פס"ד בבקשת רשות ערעור בשאלת היקף ואופי סמכות רשם הוצל"פ במינוי כונס נכסים מכוח פקודת המיסים

כללי;

1.לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין מיום 23.6.19 שניתן על ידי כב' השופטת מירב קלמפנר- נבון מבית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") בתיק רע"צ 51710-04-19 (להלן: "פסק הדין"), בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ שמספרו 02-29737-13-2, שדחה בקשה למנות כונס נכסים למכירת זכויות המשיבה מס' 1 בנכס שהוטל עליו שעבוד מכוח סעיף 11א לפקודת המסים (גביה).

2.הסוגיה שמעוררת בקשת רשות הערעור שבפניי, בעיקרה, היא סוגיה משפטית הטעונה בירור והקשורה בהיקף ואופי סמכות רשם ההוצאה לפועל מכוח פקודת המיסים (גביה) בנקודת ההשקה בין חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 לבין פקודת המסים (גביה) (להלן "פקודת המסים").

רקע עובדתי;

3.המבקשת פתחה בשנת 2013 תיק הוצל"פ נגד המשיבה מס' 1 לשם מימוש שני שעבודים שנרשמו מכוח הוראת סעיף 11א'(1) לפקודת מיסים וגבייה, לטובת המבקשת, כפי שמלמד נסח הרישום , שנרשמו בהתאמה בימים מיום 20.5.13 ו- 8.9.13.

4.כעולה מנסח הרישום, למשיבה מס' 1 זכויות חכירה לדורות . על פי הסכם החכירה מיום 1.6.1964 החכירה הינה עד ליום 31.12.2059 ולמשיבה מס' 1 נתונה על פי ההסכם זכות להאריך את תקופת החכירה למשך 99 שנים נוספות (מפנה לנספח ב' לבקשה).

5.כפי שמפורט בבקשה, התנהלו בפני רשם ההוצאה לפועל מספר בקשות למינוי כונס נכסים מטעם המבקשת לצורך מימוש השעבוד הרשום מכוח סעיף 11א'(1) לפקודת מיסים וגבייה, אך בקשות אלה ניתנו בהן החלטות ביניים הדורשות מסמכים נוספים לצורך מינוי כונס נכסים.

6.הבקשות הקודמות שהוגשו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לא עומדים לביקורת בהליך שבפניי, והבקשה האחרונה שעמדה בפני כב' הרשם שי גור, אשר לגביה, ממאנת המבקשת להשלים, היא שבסיס ההליך שלפניי.

7.ביום 2.12.18 ביקש כב' רשם ההוצאה לפועל, מר שי גור, עמדות הצדדים הרלוונטיים לבקשה למינוי כונס נכסים, נוכח הזמן הרב שחלף מאז פתיחת התיק וקבלת עמדות הצדדים שהיו מונחות בתוך התיק. לאחר הגשת מלוא עמדות הצדדים הנוגעים לדבר, נתן כב' הרשם ביום 30.3.19, החלטה בגדרה דחה את הבקשה למינוי כונס נכסים (להלן: "ההחלטה").