הבקשה וההליכים
1. הבנק הנתבע עותר לסילוקה של תובענת התובעת על הסף מחמת העדר יריבות והעדר עילה.
2. תובענת התובעת כלפי הבנק היא כספית. היא עותרת לחייבו בכ-102,000 ש"ח, בתורת השבה עקב ביטול חוזה. עילתו הנטענת של הביטול היא הטעייה שנקט הבנק (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. להלן: חוק החוזים) ולחלופין - טעות לא ידועה (סעיף 14(ב) לחוק החוזים).
3. תמצית העובדות הרלבנטיות לתובענה היא כדלקמן: בנה וכלתה של התובעת נטלו הלוואה מן הבנק בשנת 1988. להלוואה ערבו 4 מילדיה של התובעת וכן קרוב משפחה נוסף (מר רביבו). הלווים פיגרו בהחזרי ההלוואה. על כן, ננקטו כלפיהם ע"י הבנק. בת"א 24515/91 (להלן: התביעה הראשונה) הוגשה תובענה נגד הלווים והערבים לתשלום חוב שבפיגור וניתן פסק דין לחובת אותם נתבעים. בת"א 71108/96 הוגשה תובענה נגד
הלווים (לבדם) לתשלום יתרת ההלוואה וניתן נגדם פסק דין. לאחר מכן, משניתן אישור ראש ההוצל"פ בדבר מיצוי ההליכים נגד הלווים, הוגשה תובענה נגד
הערבים בגין יתרת ההלוואה (ת"א 43356/04). תובענה אחרונה זו תלוייה ועומדת (ומבוקש לאחד הדיון בה ובתיק הנוכחי). הבנק ניהל הליכי הוצל"פ לגביית הפסק הראשון משנת 1991. ההליכים ננקטו אף כלפי הערבים. אחד מן הערבים, מר רביבו, הזדעק ודרש כי העניין עם הבנק יוסדר. הוא הופנה אל עורך דינו של הלווה (עו"ד ערד - הנתבע 2) וייפה את כוחו לפעול בעניין תיק ההוצל"פ למימוש פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה. עו"ד ערד יזם הסדר עם ב"כ הבנק. לטענת התובעת, אמר לה עו"ד ערד כי ההסדר הינו שנגד תשלום בסך 80,000 ש"ח, יופטרו כל הערבים מכל התחייבויותיהם לבנק ובכך מסתיימת כל הפרשה של כל הערבים אל מול הבנק. לאור זאת, נערכה מגבית כספית בקרב בני המשפחה. התובעת הייתה אחראית לגיוס הסכום ואף תרמה את חסכונותיה (43,000 ש"ח) על מנת למלט את ילדיה מאימת הבנק. בדיעבד נסתבר לתובעת כי ההסדר שערך עו"ד ערד עם הבנק היה שונה. הסדר זה קבע כי הוא לסילוק התביעה הראשונה בלבד. הסדר זה נערך רק בשם מר רביבו. ההסדר לא הביא להפטרת כל הערבים מערבותם להלוואת משנת 1988.
התובעת טוענת כי לא היה עולה בדעתה לגייס סכום כה גדול לולא הייתה משוכנעת כי יביא להפטרת כל הערבים. בכתב התביעה, העלתה היא טענות כלפי עו"ד ערד וכלפי הבנק. לשיטתה, הוטעתה היא על ידי עו"ד ערד בדבר יסודות ההסכם עם הבנק. היא מוסיפה כי הבנק היה שותף פעיל להטעייה זו. לחלופין - גם אם הבנק לא היה שותף פעיל להטעייה ולא היה מודע לטעותה של התובעת, עניין לנו בטעות בסיסית מצד התובעת ביחס להסכם אותו היא מימנה. סעיף 14(ב) לחוק החוזים, מתייחס לאפשרות ביטולו של חוזה גם כאשר הצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על הטעות. על כן, זכאית התובעת לבטל את החוזה ועל הבנק ועו"ד ערד להשיב לה את הסך של 43,000 ש"ח ששילמה.
4. הבנק עותר לסילוק בתובענה על הסף, מחמת העדר יריבות עם התובעת ומחמת העדר עילה כלפיו, שכן לא נוצרו כל יחסים חוזיים בינו לבין התובעת. התובעת סבורה כי משקיבל הבנק כספים ממנה ומשידע כי מקור הכספים להסדר אינו של מר רביבו - אין לומר על התביעה כי נעדרת עילה היא.
סילוק תביעה על הסף- אימתי
?
