אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ת.א. 53192/03

פסק-דין בתיק ת.א. 53192/03

תאריך פרסום : 24/01/2008 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
53192-03
14/09/2006
בפני השופט:
חיים טובי

- נגד -
התובע:
1. ש.ר.ש. חברה להשקעות בע"מ
2. קופמן עופר
3. קופמן לאה
4. ברנשטיין סיגל
5. שמאי סימון

עו"ד מ. הרצוג ואח'
הנתבע:
1. שרעבי אדיב
2. שרעבי יגאל
3. שרעבי אורי

עו"ד א. אשר
פסק-דין

מבוא ורקע

1.         התובעים - יחדיו - הינם הבעלים הרשומים של הנכס המצוי בשד' בן ציון 106, תל-אביב, המהווה אולם תעשיה וביתן (להלן-" המושכר"), כמו גם של הנכס המצוי ברח' המסגר 65, תל-אביב, בו היו קיימים מבנה תעשייה, סככה וחצר (להלן- " הנכס המקורי").

2.         הנתבעים, אב ושני בניו, שכרו את הנכס המקורי, בשכירות מוגנת, מהבעלים שקדמו לתובעים בנכס, לצורך ניהול בית מלאכה לעבודות פח להרכבת תנורים, זאת בהתאם להסכם שכירות מיום 27/10/76 (להלן-" חוזה השכירות").

3.         לאחר שהתובעים רכשו הזכויות בנכס המקורי, ובשל הוצאת היתר בנייה, הגישו אלה האחרונים תביעה לבימ"ש השלום בת.א. 46260/94 (להלן-" התביעה הקודמת") לפינוי הנתבעים מהנכס האמור, כאשר עילת התביעה הייתה צורך עצמי המחייב מתן דיור חלוף.

            בסיועו של ביהמ"ש (כב' השופטת דותן) הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד ביום 24/9/998 (להלן-" פסה"ד"), לפיו יפנו הנתבעים את הנכס המקורי כנגד השכרת המושכר - המהווה סידור חלוף כנדרש על פי הדין.

            בהסכם הפשרה, שבבסיס פסה"ד, הוסכם על הצדדים כי המושכר יוחזק על ידי הנתבעים כדיירים מוגנים "... בהתאם לתנאי חוזה הדיירות המוגנת מיום 27/10/76" וכי אלה האחרונים ישלמו לתובעים דמי שכירות בגין המושכר כפי ששולם עבור הנכס המקורי "... ובתוספות לפי ובהתאם לחוק הגנת הדייר" (סעיף 3 לפסה"ד).

            עוד הוסכם על הצדדים, כחלק מהסכם הפשרה, כי התובעים יפצו הנתבעים עבור הפסד השתכרותם, בתקופת הביניים, שבין המעבר מהנכס המקורי למושכר (להלן- "הפסד השתכרות") וכן סך של 1,000 ש"ח בגין השתתפות בהוצאות הדפסת חשבוניות, קבלות וכיו"ב (להלן-" הוצאות הדפסה").

4.         במהלך חודש אוקטובר 1998 פינו הנתבעים את הנכס המקורי, ותכולתו (ובכלל זה המכונות המשמשות את העסק) הועברה למושכר על חשבון התובעים, כמתחייב מהוראות הסכם הפשרה.

העתירה וטענות הצדדים

5.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה ביום 2/9/03, טענו התובעים כי הנתבעים הפרו את חוזה השכירות בכך שחדלו מלשלם את דמי השכירות המוגנים החל מחודש יולי 2001 ועד למועד הגשת התביעה, העולים לסך של 25,541 ש"ח - בערכי יום הגשת התביעה.

            לטענת התובעים, אי תשלום דמי השכירות תקופה כה ארוכה (27 חודשים) מקים להם עילת פינוי מכוח הוראות סעיפים 131(1) ו - 131(2) ל חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן-" החוק"), בנוסף לזכותם לקבלת דמי השכירות שבפיגור.

            התובעים עותרים, איפוא, בתביעתם להורות על פינוי הנתבעים מהמושכר ולחייבם בתשלום הסך של 25,541 ש"ח - בערכי יום התביעה.

6.         מנגד טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי אין הם חבים לתובעים סכום כלשהו בגין דמי השכירות, זאת נוכח חובם של הנתבעים כלפיהם על פי פסה"ד שבפשרה.

            לטענת הנתבעים, חרף הפניות החוזרות לתובעים, בכתב ובע"פ, לשלם את חובם בגין הוצאות ההעברה וההדפסה, סירבו התובעים לעשות כן באמתלות שונות ומשונות.

            לדברי הנתבעים, חובם של התובעים, על פי פסה"ד שבפשרה, עולה על דמי השכירות המוגנים נכון ליום הגשת התביעה, כך שלא קמה לתובעים עילה לפינויים.

            הנתבעים הכחישו את אמיתות חישוב דמי השכירות שנעשה ע"י התובעים, הואיל - כך לטענתם - ואלה האחרונים העלו את דמי השכירות המוגנים, לסירוגין, בלא להמציא להם פירוט מדוייק להעלאות אלו.

            לחילופין, עתרו הנתבעים ליתן להם סעד מן הצדק, במידה ותוכח כנגדם עילת פינוי.

גדר המחלוקת

7.         מכתבי טענות הצדדים עולה, כי אין ולא הייתה מחלוקת בדבר זכותם של הנתבעים לקיזוז חובות התובעים על פי פסה"ד שבפשרה. הצדדים נחלקו אך בשאלה האם קיים חוב והיקפו. כך גם עולה מתצהירו של התובע 2 (ת/1) ומסיכומי התובעים בכתב.

למרבה הפליאה, בסיכומי התשובה העלתה ב"כ התובעים, לראשונה, טענה חדשה שזכרה לא בא בכתבי הטענות ובתצהירים, לפיה לא עומדת לנתבעים זכות קיזוז כלל ועיקר.

לטענתה, חוק הגנת הדייר, שהינו חוק ספציפי החל על יחסי השכירות שבין הצדדים, אינו מקנה לנתבעים זכות קיזוז, להוציא את הוראת סעיף 68(ה) לחוק, המתיר קיזוז בגין הוצאות תיקונים שביצע הדייר, ובכפוף להרשאה של בית הדין לשכירות.

נמצא, כך לב"כ התובעים, כי עניין לנו בהסדר שלילי (מכלל הן את שומע לאו) המצביע על העדר זכות לדייר לקזז חובות בעה"ב, כנגד דמי השכירות המגיעים ממנו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