פס"ד בבקשה לביטול החלטה על פס"ד בהעדר הגנה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מיום 13.1.22 (כב' השופטת איריס ארבל-אסל בתמ"ש 10748-02-21) שדחה את בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהעדר הגנה.

• רקע עובדתי

   

  1. המבקשת היתה נשואה למשיב מס' 2 (להלן: המשיב) משנת 1993 ועד גירושיהם בא' בשנת 2015 (להלן: בניה"ז). המשיבה 1 (להלן: המשיבה) היא אחותו של המשיב.

      

  2. המשיבים 1-2 הם ילדיה של המנוחה א' ב' ז"ל שנפטרה ביום 00.0.16 (להלן: המנוחה).

      

  3. בשנת 1994 רכשו המבקשת והמשיב בהיותם זוג נשוי, דירה מהמשיבה 3 (להלן: הדירה) ונרשמה לטובתם הערת אזהרה. מיום קבלת החזקה בדירה ועד לפטירתה, התגוררה המנוחה בדירה ושילמה את תשלומי המשכנתא שרבצה על הדירה.

      

  4. על פי צוואת המנוחה שקוימה ביום 14.6.16, המשיבה זכתה בכל עיזבונה של המנוחה.

      

  5. בחודש פברואר 2018 הגישה המשיבה תביעה למתן פסק דין הצהרתי כנגד בניה"ז ובמסגרתה היא טענה שהדירה שייכת למנוחה ובני הזוג נרשמו כבעלי הזכויות בדירה רק בתור נאמנים (להלן: התביעה). לטענתה, המנוחה רצתה לעבור לדירה עם מעלית ומאחר שהמבקשת והמשיב היו זוג צעיר שיכול היה לקבל משכנתא בתנאים נוחים, נרשמה הדירה על שמם. אולם, המנוחה היא ששילמה את כל התשלומים עבור הדירה מחשבונה ובמהלך השנים היא שילמה מכיסה את תשלומי המשכנתא עד לפטירתה.

  6. מאחר שהמבקשת מתגוררת בחו"ל, ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום ואולם המבקשת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון שנקבע ולפיכך, ניתן כנגדה פס"ד בהעדר ביום 20.9.18 לפיו הדירה שייכת למנוחה (להלן: פסה"ד). המשיב אף הוא לא התייצב לדיון והסכים לקבלת התביעה.

      

  7. ביום 4.2.21 הגישה המבקשת תובענה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. לטענתה, המשיב מסר לה שהוא יטפל בתביעה ולכן היא לא הגישה כתב הגנה וסברה לתומה שההליך מטופל.

      

  8. לדבריה, באותה עת היא ניהלה כנגד המשיב הליכי גירושין קשים בא' ובמסגרת הסכם גירושין שנחתם על ידם, המשיב הסכים להעביר אליה את זכויותיו בדירה. לטענתה, רק לאחרונה עורך דין שהיא פנתה אליו בישראל לצורך השלמת רישום הדירה על שמה צפה בנט המשפט והתברר לה שניתן פסק הדין כנגדה בתביעה. לדבריה, יש לבטל את פסק הדין מאחר שפסק הדין מעולם לא הומצאה לה ויש סיכויים טובים להגנתה, שעה שהדירה רשומה ע"ש בניה"ז ואין כל מסמך המלמד שהמנוחה היתה בעלים של הדירה. לדבריה, הוסכם עם המנוחה שבמקום לשלם להם שכר דירה היא תפרע את המשכנתא הרובצת על הדירה ותוכל להתגורר בדירה למשך כל ימי חייה.

      

  9. המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים) התנגדו לבקשה. לטענתם, מאחר שפסק הדין נשלח אל המבקשת ביום 26.9.18 היה עליה להגיש בקשה לביטולו לא יאוחר מיום 26.10.18 והיא לא עשתה כן אלא המתינה כשנתיים וחצי. בנוסף, המבקשת חתמה על ייפוי כוח לעורך דינה בישראל עוד ביום 27.5.19 ואולם היא טרחה להגיש את תביעתה רק בחלוף 21 חודשים מאותו מועד. המבקשת היא עורכת דין בהכשרתה וברור שהיא הבינה את ההשלכה של אי הגשת כתב הגנה. לטענתם, גם לגופה של התביעה אין למבקשת סיכויי הגנה, מאחר שהיא והמשיב לא שילמו דבר על הדירה, המנוחה שילמה את כל תשלומי המשכנתא ולאחר פטירת המנוחה, המשיבה היתה זו ששילמה את תשלומי המשכנתא השוטפים.

