1. התובע, צלם, טוען כי הועסק אצל הנתבעת 1 כנגד חשבונית. משהחל לעבוד אצל הנתבעת 1, התברר לו כי אין בכוונתה להנפיק עבורו תלושי שכר וללא קשר לכמות העבודה, היקפה ומקום ביצועה (בארץ ובחו"ל) נדרש להנפיק חשבונית!
כל זמנו עבד עבור הנתבעת 1 בצלום ועריכת כתבות לערוץ RT בלבד, שכרו שולם מחשבונותיה, הנתבעת 1 ציידה אותו בציוד צילום ועריכה וכן רכב, קבעה סדרי עבודתו. מספטמבר 2008 התבקש להנפיק חשבוניות לנתבעת 2, משערוץ RT החליף שרותי הנתבעת 1 בנתבעת 2. בסדרי עבודתו לא חל שינוי, אלא הוגדל שכרו.
ב- 8.2.09 נגנב ציוד הצילום מרכב שהוקצה לו ע"י הנתבעת 2 ולמחרת, מששבה לארץ הנתבעת 3 (בעלים ומנהלת נתבעת 2), הסביר לה את נסיבות הארוע ומשם המשיכו בעבודתם, כשהוא מצלם במצלמה חלופית שהיתה ברשות הנתבעת 3.
ב- 10.2.09, כששוב נפגשו, הטיחה בו האשמות כי כביכול, גנב בעצמו את המצלמה. למחרת התקשר לנתבעת 3, שהתנתה שיחה עמו במסירת המצלמה הגנובה.
במשך כשבוע, ניסה ליצור עמה קשר אך הנתבעת 3 סירבה לפניותיו.
לבסוף, פנה אליו ב"כ הנתבעת 2 ובפגישתם נמסר לו מכתב פטורין עם המחאה עבור עבודתו בפברואר ונדרש להשיב הרכב והציוד הנלווה.
משכך, עתר לפ"פ כשכיר ברצף מהנתבעים 2-1, לפי שכרו בסך 31,530 ש"ח לחודש בממוצע.
עוד טען, כי הנתבעת 3 חייבת בפיצויו מכוח הוראות החוק המחייבת מנהלי תאגיד באחריות אישית והן מכח חובתה לפי סעיף 54 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.
עוד טען, כי הנתבעות 1 ו- 2 אחראיות לפצותו מכוח אחריותן השילוחית למעשי/ מחדלי מנהליהן.
בהתאם - עתר להלנת שכר בגין ש"נ (239,918 ש"ח), הבראה (4,625 ש"ח), דמי חופשה (53,550 ש"ח), ביטוח פנסיוני (35,475 ש"ח), פ"פ (78,825 ש"ח), הודעה מוקדמת (31,530 ש"ח), ה"ה וריבית (31,625 ש"ח) וסה"כ 475,548 ש"ח.
2. ביום 4.1.10 הגישו הנתבעות 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעות") הגנתן וטענו מקדמית להעדר יחסי עובד מעביד.
התובע הועסק ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") כצלם מקצועי מ- 8.08 ועד 2.09, הוא שביקש ליתן שירותים עצמאית ודרש לקבל שכר גבוה כנגד חשבונית שלו כעוסק מורשה; התובע ניהל תיק עצמאי, הגיש דו"חות, ניכה הוצאות ושילם מ"ה וד"ב; לא עבד באופן קבוע, רצוף וסדיר כחלק מפעילותן הרגילה, לא היה לו חדר במשרדיהן ולא קיבל שרותי משרד אצלן. לא עבד תחת פקוחן ובפועל נתן שירותיו לגופים שונים וכעצמאי - כנהוג בחברות חדשות והפקה קטנות בענף. כך, מעולם לא דרש חופשה, אלא נעדר מעבודתו תוך הודעה מראש שנתן ותאום עם הנתבעת 3 (להלן: "פולה").
מעולם לא טען, כי התקיימו יחסי עובד-מעביד (או דרש תלושי שכר /ש"נ) עד לתביעה שהגישו נגדו הנתבעות בבימ"ש שלום (10994-05-09).
בתביעתו טען כי הועסק ע"י הנתבעות 2-1 - אך לא ע"י פולה, ואינו מפרט מהם סעיפי החוק בגינם צרף את פולה כנתבעת, התביעה הוגשה מטעמי נקם וחות"ל ולראיה - לא צרף את מנהל הנתבעת 1.
התובע טען סתמית בענין זה.
משכך, נתבקשה דחיית התביעה כנגד פולה, תוך חיובו בהוצאות לדוגמא.
אין רצף בין הנתבעת 1 לנתבעת, או הסכם ביניהן; אין כל קשר ביניהן או זהות בין בעלי המניות; התובע מרצונו הפסיק שרותיו לנתבעת 1 והחל אח"כ בשרותיו לנתבעת; ממילא, לא "המשיך" לעבוד באותו מקום עבודה / תנאי עבודה.
נטען עוד, כי הנתבעת עוסקת בהפקת כתבות וחדשות, לא רק עבור ערוץ RT.
לקראת 8.08, פתחה פולה את הנתבעת והוצע לה לתת שרותי צילום וכתבות, בין היתר ל- RT. התובע
הוא שדרש ליתן שרותי צילום כספק עצמאי כנגד חשבונית, ובהתאם אף שולם לו תשלום גבוה. למען הזהירות נטענה טענת קזוז ("כספים של משכורת קובעת" וכן הוצאותיו ומע"מ).