1. התובע עותר לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בהתייחס לרכיב העמלות בשכרו.
2. בכתב ההגנה נטען כי התובע התפטר מעבודתו; רכיב העמלות הוא למעשה בונוס הנגזר מרווחי החברה, אשר אינו מהווה בסיס לחישוב פיצויי פיטורים; במסגרת הסכם ההעסקה של התובע נחתם בין הצדדים הסכם שכר כולל כמשמעותו בסע' 28 לחוק פיצויי פיטורים, בהתייחס לרכיב העמלות, אשר עמד בכל התנאים לקבלת אישור כהסכם שכר כולל, ורק מתוך טעות שמקורה בתקלה מנהלית, לא הועבר לאישור משרד העבודה; ההסכם בין הצדדים כלל סעיף השבה המסדיר את התאמת התגמול בגין עמלות, במידה ולא יינתן אישור משרד העבודה; התובע, אשר הועסק בתפקיד בכיר, ובין היתר היה אחראי על הסברת מהות הסכם השכר הכולל לעובדים הכפופים לו, מנוע מכח דיני תום הלב, מלטעון לזכאותו לפיצויי פיטורים בגין רכיב העמלות, שנתיים לאחר הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים; התביעה לפיצויי הלנה התיישנה.
3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר דני קורן, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "
מר קורן") ושל מר ערן קרא-עוז, אשר במועדים הרלוונטים שימש כסמנכ"ל הכספים של הנתבעת (להלן: "
מר קרא-עוז").
דיון והכרעה
4. הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בהפצת רכיבים אלקטרוניים.
5. התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 13/2/01 ועד ליום 12/2/07, תחילה בתפקיד מנהל מכירות ובהמשך מונה לתפקיד סמנכ"ל מכירות, תפקיד בו שימש עד להפסקת עבודתו.
שכרו של התובע הורכב משכר יסוד ורכיב "עמלות ו/או תמריצים" הנגזר מרווחי הנתבעת.
ביום 30/6/05 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה המסדיר את תנאי העסקתו של התובע (נספח ב' לתצהיר התובע - להלן: "
הסכם העבודה").
בסע' 2.3 לנספח א' להסכם העבודה נקבע כי:
"
בחישוב העמלות, התמריצים והבונוס... הכלולים בטבלאות התמרוץ נכללו הפיצויים המגיעים, אם וככל שמגיעים, בגין רכיבים אלה, וכי הרכיבים כוללים לפיכך, פיצויי פיטורים. החברה תפנה למשרד העבודה והרווחה בבקשה לאישורם של הרכיבים כשכר הכולל פיצויי פיטורים, כמשמעות המונח בסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963".
הנתבעת לא פנתה למשרד העבודה והרווחה לצורך אישור נספח א' להסכם העבודה כהסכם שכר כולל.
6. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 12/2/07, בכפוף למחלוקת בשאלה מי יזם את הפסקת ההתקשרות, ובהתאם למכתב הפסקת העבודה שנמסר לתובע ביום 24/12/06 (נספח א' לתצהיר מר קורן).
אשר לנסיבות הפסקת העבודה
7. לטענת הנתבעת התובע התפטר מעבודתו, ומשכך ממילא אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
בבחינת חומר הראיות עולה כי בניגוד לטענה זו התובע פוטר מעבודתו.
מעדותו של מר קורן, וכן ממכתב הפסקת העבודה (נספח א' לתצהיר התובע) עולה כי ביום 3/12/06 התייצב התובע במשרדו של מר קורן והודיע לו כי ברצונו להתפטר מעבודתו. מר קורן הציע לתובע לשקול מחדש את הודעתו והתובע יצא לחופשה בת 10 ימים.
ביום 12/12/06 פנה התובע שוב למר קורן ומסר לו כי הוא מעוניין להמשיך את עבודתו בנתבעת, ולחזור בו מהודעת ההתפטרות, בכפוף לשיפור תנאי העסקתו. בתצהירו טען מר קורן כי ביום 13/12/06 הודיע לו התובע כי החלטתו לסיים את עבודתו בנתבעת בעינה עומדת. בחקירתו הנגדית העיד מר קורן כי ביום 13/12/06 הודיע לו התובע כי הוא מוותר על דרישתו לשיפור תנאי ההעסקה, אולם מר קורן מסר לו כי זה מאוחר מדי (עמ' 14 לפרוטוקול). גירסתו של מר קורן בחקירתו הנגדית מתיישבת גם עם נוסח מכתב הפסקת העבודה בו נאמר: "
למרות שביום 12/12/06 ביקשת להמשיך את עבודתך במידה ואשפר את תנאי עבודתך וביום 13/12/06 חזרת בך מבקשותיך אלה, החלטתי, לאחר מחשבה נוספת, להודיעך על סיום עבודתך".
בנסיבות המתוארות מי שהביא את יחסי העבודה בסופו של דבר לידי סיום היא הנתבעת ולא התובע. ביום בו הודיע התובע על כוונתו להתפטר - לא התקבלה החלטה סופית בעניין הפסקת עבודתו, כאשר התובע למעשה קיבל את הצעתו של מר קורן לשקול שנית את החלטתו. כבר ביום 12/12/06 חזר בו התובע מכוונתו להתפטר, אם כי במועד זה ביקש לשפר את תנאי העסקתו, ויום למחרת אף חזר בו מדרישותיו כאמור. מכאן כי הודעת ההתפטרות הראשונה של התובע ביום 3/12/06, לא הביאה את יחסי העבודה בין הצדדים לידי סיום, ואלה הסתיימו בסופו של דבר בעקבות הודעתו של מר קורן מיום 13/12/06, והמכתב שהוצא לתובע ביום 24/12/06.
מכאן כי עבודתו של התובע הופסקה בעקבות פיטוריו על ידי הנתבעת.
שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים