פסק-דין בתיק ת.א 451/03

1.       התובע מבקש כי ביהמ"ש יצהיר כי הוא בעל 40% ממניות חברת "ציפוי מוטיבציה בע"מ" (להלן:"החברה") ודירקטור בה וזאת על יסוד הטיעון העובדתי דלהלן:

                     א.         הוא והנתבע מס' 2 (להלן:"הנתבע") ייסדו את החברה ב-4.1.99, כאשר לכל אחד מהם הוקצו 40%  מהמניות. לנתבעים 4-3 (להלן:"הנתבעים האחרים") הוקצו 10% לכל אחד, בתמורה לכך שהם הלוו לחברה 100,000 דולר. החברה התחייבה להחזיר  לנתבעים האחרים את ההלוואה לא יאוחר מיום 31.12.01.

                     ב.         החברה עסקה בציפוי מתכות. מלכתחילה מדובר היה שהתובע והנתבע ינהלו אותה ויעבדו בה. התובע עבד אז בחברת "כרומוכרום" שעסקה אף היא בציפוי מתכות. התובע עבד אז בחברה ורכש נסיון בציפוי מתכת. משיקולים כלכליים הציע הנתבע לתובע לא להתפטר ממקום עבודתו על מנת שלחברה הוא יקדיש את הזמן שלאחר עבודתו בחברה המתחרה.

                      ג.          התובע, כך טוען הוא, השקיע שעות רבות בעבודה בחברה כולל ימי שישי ושבת, אותם הקדיש לחברה מהבוקר עד הלילה, הוא הקים את תשתית החשמל לבדו, הרכיב את הציוד הדרוש לביצוע עבודות הציפוי וכן גייס לקוחות שהתקשרו עם החברה בהתקשרויות עיסקיות בהיקף כספי נכבד.

                     ד.         החברה עמדה בהתחייבותה כלפי הנתבעים האחרים והחזירה להם את מלוא סכום ההלוואה.

                     ה.         הנתבע סירב ליתן לתובע דין וחשבון על הכנסות החברה, סירב לדרישתו לקבלת דיבידנדים ולכן פנה התובע לעורך דין כדי להכין תביעה לקבלת דיבידנדים ורק אז התברר לו כי כל מניותיו בחברה הועברו אצל רשם החברות לנתבע כבר ב-13.2.99 בפעולה חד צדדית שעשה הנתבע ללא ידיעת התובע וכמובן ללא הסכמתו.

                      ו.          הפעולה הראשונה שעשה התובע משנודע לו על ההעברה היתה פנייה לבנק בו התנהל חשבון החברה כדי לבטל את התחייבויותיו האישיות לערוב לחובות החברה. פעולה זו נעשתה מחשש שהנתבע יקבל הלוואות בשם החברה וימשוך הכספים לעצמו.

                      ז.          ב-25.3.03, הנתבעים האחרים הגישו תביעה כספית נגדו, נגד החברה ונגד הנתבע לבימ"ש השלום בקריות ע"ס 335,354 ש"ח.

2.       הנתבע טען מנגד הטענות העובדתיות הבאות:

                     א.         הוא והתובע עבדו שניהם במפעל "כרומוכרום", הוא שימש כמהנדס המפעל ומנהל מעבדה בעוד התובע שימש כחשמלאי.

                     ב.         במחצית שנת 1998, הוא סיפר לתובע על תוכניתו להקים מפעל ציפוי ושאל אותו אם הוא יכול להציע משקיע שיממן את הקמת המפעל.

התובע הכיר לו את נתבע מס' 3, שהביא את נתבע מס' 4. השניים הסכימו להשקיע סך של 100,000 דולר וב-4.1.99, הוא, התובע והשניים הקימו את החברה כאשר כל אחד מהשניים מקבל 10% מהמניות והוא והתובע מקבלים 40% כל אחד.

                      ג.          החברה שכרה מקום בשכירות חודשית והתובע ביצע את עבודות החשמל, עבודות שנמשכו בין 10-7 ימים. הציוד (העיקרי) שהיה דרוש הותקן ע"י בעלי מקצוע אחרים (אמבטיות עגורן וכד') שנשכרו לשם כך, ואילו התובע סייע רק בעבודות עזר כגון צבע, הרכבת אביזרים פשוטים ונקיון.

מלבד עבודות אלו שביצע התובע בעת הקמת המפעל, התובע לא השקיע לא כסף ולא עבודה משמעותית אלא הוא המשיך לעבוד במשרה מלאה בחברת "כרומוכרום" ורק לעיתים הגיע למפעל.

                     ד.         הייצור במפעל החל רק באפריל 1999, לאחר השלמת התקנת הציוד.

                     ה.         כחודש לאחר ייסוד החברה, התובע ביקש ממנו להעביר על שמו את מניותיו בחברה וזאת מחשש שמעורבותו בחברה תתגלה למעבידו והוא יפסיק את מקום עבודתו. לכן הוא והתובע פנו ב-13.2.93, לרואה החשבון של החברה, רו"ח חטיב ניזאר וביקשו ממנו להודיע לרשם החברות על ההעברה. רואה החשבון מילא את המסמכים הדרושים והוא, הנתבע, חתם עליהם ומר חטיב שלח אותם לרשם החברות.

                      ו.          בתחילת דרכה, החברה נקלעה לקשיים כלכליים. שני הנתבעים האחרים שחששו כי השקעתם תרד לטימיון החלו להפעיל עליו לחצים אדירים כדי שיחזיר להם את כספם וישחרר אותם מכל קשר לחברה. הלחץ הגיע לכדי איום ולבסוף הוא, הנתבע, נכנע ללחץ ומסר להם 36 שיקים דחויים של החברה על סך כולל של 624,000 ש"ח כהחזר ההשקעה בצירוף ריבית בנקאית ובתמורה לויתור השניים על מניותיהם. חלק מהשיקים נפרעו, חלק מהם לא כובדו והלחץ של השניים הן עליו והן על התובע גברו.