עניינה של התביעה שלפני בשאלת הזכאות של התובעים לעמלה מהנתבעות, בתמורה לתיווכם בין הנתבעות לחברה טורקית העוסקת בייצור מוצרי קרמיקה וכלים סניטאריים, לשם יצירת קשרים עסקיים בין הנתבעות לחברה הטורקית שעניינם הפצת מוצריה של החברה הטורקית בישראל על ידי הנתבעות.
שאלת זכאות התובעים לעמלה הוסדרה תחילה בהסכם מיום 15.12.93, ולאחר מכן בהסכם חדש מיום 24.3.99. עניינה של התביעה בהסכם החדש מיום 24.3.99 ובטענות להפרתו על ידי הנתבעות. נוכח כך, ולאור טענת ב"כ הנתבעות כי נסיבות כריתת ההסכם, כפי שמפורטות בתצהירי הנתבעות, משפיעות על פרשנות ההסכם, הוריתי לצדדים לסכם בשאלה
"האם הנתבעות חייבות בתשלום עמלה לתובעים, ועד איזה מועד?
וזאת בהנחה שהאמור בתצהירי הנתבעות הוא אמת" (פרו' מיום 18.3.09), כך שיינתן פסק דין חלקי בשאלת החבות (ולא בשאלת סכום החוב המדויק).
1
. רקע עובדתי והצגת המחלוקת
התובע 1,
יוסף מוטולאוגלו (להלן:
התובע), הינו המנכ"ל והבעלים של התובעת 2,
אוטולוקס טיירס בע"מ, חברה לייבוא ושיווק צמיגים לרכב (להלן:
אוטולוקס). במסגרת עסקיו, לתובע קשרים עסקיים בטורקיה.
הנתבעת 1,
נגב קרקמיקה בע"מ (להלן:
נגב), הינה חברה ציבורית העוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של מוצרי קרמיקה, שיש, אבן, כלים סניטאריים ועוד. הנתבעת 2,
ש. רפפורט (להלן:
רפפורט) הינה חברה פרטית המוחזקת החל משנת 1993 בשיעור של 50% על ידי
נגב, והחל משנת 1997 בבעלות מלאה של
נגב, העוסקת ביבוא, שיווק ומכירת המוצרים הנזכרים, והחל משנת 1997 עוסקת ביבוא מוצרים לנגב בלבד.
בשנת 1993 קישר התובע בין
רפפורט לחברה הטורקית
"
KALE BODUR
", העוסקת בייצור ושיווק של מוצרי אבן, קרמיקה וכלים סניטאריים (להלן:
החברה הטורקית), ובין השתיים נחתם הסכם לפיו ניתנה לנתבעות זכות לייבוא ושיווק מוצרי החברה הטורקית בישראל (להלן:
הסכם ההפצה).
על רקע האמור, ביום 15.12.93 נחתם בין
רפפורט ל
תובע הסכם שכותרתו
"עמלה ואי תחרות" (נספח א' לכתב התביעה), בו נקבע כי התובעים יהיו זכאים לעמלה בשיעור 3% מסך התמורה CIF שתשלם
רפפורט לחברה הטורקית בגין רכישת מוצרים, והיה אם מסי היבוא יפחתו יעלה שיעור העמלה ל- 5% מערך התמורה CIF.
ביום 24.3.99 נחתם הסכם עמלה חדש תוך ביטול ההסכם הקודם משנת 1993 (נספח ב' לכתב התביעה) (להלן:
ההסכם או
הסכם העמלה או
ההסכם החדש). השינוי בהסכם החדש לעומת ההסכם הראשון נוגע לגובה העמלה ויתר הוראות ההסכם זהות. הצדדים להסכם החדש הינו
התובע מצד אחד, ו
רפפורט ו-
נגב, מהצד השני, ונקבע בו כדלקמן:
"היות ובאמצעות קשריך המסחריים בטורקיה, יצרנו קשרי מסחר עם חברת
KALE-BODUR
מטורקיה, הרינו להתחייב כלפיך כדלקמן:
1.
בתמורה לעזרתך כאמור לעיל, תהא זכאי לקבל מאיתנו, במשך תוקפו של הסכם זה, עמלה בסך השווה ל- 3% מסך התמורה (
FOB
טורקיה) שנשלם בגין מוצרים אותם נרכוש מחברת
KALE-BODUR
(להלן: "המוצרים").
2.
עמלתך כאמור בסעיף 1 לעיל תשולם לידך תוך 45 יום מיום כל תשלום ל-
KALE BODUR
בגין רכישת מוצרים ובאופן יחסי לאותו תשלום.
3.
העתקי הזמנות ו/או חשבוניות של כל רכישת מוצרים מ-
KALE BODUR
יועברו לידיך בתוך 3 ימי עסקים מיום שיוצאו על ידנו.
4.
אנו לא ניצור בין במישרין ו/או בעקיפין כל עסקים עם
KALE BODUR
ללא ידיעתך וללא תשלום עמלתך כאמור בסעיף 1 לעיל.
5.
אתה תהיה זכאי להיות נוכח, בכל פגישה שתיערך ביננו ובין נציגי
KALE BODUR
בין אם הפגישה תערך בארץ ובין אם היא תערך בחו"ל ולצורך כך נתאם עימך זמן סביר קודם לכן את מועדה.
6.
תוכנו של הסכם זה ומהות הקשרים המסחריים בינינו הינם סודיים ואנו מתחייבים לא לגלות סודות אלו את פרטיו ל-
KALE BODUR
, מלבד לצורך מילוי התחייבויותנו כלפיך בהתאם להסכם זה.
7.
הסכם זה יכנס לתוקפו עם חתימתך עליו והוא ישאר בתוקף עד לתום 12 חודשים לאחר המועד האחרון בו נרכוש מוצרים מ-
KALE BODUR
".
8.
הסכם זה מבטל את ההסכם בינינו מיום 13.12.93 וכל הסכם ו/או הסכמה אחרים ובא במקומם".
החל מחודש יוני 2004 הופסק תשלום העמלות לתובעים. ובשנת 2005 החל משא ומתן בין הצדדים, במסגרתו הביעו הנתבעות מצד אחד את הרצון לסיים את היחסים, והתובעים מן הצד שני עמדו על זכותן לקבל את מלוא העמלה שמגיעה להם עד לאותו מועד, וזאת כתנאי לקיום משא ומתן לסיום היחסים (כעולה מתכתובת בין צדדים מיום 24.1.05 - נספח ג' לכתב התביעה; ומיום 2.5.05 - נספח ד' לכתב התביעה).
במסגרת ניסיונות הנתבעות לסיים את היחסים עם התובעים בדרך של פשרה, ביום 3.5.05 שילמו הנתבעות לתובעים סך של 250,000 ש"ח (כולל מע"מ) (העתק החשבונית - נספח ה' לכתב התביעה). במכתב מיום 4.5.05 (נספח ו' לכתב התביעה), הבהיר התובע כי התשלום הנ"ל מהווה
"מפרעה חלקית בלבד על חשבון העמלות המגיעות לנו מכם"
, וציין כי:
"תנאי מוקדם ובסיסי לניהול משא ומתן כאמור הינו גילוי מלא של כל היקף הפעילות עם קאלה-בודור (מאושר על ידי רואה חשבון) וסילוק כל המגיע לנו מכם"
. מנגד, משלא הושגה פשרה, דרשו הנתבעות סכומים ששולמו ביתר (נספח ז' לכתב ההגנה).