פסק דין 3528/1

השופט א' רובינשטיין:

א.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט משה יועד הכהן) בת"פ 11061-06-13 מיום 3.4.14, והוא שלושים חודשי מאסר בפועל ותריסר על תנאי; אלה הושתו על עבירות ביטחון, כפי שיפורט להלן.

           המערער, יליד 1993, הורשע ביום 25.11.13 על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של שירות להתאחדות בלתי מותרת ובשתי עבירות של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור.

ב.        כנטען בכתב האישום בו הודה המערער, אחיו של המערער, מאלק בכיראת, המשתייך לארגון הטרור חמאס, מרצה מאסר ממושך בכלא הישראלי בגין עבירות ביטחון. בתחילת שנת 2009, בימי מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, השתתף המערער בתהלוכה להזדהות עם תושבי עזה שהתקיימה בכפרו. במהלך התהלוכה הניפו המערער ואחרים דגלי חמאס. עוד נטען, שבמהלך שנת 2012 ביקש מאלק במספר הזדמנויות מהמערער כי ירכוש מכשיר נייד חדש וכרטיס סים חדש ולאחר מכן ימסור לו את מספר הטלפון החדש שרכש. עוד אמר מאלק למערער כי לאחר שיעשה כאמור, יפנו אליו אנשים וימסרו לו סכומי כסף על מנת שיעבירם למשפחות אסירים. המערער קיבל בדרך זו סכומי כסף לא מבוטלים, ודאג להעבירם למשפחות של אסירי חמאס בהתאם להנחיות אחיו. הוסף, שבמהלך שביתת אסירים בשנת 2013, מספר חודשים בטרם הגשת כתב האישום, השתתף המערער יחד עם אחרים בתהלוכה שבמהלכה הניפו אחרים דגלי חמאס; כן הניף המערער תמונות של אחיו מאלק.

תסקירי שירות המבחן

ג.         מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי עולה, כי המערער שולל כוונה לפגוע בבטחון המדינה. צוין, כי בלטה נטייתו להציג את תפקודו ואת אופן ניהול חייו באופן חיובי ומגמתי תוך טשטוש בעייתיות בהתנהגותו. נוכח האמור המליץ שירות המבחן על ענישה מוחשית ומציבת גבולות, שתהוה בעבור המערער אלמנט מרתיע. נוסף כאן, כי בתסקיר משלים שהוגש לקראת הדיון בערעור צוין, כי גורמי הטיפול בכלא ציינו כי מאחר שהמערער לא ביטא קשיים או מצוקה נפשית במהלך מאסרו, לא הופנה לגורמי הטיפול. עוד צוין, כי אינו משולב בהליך טיפולי, בחינוך או בתעסוקה.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

ד.         בגזרו את הדין, בגדרי תיקון חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, בחן בית המשפט את הערך החברתי המוגן - שמירה על בטחון המדינה והציבור – ואת הפגיעה בו; נקבע, כי זו "ברמה של פגיעה ממשית ואקטיבית": המערער נטל חלק בפעולות שנועדו לתגמל אסירי חמאס בגין ביצוע מעשי טרור או עבירות בטחוניות אחרות, ובכך התאפשר לקדם פעילות של ארגון טרור ולממנה. נומק, כי "מטרות אלו, אותן ביקש הנאשם לקדם באמצעות מהלכים שנועדו להעביר למשפחות האסירים סכומי כסף ניכרים, מלמדות גם על מידת הפגיעה בערך המוגן שאינה מועטה". בהקשר זה נדחתה טענת המערער, כי הסיבות שהביאוהו לביצוע העבירות מושא כתב האישום אינן אידיאולוגיות. צוין, בין היתר ש"המדובר בתמיכה באסירים, שנשפטו והורשעו בגין עבירות ביטחון ובהשתייכות לארגוני טרור. הבעת תמיכה ועידוד במעשיהם, מעודדת גם אחרים ללכת בדרכם. מכאן גם ברור, הפוטנציאל לפגיעה בבטחון המדינה בהשתתפות בתהלוכות ובהפגנות מעין אלו. אותה השתתפות, גם צובעת בצבע אידיאולוגי ברור, את פעילויות העברת הכספים האסורות בהן הורשע הנאשם".

ה.          בקבעו את מתחם הענישה ההולם נתן בית המשפט דעתו לרף הענישה הנוהג. כן התחשב לקולה בכך שהמערער הושפע מאחיו, המזוהה עם ארגון החמאס ואשר הנחה אותו בביצוע העבירות. מנגד שקל בית המשפט לחומרה, כי המערער תיכנן מעשיו בקפידה, והמדובר במספר אירועים שנמשכו לאורך תקופה ארוכה, ולא במעשה חד פעמי. במעשיו של המערער, כך צוין, טמון נזק משמעותי לבטחון המדינה, ויש בהם כדי להעביר מסר של תמיכה בפעילויות הארגון. נקבע איפוא, כי מתחם הענישה הראוי הוא בין 48-24 חודשי מאסר בפועל; לא נמצאו טעמים לחריגה ממתחם זה. בקבעו את העונש בגדרי המתחם, התחשב בית המשפט בגילו הצעיר של המערער, בכך שנטל אחריות על מעשיו וחסך זמן שיפוטי, ובהיותו נעדר עבר פלילי. למול זאת צוין, כי "בעבירות בעלות גוון אידיאולוגי...יש לתת משקל משמעותי, הן לשיקול ההרתעה האישית, שנועד להבטיח כי המערער לא ישוב על מעשיו, והן לשיקול הרתעת הרבים, בעטיו יימנעו אחרים מביצוע עבירות דומות".

ו.        לבסוף, דחה בית המשפט את טענות בא כוח המערער, כי שירות המבחן אינו בוחן את האפשרות לטיפול כאשר בא בפניו נאשם בעבירות בטחוניות, וכי הוא מתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם בכגון דא. הוסבר, כי "שירות המבחן הינו זרועו הארוכה של בית המשפט ועל פי ניסיונו של מותב זה, גם בתיקים בעלי אופי בטחוני הוא ממלא תפקידו באופן אובייקטיבי, תוך שימוש בכלים המקצועיים המקובלים ותוך בחינה פרטנית בעניינו של כל נאשם". יוסף, כי בית המשפט העיר שנפל בטיעוניו של בא כוח המערער טעם לפגם, שכן הוא הודה במיוחס לו בכתב האישום, אולם מנגד ניסה, בין היתר, לטעון להיעדר ידיעה כי מדובר בכספי חמאס, וכי הכספים נועדו למימון כספי קנטינה לאסירים. צוין, כי לא ניתן להתייחס לטענות אלה, שעניינן למעשה חזרה לא מפורשת מהודאה. סוף דבר, הושתו על המערער העונשים כמפורט מעלה.