פסק-דין בתיק ת"א 8023-11-10

1.    במוקד הדיון ניצבת השאלה האם יש להורות על פינוי הנתבעים משני שטחי מקרקעין מוסדרים, בהיקף כולל של 3.143 דונם, הידועים כחלק מחלקה 13 בגוש 6082 ומצויים בסמוך למחלף צומת השבעה בעיר ראשון - לציון (להלן: " המקרקעין").

       נחה דעתי כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב ואלו נימוקיי.

רקע ותמצית טענות הצדדים

2.         התובעת הגישה תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, מחמת פלישתם אליהם ושימושם בהם בדמות מגורים, בניית מבנים שונים, ניהול חוות סוסים ונטיעת עצי פרי.  

התובעת נסמכת על נסח רישום בדבר בעלותה במקרקעין (ר' נספח א' לתצהירו של מר שמעי מטעמה) ומדגישה כי מהלכי הנתבעים נעדרי רישיונות והיתרים כדין, רשות, הסכמה ותמורה.

לגישת התובעת, התנהלות הנתבעים מנוגדת לדין ופוגעת בפיתוח המקרקעין כקרקע ציבורית. התובענה הוגשה לאחר שפניותיה אל הנתבעים לשם פינויים מהמקרקעין, הושבו ריקם.

3.         הנתבעים עותרים לדחיית התובענה מטעמים שבהתיישנותה ונסמכים על הוראות חוק החכרת מקרקעין (הוראת שעה) התשי"ט - 1956 (להלן: " החוק") המקימות להם, לגישתם, זכויות חכירה במקרקעין או באחרים. לחילופין, טוענים הנתבעים להיותם ברי רשות בלתי הדירה במקרקעין ולחילופי חילופין, להיותם בעלי רשות חינם במקרקעין ובהתאם - לזמן סביר הנדרש לשם פינוים.

הנתבעים מדגישים את שורשיהם שלהם ושל מורישיהם הנעוצים בעומק המקרקעין, מהם הם ניזונים משחר ילדותם. הנתבעים טוענים כי קרוביהם התיישבו במקרקעין בתחילת שנת 1946, שם נולדו הנתבעים ושם הם מתגוררים עם משפחותיהם עד כה.

מובהר כי הנתבע 1 הנו בנו של מר הנרי לוי ז"ל, שעלה ארצה והתיישב במקרקעין בסוף שנת 1945. הנתבעים 2-5 הנם אחים. סבם, מר משה חסונה ז"ל, התיישב במקרקעין עם עלייתו ארצה בסוף שנת 1945. אף אביהם של הנתבעים 2-5, מר אברהם חסונה, נולד במקרקעין.

הנתבעים טוענים לחזקה ושימוש במקרקעין על פני 65 שנה, וגילוי ובידיעת הכל ולגישתם, כתב התביעה הוגש בהינף יד וללא פנייה מוקדמת אליהם כמתבקש בנסיבות הענין.

הנתבעים מוסיפים וטוענים לזיקת הנאה הקיימת להם במקרקעין ולפיצוי בגין השקעותיהם וצורכי דיור חלופי, ככל שאורה על פינויים.

דיון והכרעה

4.         כעת, אני נדרש להכרעה אם יש בנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון כדי להקים  לנתבעים זכות במקרקעין כהפנייתם.

5.         מטעם התובעת העידו ה"ה ניר שמעי ומוטי אסיף - מפקחים במחלקת הפיקוח במנהל מקרקעי ישראל ומר דרור בן נתן, שהגיש חוות דעת מומחה בדבר מדידת המקרקעין. 

מטעם הנתבעים העידו מר ארז אבני, שהגיש חוות דעת מומחה פענוח תצלומי אוויר אשר לעיבוד חקלאי במקרקעין בין השנים 1949-1992; הנתבעים 1-5; ה"ה אורן פלד ויאיר לוי - שכניהם של הנתבעים; הגב' לוסי לוי - אימו של הנתבע 1, מר דוד לוי - אחיו של הנתבע 1  ומר אברהם חסונה.

6.         לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, אותות האמת שנגלו במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי עניינם של הנתבעים אינו דר בכפיפה אחת עם הוראות החוק וכי לא קיימת להם זכות בלתי הדירה במקרקעין כברי רשות.

התחשבתי בהתנהלות התובעת על פני ציר הזמן ושוכנעתי כי מתבקש לקבע את מעמד הנתבעים במקרקעין כברי רשות חינם. נוכח ביטולה של רשות זו בעצם הגשת התובענה, ראיתי לנכון להורות על פינוי הנתבעים מהמקרקעין בטווח זמנים סביר, המתיישב עם משך החזקתם בהם, מועד הגשת התובענה ומכלול נסיבותיהם האישיות והכלכליות.

7.         טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים בכתב הגנתם, נטמעה בסיכומיהם בהקשרי החוק ומטרותיו. למען הסדר הטוב, אציין כי עסקינן במקרקעין מוסדרים ודיני ההתיישנות אינם חלים על תביעות לקיום זכות בהם (ר' נסח המקרקעין - נספח א' לתצהיר מר שמעי; סעיף 4 לתצהירו וסעיפים 107, 125 ו- 159 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969).

8.         אשר להוראות החוק, הנתבעים כשלו בהוכחת מקור זכותם במקרקעין על שני היבטיו כפי הפנייתם. הראשון - מפגשם במציאות עובדתית מסוימת במקרקעין אליה "נולדו". מציאות זו אינה מאפשרת העדפת המשך החזקתם במקרקעי ציבור יקרי ערך, תוך קיבוע דחיקת זכות הקניין היסודית של כלל הציבור בהם. השני - נגזרות החוק, כהפניות הנתבעים הקשורות בטבורן לעיבוד חקלאי רציף במקרקעין. לא עלה בידי הנתבעים לשכנע כי כך נעשה ואף לא בקירוב.