עע"מ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
|
7031-13
23/09/2014
|
בפני כבוד השופטים :
1. המשנָה לנשיא מ' נאור
2. השופט צ' זילברטל
3. השופט נ' סולברג
|
| - נגד - |
המערערים:
1. נציגות הבית המשותף "גלי ספיר"
2. שמואל שמיר
3. נציגות הבית המשותף "מרין הייטס"
4. יצחק קרלנשטיין - חבר נציגות הבית המשותף
"מרין הייטס"
5. נציגות הבית המשותף "בית קורל"
6. משה סטוביצקי
7. נציגות הבית המשותף "הלני המלכה"
8. גילי דינשטיין - יו"ר נציגות הבית המשותף "הלני המלכה"
|
המשיבים:
1. ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז תל אביב
2. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז תל אביב
3. רשות מקרקעי ישראל
4. הועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה
5. עיריית הרצליה
6. מלונות דן בע"מ
7. חברת מלון דן אכדיה בע"מ
8. רוברט וניקול צ'רניק
9. רמה ענב
10. אהוד זליכה
|
| פסק דין |
המשנָה לנשיא מ' נאור:
1. ביום 16.7.2012 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז תל אביב (המשיבה 1) לאשר בתנאים את תוכנית הר/2010/א להרחבת מלון דן אכדיה בהרצליה (להלן:ההחלטה). זאת חרף התנגדויות שהגישו המערערים, שהם דיירי מבני מגורים המצויים בסמיכות למלון. בהמשך, ביום 29.8.2012 דחתה יושבת ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז תל אביב (המשיבה 2) את בקשת המערערים למתן רשות ערר על ההחלטה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה לפי סעיף 110 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המערערים עתרו כנגד ההחלטה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו. לחילופין ביקשו לבטל את החלטת המשיבה 2 וליתן להם רשות לערור על ההחלטה למועצה הארצית.
בית המשפט קמא דחה ברובן את טענות המערערים (ועל כך ארחיב בהמשך), ומכאן הערעור שלפנינו.
רקע עובדתי
2. מלון דן אכדיה הקיים כולל כ-200 חדרים. בתוכנית מושא הערעור מתוכנן להרחיבו לקומפלקס בן 1,325 חדרים, במסגרתו יוקמו 3 מגדלי מלונאות רבי קומות חדשים. שניים מהמגדלים מתוכננים להיות בגובה של 8 קומות, ואילו המגדל הנוסף – המגדל הדרומי – מתוכנן לגובה של 17 קומות. כן מתוכננים בניית אולם כנסים ופיתוח הטיילת לאורך חוף הים, ועוד. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה כאמור טענות רבות שהועלו בעתירה המינהלית כנגד ההחלטה לאשר את התוכנית. לגבי חלק מהטענות נקבע כי מדובר בעניינים תכנוניים שאין בית המשפט מתערב בהם. איני רואה צורך להאריך בתיאור הטענות והקביעות שבפסק הדין. אתמקד להלן רק באותם עניינים המצריכים הכרעה לאור חזית המחלוקת, כפי שנותרה לאחר בירורים שערכנו עם בעלי-הדין בפתח הדיון. אציין רק כי בעניין אחד שעלה בעתירה המינהלית – עניין העומס התחבורתי שתיצור התוכנית – קיבל בית המשפט את העתירה, והחזיר את הדיון לועדה המחוזית לתכנון ולבנייה (להלן: הועדה המחוזית) לשם "דיון מחדש, תוך התייחסות לבדיקת נתוני עומס תחבורתי גם בעונת הקיץ, והשלכותיהם על התכנית" (פסקה 9 לפסק הדין). בכל העניינים האחרים – נדחתה העתירה המינהלית.
3. על המערערים הוטלו בפסק הדין הוצאות בסכום כולל של 45,000 ש"ח בתוספת מע"מ, שנקבעו בחלוקה בין המשיבים השונים. אעיר כבר כאן כי הערעור שלפנינו נסב גם על פסיקת ההוצאות. בטענות בעניין זה לא מצאתי ממש. אכן, העתירה המינהלית התקבלה בעניין העומס התחבורתי, שבעיני המערערים הוא עניין מרכזי, ואני מוכנה להסכים עמם. עם זאת, העתירה המינהלית נדחתה בעניינים רבים אחרים. ההוצאות שנפסקו אינן על הצד הגבוה, ובשים לב ליחס בין הטענות שנדחו לבין הטענה שהתקבלה אין מקום להתערב בנושא ההוצאות. מי שמעלה טענות, שעל חלקן ניתן לומר כי הועלו מן הגורן ומן היקב – חייב להביא בחשבון כי לכך עשוי להיות ביטוי בהוצאות.
4. לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ולפני הדיון לפנינו היו התפתחויות שונות: בעניין העומס התחבורתי – נושא שהוחזר כאמור לדיון בועדה המחוזית – ניתנה ביום 28.4.2014 החלטה חדשה, בה נקבע כי מימוש התוכנית לא צפוי לגרום לבעיות בתפקוד התנועה; ביום 30.6.2014 ניתנה גם החלטה חדשה בנושא האיחוד והחלוקה במקרקעין. אין צורך לעמוד על פרטי הדברים. בשני העניינים הללו, תלוי ועומד עתה, לאחר ההחלטות החדשות, ערר של עיריית הרצליה ושל הועדה המקומית לתכנון ולבנייה בהרצליה (המשיבות 5-4) בפני ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובנייה (להלן: המועצה הארצית). יובהר כאן כי לאחר פסק הדין (ולאחר הבחירות ברשויות המקומיות), עיריית הרצליה שינתה עמדתה בנושאים מסוימים הנוגעים לתוכנית, ועתה היא תומכת בחלק מטענות המערערים.
יריעת המחלוקת
5. בדיון שלפנינו הוסכם על הכל, כי במסגרת עררה של העירייה יוכלו גם המערערים שלפנינו להעלות את כל טענותיהם ביחס להחלטות הועדה המחוזית בנושא העומס התחבורתי ובנושא האיחוד והחלוקה, וכי כל טענותיהם שמורות להם. כיוון שבתי המשפט אומרים את דברם רק לאחר מיצוי ההליכים בפני מוסדות התכנון, אינני רואה מקום, לעת הזו, לדון בשני הנושאים האמורים – נושא עומס התחבורה ונושא האיחוד והחלוקה. לאחר מיצוי הליכי התכנון שמורות לכל הצדדים הזכויות לנקוט בהליכים משפטיים בפני הערכאות המתאימות, וכל טענותיהם שמורות להם, וזאת גם אם אין זהות בין טענותיהם של המערערים וטענות העירייה.