נתוני רקע
1. התובעים, בעל ואישה, הגישו כתב תביעה מתוקן על סך 2,023,040 ש"ח, שהוגדרה כתביעה "נזיקית, חוזית, לשון הרע". התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1, היא מדינת ישראל - לשכת ההוצל"פ בחדרה (להלן, גם "המדינה"), נגד הנתבע 2, בנק בישראל (להלן, גם "הבנק"), שהיה בעל דינם של התובעים בהליכים שונים, כפי שיפורט להלן. הנתבע 3 (להלן, גם "עו"ד דגני") והנתבע 4 (להלן, גם "עו"ד וינראוך") ייצגו את הבנק במועדים הרלוונטיים. קדם לכתב התביעה המתוקן כתב תביעה מקורי שהוגש אך כנגד המדינה, והיה על סך 100,000 ש"ח.
2. להלן אדרש לשורה נרחבת של הליכים שהתקיימו בין התובעים ובעיקר לבין הבנק, והמשמעות הנודעת לכך בפרשה שבפניי. ההחלטה השיפוטית האחרונה שלנגד עיניי היא החלטתו של כב' השופט ג'ובראן, ב-רע"א 7766/09
יעל שמר ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (במאגרי "נבו"). הוא הכתיר את הבקשה שבפניו כ
"חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של התדיינויות שיפוטיות שנסובו על שטרי חוב של המבקשים (הם התובעים - ש.ל.)
אשר הוסבו לטובתו של המשיב (הוא הבנק - ש.ל.)
. ההליכים בין הצדדים הינם ארוכים וסבוכים ומתפרסים כמעט על פני חמש עשרה שנה, ועל מספר רב של ערכאות שיפוטיות החל מההוצאה לפועל וכלה בבית משפט זה, ומטבע הדברים התשתית העובדתית הינה רחבת היקף" (עמ' 2-1). לנוכח זאת ראה השופט ג'ובראן לפרוס את מסכת ההליכים שבין בעלי הדין עד להחלטתו, שכאמור הייתה תחנת הדרך האחרונה לעניין המסכת שבפניי. אין טוב, איפוא, מלהביא את הרקע העובדתי של ההליכים, כפי שהוא נסקר בהחלטתו, כדלקמן:
"ביום 25.2.1998 נחתם הסכם פשרה בין המבקשים לבין המשיב, הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 4.3.1998 (ת"א (מחוזי נצרת) 758/95, כבוד השופט מ' בן-דוד). ההסכם הינו הסדר לתשלום חובם של המבקשים כלפי המשיב. ביום 2.3.2000 פתח המשיב תיק בלשכת ההוצאה לפועל (תיק מספר 12-03783-00-0) כנגד המבקשים בגין אי תשלום מספר תשלומים חודשיים המחויבים על פי ההסכם. משלב זה החלו להתנהל הליכים משפטיים רבים בין הצדדים בערכאות שונות, אשר במרכזם ניסיון של המבקשים לבטל את הסכם הפשרה ולבטל את תיק ההוצאה לפועל, לחילופין לתקן את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל. הליכים אלו של המבקשים נדחו בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 1109/01, [פורסם בנבו], כבוד השופטת ג' (דה ליאו) לוי), והמבקשים הגישו ערעור לבית משפט זה (ע"א 11750/05) [פורסם בנבו],. במקביל להגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה לראש ההוצאה לפועל בחדרה לסגירת תיק ההוצאה לפועל ובה העלו טענות דומות לאלו שהועלו על ידם בערעור לבית משפט זה, אך ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כבוד הרשמת ק' מרגולין פלדמן) דנה בתיק וקבעה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (שהערעור עליו היה תלוי ועומד בפני בית משפט זה) לא יצר מעשה בית דין, ככל שהדבר נוגע לשאלת פתיחתו כדין של תיק ההוצאה לפועל וכי אין מניעה שהשאלה תידון בפניה. החלטה זו בוטלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 962/06, כב' השופטת ב' בר-זיו). בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים באותו ענין לבית משפט זה (רע"א 2594/07) נדחתה על ידי ביום 19.7.2007, תוך כדי שקבעתי כי משעה שהגישו המבקשים הודעת ערעור לבית משפט זה הרי שבכך חסמו את דרכם לטעון טענות זהות בפני ראש ההוצאה לפועל וזאת מטעמים של יעילות דיונית ומן הטעם של הליך תלוי ועומד.
ביום 15.11.2007 דחה בית משפט זה (כבוד השופטים א' ריבלין, ע' ארבל, א' חיות) את ערעורם של המבקשים, וקבע כי אין ממש בטענות שהעלו לענין פגמים כביכול שנפלו בכריתת הסכם הפשרה. עוד נקבע כי יש לדחות את הטענות שהעלו המבקשים לענין עצם זכותו של המשיב לפתוח נגדם הליכי הוצאה לפועל בנסיבות דנן. אולם נקבע כי שאלה אחרת היא השאלה מהו סכום החוב אשר בגינו רשאי היה המשיב לפתוח את תיק ההוצאה לפועל. שאלה זו לא הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי והיא תוכל להתברר בפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת ההליכים המתקיימים בפניו, לאחר שיבחן את כל טענות הצדדים לענין זה.
לאור פסק דינו הנ"ל של בית משפט זה, חודשו ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. הדיון בפני ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ק' מרגולין פלדמן) התמקד בשאלת גובה החוב במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכן ביתרת החוב לסילוק כיום, לאור תשלומים ששולמו על חשבון החוב במהלך השנים. המשיב הודה בכך שפתח את תיק ההוצאה לפועל בשנת 2000 על סכום הגבוה בכמעט 300,000 ש"ח מסכום החוב באותה עת. ראש ההוצאה לפועל קבעה כי בהתנהלות זו המשיב פעל בחוסר תום לב, וכן המשיך לנהוג כך במשך זמן רב, שעה שלא תיקן את סכום החוב במשך השנים. ראש ההוצאה לפועל קבעה כי לחוסר תום ליבו של המשיב ישנן השלכות ועל כן החליטה כי שיעור שכר טרחה א' ו-ב' בתיק יעמוד על 0 ש"ח, והטילה הוצאות לזכות המבקשים בסך של 10,000 ש"ח. בנוסף הפחיתה ראש ההוצאה לפועל מהריבית לה זכאי המשיב, וזאת עד ליום תיקון החוב בתיק, דהיינו 9.1.2007. ממועד זה ואילך, קבעה ראש ההוצאה לפועל, יש לצרף ריבית כנקוב בסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק הריבית). עוד נקבע כי תשלומים שמועדם חלף בין יום 9.1.2007 ובין יום שמיעת סיכומי הצדדים בתיק הנדון ישאו ריבית בשיעור של 4%, ולאחר מועד שמיעת הסיכומים ישאו ריבית על פי סעיף 5 לחוק הריבית. בנוסף נקבע כי לאור הפרת הסכם הפשרה על ידי המבקשים, לא ניתן לחזור להסדר התשלומים החודשיים שהותווה בהסכם, וכי יש לצרף כל שיק שמועד פירעונו חלף לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל לתיק הנדון, ואין לפתוח תיק הוצאה לפועל חדש בגין כל שיק שמועד פירעונו חלף. כמו כן, נקבע כי כל שטר שיצורף לתיק וחלף מועד פירעונו ישא הפרשי הצמדה מיום 15.9.1989 וריבית כחוק מיום ההפרה. אם טרם חלף מועד הפירעון ישא השטר הפרשי הצמדה מיום 15.9.1989 וריבית כחוק מיום פירעונו.
על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגישו הצדדים ערעורים הדדיים לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל באופן חלקי את הערעורים (כבוד השופטת ת' שרון נתנאל). בית המשפט המחוזי קבע כי ראש ההוצאה לפועל הביאה בחשבון את התנהלותו חסרת תום הלב של המשיב ואין מקום להתערב בקביעותיה בענין אי תשלום שכר טרחה והטלת ההוצאות. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי גם בהתנהלות המבקשים היה פגם, וזאת מכיוון שבחרו בדרך של פניה לערכאות שיפוטיות בטענות שונות לשם ביטול הסכם הפשרה, ובמקביל לא שילמו את חובם למשיב. בנוסף נקבע כי אין מקום להתערב בשיעורי הריבית אשר נקבעו על ידי ראש ההוצאה לפועל, וכן אין מקום להתערב בקביעת ראש ההוצאה לפועל בענין צירוף כל שיק שעבר זמן פירעונו (ולא נפרע) לתיק ההוצאה לפועל, אולם נקבע כי יש מקום להתערב בקביעה זו לתקופה החל מחודש יוני 2008. בתקופה זו חידשו החייבים את התשלומים החודשיים כפי שנקבע בהסכם הפשרה, והם הופקדו בחשבון נאמנות, כלומר המבקשים רשאים היו לחזור להסדר התשלומים למרות הפרתו של הסכם הפשרה בעבר, ולמרות שלא נפרע החוב בתיק ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי קבע כי החל מחודש יוני 2008, עת חזרו המבקשים להסדר התשלומים, יש להפריד בין הסדר התשלומים לבין תיק ההוצאה לפועל, ולכן אין לצרף לתיק שיקים נוספים שבחודש יוני 2008, טרם חלף זמן פירעונם.
לשם הבהרת התמונה יצוין כי המבקשים הפקידו סכומים נוספים בחשבון הנאמנות - מעבר לתשלומים החודשיים - אשר על פי טענתם מכסים את כלל חובם למשיב. בסיכומו של דבר קבע בית המשפט המחוזי:
'תיק ההוצאה לפועל צריך לכלול רק שיקים שזמן פרעונם חלף עד חודש יוני 2008 (לא כולל) בחישוב ריבית לפי הכללים שנקבעו ע"י כבוד ראש ההוצאה לפועל. יש לערוך חישוב של ששת התשלומים ששילמו החייבים מיוני עד נובמבר 2008, בצירוף הסכומים הנוספים ששולמו על ידם לאחר מכן. ככל שתשלומים אלה מכסים את כל השיקים שנותרו, פחות שלושה שיקים (בשל התאמה בשל הפרשי הסכומים בין סכומי התשלומים לבין סכומי השיקים), אין מקום לצרף שיקים אלה לתיק ההוצל"פ, ואין לחשב עליהם ריבית כלשהי, אלא הפרשי הצמדה בלבד. ככל שהתשלומים, ששילמו החייבים מחודש יוני ואילך, אינם מכסים את כל סכומי השיקים שנותרו, פחות שלושה שיקים, יהיה על החייבים לשלם את השיקים העתידיים שסכומם לא כוסה, בהגיע מועד פרעונם. ככל שתיוותר, מהחישוב הנ"ל, יתרה לזכות החייבים ... תיזקף היתרה על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ ... על החייבים יהיה להשלים את תשלום יתרת החוב בתיק ההוצל"פ, שתיוותר לאחר עדכונו על פי האמור לעיל'
על פסק דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי הוגשה על ידי המבקשים בקשה למתן רשות ערעור, היא הבקשה שלפניי.
המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה סוגיה עקרונית החורגת ממסגרת הסכסוך הפרטי של הצדדים, ואשר מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לטענתם החלטות הערכאות הקודמות מעלות שאלה האם צד שפעל בחוסר תום לב קיצוני, תוך הצגת מצגי שווא והסתרת עובדות מהותיות מערכאות שיפוטיות, יכול לצאת נשכר מהתנהגות זו, ואילו הצד השני אשר נפל קורבן ופעל בתום לב יוצא נפגע ועליו לשאת בסנקציות כלכליות. המבקשים טוענים כי הטלת ריבית פיגורים על חלק מסכומי החוב אינה עומדת בקנה אחד עם הקביעה כי המשיב נהג בחוסר תום לב קיצוני, והוא זה אשר גרם להימשכות ההליכים במשך שנים רבות כאשר התעקש שלא לשנות את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל. עוד הם טוענים כי הטלת ריבית הפיגורים על אף התנהלותו של המשיב אינה משתלבת עם ההלכה הפסוקה של בית משפט זה, ועם חשיבותו של עקרון תום הלב במשפט הישראלי. לטענתם לא ייתכן כי לאחר מאבק משפטי ממושך אשר בסופו טענתם כי המשיב נהג בחוסר תום לב מתקבלת, הם נאלצים לשאת בריבית הפיגורים על לא עוול בכפם. במצב דברים זה, לטענתם, חוטא יוצא נשכר ומקבל פרס בצורת ריבית חריגה. אשר על כן, טוענים המבקשים, יש מקום לדון בבקשתם ולהורות על ביטול ריבית הפיגורים שנפסקה כנגדם.
