בגדרי תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש, ביום 21/10/18 לחיוב המבקש במזונות קבועים עבור שתי בנותיו, כאשר בצוותא עם תביעה זו הוגשה תביעה למשמורת (בתלה"מ 47751-10-18). במסגרת תביעתה ציינה המשיבה כי אף שהצדדים ערכו ביום 9/9/13 הסכם גירושין הקובע הסדר של משמורת משותפת וחלוקה שווה של זמני השהות של הקטינות עם כל אחד מהוריהן, על פיו נקבע כי המבקש לא יישא בדמי מזונות עבור הקטינות למעט תשלום סכום כולל של 6,000 ₪ בשנה לשתי הקטינות, בגין הוצאות ביגוד והנעלה בלבד, יש לחייבו כיום בתשלום מזונות עבור בנותיו בסכום משמעותי, מעבר ל-6,000 ₪ האמורים. את השינוי בשיעור המזונות, או יש לומר מהמוסכם, נימקה המשיבה בנימוקים שונים ובעיקר בכל אלה:

א.         המבקש אינו מקיים את זמני השהות השווים שנקבעו בהסדרים, מתנער מאחריותו כלפי הבנות  ואינו משלם את המזונות המוסכמים.

ב.         המבקש חיסל את השותפות העסקית שהיה ביניהם וכפה עליה את פירוק השותפות בעסק כאשר פרנסתה התבססה עליו.

בהקשר זה מוסיפה וטוענת כי הכנסתה עמדה על 21,000 ₪ לחודש מהעסק וזו נגדעה עם פירוק השותפות.

ג.          ויתורה על חלק מזכויותיה בעסק – חברה, נבע מאיומים מצד המבקש, אשר התנקם בה ואף פיטר את אמה מהעבודה.

ד.         זכויותיה בעסק המשפחתי אמנם נרכשו תמורת סכום של כ-1,100,000 ₪ אותם קבלה מהמבקש, אך היא נותרה להתמודד עם חוב עצום למס הכנסה בסך של מעל 300,000 ₪.

ה.         הכנסת המבקש הוכפלה מאז שפוטרה מהחברה, והמשיבה נושאת לבדה בהוצאות עבור הטיפול הרגשי שניתן לקטינות, משקפיים, קופ"ח והסעות.

אלה הן בתמצית טענות המשיבה אשר הועלו לפני בית משפט קמא.

3. המבקש לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשתו זו ביום 18/2/19.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי היא מצריכה תשובה בכתב. הוגשה התשובה כאשר המשיבה אינה מיוצגת על ידי עורך דין, ומאוחר יותר קיימתי דיון במעמד הצדדים במהלכו השלימו את טיעוניהם בעל פה ונתבקשו הבהרות מטעם המשיבה.

4. אקדים אחרית לראשית; שוכנעתי לקבל את בקשת רשות הערעור, לקבל את הערעור על פיה ולהורות על ביטול החלטת בית משפט קמא.

5. את טעמי אפרט בקצרה, אולם תחילה אסקור בתמציתיות את העובדות הרלבנטיות.

            הצדדים נישאו זל"ז ב-7/06 והתגרשו ב-10/13. מנישואיהם נולדו שתי הקטינות י' ונ', שתיהן כיום מעל לגיל 6. כאמור, הצדדים ערכו הסכם גירושין המסדיר את כל העניינים הנובעים מנישואיהם לרבות משמורת הקטינות, מזונותיהן, יחסי הממון וחלוקת הרכוש. נקבע כי משמורת הקטינות תהא משותפת כאשר תהא חלוקה שווה לחלוטין של זמני השהות ללא יוצא מן הכלל ועל כן המבקש לא יישא בדמי מזונות מעבר ל-6,000 ₪ לכל השנה.

6. במהלך חיי הנישואין הקימו הצדדים חברה באמצעותה ניהלו עסק משותף שהניב להם הכנסה נאה. בהתאם להסכם הגירושין חתמו הצדדים על הסכם מייסדים במסגרתו קבעו בסעיף 9 מנגנון לפיו כל צד יהא רשאי לרכוש את חלקו של השני בתנאי " BMBY" (Buy Me Buy You). ואכן כך היה בהמשך, המבקש רכש את חלקה של המשיבה כנגד תשלום סך של 1,113,500 ₪ ואלה שולמו במלואם לידיה. מאז העסק מנוהל על ידי המבקש כאשר לטענתו, הוא נטל הלוואה של מעל 500,000 ₪ לצורך תשלום חלקה של המשיבה.

            מאז המשיבה אינה עובדת בעסק-בחברה, ואינה מקבלת משכורת או תשלומים כלשהם ממנה.

7. אמנם, פירטתי לעיל את טענות המשיבה בתביעתה לחיוב המבקש במזונות, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנימוק המרכזי העומד במוקד אותה תביעה, כמי שמקיים אחר התנאי של שינוי נסיבות המצדיק התערבות ושינוי של שיעור המזונות המוסכם, היה זה שנסוב סביב נסיבות מכירת חלקה של המשיבה בעסק – החברה, גדיעת מקור ההכנסה וגדיעת אותו מקור הכנסה חודשי.

8. עוד למען שלמות התמונה, יצוין כי המשיבה החלה לעבוד על פי הצהרתה בעסק המשווק ***** ***** באזור ה**** ועל פי בית משפט קמא היא משתכרת 3,582 ₪ לחודש. כמו כן המשיבה אינה חולקת על העובדות הבאות: למשיבה דירה ב****** (*****) אותה רכשה ב-2016. על פי הצהרתה בדיון שהתקיים לפני, זו נרכשה בעזרת הסכום של 400,000 ₪ שקבלה מהדירה המשותפת שמכרו הצדדים ועוד הוסיפה עליה סכום נוסף שנתקבל מהלוואת משכנתא אותה היא משלמת כיום באמצעות דמי השכירות המתקבלים. למשיבה דירה נוספת ב** **** שקבלה בירושה מאביה אותה היא משכירה תמורת סך של 4,000 ₪ לחודש וכן בבעלותה דירה ב*** ***** עליה רובצת משכנתא עם החזר של 2,600 ₪ לחודש.

באשר לסכום שהתקבל ממכירת מניותיה בחברה – העסק המשותף, הרי שסכום זה עדיין מוחזק בחשבון הבנק שלה.

9. יש להבהיר תחילה, כי בקשה לסעד זמני של מזונות זמניים במסגרת תובענה לשינוי שיעור המזונות בעקבות שינוי נסיבות, שונה היא מבקשה לסעד זמני כזה המוגשת במסגרת תביעה ראשונית, והדבר בהחלט משליך גם על הדרישות הראייתיות, גם אם עסקינן בסעד זמני.

הדברים אמורים במיוחד שעה שבני הזוג הגיעו להסכמות בעבר בדבר גובה המזונות, ועתה מבקשים לשנותם, כאשר הכלל הוא כי שינוי כזה יתאפשר בסוף ההליך ולאחר שמיעת כלל הראיות ושקילתם. אין לכחד כי יהיו מקרים בהם תתחייב פסיקת מזונות זמניים בשיעור הגבוה מאלה עליהם הוסכם כקבועים, וזאת מקום ומאזן הנזק נוטה באופן ברור לטובת המבקש- התובע, וכי אי פסיקת מזונות זמניים בגובה המבוקש או בסכום העולה על זה שהוסכם עליו בעבר, תגרום לעיוות דין ולקיפוח משמעותי של זכויות הקטינים, ותותירם ללא מקור לסיפוק צרכי מחייתם וצרכיהם הבסיסיים.

10. אלא שבמקרה שלנו, השינוי לו טוענת המשיבה – מכירת חלקה בעסק וגדיעת מקור ההכנסה, אינו מעמיד את המשיבה כחסרת כל, שאינה יכולה להמשיך ולקיים אחר הסכם הגירושין, לפיו, בזמן שהייתם של הקטינים אצלה, היא תישא בהוצאותיהם ותספק את צרכיהם, ולשם כך, גם אם נגדע מקור הפרנסה, הרי שבמקביל, התקבלו לידיה כספים נזילים בסכום של מעל למיליון שקלים. בנסיבות דנן, סכום זה, כאשר לצדו עומדים לרשות המשיבה מקורות הכנסה נוספים, כמפורט בסעיף 8 לעיל, בהחלט יכול לשמש מקור לתשלום דמי המזונות. אוסיף גם כי בנסיבות דנן נכון יותר היה, לאור היכולת הכלכלית האיתנה של המשיבה, לפחות בתקופה הקרובה, שלא להורות בשונה מהסכמות הצדדים מן העבר, ולא היה נגרם כל נזק למשיבה אילו הצדדים היו ממשיכים לנהוג בהתאם לאותן הסכמות, כאשר רק בסוף ההליך, ועל יסוד הראיות שייבחנו על ידי בית משפט קמא, יוכרע גורל התביעה. רוצה לומר – כי לא הייתה כל דחיפות במתן סעד זמני במסגרת תובענה כזו, ונראה כי מאזן הנזק דווקא נוטה, בנסיבות דנן, לטובת המבקש. זאת גם משום שני טעמים אלה: א. חיובו במזונות זמניים נוגד את הסכמות הצדדים; ב. השבת כספי מזונות ששולמו ביתר, ומזונות שנאכלו, עם כל הקושי הנובע מכך, לעומת האפשרות של חיוב המבקש בסוף ההליך בגין מזונות עבר.

11. שני טעמים נוספים מטים את כפות המאזניים לטובת קבלת הבקשה; הראשון, כי חזקה, בשלב זה, שגדיעת מקור פרנסתה של המשיבה נעשתה בעקבות פעולה רצונית שלה, משהסכימה למכור את חלקה בעסק, ולקבל תמורה מלאה בגינו, ומשום כך, בשלב זה, לא ניתן להיבנות מאותה פעולה רצונית, לשם חיוב המבקש במזונות, בניגוד לאמור בהסכם הגירושין, שלא לומר כאן, חיוב המבקש בתשלום מזונות מקום שעל פי ההסכם כל צד נושא בהוצאות הקטינים בזמן שהותם אצלו. השני, נוכח חלוקת זמני השהות של הקטינות באופן שווה בין הוריהן, כאשר בשלב זה לא עלה בידי המשיבה לבסס ולו לכאורה את טענתה לפיה המבקש אינו מקיים את זמני השהות השווים. על כן, הסכם הגירושין שהקדים את בע"מ 919/15, מתיישב עם עקרונותיו, והטלת נטל תשלום המזונות על המבקש לבדו תהווה פגיעה הן ביכולתו לספק את צרכי הקטינות בזמן שהייתן אצלו, והן פגיעה בהסכמות הצדדים מן העבר שנתקבלו במסגרת הסדר כולל, ולא רק זה הנוגע למזונות הקטינות.

12. אשר על כן, אני מורה על ביטול החלטת בית משפט קמא, ומחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ₪.

ככל שהופקד עירבון, זה יוחזר לידי המבקש באמצעות בא כוחו, עבור המבקש.

מותר לפרסום ללא שמות הצדדים, ובהשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ט, 21 מאי 2019, בהעדר הצדדים.