פסק-דין בתיק ת.א. 12783/06

התביעה

1.         בתחילת שנת 2004 פנו הנתבעים לתובעת, באמצעות מנהלה מר עזרא גבאי, והציגו מיזם לייסוד חברה שתעסוק בהצבת מסכי פרסום דיגיטאליים במקומות בילוי ועל גבי המסכים תמכור לגופים מסחריים שטחי פרסום.

            בתאריך  20.4.04, נרשמה חברת סימפטום בע"מ (להלן: "החברה") כאשר לכל אחד מהצדדים הוקנו שליש בהון המניות.

            בתאריך 23.5.04, חתמו הצדדים, בעלי המניות בחברה על הסכם ובו סיכמו את התנאים להפעלתה של החברה.

            עפ"י ההסכם הוסכם כי הנתבעים ינהלו את החברה באופן שוטף כמנכ"ל וכסמנכ"ל, ומנהל התובעת ישמש בתור יו"ר דירקטוריון החברה (סעיף  4.3 וסעיף  5.1 להסכם).

2.         בסעיף 8.1 להסכם נקבע כי כל צד ישקיע בחברה השקעה ראשונית בדרך של הלוואת בעלים לחשבון הבנק של החברה, סך של  75,000 ש"ח, המשך הסעיף הינו סלע המחלוקת שבתיק ועל כן יובא בניסוחו המלא: "במידה ויידרש לחברה אשראי בנקאי יחולו ההוראות הבאות: עד לאשראי בנקאי של מליון ש"ח כל הצדדים יחתמו ערבות אישית לאשראי הנ"ל, אולם גבאי בלבד תעמיד את הבטחונות לאשראי בנקאי, ככל שיידרש. מעבר למליון ש"ח יחולו סעיפים 8.2 - 8.8".

            הסעיפים הנ"ל קובעים כי לאחר ההשקעה הראשונית (הלוואת בעלים ואשראי של מליון ש"ח) בעלי החברה יזרימו לחברה כספים שיידרשו לה לפעילותה השוטפת, ולשיפוצים, לחידוש מלאי ועוד, הכל עפ"י החלטת דירקטוריון החברה.

            עוד נקבע כי צד שלא יזרים כספים כאמור יוכל הצד האחר להזרים ולדלל את המניות.

3.         התובעת טיפלה בהעמדת אשראי בנקאי לחברה במליון ש"ח ולשם כך מסרה בטחונות לבנק וביום 10.5.04 חתמו הנתבעים על כתב ערבות מתמדת לבנק דיסקונט להבטחת חובותיה של החברה.

            בחודש פברואר או מרס  2005, חדלה החברה לפעול ולא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר לכסוי חובותיה של החברה ובפרט יתרת החוב לבנק.   

            במצב דברים זה הגיעה התובעת להסדר פשרה עם הבנק לפרעון החוב כמפורט במכתבה של החברה מיום 12.7.06, כאשר סך כל החוב היה 1,075,910 ש"ח.

            עפ"י ההסדר הועבר מלוא סכום החוב לחשבונה של התובעת שקבלה על עצמה לשלם את החוב לבנק וחשבונה של החברה אופס ונסגר ונחשב למסולק במלואו והנתבעים שוחררו באופן מוחלט וסופי מערבותם לחובה של החברה לבנק.

4.         במצב דברים זה תובעת התובעת מכל אחד מהנתבעים לשלם לה את חלקו בחוב לבנק בסך של  358,636 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

            בנוסף נתבע כל נתבע לשלם סך של 20,000 ש"ח חלקו היחסי בחובה של החברה לספקים ששולם ע"י התובעת בסכום כולל של 60,000 ש"ח.

            יצוין כי עפ"י ההסדר אמור היה הבנק לזכות את  חובה של החברה בשני חיובים של ריבית רבעונית שחויבה ביום 30.9.05, וביום 30.12.05.

            סכומי הזיכוי שלא צוינו לא הופחתו מסכום התביעה ויש להפחיתם בחלק היחסי מכל סכום בו יחויבו הנתבעים.

הגנתם של הנתבעים

5.         הנתבעים טוענים כי התובעת גויסה למיזם כמשקיעה שהתחייבה להזרים לחברה את הכספים שיידרשו לפעילותה ואולם לא עמדה בהתחייבות, חמקה מאחריותה וגרמה לכישלון החברה ולחובותיה ובסופו של דבר לקריסתה המוחלטת.

            הואיל והתובעת אחראית בלעדית לקריסת החברה הרי שהיא לבדה אחראית לפירעון החובות לספקים ולנושים גם משום התחייבותה החוזית, וגם משום תרומתה הבלעדית ליצירתם.

            בהסתמך על התחייבותה של התובעת להשקיע כספים בחברה, לא חששו הנתבעים לחתום על ערבות אישית לבנק דיסקונט.

            התחייבותה של התובעת להעמיד בעצמה את הביטחונות לבנק תאמה את התחייבותה לדאוג לבדה למימון שנדרש לחברה, כפי שהתחייבה לנתבעים.