עסקאות סותרות: העסקה הראשונה בזמן היא עסקת מתנה והעסקה השניה היא עסקת מכר. ידה של מי על העליונה? על כך נסב עניינו של תיק זה.
העובדות הצריכות לעניין
1. ביום
8.5.00, נחתמו תצהירי העברה ללא תמורה בין התובע (להלן: "
מחמוד") לבין אחיו, שהוא הנתבע 1 (להלן: "
כאמל"), ועל פיהם, העביר כאמל למחמוד שטח של 1,870 מ"ר מתוך השטח של 2,518 מ"ר שהיו רשומים על שמו בחלקה 67 בגוש 18576 באדמות טמרה. העסקה דווחה למס שבח, אך מחמוד לא רשם הערת אזהרה לזכותו (להלן: "
העסקה הראשונה").
ביום
24.9.01 התקשר הנתבע 2 (להלן: "
חג'אזי"), בהסכם עם כאמל ולפיו רכש חג'אזי מכאמל שטח של 1.5 דונם בחלקה 67 מתוך שטח של 2,518 מ"ר שהיו רשומים ע"ש כאמל בחלקה, ורשם הערת אזהרה לזכותו ביום
30.9.01 (להלן: "
העסקה השנייה").
נספר כי חג'אזי רכש עוד קודם לכן, שטח של 5.5 דונם בחלקה 67 ממחמוד ומבני משפחתו, בעסקה מיום 13.2.86. כל בני המשפחה, תשעה מוכרים, לא התכחשו לעסקה, למעט מחמוד, מה שאילץ את חג'אזי לפנות לבית המשפט המחוזי בשנת 97 בבקשה לפסק דין הצהרתי (ת.א. 586/97). פסק הדין ניתן בהעדר התנגדות של מחמוד ואין חולק כי מאז שנת 1986 ועד היום מחזיק חג'אזי בשטח שרכש באותה עסקה.
2. לטענת מחמוד, הוא נוכח לדעת כי חג'אזי השיג את גבול השטח שהוחזק על ידו, ולאחר שהגיש תלונה במשטרה, נודע לו כי חג'אזי טוען כי רכש את השטח מכאמל. משנודע למחמוד על העסקה הסותרת שביצע כאמל אחיו, הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות, כנגד כאמל וכנגד חג'אזי, ועתר וקיבל צו מניעה זמני האוסר עליהם לבצע כל דיספוזיציה בחלקה 67 בחלקים הרשומים על שם כאמל.
בהחלטתו מיום 22.2.04, מחק בית המשפט לעניני משפחה את התביעה מן הטעם שמדובר בסכסוך אזרחי שהסמכות לדון בו אינה נתונה לבית המשפט לעניני משפחה. עם זאת, נקבע בהחלטה כי צו המניעה הזמני שניתן כנגד כאמל וחג'אזי, ימשיך לחול למשך 30 יום על מנת לאפשר למחמוד להגיש תביעה בבית המשפט המוסמך.
3. מחמוד הזדרז והגיש ביום 1.3.04 את התביעה דכאן, ובה עתר לפסק דין הצהרתי לפיו הסכם המתנה בינו לבין כאמל אחיו, גובר על ההסכם המאוחר שבין כאמל לבין חג'אזי, ולכן הוא הזכאי להירשם כבעלים של 1870/22665 חלקים בחלקה.
בד בבד עתר למתן צו מניעה זמני, ולאחר מכן, למתן צו עיקול זמני על זכויותיו של כאמל וצו העיקול ניתן ביום 18.4.04. אלא, שגם חג'אזי נזדרז ורשם ביום 21.4.2004 בלשכת רישום המקרקעין את זכויותיו על פי ההסכם בינו לבין כאמל, כך שהעסקה ביניהם הושלמה ברישום.
4. סיכום ביניים של העובדות:
ביום
8.5.2000 נערכה עסקה של העברה ללא תמורה מכאמל למחמוד, ולא נרשמה הערת אזהרה לזכות מחמוד. ביום
24.9.2001 נערכה עסקת מכר בין כאמל לחג'אזי, נרשמה הערת אזהרה לזכות חג'אזי, והעברת הזכויות על שם חג'אזי הושלמה לאחר פתיחת ההליכים המשפטיים.
מכאן המחלוקת שבפנינו: איזו עסקה גוברת?
טענות הצדדים
5. לטענת מחמוד, הוא גובר על חג'אזי מכוח סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, מאחר שהעסקה בינו לבין כאמל קדמה לעסקה בין כאמל לחג'אזי, וחג'אזי לא היה תם לב כאשר ביצע את העסקה השנייה או כאשר השלים אותה ברישום.
ואילו חג'אזי טען כי רכש מכאמל בתמורה ובתום לב את המקרקעין, העסקה ביניהם הסתיימה ברישום, ולכן הוא גובר על מחמוד. מה עוד שמחמוד התרשל באי רישום הערת אזהרה לזכותו, והעסקה בינו לבין כאמל היא אך התחייבות ליתן מתנה.
העסקה הראשונה בין מחמוד לכאמל אחיו - מכר או מתנה
?
6. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לעניין טיבה של העסקה הראשונה שנעשתה בין מחמוד לבין כאמל אחיו ביום 8.5.2000. לאורך כל הדרך נטען בכתבי הטענות של מחמוד כי כאמל נתן לו במתנה, בהעברה ללא תמורה, את המקרקעין. כך בכתבי הטענות בבית המשפט לענייני משפחה וכך בכתב התביעה בתיק זה.
אלא שבתצהיר עדות ראשית שינה מחמוד את טעמו, וטען כי היה מדובר בעסקת חליפין, על פיה קיבל את המקרקעין מכאמל ובתמורה נתן לו שטח חלופי לבנייה בחלקה אחרת, על פי הסכם שנערך ביניהם ביום 4.10.01.
בא כוחו של חג'אזי התנגד "בזמן אמת" לשינוי חזית.