פסק דין 4038/14

 פסק דין 

השופט נ' הנדל:

1.        ערעור המדינה על קולת עונש המאסר בפועל שהשית בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) על האחים מהראן אבו-עאבד ורג'א אבו-עאבד, הנאשמים בתיקים המאוחדים ת"פ 60307-10-13 ות"פ 29410-11-13 (להלן: משיב 1 ו-משיב 2, וביחד: המשיבים). משיב 1 נידון ל-4 חודשי מאסר בפועל ומשיב 2 נידון ל-9 חודשי מאסר בפועל.

רקע והליכים

2.        בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון (להלן: כתב האישום המתוקן), יוחס למשיבים ביצוע עבירות של החזקת ונשיאת נשק ללא היתר כדין, ירי באזור מגורים וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 144(א), 144(ב), 340א, 335(א)(1), 335(א)(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)). כעולה מכתב האישום המתוקן, ובתמצית, בליל האירוע בִּתוֹ של משיב 2 התקשרה אליו ודיווחה לו כי בני משפחתם מותקפים על ידי בני משפחה אחרת מהכפר, המצוידים בנשק קר. לאחר כ-10 דקות הגיע למקום משיב 2 יחד עם אחיו, משיב 1, כשהם מזוינים בנשק חם, החלו לירות אל עבר בני המשפחה האחרת ופצעו תשעה אנשים. המשיבים הורשעו על פי הודאתם בעבירות מושא כתב האישום המתוקן.

           ואלה עיקרי תסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית המשפט המחוזי בעניינם של המשיבים: משיב 1 הוא רווק בן 29. שירות המבחן התרשם כי העבירות אינן מאפיינות את אורח חייו הנורמטיבי, הנעדר עבר פלילי. לעניין העבירות בהן הורשע, התרשם שירות המבחן כי משיב 1 מבין את מעשיו ואת השלכותיהם הקשות, ברם נוטה להשליך את האשמה על משפחת המתלוננים ומתקשה לגשר על הפער בין מעשיו לבין הפגיעה באנשים רבים. להערכת שירות המבחן ניתן להצביע על מספר מוקדי סיכון, ובכללם חומרת העבירות ועצם הנכונות להחזיק ולהשתמש בנשק חם שלא כחוק. בשקלול מכלול הנתונים, הגיע שירות המבחן למסקנה כי הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הוא בינוני ברמת חומרה גבוהה, ובהתאם המליץ לבית המשפט על ענישה הרתעתית.

           משיב 2 הוא בן 50, נשוי ואב לחמישה ילדים קטינים. לפי התסקיר, משיב 2 הביע צער וחרטה על ביצוע העבירות וטען כי ההליך הפלילי, חווית המעצר והשלכותיו הרתיעו אותו מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד. עוד הביע משיב 2 רצון להשתלב בהליך טיפולי. למשיב 2 אין הרשעות קודמות, ושירות המבחן התרשם כי מדובר באדם המנהל לרוב אורח חיים נורמטיבי. יחד עם זאת, להערכת שירות המבחן מדובר באדם העלול להגיב באופן אימפולסיבי ואלים כשהוא חש פגיעה בכבודו או במשפחתו, והמתקשה לבחון אלטרנטיבות להתנהגות שקולה יותר. בהמשך לכך, המליץ שירות המבחן להורות על שילובו בהליך טיפולי, לצד מאסר מותנה מרתיע ופיצוי למתלוננים.

           בטיעוני המדינה בפני בית המשפט המחוזי לעניין העונש הודגשו בין היתר  חומרת העבירות, העובדה כי נפצעו 9 אנשים כתוצאה מביצוען וכן העובדה שהמשיבים חברו יחדיו והצטיידו בתחמושת מבעוד מועד. לשיטת המדינה, מתחם הענישה ההולם נע בין 8 ל-12 שנות מאסר. ביחס למשיב 1 עתרה המדינה לעונש שבמרכז מתחם הענישה, ואילו ביחס למשיב 2 – לעונש המצוי ברף העליון שלו. מנגד, ביקשו ב"כ המשיבים שלא למצות עימם את הדין. זאת הן לנוכח היותם של המשיבים אנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי והן לנוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה. בהקשר זה, נטען כי התנהגות המשיבים הייתה "על גבול ההגנה העצמית" באופן המצדיק הקלה בעונש.

3.        בקביעת מתחם הענישה הראוי, וממילא בגזירת העונש ההולם במסגרת מתחם זה, בית המשפט המחוזי הדגיש את התפשטות התופעה של עבירות נשק ויריות באזור מגורים, את חומרתן ואת הסכנה הגלומה בהן. יחד עם זאת, בית המשפט העניק משקל רב לנסיבות החריגות של ביצוע העבירות. בפרט, בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה כי מדובר במקרה גבולי, וכי מעשי המשיבים – שנעשו בתגובה לסיכון ולאיום שנשקפו, לתחושתם, למשפחתם – חורגים אך במידה מועטה מתחום הסבירות הנדרשת לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית.

           נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה ההולם הוא בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל, כאשר לצד עונש המאסר ייעשה גם שימוש באמצעי הענישה של קנס כספי המהווה אף הוא אמצעי יעיל להרתעת אדם נורמטיבי. עוד צוין בגזר הדין כי לא נמצאה עילה לחרוג, לקולה או לחומרה, ממתחם הענישה האמור. יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט וציין כי הפיצוי לנפגעים יופחת לנוכח תרומתם של האחרונים להתלקחות האירוע.