5. הלכה היא מלפנינו, כי סילוק תובענה על הסף - בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה - הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך. בדרך כלל יעדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה (ראו, מכלל רבים אחרים, את האמור בע"א 2452/01
אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582, להלן- פסק הדין בעניין
אורן
; ע"א 693/83
שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668; ע"א 35/83
חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721).
דברים אלה מקבלים משנה חשיבות ותוקף נוכח ההלכה הפסוקה שהכירה בזכות הגישה לערכאות המשפט כזכות יסוד, אשר בית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות (ע"א 6805/99
תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433; ע"א 3833/93
לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 862). תפקידם של בתי המשפט הוא להכריע בסכסוכים והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית המשפט בפני תובע המבקש סעד אלא מטעמים כבדי משקל (ראו: פסק הדין בעניין
אורן
; ע"א 733/95
ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577).
6. יחד עם זאת, אם התובענה נעדרת עילה, יש מקום למוחקה על הסף, כדי לא לנהל הליך סרק ועקר. הכל - כאשר מדובר בתובענה שהפגמים בה אינם ניתנים לתיקון (א' גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
(מהדורה שביעית, 2003) 136).
בענייננו, מבקש הבנק לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגדו מחמת העדר עילה והעדר יריבות. מושכלות יסוד הם כי טענת חוסר יריבות מהווה עילה כשרה למחיקת תביעה על הסף ולא לדחיית תביעה על הסף. זאת ועוד: הלכה היא כי מחיקה מפאת חוסר יריבות נדונה במסגרת מחיקה מחוסר עילה, שכן מחיקת כתב תביעה בשל חוסר יריבות משמעה, במילים אחרות, כי לא נתקיימה עילת תובענה כלפי נתבע כלשהו (ע"א 465/74
קיפניס נ' חברה חיפאית למחסנאות בע"מ, פ"ד כט(1) 699; ע"א 523/65
ישראל נ' "הסנה", פ"ד כ(4) 3, 6).
המלומד זוסמן משמיענו בספרו
סדרי הדין האזרחי
(מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 389, כי:
"בית המשפט רשאי למחוק כתב תביעה כלפי אחד מכמה נתבעים, ולהשאירו בעינו כלפי השאר;
כתב התביעה צריך שיגלה עילה המחייבת את כל אחד מן הנתבעים (תקנה 13), לפחות לחלופין, ואם לא יגלה עילה כלפי נתבע פלוני, מה טעם יש להמשיך במשפט נגדו, רק על שום שנתבע אחר עלול להימצא חייב? במקרה כזה ימחק בית המשפט את כתב התביעה נגד פלוני"
(ההדגשה שלי- מ' י').
השאלה העומדת בפני היא אפוא אם התביעה,
על-פי נוסחה הנתון, מגלה עילת תביעה כלפי הבנק. דהיינו, האם המשיבה תהיה זכאית לקבל את הסעדים המבוקשים בכתב התביעה כנגד הבנק?
הנני סבור, כי התשובה על שאלה זו הינה בשלילה.
ההלכה בראי הנסיבות
7. עילתה של התובעת, עילה חוזית היא. דא עקא, התובעת איננה צד לחוזה כלשהו עם הבנק. היא אף אינה טוענת שניהלה משא ומתן עם הבנק לקראת כריתתו של חוזה. כך עולה הן מכתב התביעה והן מן הפרטים הנוספים שנמסרו על ידיה בתצהיר. בהעדר יחסים חוזיים כלשהם בין התובעת לבין הבנק, לא תישמע טענתה של התובעת בדבר הטעייה כלשהי מצד הבנק כלפיה (מה גם שהטענה בדבר הטעייה שהובאה בכתב התביעה ובפרטים הנוספים, היא טענה כוללנית ביותר ונעדרת פירוט עובדתי ולו המינימלי). יתר על כן. באין יחסים חוזיים כאמור, ממילא לא תוכל התובעת לטעון לביטולו של חוזה מחמת טעות לא ידועה. טענה זו שמורה לצדדים לחוזה ולהם בלבד. זר לחוזה אינו רשאי לטעון לבטלותו של החוזה מחמת הטעייה או מחמת טעות לא ידועה. סעדים אלה שמורים אך לבעלי הקשר החוזי. התובעת אינה נמנית עליהם. היחיד הרשאי להעלות טענות של הטעייה או טעות כלפי הבנק, הוא מר רביבו - ה"אידך גיסא" לחוזה עם הבנק.
8. על כן, ובשים לב לזהירות המתחייבת ממחיקתה של תובענה בעודה באיבה, מחד כמו גם לעקרותו של ההליך כלפי הבנק, מאידך - נמחקת התובענה כלפי הבנק. התובענה תוסיף ותתברר ביחס ליתר הנתבעים.
איחוד הדיון