פסק-דין חלקי בתיק ס"ע 22939-09-10

1. מונחת בפנינו בקשת ההסתדרות לסילוק התביעה כנגדה על הסף.

2. הרקע לבקשה

א.      כעולה מכתב התביעה התובע הועסק על ידי חברת רשף בטחון בע"מ (להלן: רשף) בתפקידי סיירות במעלה אדומים ובמישור אדומים בשתי תקופות העסקה נפרדות. האחת, בין חודש נובמבר 2001 ועד לחודש יולי 2007. השניה, בין חודש אוגוסט 2008 ועד לחודש נובמבר 2008.

ב.       לטענת התובע, בתום התקופה הראשונה הפסידה רשף את המכרז לאבטחת  מקום העבודה לטובת חברת אבטחה אחרת. או אז פנו מספר עובדים להסתדרות בבקשה כי תסייע להם בניהול משא ומתן על זכויותיהם אל מול חברת רשף.

ג.        ההסתדרות נענתה לבקשה ובסופו של יום נחתם בין התובע לרשף, באמצעות ההסתדרות, הסכם פשרה במסגרתו קיבל 22,661 ש"ח תוך שחתם על מסמך "ויתור". לשיטת התובע, הסכמתו להסכם הפשרה נבעה מלחץ בלתי הוגן שהפעילה עליו ההסתדרות אשר לא סיפקה לו הסבר מפורט אודות זכויותיו. כך נחתם ההסכם מתוך הטעיה שהטעתה ההסתדרות את התובע אשר הסבירה לו כי אם לא יחתום על ההסכם עשוי הוא למצוא עצמו "קרח" מכל הצדדים וכי פניה לערכאות עלולה לגרום לו להפסד של כל זכויותיו כמו גם לקושי להתמודד אל מול המעסיקה שלה ייצוג משפטי "חזק וטוב".

ד.       לטענת התובע הסכום שקיבל במסגרת הסכם הפשרה הוא סכום זעום אשר אינו משקף את הזכויות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו וסיומה ואפילו אינו מגיע כדי גובה פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי. אשר על כן, דורש התובע מרשף הפרשי זכויות סוציאליות של למעלה ממאה אלף שקלים.

ה.      בד בבד טוען התובע כי ההסתדרות כשלה בייצוגו והתרשלה בתפקידה. על כן וככל שיקבע כי רשף אינה חבה לתובע את הסכומים הנתבעים על ידו, נוכח הסכם הפשרה עליו חתומים הצדדים, על ההסתדרות לבוא בנעליה ולשלם לו סכומים אלה. בנוסף על ההסתדרות לפצותו בגין נזק לא ממוני אשר נגרם לו כתוצאה מטיפולה הרשלני בעניינו וזאת בגובה 10,000 ש"ח.

ו.        בכתב הגנתה הכחישה ההסתדרות בכל תוקף את הטענות כנגדה. לטענתה התנהלותה בכל הנוגע לעובדי רשף ובם התובע היתה ללא דופי. כך נטען כי קיימה כנסים עם העובדים שבמהלכם הועלו בפניהם חלופות התנהלות שונות אל מול רשף ובהן פניה לערכאות או ניהול משא ומתן בניסיון להגיע להסכמה.

ז.        העובדים בחרו בדרך האחרונה ואף הקימו ועד פעולה שעם חבריו נמנה התובע. התובע ומרבית העובדים חתמו על יפויי כוח לנציגי ההסתדרות. לימים ומשצלחו מאמצי ההסתדרות, שכללו פניה לעירייה בניסיון להבטיח את חובות רשף לעובדים באמצעות כספים המוחזקים אצלה וניסוח טיוטות כתב תביעה פרטניות שהועברו לרשף והיוו את הבסיס לניהול משא ומתן פרטני לגבי כל עובד, הוצעו לעובדים וגם לתובע הסכמי פשרה. משמעותם של אלה הוסברה לכל עובד בנפרד וניתנה לכל עובד שהות מספקת להוועץ בגורמי ההסתדרות או בגורמים חיצוניים לפי שיקול דעתו. 42 עובדים נענו להצעות הפשרה וחתמו עליהם מרצונם החופשי. עובדים אחרים סרבו להצעות ופנו ליעוץ משפטי פרטי ואף פתחו בהליכים משפטיים.

ח.      אשר ל"ויתור על פיצויי הפיטורים" נטען, כי במהלך המשא ומתן אל מול רשף התברר להסתדרות כי יתכן שרשף תחזור לספק שרותי אבטחה לעירייה ועל כן הוספה לכל הסכם פשרה תניה לפיה במקרה ורשף תחזור לספק לעירייה שירותי אבטחה היא מתחייבת לקלוט לשורותיה את העובדים מחדש ומבטיחה להם רציפות זכויות לרבות לעניין תשלומי פיצויי הפיטורים. זאת עבור שתי תקופות ההעסקה באמצעותה. לאחר מספר חודשים אכן חזרה רשף לספק לעירייה שרותי אבטחה ובתוך כך קלטה לשורותיה את התובע. אולם בחלוף מספר חודשים נוספים חדלה שוב מהתקשרותה עם העירייה. או אז פנתה ההסתדרות לרשף בעניין תשלום פיצויי הפיטורים לכלל העובדים וגם לתובע. משאלה לא שולמו הכינה עבור התובע טיוטת כתב תביעה שהוא נקרא לקבל במשרדיה ולהגיש בבית הדין. אלא שאז הודיע התובע כי הוא מבקש להוועץ בעורך דין פרטי. מכל מקום כתב התביעה נמסר לידיו ומאז ועד להגשת כתב התביעה דנא נדם קולו.

ט.      לשם שלמות הדברים נציין כי בכתב הגנתה טוענת רשף, בין היתר, כי המשא ומתן שניהלה אל מול פרקליטי ההסתדרות ואנשי המקצוע מטעמה היה גלוי, ענייני והוגן.

3. טענות הצדדים

ההסתדרות עתרה לסילוק התביעה כנגדה על הסף במסגרת כתב הגנתה. בחלוף מספר חודשים הגישה בקשה נפרדת בעניין והיא זו שבפנינו. במסגרת הבקשה טוענת ההסתדרות כי מרבית הטענות והסעדים שבכתב התביעה הם כספיים ומופנים כלפי המעסיקה - רשף. הסעד המבוקש כנגד ההסתדרות הוא סעד חלופי כמבואר בפתח הדברים. לשיטת ההסתדרות היא לא תבוא בנעלי המעסיקה שכן מדיניות שיפוטית שכזו עלולה להוביל לחיסולם של ארגוני עובדים מה גם שההסתדרות מעולם לא היתה ואינה מעסיקתו של התובע. כן נטען כי בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעות נזיקין כגון רשלנות ומכל מקום היא מילאה את חובת הייצוג ההוגן כלפי התובע ואין לו אלא להלין על עצמו אם התחרט על ההסכם אליו הגיע עם רשף. זאת ועוד, חוקת ההסתדרות מהווה הסכם בוררות בינה לבין חבריה ועל כן חייב התובע לפנות לרשות השיפוט של ההסתדרות טרם פנייה לבית הדין.

4. התובע מצדו מתנגד לבקשה. לשיטתו דינה דחיה משאינה נתמכת בתצהיר שיש בו כדי לאמת את העובדות הנטענות במסגרתה. לגופו של עניין חוזר התובע על ההשתלשלות העובדתית שתוארה בכתב התביעה וטוען שתביעתו באה בגדר סמכותו של בית הדין על פי סעיף 24(א) ל חוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 שכן ייצוג עובדים אל מול מעסיקים הוא בתחום פעילותה של ההסתדרות כארגון עובדים ובענייני עובדים. לבסוף מתרעם התובע על טענת ההסתדרות כי במהלך ייצוגה אותו יכול היה לפנות גם לייצוג פרטי בהיותה גוף שתכליתו לסייע לעובדים שידם אינה משגת לפנות לייצוג פרטי.

5. בתשובתה לתגובת המשיב העירה ההסתדרות שעל אף שמלין התובע כי לבקשתה לא צורף תצהיר לא מצא הוא עצמו לתמוך שלל טענותיו העובדיות בתצהיר משל "נאה דורש נאה מקיים". בנוסף חזרה ההסתדרות על מרבית הטענות שפורטו לעיל.

דיון והכרעה

סמכותו של בית הדין תיסוג בפני הסכם בוררות מחייב בין הצדדים - המסגרת הנורמטיבית

6. סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין קובע כי סמכותו של בית הדין משתרעת על " תובענות שבין עובד לארגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של הארגון בענייני עבודה". ההלכה הפסוקה פרשה סעיף זה ככולל בחובו את עילת הייצוג הבלתי הוגן של ארגון עובדים הן כמי שמוטלת עליו חובה לייצוג הוגן של קולקטיב של עובדים והן כמי שמוטלת עליו החובה לייצוג הוגן של עובד בודד כלפי מעבידו (ראה למשל: ע"ע 305/03 חגית קודמן - הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים, ניתן ביום 3.1.2006 (להלן: עניין קודמן)). עם זאת נפסק כי תנאי להתערבותו של בית הדין בעניין זה היא שקודם לכן מוצו ההליכים הפנימיים בארגון, ככל שקיימים כאלה (ראה: דב"ע לו/ 7 -4; לו 8 - 4; לו/ 9 - 4 אל על נתיבי אויר בע"מ - גיא חרות ואח', פד"ע ח' 197; ע"ע 1586/04 ארגון המורים - זסלנסקי ואח' (להלן: עניין זסלנסקי). כך פסק הנשיא (בדימוס) אדלר בעניין קודמן: " אבקש להדגיש כי ככלל ניהול תביעות חבריי ההסתדרות נגד ההסתדרות צריך שיעשה בפני רשות השיפוט" . הטעם לכלל נומק בצורך להתחשב, ככל האפשר ברצון השותפים ליחסי עבודה וכן בעדיפות שבקידום האוטונומיה של ארגוני העובדים והצורך לאפשר להם לדון בעצמם באופן בו הפעילו נציגיהם את שיקול דעתם. כן נפסק ש" עילת הייצוג הלא הוגן נוגעת לאופן הפעלת שיקול דעתם של נציגי ההסתדרות ולשפיטת התנהגותם כמייצגי ההסתדרות וחבריה. נושאים אלה קשורים בטבורם להגדרת תפקידו של נציג האיגוד המקצועי כמייצג את כלל העובדים במקום העבודה. מדובר בעניינים פנימיים של הארגון. לפיכך טבעי בעיני שהארגון הוא גם זה שתהא בידו הסמכות לבחון את שיקול דעתו של נציג האיגוד המקצועי, במנגנון בוררות פנימי בלתי תלוי, בטרם תוגש נגד הארגון תביעה בבית הדין (סעיף 8 לפסק הדין בעניין קודמן). בעניין זסלנסקי הוסיף כב' השופט צור כי למערכת השיפוט יש עניין שסכסוכים יתבררו במסגרות חילופיות.

7. חריג לכלל של בירור בערכאה הפנימית הוכר רק במקרים חריגים: מקרה בו עולה חשד שנציגי הארגון והמעסיק פעלו מתוך שיקולים זרים דוגמת מתן שוחד לנציגי הארגון על ידי המעסיק (ראה: 1411/02 אברהם אלון ואח' - הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' (ניתן ביום 2.5.2005)); כאשר הנושאים שביסוד התביעה הם נושאים שיש לציבור עניין מיוחד בהם כגון חשיפת שחיתויות והגנה על עובדת או עובד מפני הטרדה מינית, שאז רצוי להעמיד את המחלוקת לבחינתו המדוקדקת של בית הדין (עע 1504/04 ד"ר ללה אבין - מכבי שרותי בריאות (ניתן ביום 8.3.2005); כאשר מעורבים בהחלטה על פיטורי עובדת בכירי ההסתדרות המקבלים החלטתם מבלי שנשמעה העובדת (עניין קודמן). נטעים כי בדעת מיעוט בפרשת קודמן סברה כב' סגנית הנשיא (בדימוס) אלישבע ברק-אוסוסקין בענין קודמן כי לטעמים האמורים יכול גם להצטרף טעם של יעילות דיונית והרצון למנוע פיצול התדיינויות כאשר עניין מובא בפני בית הדין.

מן הכלל אל הפרט

8. בעניינו קובעת חוקת הסתדרות את סמכותה של רשות השיפוט לדון בחילוקי דעות. סעיף 1 לפרק י"ג לחוקת ההסתדרות, העוסק ברשות השיפוט, קובע כדלקמן:

"(א)(1)       לרשות השיפוט בהסתדרות הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לחברי הסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעליה, מוסדותיה, נציגיה שליחיה ועובדיה.