פסק דין 193/14 פאדי נסראללה נ' מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

           לפנינו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא א' שיף והשופטים ח' הורוביץ וצ' קינן). בית המשפט זיכה את המערער מעבירה של נסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ותחת זאת הרשיע אותו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק. עוד הורשע המערער בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 לחוק; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; והתפרעות שסופה נזק, לפי סעיף 157 רישה לחוק. בכל העבירות הורשע המערער בצירוף סעיף 29 לחוק, כמבצע בצוותא. בגין הרשעתו גזר בית המשפט על המערער 18 חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. הערעור מכוון להכרעת הדין וגזר הדין כאחד.

פרטי כתב האישום המתוקן

1. המקרה שלפנינו הוא חלק מפרשה קשה, שראשיתה ברצח ופציעה של חפים מפשע על רקע גזעני, וקיצה במשפט שדה (לינץ') המוני שבוצע ברוצח ושהביא לבסוף למותו. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 4.8.2005 עלה החייל עדן נתן זאדה (להלן: זאדה) לאוטובוס הנוסע מחיפה לשפרעם, כשהוא נושא עמו נשק מסוג M-16, במטרה להרוג בנוסעי האוטובוס. שעה שעצר האוטובוס באחת התחנות בעיר שפרעם, החל זאדה לירות בנוסעי האוטובוס ללא הבחנה מטווח קצר והוסיף לירות עד שהופסק על ידי מקצתם. חלק מנוסעי האוטובוס ועוברי אורח ששהו בקרבת האוטובוס באותה עת השתלטו על זאדה ונטלו את נשקו. שוטרי משטרת ישראל שהוזעקו למקום אזקו אותו ונשקו נמסר להם. בזמן הירי הספיק זאדה להרוג את נהג האוטובוס, מיכאיל בחוס ז"ל, ושלושה מנוסעיו – נאדר חאיכ ז"ל והאחיות הזאר תורכי ז"ל ודינה תורכי ז"ל, וכן לפצוע נוסעים נוספים. עם היוודע דבר האירוע, החל המון רב להתאסף סביב האוטובוס. אנשים מההמון נכנסו לאוטובוס דרך הדלתות ודרך חלונותיו, שנופצו; ותקפו את זאדה בכך שבעטו בו והטיחו בו אבנים וחפצים. מתוך ההמון הושלכו אבנים לעבר האוטובוס, שחלקן פגע בזאדה ובשוטרים שניסו לגונן עליו ולהדוף את ההמון. במהלך האירועים שפך מאן דהוא חומר דליק לתוך האוטובוס ומתחתיו במטרה להעלותו באש. בסמוך לאחר שפיכת החומר הדליק החלה נהירה המונית לתוך האוטובוס ואנשים מקרב ההמון תקפו את זאדה ואת השוטרים. כתוצאה מהתקיפות שאירעו בשלב זה, מת זאדה.

2. בכתב האישום המתוקן, שהוגש נגד המערער ושישה נאשמים נוספים (להלן: הנאשמים האחרים), הואשמו השבעה בכך שנטלו חלק בתקיפת השוטרים ובתקיפתו של זאדה; ובכך שהשתתפו בהתפרעות ההמונית שאף גרמה נזק לאוטובוס. לכלל הנאשמים יוחסו עבירות של ניסיון לרצח; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; והתפרעות שסופה נזק, הכול כמבצעים בצוותא כאמור ברישה של פסק דין זה. בכתב האישום נטען כי במהלך האירוע השליך המערער אבנים לעבר השוטרים ששהו באוטובוס ופגע ברפ"ק פוקס וברס"מ בן-שמעון (להלן בהתאמה: פוקס ובן-שמעון) ובשוטרים נוספים; כי נכנס לאוטובוס מתוך כוונה לתקוף את זאדה; וכי תקף שוטרים בבעיטות ובאגרופים. עוד נטען כי משפילס המערער את דרכו לזאדה, תקף אותו בבעיטות ובאבנים, וכן השליך אבנים על פוקס מתוך האוטובוס, עד שהשוטרים הוציאוהו ממנו. יוער כבר בשלב זה כי בהמשך הבהיר פוקס כי המערער לא השליך אבנים מתוך האוטובוס אלא רק מחוצה לו. בתשובתו לכתב האישום כפר המערער במיוחס לו.