      

  10. כמו כן לטענת המשיבים, גרסת המבקשת לפיה היא סמכה על כך שהמשיב יטפל בתביעה ויגיש בשמה כתב הגנה אינה סבירה, לאור העובדה שלטענתה היא ניהלה בתקופה זו הליך גירושין ארוך וקשה מול המשיב.

       

  11. לדברי המשיבים, בניה"ז מעולם לא התגוררו בדירה ולא ראו אותה כחלק מרכושם והחזרי המשכנתא החודשיים לא תאמו את שכר הדירה הראוי, במיוחד שהם הלכו ופחתו עם השנים.

       

  12. ביום 13.1.22 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין (להלן: ההחלטה).

       

  13. המבקשת לא השלימה עם ההחלטה והגישה בקשת רשות ערעור. המשיבה 3 הודיע כי אין לה עניין בתוצאות הערעור והיא תכבד כל פסק דין ותפעל לפיו.

       

       

       

       

• תמצית ההחלטה

   

  1. טענת המבקשת שהיא סמכה על המשיב שיטפל בתביעה ויגיש גם בשמה כתב הגנה אינה עולה בקנה אחד עם טענתה ל"הליך גירושין ארוך וקשה" עם המשיב. התנהלות זו מהווה לפחות "עצימת עיניים" ומצופה שהמבקשת לא תותיר את הטיפול בהליך בידי בן זוגה לשעבר, עמו היא מנהלת הליך גירושין קשה. המבקשת אף ידעה על מועד הדיון ובחרה שלא להתייצב.

      

  2. המבקשת גם לא הראתה סיכויי הצלחה בתביעה לגופה. אם מחצית מהדירה שלה, מצופה היה ממנה לבדוק לאחר פטירת המנוחה מי משלם את תשלומי המשכנתא על הדירה. גם ההשתהות הרבה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין "אינה סבירה, ומעלה תהיות רבות לגבי האופן שבו ראתה את זכויותיה בדירה".

      

  3. אף אם תתקבל עמדת המבקשת לפיה היא חתמה על ייפוי הכוח לעורך דינה בארץ רק לצורך רישום הדירה על שמה ולא לצורך הגשת תביעה, עדיין השיהוי הבלתי סביר מיום הפטירה ועד לחתימה על ייפוי הכוח, במצב שהיא מנהלת הליך גירושין קשה כנגד המשיב, "מעלה תהיות רבות לגבי האופן בו ראתה את זכויותיה בדירה".

      

  4. טעויותיה של המבקשת "משתרעות על פני תקופה ארוכה, שתחילתה ביום פטירת המנוחה ב_ 2016, באדישות בלתי מובנת, שנמשכה על פני מספר שנים עד להגשת תביעה זו – בפברואר 21". המבקשת היא עורכת דין בהשכלתה וחזקה שהיא מודעת לסדרי הדין ולמשמעות של אי הגשת כתב הגנה. "התנהלות זו רק מחזקת את טענות המשיבים כי המבקשת לא ראתה עצמה כבעלת זכויות אמיתיות בנכס."

      

  5. העובדה שהמבקשת לא ערכה הסכם שכירות עם המנוחה וכן העובדה שדמי המשכנתא לא נשארו קבועים אלא הלכו ופחתו עם הזמן, תומכות בטענה שלא היה מדובר בדמי שכירות.

      

  6. כמו כן, העובדה שהמשיב העביר במסגרת הסכם גירושין בא' את חלקו בדירה למבקשת לא קשורה להליך דנן וטענותיה של המבקשת בנושא זה צריכות להתברר בערכאה המוסמכת בא'.

      

• תמצית טענות המבקשת

   

  1. יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כערעור ולבטל את החלטת בימ"ש קמא.

      

  2. הזכויות בדירה רשומות עד היום ע"ש שני בינה"ז בחלקים שווים בחברה המשכנת. המנוחה מעולם לא טענה שהדירה שלה והיא אף לא הזכירה את הדירה בצוואתה, דבר המלמד שהיא כלל לא סברה שהדירה שייכת לה. העובדה שבמסגרת הסכם הגירושין שנחתם בין בינה"ז הוסכם שהדירה תעבור בשלמותה על שם המבקשת מלמדת כי גם המשיב סבר שהדירה שייכת להם, אחרת הוא לא היה מתחייב להעביר למבקשת נכס שכלל לא שייך לו.

