פסק דין 59/14

פסק דין 

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' נועם) בת"פ 337-12-11 מיום 30.1.2013 ומיום 20.11.2013, במסגרתו הורשע המערער בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה. בגין עבירה זו נגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חמש שנים.

כתב האישום

2. נגד המערער הוגש כתב אישום ביום 15.12.2011, המייחס לו עבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 כנוסחו במועד הרלוונטי לאישום; נהיגה ללא קסדה, לפי סעיף 119 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בשילוב עם סעיף 68 לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא פוליסה בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 30.10.2011 נהג המערער על קטנוע מבלי שחבש קסדה ומבלי שהייתה לו תעודת ביטוח לנהיגה בקטנוע. בעודו נוהג בכביש, פגע המערער באמצעות הקטנוע בהולכת רגל שחצתה את הכביש (להלן: הנפגעת). כתוצאה מהפגיעה, נפלה הנפגעת על הכביש והמערער נפל לעבר המדרכה הסמוכה. הנפגעת איבדה את הכרתה למספר שניות ונשארה לשכב על הכביש כאשר היא מדממת מראשה. מיד לאחר הפגיעה, עלה המערער על הקטנוע והחל לנסוע מהזירה וזאת מבלי שבירר את מצבה של הנפגעת ומבלי שהושיט לה עזרה. במהלך נסיעתו, המערער נעצר על ידי עובר אורח אשר חסם את דרכו על הכביש ומנע את המשך בריחתו. כתוצאה מהפגיעה, הנפגעת פונתה לבית החולים "הדסה" שם אושפזה למשך כשבוע. היא סבלה משבר בגולגולת ומדימום בראשה ונזקקה לתפרים בראשה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3. המערער הודה בעבירה של נהיגה ללא פוליסה בת תוקף והמשיבה הסכימה לזיכויו מהעבירה של נהיגה ללא קסדה משלא הוכח כי הוא נהג בלי קסדה. המחלוקת בבית המשפט המחוזי התמקדה בשאלה האם הוכחו בעניינו של המערער יסודות העבירה של הפקרה אחרי פגיעה. עיקר המחלוקת היה סביב נסיבות נסיעתו של המערער מהמקום לאחר הפגיעה. אין מחלוקת כי המערער עלה מיד לאחר הפגיעה על הקטנוע ונסע מזירת התאונה וכעבור 35 מטרים הוא עצר וחזר לזירה. הטענה המרכזית של המערער הייתה כי הוא לא ביקש להימלט, אלא רצה להוביל את הקטנוע למקום שבו יכול להעמידו ולשוב חזרה לזירת האירוע וזאת משום שבאותו זמן בוצעו עבודות בכביש אשר מנעו ממנו להחנות את הקטנוע במקום.

4. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה. נקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שמטרת נסיעתו של המערער ממקום הפגיעה הייתה להימלט מן הזירה, וכי מטרה זו סוכלה כתוצאה מהתערבותם של עוברי אורח. קביעה זו בוססה על עדותו של עד תביעה מרכזי – קונסטנטין סידורוב (להלן: סידורוב) אשר העיד כי המערער נסע לכיוונו, בזמן שעוברי אורח צעקו לעבר המערער שיעצור. וכי, בנסיבות אלו, הוא נעמד על הכביש, חסם את דרכו של המערער וגרם לעצירתו ואף לנפילתו מן הקטנוע. בית המשפט דחה את גרסתו של המערער לפיה הוא עצר מיוזמתו וכי סידורוב תקף אותו בזמן שהיה עם הקטנוע על המדרכה ונקבע כי המערער נפל על הכביש ולא על המדרכה. בית המשפט המחוזי מצא חיזוק לקביעה זו בעובדה שעוברי האורח שרדפו אחר המערער בעת נסיעתו, קראו לו לעצור והוא לא שעה לקריאותיהם. כן נדחתה טענתו של המערער לפיה הוא בחר להסיע את הקטנוע לשם העמדתו במקום שלא יפריע לתנועה, וזאת לנוכח העובדה שכלי רכב לא יכלו לנסוע בכביש הואיל והנפגעת הייתה שרועה עליו.

5. בית המשפט המחוזי ציין במאמר מוסגר, כי אפילו הייתה מתקבלת גרסתו של המערער לפיה הוא ביקש לנסוע למרחק קצר כדי להעמיד את הקטנוע במקום מתאים ולשוב לאחר מכן לזירה, עדיין מתגבשים יסודות העבירה של הפקרה אחרי פגיעה. זאת משום שהוא עזב את מקום התאונה מבלי שהושיט עזרה כלשהי לנפגעת, מבלי שחיכה שמישהו אחר יטפל בה ומבלי שהזעיק כוחות הצלה.

6. ביום 20.11.2013 נגזר דינו של המערער. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירה בה הורשע המערער ועל הצורך בענישה הולמת ומרתיעה לשם מיגורה. אשר למתחם העונש, צוין כי מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה זו היא מחמירה ובאה לידי ביטוי בדרך כלל בעונשי מאסר ממושכים, למעט מקרים חריגים בהם הוטלו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט נתן משקל לכך שהמערער פגע בהולכת רגל והסב לה חבלה חמורה. לנוכח האמור, נקבע מתחם עונש שנע בין 8 חודשי מאסר בפועל לבין שלושים חודשי מאסר. בתוך המתחם, שקל בית המשפט לחומרה את העבירות שלחובתו של המערער בתחום התעבורה. לקולה, ניתן משקל לגילו הצעיר; נסיבותיו האישיות; החרטה שהביע; השינוי שחל בתפקודו בתקופה האחרונה, כפי שעלה מתסקיר שירות המבחן; עדותו של הרב אברהם קוגל שהעיד מטעם המערער לפיה, בין היתר, המערער תורם באופן משמעותי לקהילה ונותן עזרה לנוער בסיכון ולמשפחות במצוקה; ואת העובדה שהמערער היה נתון בתנאי "מעצר בית" במשך כ-15 חודשים. נוכח האמור, בית המשפט הטיל את העונש ברף הנמוך של המתחם, כמפורט בפסקה 1 לעיל.