עיקרי הכרעת הדין

3. הכרעת הדין בעניינם של המערער והנאשמים האחרים מחזיקה 465 עמודים שבהם פורטו בין היתר הראיות, העדויות וממצאי העובדה והמהימנות שנדרשו לעניין. בשים לב להיקף זה ולריבוי הנאשמים בפרשה, יפורטו להלן אך עיקרי הכרעת הדין הדרושים לשם הכרעה בערעור דנן. כאמור, בהכרעת הדין מיום 29.7.2013 זיכה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא א' שיף והשופטים ח' הורוביץ וצ' קינן) את המערער מעבירה של ניסיון לרצח; ותחת זאת הרשיע אותו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה; וכן ביתר העבירות שיוחסו לו – תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; והתפרעות שסופה נזק, הכל כמבצע בצוותא.

4. עדויות השוטרים: בית המשפט התייחס בהכרעתו, בין היתר, לעדויותיהם של שלושה שוטרים שנכחו באירועים – רס"מ אבנר אברהם (להלן: אברהם), פוקס ובן-שמעון (להלן גם: שלושת השוטרים). לשלושה הייתה היכרות מוקדמת עם המערער במסגרת עבודתם; וכולם זיהו אותו בתמונות שהוצגו להם בסמוך לאחר האירועים כמי שנטל בהם חלק. איתור וזיהוי החשודים באירוע בוצעו בשני אופנים: האחד, הכנת "אוגדן תמונות" של חשודים והצגתו לשוטרים שנכחו באירוע; והשני, שימוש בתמונות שצולמו על ידי אמצעי התקשורת במהלך ההתרחשות. הראשון לנקוב בשמו של המערער כמי שנכח באירוע היה בן-שמעון, בהודעה שמסר ביום 7.8.2005; ולאחר מכן, ביום 17.8.2005, זיהה הלה את המערער בתמונת עיתונות שצולמה באירוע. פוקס ואברהם זיהו את המערער אף הם, במסגרת מסדר זיהוי תמונות מיום 11.8.2005 וגיבו את הזיהוי בהודעות שמסרו באותו יום. עוד אישר פוקס את דבר הזיהוי בהודעתו מיום 14.8.2005 שבה תאר את תהליך הזיהוי באמצעות אלבום התמונות. אשר לעדותו של אברהם, ייאמר תחילה כי הלה שימש בעת האירוע כקצין המודיעין של תחנת שפרעם ומשכך נחשף, מתוקף תפקידו, למידע על אודות חשודים שהשתתפו לכאורה באירועים האלימים. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט שלא ניתן לשלול כי עדותו של אברהם הושפעה ממידע מודיעיני שקיבל ומזיהוי תמונות שביצע עובר לחקירתו. בית המשפט הזהיר עצמו אפוא וקבע כי ככלל לא ייתן משקל לעדות זו, למעט במקרים מיוחדים ומטעמים שיפורטו; וכי עדות זו לא תישקל מקום שהיא מתייחסת להודעות שמסר אברהם לאחר שייתכן כי קיבל מידע מודיעיני כאמור. בעניינו של המערער אישרה המשיבה כי אברהם אכן קיבל מידע על אודותיו קודם שזיהה אותו במהלך החקירה. על אף שככלל בית המשפט לא נסמך על עדות זו כאמור, להשלמת התמונה יצוין כי בעדותו זיהה אברהם את המערער כמי שהתפרע במהלך האירועים ותקף את השוטרים ואת זאדה בבעיטות ובאגרופים; אך בצד זאת אישר כי לאחר שנפגע מאבן בראשו ליווה אותו המערער לחצר בית סמוך וסייע לו לשתות מים ולרחוץ את פניו. פוקס, בעדותו, סיפר כי המערער השליך אבנים מבחוץ פנימה לתוך האוטובוס, וכי חלק מהאבנים פגעו בו, בשוטרים נוספים ובזאדה; כי נכנס לתוך האוטובוס דרך חלון שנופץ והשתולל בתוכו תוך שהוא תוקף אותו ואת יתר השוטרים בבעיטות ובאגרופים; וכי בעט בפלג גופו התחתון וברגליו של זאדה, שעה שזה עוד היה בחיים. גם בן שמעון מסר דברים דומים בעדותו, דהיינו שהמערער השליך אבנים לעבר האוטובוס; תקף אותו ושוטרים נוספים בתוך האוטובוס; ובעט ברגליו של זאדה.