פסק-דין בתיק תע"א 2889-08

1.         האם אושרה לתובעת חופשה ללא תשלום? האם מחויב מעביד לאשר לעובד חופשה ללא תשלום? מה משמעות אי אישור חופשה ללא תשלום לתקופה שביקש העובד? האם אי אישור חופשה ללא תשלום מצדיק תשלום פיצוי פיטורים? אלה הם השאלות בהם נעסוק בתובענה דנן.

2.         התובעת אחות מוסמכת בניהול מערכות בריאות שלה תואר ראשון ושני במערכות בריאות מאונ' קלארק בארה"ב. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבע ביום 6.10.97 כממונה על היחידה להמשך טיפול.  התובעת הועברה מתפקידה זה, לתפקידי ניהול של סניפי הקופה. לתפקיד מנהל היחידה להמשך טיפול, מונה רופא חלף התובעת. התובעת הועברה, כאמור ב 11/02 לשמש כמנהלת סניף קופת חולים  ברחוב בן סירא בירושלים ומיום 1.4.03 הועברה לתפקיד מנהלת סניף הנתבעת במעלה אדומים.התובעת היתה  עובדת מוערכת. התובעת ביקשה בכמה הזדמנויות לשוב לתפקיד מקצועי, חלף התפקידים הניהולים שהוטלו עליה כאמור. לתובעת הוצעה עבודה בתחום המקצועי במשרד הבריאות. התובעת ביקשה לצאת לחופשה ללא תשלום, כדי לעבוד במשרד הבריאות. את בקשתה לצאת לחופשה הגישה ביום 19.6.07 כאשר המועד שבו ביקשה לצאת לחופשה הינו כ 10 ימים לאחר מכן 1.7.07.

            מנהלת משאבי אנוש של הנתבעת גב' אייזנברג לא אישרה לתובעת לצאת לתקופת חל"ת של שנה. חלף חל"ת של שנה הוצע לה לצאת לחל"ת של חצי שנה או לפרוש ולקבל מחצית פיצויי הפיטורים. התובעת המשיכה לעבוד במשרד הבריאות ולא שבה לעבודה בנתבעת. הנתבעת שילמה לתובעת מחצית מפיצוי הפיטורים.

3.         לטענת התובעת ניתן לה אישור לצאת לחל"ת על ידי מנהל מחוז ירושלים ובכל אופן אי מתן אישור לצאת לחל"ת על ידי משאבי אנוש לאחר שהועברה מתפקיד מקצועי לתפקיד ניהולי כאמור לעיל, מהווה עילה לשלם לה פיצוי פיטורים מלאים.

4.         בפנינו העידו התובעת וגב' אייזנברג כרמלה מטעם הנתבעת.

            נעשו על ידינו נסיונות שונים לפתרון המחלוקת מבלי שיהיה צורך להגיע להכרעה בפסק דין אך אלה לא צלחו למרבה הצער.

הכרעה

5.         סוגית החופשה ללא תשלום אינה מעוגנת בחקיקה.חופשה ללא תשלום אינה מביאה לגמר יחסי עובד ומעביד אלא היא משעה את החובה לעבוד והחובה לשלם שכר מנגד. תנאיה כמו גם עצם ההסכמה עליה הינם תולדה של הסכם אינדיבידואלי או הסכם קיבוצי אליו צריכים הצדדים להגיע. לא ניתן, בהעדר מקור נורמטיבי, לכפות באופן חד צדדי יציאה לחופשה ללא תשלום.

6.         במקרה דנן ביקשה התובעת רק  בשלהי חודש יוני 2007 לצאת לחופשה ללא תשלום של שנה. התובעת ביקשה במהלך השנים ממנהל המחוז בכמה הזדמנויות למצוא לה עבודה בתחום המקצועי, חלף התחום הניהולי, שבו שובצה כאמור מאז שלהי שנת 2002. לא הוצע לה תפקיד מקצועי שהניח את דעתה. בשלהי יוני 2007 שוב פנתה התובעת למנהל המחוז, וסיפרה לו אודות הצעה שהיתה לה לעבוד בתחום המקצועי, במסגרת משרד הבריאות ומנהל המחוז אמר לה: "זה נשמע לי מצוין" (פרוט' עמ' 7 ש 9). במהלך שיחה זו כעולה מהפרוטוקול נאמרו דברים כללים. יחד עם זאת ברור היה כבר באותו מעמד, שעל מר חברוני להפגש עם מנהלת משאבי אנוש כרמלה כדי שזו תאשר את הדבר (פרוט' עמ' 7 ש' 11 - 15). ברור היה לתובעת כמו לכל הנוגעים בדבר כי מר חברוני אינו מוסמך לאשר לתובעת חופשה ללא תשלום לתקופה של שנה (פרוט' עמ' 10 ש' 12-13).

