1. הנתבעת הינה בעלת מזנונים של מזון מהיר בעיר העתיקה בירושלים. התובע עבד אצל הנתבעת מ-1.9.2001. תחילה עבד התובע כמשגיח כשרות, וממאי 2006 החל לעבוד אף בהכנת האוכל ובקופה. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בשל טענת מנהל הנתבעת, מר יוסי כהן, כי התובע שלח ידו בכספים שבקופת המזנון. התובע מכחיש זאת מכל וכל. כמו כן טוענת הנתבעת כי מחמת הבושה, משנתפס בכלכלתו, הפסיק התובע להגיע לעבודה, ולמעשה התפטר מעבודתו אצל הנתבעת. התובע טוען כי פוטר, ואולם בסיכומי התשובה לסיכומי הנתבעת העלה התובע טענה חלופית על פיה גם אם התפטר, שיש לראותו כמתפטר בדין מפוטר.
השאלה העיקרית שעלינו לדון בה הינה האם התפטר התובע או פוטר, ואולם שאלה זו שזורה במסכת העובדות שקדמה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים, היינו לשאלה האם אכן ביצע התובע את מעשי הגניבה המיוחסים לו. נציין עוד כי התביעה הוגשה גם נגד מנהל הנתבעת, מר יוסף כהן, אולם נמחקה בדיון המוקדם ביום 18.3.10 בהסכמת התובע.
2. כאמור טוענת הנתבעת כי התובע גנב כספים מקופת המזנון. כפי שטען ב"כ התובע, כאשר מועלית טענה כי עובד ביצע מעשים פליליים, מוטל הנטל על המעביד להוכיח טענה זו. נטל זה הוא כבד מן הנטל המוטל על צדדים בהליך אזרחי. המעביד אינו חייב להוכיח את טענתו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך פלילי, היינו מעל לכל ספק סביר, אולם גם ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי אין די במקרה זה. על המעביד מוטלת חובת הוכחה מוגברת, לנוכח טיבן של הטענות, משמעותן ותוצאותיהן (דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן, לא פורסם; דב"ע לו/לו/1-3 להמן - וישינגרד, לא פורסם) נאמר כבר בראשית דברינו, וכפי שיפורט להלן, כי עלה בידי הנתבעת להרים נטל זה המוטל עליה.
3. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי מנהל הנתבעת, מר יוסף כהן, התקין מצלמות במזנון לאחר שעלה חשד כי נגנבים כספים מן הקופה. עיון בסרטי הצילום שהוצגו לפנינו מצביע באופן ברור על כך שהתובע לוקח לכיסו כספים מן הקופה. הוצגו לפנינו סרטים שצולמו בתאריכים שונים: 25.3.09, 30.3.09 ו-31.3.09. בצילומים אלה נראה בבירור כי התובע מקבל כספים מלקוחות, אך אינו רושם תשלומים שהוא מקבל בקופה, ומכניס שטרות לכיס חולצתו ולכיסו של יהודה. פעולות אלה חוזרות ונשנות בסרטי הצילום. התובע טוען כי לקח את הכספים כדי להעבירם לעובד יהודה ארד, שנהג להמיר את דולרים לשקלים, ולאחר מכן להחזירם לקופה. גרסה זו היתה בלתי שמשכנעת ובלתי אמינה, ואיננו מקבלים את הטענות כי הכספים הוחזרו לקופה במועד אחר. טענתו זו של התובע הינה מסוג הטענות המעבירות את נטל ההוכחה אל כתפי התובע. למעשה מודה התובע כי נטל כספים מן הקופה, אולם לטענתו נעשה הדבר כדין. לא עלה בידו לשכנענו בכך. גם אם בחלק מהקלטות נראה התובע מכניס את הכסף לכיסו של יהודה ארד, אין בכך כדי לסייע לו. ההסברים שניתנו בסיכומי התובע ללקיחת הכספים (12-14) מבוססים על השערות עובדתיות אשר לו הוכחו. אף מר לגאמי, שהעיד מטעם התובע, אישר בעדותו כי למרות שהתובע הסביר לו שכאשר באה קבוצה נוהגים להמיר דולרים "אני ראיתי חלקים מהסרט
שם לא ראו קבוצה, ראו חופן דולרים שהוא לוקח (התובע)....התובע מספר לי את השתלשלות הדברים בלי שהוא יודע שראיתי את הסרט" (ע' 16 ש' 3-4, ההדגשה הוספה ד.פ.).
4. זאת ועוד. ביום 31.3.09 בשעות הערב, התקשר מנהל הנתבעת, מר יוסי כהן, אל התובע. לדברי התובע אמר לו מר כהן לא לבוא למחרת לעבודה כיוון שהתברר שגנב כספים מן הקופה (סעיף 4 לתצהיר התובע, ע' 4 ש' 13-16). התובע ומנהל הנתבעת נפגשו למחרת, אולם בפגישתם זו נדון לאחר מכן. התובע נחקר במשטרה ביום 22.4.09, היינו למעלה מ-3 שבועות לאחר מכן. בחקירתו אמר התובע את הדברים הבאים:
"אני עבדתי בחנות של יוסי כהן ברובע היהודי משנת 2001 עד לפני כחודש לערך ובסוף החודש שעבר הוא פיטר אותי
הוא לא אמר לי למה הוא פיטר ואמר לי לא לבוא יותר גם לי וגם ליהודה ארד למחרת דיברתי איתו והוא אמר שיהודה גנב אותו אמרתי לו אני לא יודע ומתי שאני הייתי החנות לא ראיתי שיהודה גנב מהקופה וזהו" (ההדגשה הוספה ד.פ.)
