פסק-דין בתיק ת.א. 34470/03

בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת דלית ורד מיום 6.4.06 , לפיה דחתה כב' הרשמת את בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.

כללי

1.         ביום 20.6.01 נחתם הסכם בין חברת טכנו קיר ותקרה בע"מ ובין המשיבה. בהיותו בעל זכות חתימה ומנהל בחברה, חתם המערער על ההסכם בשם החברה. כמו כן מתנוססת חתימתו תחת הכותרת של ערבות אישית לכל חובות החברה.

המשיבה הגישה את תביעתה ביום 25.5.03, על בסיס הערבות הנ"ל. אין מחלוקת כי מסירת כתב התביעה לידי המערער נעשתה ביום 13.10.04. המערער קיבל לבקשתו ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 10.12.04. ביום 15.12.04 פנה שוב בבקשה להארכת מועד, שנענתה בשלילה.

ביום 16.2.05, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

ביום 22.3.05 הגיש המערער בקשה לביטול פסק דין אשר נדחתה ע"י כב' הרשמת ורד בהחלטתה מיום 6.4.06, היא ההחלטה נשוא הערעור דנן.

הערעור הוגש ביום 7.5.06. המשיבה בתגובה הגישה בקשה למחיקתו על הסף מפאת הגשתו באיחור בבש"א 163979/06. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 19.6.06.

טענות המערער

2.         לטענת המערער אין הוא מתכחש לעובדה כי היה זה מחדל מבחינתו כאשר לא בדק את ההחלטה בעניינו, אך הוא טוען כי שגתה הרשמת הנכבדה באשר לא לקחה בחשבון את הגורמים למחדל, הם חוסר בקיאותו המשפטית, בהיותו לא מיוצג, מצבו הרפואי, הנפשי והכלכלי.

            כמו כן טוען המערער כי שגתה כב' הרשמת בהסיקה כי המערער ניסה לגרום לסחבת מכוונת "מתוך כוונה להתמודד עם העניין רק לאחר שינתן פס"ד במעמד צד אחד"

לטענת המערער יש בפיו טענות הגנה כבדות משקל כנגד התביעה, לפיהן, חתימתו כערב על גבי ההסכם זויפה, ולמעשה הוא סבור כי החלק שכותרתו "ערבות אישית" כלל לא הופיע בעת שחתם על ההסכם, וכי שגתה הרשמת הנכבדה בפרשנותה לדברי המערער בבקשה לביטול פסק דין, לפיה אין הוא זוכר "נקודה זו", אלא שהמערער ציין במפורש כי אינו זוכר  שהייתה פסקה זו, ויש ליתן לכך את הפרשנות, כי פסקה זו לא הייתה קיימת.

על כן מתקיימים מלוא התנאים האישיים והמשפטיים על מנת לאפשר למערער לממש את זכותו ולתת לו את יומו בביהמ"ש.

לסיום, טוען בא כוח המערער כי על הרשמת היה להפעיל לכל הפחות סמכותה מתוקף תקנה 201 לתקנות, המקנה לה שיקול דעת רחב בעניין התנאת קבלת הבקשה בתנאים כלשהם.

טענות המשיבה

3.         לטענת המשיבה, המערער הפגין זלזול בביהמ"ש, ולא ייתכן כי בעל דין יגיש בקשה מבלי לבדוק את ההחלטה יניח כי בקשתו התקבלה, בכך יהפוך את ביהמ"ש הנכבד לכל היותר לחותמת גומי.

כמו כן טוענת המשיבה כי טענת המערער לפיה לא הגיש את כתב ההגנה במועד בשל חוסר השכלתו המשפטית, אינה יכולה לעמוד לו שכן ברור היה למערער שאם לא יגיש כתב הגנה "יזכה" לקבל פסק דין בהיעדר הגנה, אחרת, על מה ולמה טרח להגיש בקשות להארכת מועד. בקשות אלה מצביעות על ידיעה משפטית מספקת. 

            לעניין טענת ההגנה, טוענת המשיבה כי לא יעלה שאדם סביר יחתום על הסכם אשר שמו ומספר תעודת הזהות שלו מופיעים עליו, תחת הכותרת של "ערבות אישית" ולא ידרוש את מחיקת הפרטים, שעה שאיננו מתכוון לערוב לביצוע ההסכם.

לסיכום טוענת המשיבה כי במקרה בו בעל דין גילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, ביהמ"ש רשאי לדחות הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, על אף סיכוייו להצליח בהגנתו.

דיון והכרעה

4.      המסגרת המשפטית לבחינת בקשה לביטול פסק דין הינה כי בית המשפט רשאי להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, מ"חמת הצדק" ומ"כוח שיקול  דעתו של בית המשפט".(ע"א 3645/92 קלמר נ'  לופוביץ, פ"ד מז(4) 133).

כאשר קיימת המצאה כדין, כפופה הבקשה לביטול פסק דין לשיקול דעתו של ביהמ"ש (ע"א 64/53 יששכר כהן נ. שלום יצחק פ"ד ח (1) 395  ) וזאת על מנת לתת למבקש את יומו בבית המשפט.