עניינה של התביעה שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר הוא בטענת התובעים כי ערך דירתם פחת בשל כך שהממ"ד שנבנה בדירתם קטן בשטחו מהשטח שאמור היה להבנות בהתאם להסכם ולתקן הקבוע בעניין זה. לטענתם אשר נסמכה על חוות-דעתו של שמאי מטעמם (מר יעקב פטל), בשל כך ירד ערך דירתם ב-50,000 ש"ח. מכאן תביעתם על סך של 60,000 ש"ח, בעוד שסך של 10,000 ש"ח מתוך סכום זה נתבע בגין הוצאות מומחה, אובדן ימי עבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש.
2. בהחלטה מיום 28.12.2012 מונה מומחה מוסכם ומכריע מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין מר אייל שנהב (להלן -
המומחה), אשר התבקש לחוות את דעתו בשאלות הבאות: מה שטחו של הממ"ד בדירת התובעים; האם שטח הממ"ד תואם את המידות שהופיעו בתשריט שצורף לחוזה המכר של הדירה; האם שטח הממ"ד תואם את המידות המינימאליות של ממ"ד, כפי שנקבעו בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, או כל חיקוק מחייב אחר הקובע את גודלו של ממ"ד; אם הממ"ד חורג בגודלו מזה שהופיע בתשריט, או מהדרישות על-פי הדין, האם הדבר מפחית מערך הדירה; אם התשובה לשאלה זו חיובית, אזי - בכמה מפחית מערך הדירה.
ביום 26.3.2012 התקבלה חוות-דעתו של המומחה, אשר לענייננו רלוונטית קביעתו כי ערך הדירה של התובעים ירד בסך של 13,000 ש"ח בלבד (וכי אין להוסיף על כך מע"מ).
לשלמות הדברים נוסיף, כי הצדדים הציגו למומחה שאלות הבהרה ותשובותיו הוגשו ביום 28.5.2012.
3. בהתאם להסדר דיוני שהוסכם על הצדדים (ראו החלטה מתאריך 5.9.2012, הודעת התובעים מתאריך 13.9.2012 והודעת הנתבעת מתאריך 9.9.2012) ואושר בהחלטה מיום 16.9.2012, פסק הדין יינתן על-סמך מסקנות המומחה מטעם בית המשפט. כן הוסכם שהשאלה מי מהצדדים יחויב בהוצאות הצד שכנגד ובאיזה סכום, תוכרע על סמך טענות הצדדים אשר הוגשו בכתב.
סיכומי טענות הנתבעת הוגשו ביום 8.11.2012, ואילו סיכומי טענות התובעים התקבלו רק היום (על-פי הנטען, הוגשו קודם לכן, אך משום מה בשל תקלה, לא נקלטו).
4. עיקרי טענות התובעים בסיכומיהם הם כי יש לחייב את הנתבעת לשלם להם הוצאות בסכום ריאלי, וזאת מאחר שתביעתם נמצאה מוצדקת, ולכן אי חיוב הנתבעת בהוצאות כאמור, יותיר את התביעה שהוכחה כמוצדקת, חסרת משמעות. עוד טענו, שניהלו את התביעה בתום לב וביעילות ואף ניסו להסדיר את נושא התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט, אך הדבר לא צלח והם נאלצו להגיש את התביעה, בשל הצעות חסרות ערך ומבזות שהציעה להן הנתבעת. לטענתם, המומחה מטעמם אמד את תביעתם בסך של 50,000 ש"ח, ואלמלא כן, לא היו מגישים את התביעה.
משנאלצו התובעים לפנות אל בית המשפט, הרי שלטענתם, הם זכאים כאמור, להחזר הוצאותיהם כלהלן: מחצית ראשונה של אגרת המשפט בסך של 750 ש"ח; תשלום שכרו של המומחה מטעמם בסך 2,000 ש"ח (בהתאם לקבלה שצורפה); תשלום חלקם בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט בסך 1,732.5 ש"ח (סכום המהווה מחצית משכרו); שכר-טרחת באת-כוחם של התובעים בסך של 5,000 ש"ח; הוצאות דואר בסך של 37 ש"ח; אובדן זמן כמפורט בסיכומיהם, בסך של 2,000 ש"ח. סך הכול 11,482.5 ש"ח (יוער כי על פי חישוב שלי, הסכום הכולל הוא: 11,519.5 ש"ח).