      

  3. המבקשת אכן פעלה באופן נאיבי כשסמכה על דברי המשיב שיטפל בשמה בתביעה ואולם, היא סברה שלאור האינטרס הכלכלי שלו הוא יפעל להגן על הדירה מפני תביעת אחותו. אף אם המבקשת טעתה בכך, ניתן היה לחייבה בהוצאות ואולם לא היתה הצדקה לגרום לכך שתאבד זכות בנכס הנדל"ן היחיד שיש לה, מבלי לקיים הליך וללא שמיעת ראיות.

      

  4. די בכך שיש למבקשת הגנה אפשרית ולו בדוחק, על מנת לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. טענת המשיבה היא שהרישום נעשה למראית עין ולפיכך הנטל היה עליה להוכיח כי הרישום לא משקף את האמת ונטל זה גבוהה ביותר.

      

  5. ייפוי הכוח שעליו חתמה המבקשת לעו"ד בישראל ביום 27.5.19 נועד לטיפול בהסדרת הזכויות בדירה ע"ש המבקשת בהתאם לפסק הדין וההסכם שנחתם בא' ולא לצורך הגשת הבקשה לביטול פסק הדין שעליו היא לא ידעה במועד החתימה על ייפוי הכוח. ברור שאם המבקשת היתה יודעת על פסק הדין, היא היתה מגישה כבר אז בקשה לביטולו. בנוסף, לא היה עליה לעשות דבר לאחר פטירת המנוחה, היות שהדירה היתה רשומה ממילא ע"ש שני בניה"ז ונאמר לה ע"י המשיב שלאחר פטירת המנוחה, המשיבה מטפלת בהשכרת הדירה ודמי השכירות משמשים לתשלומי המשכנתא החודשיים.

      

  6. למרות שלמבקשת הכשרה כעו"ד, היא לא עסקה במקצועה זה שנים רבות והיא כלל אינה חברה בלשכת עורכי הדין. המבקשת לא קיבלה הזמנה לדיון ולא ידעה על קיומו. אי התייצבותה לא נבעה מזלזול או מהתעלמות ומדובר בטעות בתום לב, שעה שסברה שהמשיב יטפל בנושא.

      

  7. זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית ופגיעה בה תיעשה רק באופן מצומצם ביותר. במקרה דנן, שעה שהמבקשת פעלה בתום לב וסיכויי הגנתה גבוהים מאוד יש לבטל את ההחלטה.

      

• תמצית טענות המשיבים      

   

  1. יש לדחות את בקשת רשות הערעור ומדובר בבקשת סרק. נסיבות העניין לא מגלות כל הצדקה לביטול ההחלטה והמבקשת מנסה לגרום לעיכוב רישום זכויות המשיבה בדירה שלא כדין.

      

  2. המבקשת מודה שכתב התביעה הומצא לה. כמו כן, פסה"ד שניתן ביום 20.9.18 הומצא לה באמצעות הדוא"ל עוד ביום 26.9.18.

      

  3. בביקורי המבקשת והמשיב בישראל הם מעולם לא שהו בדירה ולא היתה להם כל זיקה אליה. יש להתייחס לרישום הדירה על שם בניה"ז כעניין טכני גרידא, שעה שהמנוחה התגוררה בדירה ושילמה את כל הוצאות הדירה והמשכנתא. לאחר פטירת המנוחה, המשיבה שילמה לבדה הוצאות אלו והמבקשת לא שילמה מאום, דבר המלמד שהיא ידעה שאין לה זכויות בדירה. אחרת, אין הסבר להתנהלותה זו.

      

  4. אם אכן על פי ההסכם שנחתם בין בניה"ז בא' המשיב הסכים להעביר את זכויותיו בדירה למבקשת, מדוע היא לא פעלה במשך זמן כה רב להסדרת רישום מלוא הזכויות על שמה? כמו כן, יש להתעלם מטענת המבקשת לפיה המנוחה לא ציינה, אף לא בצוואתה, כי הזכויות בדירה שלה, שכן טענה זו לא נטענה בבימ"ש קמא. למעלה מן הצורך, המנוחה לא היתה צריכה לציין זאת, היות שהדירה היא הנכס היחיד שהיה למנוחה ולכן לא היה צריך להזכירו בצוואה.