התובע נשאל על כך במהלך חקירתו הנגדית, ולאחר שהתחמק ממתן תשובה השיב לבסוף:
"מה אני אגיד למשטרה שהוא אמר שגנבתי אותו" (ע' 4 ש' 21).
אדם הנוטל כספים מן הקופה רק כדי להעבירם לחבירו למטרות כשירות לחלוטין אינו חושש לומר זאת ובכל זמן, והעובדה שהתובע בחר לא לפרוש בחקירתו במשטרה את מלוא התמונה מדברת בעד עצמה. נוסיף כי גם בכתב התביעה לא מצא התובע לנכון לפרט את העובדות הנוגעות לסיום עבודתו אצל הנתבעת. כל שנכתב בכתב התביעה הוא כי:
"ביום 31.3.09 פוטר התובע מהעבודה האמורה ע"י הנתבע 2, בנסיבות המקנות לו פיצויי פיטורים,
ומבלי שנמסרה לו הודעה מוקדמת של 30 ימים
...." (סעיף 8, ההדגשה במקור ד.פ.).
התובע מתבסס בטענותיו על כך שמנהל הנתבעת הגיש תלונה במשטרה רק על מעשי יהודה ארד. כך אמר מר כהן בעדותו בעניין זה:
"ש. אתה מציין בפסקה 6: אני אף הגשתי נגד קפלן תלונה במשטרה... - ספר מתי הגשת תלונה נגד קפלן.
ת. אחרי שהוא הגיש תביעה. כל הסיפור החל כך, קפלן לא הגיע לעבודה, דיברנו שנשוחח למחרת, דיברנו למחרת והוא ביקש על נפשו בגלל הילד שהוא חולה, ואמרתי לו שלא אגיש נגדו תלונה וכך עשיתי. באותו מעמד שהגשתי נגד יהודה לא הגשתי נגד התובע תלונה מתוך רחמים כי הוא ביקש שלא אהרוס לו את הקריירה כי הוא לומד מקצוע שצריך תעודת יושר, אמרתי לו שיש לו מספיק בעיות עם הילד ולא אגיש. לימים קיבלתי תביעה שאני כאילו פיטרתו אותו ואז הגשתי תלונה, אם הוא לא רוצה לחוס על עצמו אז גם אני לא צריך, והגשתי תלונה (ע' 23 ש' 29-32, ע' 24 ש' 1-4).
בהמשך פירט מר כהן כיצד התקין מצלמות במזנון, והן "כל הזמן נפלו", ובסופו של דבר פעלו המצלמות באמצעות שנאי, ואז התברר דבר הגניבה. מר כהן הוסיף עוד כי:
"וביום 31 לחודש בערב הזמנתי את יו"ר העובדים שלהם, ואמרתי לתובע שרואים אותו, ונגשנו למחרת והוא התחנן על נפשו, ואני בטוב ליבי ריחמתי עליו, וזה מה שקרה בגלל שריחמתי על בנו ומצבו, וזה מה שקיבלתי, נזק (ע' 25 ש' 24-26).
גם בתצהירו פירט מר כהן בהרחבה את בקשותיו של התובע שלא להגיש תלונה במשטרה (סעיף 12). התובע אישר את גרסתו של מר כהן (ע' 2 ש' 22-25). קשה מאד להניח כי התובע היה בוכה ומבקש על נפשו אילו ידע כי לא ביצע כלל את מעשי הגניבה. יתר על כן, גם מר לגאמי, שהעיד מטעם התובע, אישר בעדותו את דברי מר כהן (ע' 15 ש' 27-28, ע' 17 ש' 31-32). נוסיף כי המשטרה סגרה את תיק החקירה בתלונתו של מר כהן, בשל חוסר יכולת לראות את הצילומים.
בנוסף לכל אלה נתגלו סתירות בין גרסאותיו של התובע בבית הדין ובהודעתו במשטרה. כך למשל בעדותו אמר התובע כי כל הכסף המתקבל מן הלקוחות, בין אם מדובר בדולרים ובין אם מדובר בשקלים, נכנס לקופה, גם אם אינו נרשם, וכי לא קיבל כסף שלא נכנס לקופה (ע' 2 ש' 29-32). ואולם בהודעתו אמר התובע כי "כסף שחור כולל דולרים שמים במגירה אחרי הקופה" (נ/2 ע' 1 ש' 7-10). ההסבר שנתן לכך התובע לאחר שעומת עם הסתירות בין גרסאותיו (ע' 5) אינו משכנע. סתירות מסוג זה מערערות את אמינותו של התובע.
נוסיף עוד כי הנתבעת הציגה דוחו"ת פירוט הכנסות של העסק המצביעות על עליה בהכנסות לאחר שהתובע ומר יהודה ארד סיימו את עבודתם.
לפיכך מסקנתנו היא כי התובע אכן לקח כספים מן הקופה במהלך עבודתו אצל הנתבעת.