פסק-דין בתיק תע"א 11831-09

1.         השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו היא האם נסיבות סיום עבודתה של התובעת מצדיקות פסיקת פיצוי לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות).

2.         רקע עובדתי

א.         התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 29.3.09 והיא התקבלה לעבודה כמנהלת שיווק.

            ב.         הנתבעת היא חברה העוסקת בתחומים שונים בעולם הבידור.

            ג.          בין הצדדים נחתם חוזה עבודה (נספח א' לתצהיר התובעת).

            ד.         שכרה החודשי של התובעת היה 9,000 ש"ח.

ה.         התובעת נעדרה מהעבודה בשל מחלה, בימים 20-27.7.09 (דוחות נוכחות של התובעת צורפו לתצהיר מטעם הנתבעת).

ו.          לאחר שהתובעת שבה מחופשה המחלה, היא הודיעה לנתבעת שהיא בהריון.

ז.          התובעת פוטרה מעבודתה לאחר 4.5 חודשי עבודה וסיום עבודתה היה ביום 17.8.09.

3.         לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה בשל הריונה. לא היו תלונות ביחס לעבודתה לפני שהודיעה שהיא בהריון ועל כן המסקנה היא שהיא פוטרה בגללו. התובעת עתרה לפיצוי ממוני ובלתי ממוני מכח חוק שוויון ההזדמנויות: חלף שכר עבור התקופה שמהתפטרותה ועד לאחר חופשת הלידה, לרבות תקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בדין, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי קבלת דמי לידה ופיצוי בלתי ממוני על פי חוק שוויון הזדמנויות. כמו כן נתבעו שכר בגין עבודה השעות נוספות וכן פיצוי בגין הפרת זכות השימוע.

4.         לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה מאחר שלא היתה שבעת רצון מתפקודה של התובעת ואין קשר בין ההחלטה לפטרה ובין ההריון. לתובעת נערך שימוע כדין, ומכל מקום, נוהלו שיחות רבות עם התובעת וניתנו לה מספר הזדמנויות לשפר את העבודה, כך שמטרת השימוע מולאה. פיטורי התובעת תקפים, לא נפל פגם בפיטורים ועל כן התובעת אינה זכאית לסכומים הנתבעים.

            ביחס לתביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות, נטען שזו לא הוכחה וממילא לאור תפקידה והסכמת הצדדים, התובעת אינה זכאית לה.

ההליך

5.         בדיון שהתקיים לפנינו העידה התובעת. כמו כן התייצבו להעיד מטעמה מר לירון ארז, איתן יצחק ודרור פז. מטעם הנתבעת העיד מר בן אופק, מנהל הנתבעת (להלן - אופק).

עדי התובעת לא יכלו לשפוך אור על המחלוקת נשוא הליך זה, באשר לא היו ממונים על התובעת וגם לא עבדו בצמוד לתובעת. לירון ארז היה כפוף לתובעת בתחילת העבודה ולאחר מכן הפך לעמית שלה ועבד בבניין אחר, איתן יצחק עבד כשנה שעבד סמוך לתובעת, אך לא הכיר את היעדים שהוצבו לה ודרור פז עבד בנתבעת פחות מחודש.

בנושא הערכת עדותה של התובעת, נציין שלמרות שנתבע שכר עד יום הלידה, התברר מחקירתה הנגדית שלאחר הפיטורים עבדה עד הלידה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 7-8). בנוסף, למרות שהתובעת העידה בחקירה הנגדית ש"היה הריון קשה מאד" (שם בשורה 17), התובעת הציגה אישור רפואי מיום 21.9.09 לפיו רופא הנשים "מאשר המשך פעילות במכון כושר". התייחסותה של התובעת לאישור זה ("אני לא זוכרת. לא התאמנתי בחדר כושר", שם בשורה 19) אינה משכנעת.

רקע משפטי

6.         "עקרון השוויון ואיסור ההפלייה הוחל בהקשרים שונים בשוק העבודה, ואף בא לידי ביטוי מפורש בחקיקתם של חוקי העבודה. זאת, מתוך תפיסה כי תחום יחסי העבודה הוא אחד מתחומי החיים העיקריים בהם נתקלים בני קבוצות מסוימות בחברה בהפלייה בלתי מוצדקת הפוגעת במעמדם הכלכלי והחברתי על בסיס סטריאוטיפים בלתי מוצדקים או דעות קדומות." (בג"ץ 1758/11 גורן נ' הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ, (17.5.12)).

נוכח האפליה המובנית בין גברים לנשים בשוק העבודה (דב"ע נו/ 129- 3 פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481, 490 (1997)) ובשים לב לקושי של נשים בהריון למצוא עבודה חלופית תוך כדי הריונן, בחר המחוקק להעניק הגנה מיוחדת לנשים הרות.