7.         בסמוך לאחר הבקשה לחל"ת של שנה, נענתה התובעת על ידי משאבי אנוש כי לא מאושרת לה תקופת חל"ת של שנה אלא חצי שנה בלבד ולחילופין הוצע לה לסיים את עבודתה ולקבל מחצית מפיצוי הפיטורים. התובעת הגיבה על כך במכתבה מיום 10.7.07 (נספח א' 1 לתצהירה של גב' אייזנברג)  בו היא טוענת שיש לה זכות לצאת לחל"ת ובכל אופן אם לא מאשרים לה חל"ת של שנה היא רואה בכך אקט מעליב ולפיכך ביקשה לקבל פיצוי פיטורים מלאים. על דרישתה לקבל אפוא פיצוי פיטורים מלאים, אם לא מאשרים לה חל"ת של שנה, היא חוזרת במכתבה מיום 18.7.07 (נספח א' 3). על מכתבה האחרון היא נענית במכתבה של גב' אייזנברג מיום 30.7.07  (נספח ב' לתצהירה של גב' אייזנברג), בו נאמר לה כי אין כל חובה בדין להעניק לה חל"ת לתקופה כה ארוכה, בהתראה כ"כ קצרה. בכל אופן הודע לה כי הנתבעת מוכנה לאשר לה חל"ת לתקופה של 6 חודשים בלבד. אם בכל אופן היא תבחר, " לצערם של כל הנוגעים בדבר להתפטר ולסיים את עבודתך בקופה, תובא התפטרותך בפני הנוגעים בדבר, שם תשקל האפשרות, לפנים משורת הדין, להעניק לך 50 אחוז משווי פיצויי הפיטורים. אודה באם תודיעני בהקדם מהי החלטתך בענין". מכתבה זה של מנהלת משאבי אנוש  ברור ובהיר. מהמכתב של גב' אייזנברג עולה כי הקופה אינה יכולה לאשר חל"ת כה ארוך, של מנהלת סניף מעלה אדומים. כעולה מהראיות מדובר בסניף גדול של כ 12,500 מבוטחים. הנתבעת לא פיטרה את התובעת נהפוך הוא. הגב' אייזנברג הביעה הערכה לעבודתה וצער על הכוונה לעזוב את הנתבעת. הקופה לא היתה חייבת לאשר לתובעת חל"ת לתקופה כה ארוכה. דברים אלה נאמרו בצורה ברורה. ניתנה לתובעת אפשרות לשוב לעבודה או לחילופין להסתפק בחל"ת לתקופה קצרה יותר של חצי שנה. התובעת ביכרה שלא לשוב לעבודה. התובעת אינה יכולה לכפות על הנתבעת את סדרי העבודה. יש לזכור כי הנתבעת מנהלת את סדרי העבודה באופן שוטף בסניף גדול ומורכב כאמור והיא אינה יכולה להיות תלויה ברצונותיו של כל עובד. הרושם שנוצר הינו כי הנתבעת ביקשה לבוא לקראת התובעת, בכך שאישרה לה חצי שנה של חל"ת, אך התובעת חשה נפגעת וכועסת ובירה כאמור,שלא לשוב לעבודה ולהמשיך לעבוד במשרד הבריאות. הנתבעת בהגינות רבה שילמה לתובעת מחצית מפיצוי הפיטורים חרף העובדה שלא היתה זכאית על פי דין לכך. התובעת קיבלה התשלום ומשכה את השיק (ע"ס חצי מפיצויי הפיטורים) שניתן לה.

8.         ב"כ התובעת העלה בסיכומיו בשפה רפה אומנם, טענה כאילו מר חברוני אישר לתובעת חל"ת. דברים אלה  אינם מתיישבים עם הראיות. ברור מהראיות כי מר חברוני לא היה מוסמך לאשר חל"ת לתקופה של שנה ולא עשה כן.  ענין זה היה אף ידוע לתובעת כפי שהיא כותבת במכתבה מיום 10.7.07 (נספח א' 1 לתצהיר אייזנברג) לפיו " עד היום לא ניתנה תשובה עניינית הנושא שלי מתנדנד בין הסכמה לחל"ת לחצי שנה, לבין הצעה כי אסיים עבודתי תוך קבלת פיצוי פיטורים". ברור מדברים אלה כי התובעת ידעה שלא אושר לה חל"ת לתקופה של שנה. לתצהירה של התובעת היא צירפה (נספח  ב') את מה שכתב לה מר חברוני ב 11.7.07 ולפיו מאושר לה 6 חודשים מבחינתו של מר חברוני. זאת היתה אפוא המלצת מנהל המחוז שהועברה לטיפולה של מי שמוסמכת להחליט בענין גב' אייזנברג (פרוט' עמ' 9 ש' 16-22). אנו קובעים אפוא כי מר חברוני לא היה מוסמך לאשר לתובעת חל"ת של שנה כפי שהתובעת ידעה והוא לא אישר לתובעת חל"ת של שנה. אנו דוחים אפוא את הטענה כאילו אושר לתובעת חל"ת של שנה.

האישור שניתן לתובעת היה כאמור לכל היותר לחצי שנה. התובעת לא הסכימה לתקופה כה קצרה ולמעשה בחרה באופציה השניה שהוצעה לה - לקבל חלק מפיצוי הפיטורים.

9.         סוף דבר - תביעת התובעת לקבל פיצויי פיטורים כמפוטרת נדחית.

בשולי הדברים נעיר כי התרשמנו שהתובעת היתה עובדת מוערכת וטובה והנתבעת חפצה להמשיך להעסיקה בתפקיד ניהולי בכיר. התובעת ביקשה לעסוק בתחום המקצועי דווקא. הנתבעת נהגה בתובעת בהגינות בהציעה לה שתי אפשרויות אך התובעת ביקשה דרך אחרת והגישה את התובענה דנן. התרשמנו כי התובעת חשה נפגעת והאמינה שזכותה לקבל פיצוי פיטורים, אך בבואנו לבחון את זכויותיה מבחינת הדין לא מצאנו  כאמור כי הנתבעת נהגה בה שלא כדין. 

לנוכח התוצאה כאמור אין אנו מטילים על התובעת את מלוא ההוצאות שנכון היה להטיל בתיק מעין זה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך  5000 ש"ח  תוך 30 יום מהיום.

            ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י תמוז התשע"א, 12.7.11 בהעדר הצדדים.