      

  5. בימ"ש קמא קבע בצדק שיש בידי המשיבה את היכולת להוכיח את תביעתה שהדירה שייכת למנוחה, והתנהגות המבקשת בפועל בכל הקשור לדירה אינה מתיישבת בכפיפה אחת עם טענותיה וחוסר יכולתה לנמק מדוע עד היום היא לא נשאה בתשלומי המשכנתא על הדירה וכיצד רכשה את הדירה אם עובר לרכישתה לא היו בידיה ובידי המשיב הכספים הנחוצים לכך. שהרי, הם היו זוג צעיר חסר כל. לפיכך, המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת סיכויי הגנתה.

      

  6. המבקשת בעצמה אישרה שקיבלה את כתב התביעה, ואולם היא לא נתנה כל הסבר כיצד טענתה שהיא הסתמכה על המשיב בכדי שיסייע לה להתמודד עם התביעה, מתיישבת עם היותה מצויה בסכסוך גירושין קשה מולו. כמו כן, יש לדחות את טענת המבקשת שלא קיבלה זימון לדיון, שעה שהיה עליה ליזום באופן פעיל מעקב אחר מועד הדיון ולא להותיר את תוצאות התביעה שהוגשה נגדה "לידי הגורל". המבקשת לא היתה צריכה לשקוט על שמריה, אלא ליזום מעקב פעיל אודות התביעה, עד שלא תקבל החלטה שסכנת התביעה אינה מרחפת מעליה עוד. מדובר "בהתעלמות מדעת", קל וחומר כאשר המבקשת היא עו"ד.

      

  7. המבקשת לא המציאה כל אסמכתא לכך שהיא והמשיב שילמו ולו שקל אחד עבור הדירה. בניה"ז מעולם לא נהגו בדירה מנהג בעלים, המבקשת לא עשתה דבר ביחס לדירה אף לאחר פטירת המנוחה ובמשך זמן רב והתנהלותה מלמדת שאין לה הגנה בפני התביעה ולכן יש לדחות את הבקשה.

      

• דיון והכרעה

   

  1. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבור שיש לתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: התקנות החדשות) ולקבל את הערעור מהטעמים שיפורטו להלן:

      

  2. ביהמ"ש קמא קבע כממצא עובדתי (סעיף 43 להחלטה) שהמבקשת ידעה על מועד הדיון ובחרה שלא להתייצב לדיון ולכן, אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו, למרות שלא הוצגה ע"י המשיבים אסמכתא כי נמסרה למבקשת ההזמנה לדין ולא רק התביעה.

      

  3. באשר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה - נקבע ברע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.2015) כי:

      

     "מקובל להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבו אחד הצדדים לא התייצב לדיון למרות שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי ... בנוסף, מן הראוי להזכיר, כי "ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות"".

      

  4. במקרה דנן, אין מחלוקת שהתביעה נמסרה כדין למערערת והיא לא התייצבה לדיון. אכן, טענת המבקשת שסמכה כי המשיב שהיא ניהלה נגדו הליך גירושין "קשה" ייצג אותה מעוררת תהיות קשות. יחד עם זאת, הסברה של המבקשת לפיו היא חשבה שבנושא זה המשיב יפעל גם עבורה היות שיש להם אינטרס משותף בהליך כנגד המשיבה – להגן על זכויותיהם בדירה – אינו הסבר מופרך.

      

  5. בנוסף, יש לזכור שעסקינן בבקשה לביטול פסק דין שלטענת המבקשת נודע לה עליו פחות מ – 30 יום לפני שהגישה את בקשתה לביטולו. טענת המשיבה שפסק הדין הומצא למבקשת עוד ביום 26.9.18 באמצעות הדוא"ל (נספח ד' לתשובה), לא הוכחה באופן מספק היות שאין כל אישור שהמייל הגיע אליה. דווקא ביחס למשיב קיימת תרשומת על קבלת הדוא"ל ואין תרשומת כזו ביחס למבקשת. הדבר תומך בעמדתה שפסק הדין לא הומצא לה והדבר נודע לה רק מבא כוחה, שצפה בתיק באמצעות מערכת "נט המשפט" ביום 5.1.21 וגילה שניתן פסק דין.

      

  6. זאת ועוד: כפי שנקבע ברע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.2001):

      

     "ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמת ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים".

      

     בנוגע לשיקולי בית המשפט בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נקבע בע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפראם בע"מ (14.12.2010) כי:

      

     "הלכה פסוקה היא כי בעת בחינתה של בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט ליתן דעתו לשני סוגים של שיקולים – הראשון נוגע לטעם שעמד ביסוד אי התייצבותו לדיון של מבקש הביטול. בהקשר זה יש לבחון האם הדבר משקף זלזול בבית המשפט, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח הדעת או אולי רשלנות. השיקול השני נוגע לשאלת סיכויי הגנתו (או תביעתו – לפי המקרה) של מבקש הביטול ... לא אחת נפסק, כי מבין שני השיקולים הרלוונטיים, השיקול שעניינו בסיכויי ההגנה, זוכה למשנה חשיבות... באשר אין טעם להחזיר את ההליך לדיון מקום שברור כי הדבר יוביל בסופו של יום למתן אותו פסק-דין אשר יצא תחת ידי בית המשפט לראשונה ... עם זאת, יש להדגיש כי על מנת לבסס סיכויי הגנה די למבקש הביטול כי יראה קיומה של הגנה לכאורית".

      

  7. במקרה דנן, לא ניתן לומר כי המבקשת זלזלה בבית המשפט ונראה כי מדובר ברשלנות או בנאיביות מצדה. כמו כן, בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, לא ניתן לומר שלא קיימת למבקשת הגנה לכאורה. ודוק: עסקינן בתביעה קניינית שבה התבקש בית המשפט לגרוע מזכויותיה של המבקשת בדירה הרשומה על שמה ועל שם המשיב. בצדק טוענת המבקשת, כי טענת המשיבה שהרישום נעשה למראית עין והדירה היתה שייכת למנוחה בלבד, מטילה על המשיבה נטל כבד.

      

  8. על אף מחדלי המבקשת, יש לאפשר לה את יומה בבית המשפט. העובדה שהמבקשת התעלמה מזכויותיה בדירה לאחר פטירת המנוחה ולא עשתה דבר לברר מה עלה בגורלה, אכן מעוררת תמיהות. גם השיהוי הרב בכל הנוגע לטיפולה בדירה אינו נקי מספקות, כמו גם השאלה מדוע העניקה לב"כ בישראל ייפויי כוח בעניין הדירה "לרבות מימוש זכויות והגשת תביעות נגד מר פלוני" עוד ביום 27.5.19 ובמשך תקופה כה ארוכה לא נעשה על ידה דבר. ברם, למרות תמיהות אלו שיש לבררן לעומק, לא ניתן לומר שאין למבקשת הגנה לכאורה. יש להדגיש שוב שעסקינן בתביעה למתן פסק דין הצהרתי כנגד זכויות רשומות של המבקשת (כיום רשומה הערת אזהרה וקיים רישום בחברה משכנת) וטענה כי הרישום אינו משקף את המצב המשפטי האמיתי, היא תביעה הדורשת רמת הוכחה גבוה.

      

  9. אכן, המגמה של התקנות החדשות כמפורט בתקנה 5, היא להגביר את חשיבות ההקפדה על ניצול הזמן השיפוטי היקר אשר שייך לכלל ציבור המתדיינים ולתת משקל לאינטרס הציבורי. יחד עם זאת, הדבר לא צריך לפגוע בזכויות מהותיות של המתדיינים לרבות זכות הגישה לערכאות. ביהמ"ש קמא יוכל לקחת בחשבון את התנהלות המבקשת כאשר ידון בשאלת ההוצאות במסגרת ההליך העיקרי.

      

  10. סיכומו של דבר: הבקשה מתקבלת ואף הערעור לגופו. ההחלטה מבוטלת כמו גם פסק הדין שניתן בהעדר המבקשת והתביעה תשמע לגופה בבית המשפט קמא.

       

  11. המשיבים 1 ו– 2 ישלמו כל אחד למבקשת, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

  12. הערובה על פירותיה תושב למבקשת באמצעות ב"כ.

       

  13. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

       

      ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשפ"ב, 30 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.