פסק-דין בתיק תע"א 1128-08

רקע כללי

1.         אגודת מגן דוד אדום בישראל (להלן: "הנתבעת") הינה גוף סטטוטורי אשר הוקם ופועל מכח חוק מגן דוד אדום, התש"י-1950.

            מר אבי יעקב (להלן:  " התובע") החל לעבוד בנתבעת ב- 17.8.1985, ובמשך השנים עבד כחובש בכיר, וכנהג אמבולנס בסניף כרמיאל.

2.         בחודש 6/07, בעקבות מצב בריאותו ועל יסוד אישור רופא תעסוקתי, הועבר התובע לתפקיד מוקדן תורן בסניף עכו. בפועל, בשל חופשת מחלה, החל התובע לעבוד במוקד מיום 8/8/07.

3.         ביום  30/9/07 הוצא התובע לחל"ת עד להמצאת אישור רופא תעסוקתי המאפשר לו לשוב לתפקיד חובש ונהג אמבולנס.

4.         ביום 1.12.2007 הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בעקבות התפטרות התובע. לטענת התובע, ההתפטרות הינה בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים.

5.         לתובע שולמו פיצויי פיטורים בסך 42,014 ש"ח. כן קיבל התובע, אישור לשחרור הכספים שנצברו לזכותו בקופות גמל על חשבון פיצויים (94,642 ש"ח).

הנתבעת טוענת, כי פיצויי הפיטורים שולמו לתובע במלואם, ולפנים משורת הדין.

6.         בתביעה שבפנינו טוען התובע כי זכאי הוא לתשלום הפרש פיצויי פיטורים אם בשל זכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים מכוח נוהג שקיים בנתבעת, ואם בשל חישוב מוטעה של פיצויי הפיטורים כפי שנערך לו ע"י הנתבעת.

עוד תובע הוא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הוצאה כפויה לחל"ת והפרשי שכר נוספים.

האם חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע אשר מצדיקה התפטרות בדין מפוטר כטענתו, או שמא כטענת הנתבעת, התובע הוא זה שביקש לעזוב את העבודה ואף ניסה להביא לפיטוריו תוך זלזול בעבודתו?

7.         המסגרת הנורמטיבית לעניין התפטרות שדינה כפיטורים, מצויה בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ח-1963; שזו לשונו:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."

8.         בפסיקה נקבע, כי :

"סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים מציין שתי חלופות. כל אחת מהן כשלעצמה דינה לעניין החוק כפיטורים. האחת - התפטרות מחמת הרעה מוחשית

בתנאי העבודה; והשנייה - התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד,       שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"

 (דב"ע מח/155-3 אברהם פנחסי נ' מכלוף שיטרית, עבודה ארצי, כרך כא(3), 356).

9.         כן נקבע, כי על מנת שיכנס התובע בגדר החלופה הראשונה הקבועה בסעיף 11(א) לחוק, עליו להראות, בראש ובראשונה, כי הייתה "הרעה מוחשית" בתנאי העסקתו. הווה אומר, אין די בהרעה סתם בתנאי העבודה, אלא, נדרשת הרעה ממשית. דרישה זו פורשה בפסיקה כהרעה רצינית עד כדי ייחוס למעביד הרצון להפטר מן העובד [ראו: עד"מ 21/03 חברת השמירה בע"מ - מילר, סעיף 5 לפסק-הדין (פורסם במאגרים המשפטיים, 3.3.04)]. "המבחן לקביעת ממשיות ההרעה הוא מבחן אובייקטיבי, על פי נסיבותיו של כל מקרה, היינו, האם עובד סביר היה ממשיך לעבוד בנסיבות המקרה הנדון, והדבר תלוי במקצוע, בסוג העבודה ובמעמדו של העובד במקום עבודתו. אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד ועליו להוכיח תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו" [ראו ע"ע 197/03 אסייג - חנה גורן הפקות בע"מ, סעיף ב' לפסק-הדין (פורסם במאגרים המשפטיים, 16.6.05; ע"ע 1354/01 כהן - טרייד אין א.ר. בע"מ, סעיף 6 לפסק-הדין (פורסם במאגרים המשפטיים, 21.8.03)].

10.        כן נקבע: