מבוא
1. בפניי תביעה לתשלום סך של 2,500,000 ש"ח, שעילתה בחוזה שנכרת בחודש יולי 2000, בין התובעת לנתבעות, ולפיו נמסרו לתובעת עבודות ההקמה של שלד בנין למסחר ומשרדים באזור התעשיה הצפוני בלוד. הנתבעות הן החברות היזמיות של פרוייקט הבניה.
2. מי שפיקח על פרוייקט הבניה מטעמן של הנתבעות היתה חברה לניהול פרוייקטים בשם שגיבר הנדסה וניהול פרוייקטים (2001) בע"מ (
להלן: "חברת שגיבר"), אשר בניהולו ובבעלותו של מהנדס הבנין יעקב שגיא (
להלן: "שגיא").
3. לאחר סיום עבודות הבניה של השלד, הגישה התובעת ביום 19.12.2002 חשבון סופי לבדיקתו ואישורו של שגיא, בתוקף תפקידו כמפקח על הפרוייקט מטעם הנתבעות. התובעת דרשה תשלום בסך של 4,258,913 ש"ח. ביום 4.2.2003 אישר שגיא תשלום בסך של 618,059 ש"ח בלבד. שגיא לא אישר דרישות של התובעת לתוספת תשלום בגין הוצאות נוספות, נזקים והפסדים שנגרמו לה לטענתה בעטיין של הנתבעות. במקביל, טענו הנתבעות כי יש לקזז מן התשלום המגיע לתובעת, נזקים שגרמה התובעת לנתבעות בשל האיחור בהשלמת העבודה.
4. ביום 20.2.2003 הושג הסדר פשרה בין הצדדים, ולפיו יוחזר החשבון הסופי לבדיקתו של שגיא, אשר הכרעתו תהא סופית ותחייב את הצדדים. בעקבות הסדר זה, שגובש סופית ונחתם ביום 23.2.2003 (
להלן: "הסדר הפשרה"), הוחזר החשבון הסופי לשגיא לשם ביצוע הבדיקה החוזרת.
5. החשבון הסופי כלל שלוש קטגוריות עיקריות:
(א) עבודות שנעשו במסגרת החוזה והתמורה המגיעה בעדן לתובעת.
(ב) עבודות נוספות שנעשו בחריגה מן החוזה והתמורה המגיעה בעדן לתובעת.
(ג) תביעות לפיצוי בגין נזקים כספיים שנגרמו לתובעת מחמת העיכוב בהשלמת הבניה, אשר נבעו לטענתה מחמת העדר היתר בניה בידי הנתבעות ומן הצורך לשנות את שיטת העבודה בשל כך.
6. ביום 25.2.2003 שילמו הנתבעות לתובעת סך של 618,059 ש"ח כפי שהתחייבו לעשות בגדרו של הסדר הפשרה, ועל יסוד החשבון כפי שאושר על ידי שגיא ביום 4.2.2003.
7. ביום 2.3.2003, לאחר ביצוע הבדיקה החוזרת של החשבון הסופי, אישר שגיא תוספת תשלום לתובעת, בסך של 60,822 ש"ח, בגין שתי הקטגוריות הראשונות, קרי, עבודות שביצעה על פי החוזה ועבודות נוספות, וזאת מעבר למה שאישר מלכתחילה. החשבון הסופי שאושר עמד עתה על סך של 678,880 ש"ח. עם זאת, שגיא דחה את כל דרישות התובעת בקטגוריה השלישית, לאמור, הדרישה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה בשל עיכובים בהשלמת הבניה. ביום 4.3.2003 שילמו הנתבעות לתובעת את הסכום הנוסף שאושר.
8. בעקבות השגות שהיו לתובעת על החלטתו של שגיא, בנוגע לחישוב סעיף ההתייקרויות, אישר שגיא ביום 23.3.2003 תוספת תשלום בסך של 17,951 ש"ח, כך שהחשבון הסופי שאושר עמד על סך של 694,093 ש"ח. סכום נוסף זה שולם לתובעת ביום 31.8.2003.
9. ביום 12.12.2004 חילטו הנתבעות ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 366,331 ש"ח, שהעמידה התובעת לרשותן כערבות טיב לעבודות שביצעה במסגרת הפרוייקט.
10. ביום 6.3.2005 הוגשה התביעה הנוכחית. התובעת טוענת כי שגיא לא קיים אחר חובתו לבדוק בשנית את הקטגוריה השלישית של החשבון הסופי, מה שמכונה על ידי הצדדים "פרק התביעות", ועקב כך מגיעים לה עדיין כספים מאת הנתבעות, בסכום כולל של 3,580,004 ש"ח. בנוסף, טוענת התובעת כי לא היתה כל הצדקה לחילוטה של הערבות הבנקאית שהועמדה לרשות הנתבעות, וכי חילוט זה הסב לה נזק כספי. מכאן התביעה שבפניי.
11. הנתבעות הגישו תביעה שכנגד, ובה טענו כי התובעת הפרה את הוראות הסדר הפשרה בכך שסרבה לבצע תיקונים שונים שהיה עליה לתקן בפרוייקט. הנזק הכולל שנגרם לנתבעות על פי הטענה הינו סך של 544,727 ש"ח, כאשר מסכום זה יש להפחית סך של 366,331 ש"ח בגין הערבות הבנקאית שחולטה. התביעה שכנגד היא על סך של 178,395 ש"ח, בגין יתרת הנזק הנטען.
12. במהלך הדיונים המקדמיים בתיק, הושג הסדר דיוני בין הצדדים, המשתקף בהחלטת כב' השופטת דליה מארק- הורנצ'יק מיום 14.2.2006, ולפיו, בשלב ראשון יכריע בית המשפט בשאלה האם זכאית התובעת לדרוש בדיקה מחדש של החשבון הסופי, ואם התשובה לכך תהא בחיוב- האם משמעות הדבר היא בטלותו של הסדר הפשרה, כפי שטענו הנתבעות. עוד הוסכם כי בשלב דיוני זה בית המשפט לא ידון ולא יכריע בשאלות הנוגעות לחילוטה של הערבות הבנקאית ולתביעה שכנגד. בהתאם לכך הוגשו ראיות הנוגעות אך ורק לשאלה הטעונה הכרעה בשלב זה, קרי, האם זכאית התובעת לדרוש בדיקה מחודשת של החשבון הסופי.
דיון