המשיב טוען כי הבקשה לא מעוררת כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לגופו של ענין טוען המשיב כי ריבית הפיגורים נפסקה לגבי חוב שגם המבקשים אינם חולקים על עצם קיומו. בנוסף הוא טוען כי בית המשפט המחוזי קבע כי גם בהתנהלותם של המבקשים נפלו פגמים כאשר פנו לערכאות שיפוטיות רבות בטענות סרק, והפסיקו על דעת עצמם לשלם את חובם המוסכם למשיב. עוד טוען המשיב כי הערכאות הקודמות ערכו איזון ראוי בין הצדדים והביאו בחשבון את הפגמים שנפלו בהתנהלותם, ואין מקום להתערב באיזון זה. בנוסף הוא טוען כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל בסכום שגוי נעשתה בתום לב, ולא ניתן ליחס לו חוסר תום לב קיצוני, בייחוד לאור העובדה כי הערכאות הקודמות לא שמעו ראיות בענין זה ולא נתנו לו הזדמנות נאותה להגיב על טיעונים אלו. בסיכומו של דבר טוען המשיב כי מדובר בחוב מוסכם, ולא ניתן להתעלם מהוראות הסכם הפשרה והחוק אשר קובעים בברור כי עיכוב בתשלום יביא בעקבותיו תשלום של ריבית פיגורים.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, ובהחלטות של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות" (עמ' 5-2).
3. בעקבות ההליכים האמורים, כאמור, הונח בפניי כתב התביעה המתוקן. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. בישיבת קדם משפט קצבתי לב"כ הצדדים מועדים לשם הגשת בקשות בכתב. הונחו בפניי בקשות בכתב של המדינה, הבנק ועו"ד וינראוך המעלות טענות-סף שלאורן התבקש סילוק על הסף של התביעה, כנגד כל אחד מהם. כמבואר, ברבות השנים וההליכים, נערמה מטבע הדברים שורה נרחבת של מוצגים וראיות. אלו צורפו לתגובות ולתגובות-שכנגד. כתוצאה מכך, אף לנוכח לחץ עבודה רב בחודשים האחרונים, התעכבה הכרעתי עד עתה, ועם ב"כ הצדדים הסליחה.
כבר עתה אבהיר כי אף כתב הגנתו של עו"ד דגני זרוע בטענות מקדמיות רבות. ואולם משעה שעו"ד דגני לא ראה, במסגרת המועדים אותם קצבתי, להגיש בקשה לעניין טענות-סף שלו, לא אדרש להן בהמשך, אלא בפסק דיני.
4. כאמור עיינתי בחומר הראיות והטענות. עיקר מניינה ובניינה של הכרעתי יהא לעניין בקשת הבנק. בסופה של דרך, וכמבואר, בדעתי יהא לדחות בקשתו. בקשותיהם של המדינה ושל עו"ד וינראוך מעלות סוגיות פשוטות יותר. בסופה של דרך, וכמבואר, בדעתי יהא לדחות את בקשת המדינה ולהיענות לבקשתו של עו"ד וינראוך. כתוצאה מכך ייגזר סילוק על הסף של התביעה כנגדו.
בקשתה של המדינה - דיון והכרעה
5. כפי שנסקר לעיל, ביסודה של המסכת שבפניי עומדת פתיחת תיק הוצל"פ על ידי הבנק-הזוכה נגד התובעים-החייבים, בגין סכום הגבוה באופן מופלג מן הסכום הנאות. ככל שעסקינן בעניינה של המדינה נטענת טענת רשלנות כנגד לשכת ההוצל"פ בחדרה. נטען כי הלשכה לא בדקה את סעיף 4 להסכם הפשרה, על פיו במקרה של הפרה על ידי התובעים יהא על הזוכה להעמיד לפירעון מיידי רק את הסכום השטרות שזמן פירעונם חלף. כתוצאה מכך, אף כתוצאה מן הרשלנות הנטענת, לא שמו לב עובדי לשכת ההוצאה לפועל כי ניתן היה לפתוח תיק ההוצל"פ בסכום כולל של 225,679 ש"ח, ולא כפי שנפתח על סך 528,951 ש"ח. נטען כי מבקשת הביצוע נראה בעליל כי פקיד ההוצל"פ לא מילא כלל את חובתו וחתימתו חסרה במקום המיועד לבדיקה.
6. המדינה עותרת לסלק התביעה על הסף כאשר היא נסמכת על החסינות המוענקת לראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 73א. לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, שמקורה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968. דומה שהמדינה מתפרצת לדלת פתוחה. שהרי מתגובת ב"כ התובעים עולה שהם אינם חולקים על החסינות המוענקת לראש ההוצאה לפועל והם ממקדים טענותיהם לעניין רשלנותם הנטענת של
עובדי לשכת ההוצאה לפועל, במובחן מעניין פועלו של
ראש ההוצאה לפועל.
ואף מכלול המסכת שבפניי תומך בתובנה האמורה. והרי לכל אורך הדרך, וככל שעסקינן בפועלה והחלטותיה של כב' ראש ההוצאה לפועל בחדרה, קרן מרגולין-פלדמן, קושרים לה התובעים כתרים לרוב.