5. מנגד טענה הנתבעת, כי לא זו בלבד שאין לחייבה לשאת בהוצאות התובעים, אלא שיש לחייבם לשאת בהוצאותיה. לטענתה, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כחמש שנים לאחר המועד שבו נמסרה הדירה לתובעים ובעוד שמשך כל התקופה מאז נמסרה להם, נהנו ממנה הנאה מלאה. התביעה הועמדה על סך של 60,000 ש"ח בעוד שבסופו של דבר קבע המומחה רק קרוב לחמישית מהסכום שנתבע ובעוד שהעובדה שהממ"ד נמצא קטן מהגודל שאמור היה להיות, לא פגע בדירה מבחינה פונקציונאלית. עוד טענה הנתבעת, שהתביעה הוגשה מתוך כוונה להטיל בה רפש, הגם שבכתב התביעה נטען, שהנתבעת פעלה לתיקון הליקויים שנמצאו בה.
לעניין הדרישות הכספיות טענה הנתבעת טענות אלו: משנמצאה התביעה מוגזמת ומופרכת, אין לחייבה בתשלום שכרו של המומחה מטעם התובעים, שעל חוות-דעתו התבססה התביעה בסכום המופרז שנתבע; משנמצא פער עצום בין הסכום שנתבע לבין מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, אין לחייב את הנתבעת לשאת גם בחלקם של התובעים בשכרו ויש להותיר זאת כך שכל צד יישא במחצית שכרו; מאחר שלא הובאה כל ראייה בעניין אובדן זמנם של התובעים, אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות בגין כך; מאחר שהתביעה מתקבלת רק באופן מזערי, אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בתשלום אגרת המשפט ששילמו התובעים.
בסיכומי טענותיה הפנתה הנתבעת לשורה של פסקי-דין שבהם נפסק כי במקום שבו ישנו פער עצום בין הסכום הנתבע לבין סכום הפיצוי שנפסק, וביחוד שכך נפסק על סמך חוות-דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, אין מקום להטיל הוצאות על הנתבעת. זאת בין השאר כדי למגר את תופעת התביעות המנופחות ובמיוחד בנושאי ליקויי בניה.
6. לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אכן יש לתת משקל רב לפער שנמצא בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנקבע בחוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין, מר אייל שנהב. כאמור, התביעה הועמדה על סך של 60,000 ש"ח, בעוד שהמומחה מצא שהפיצוי שהנתבעים זכאים לו הוא בסך של 13,000 ש"ח. בנסיבות אלו, יש לשקול מצד אחד את הפער האמור ומצד שני גם את העובדה, שלא מן הנמנע שאלמלא הוגשה התביעה, לא היו התובעים זוכים אף בסכום זה. אכן יש לפעול למיגורן של תביעות מנופחות בכלל ובתחום ליקויי הבנייה בפרט, וזאת לנוכח ההוצאות הניכרות שעל צדדים להוציא בשל כך ולאור בזבוז זמנו של בית המשפט אשר נדרש להן. עם זאת, למרבה הצער, פעמים רבות חברות בניה אינן שוקלות בכובד ראש תביעות ודרישות מצד רוכשי דירות, אשר לא פעם נמצאות מוצדקות גם אם רק בחלקן. בשל כך רק הגשת תביעה נגדן מובילה לתשלום פיצוי לרוכשי הדירות, גם אם בסכום נמוך מזה שנתבע, וזאת כפי שהיה במקרה הנדון.
7. לאור האמור, נדון בכל אחד מהסכומים שנתבעו.
(1) מחצית ראשונה של אגרת המשפט בסך של 750 ש"ח - מאחר שכאמור, לא מן הנמנע שאלמלא הוגשה התביעה לא היו התובעים זוכים בדבר, תישא הנתבעת בסכום זה.
(2) תשלום שכרו של המומחה מטעם התובעים בסך 2,000 ש"ח - לאור הפער הרב בין הסכום שקבע המומחה מטעם התובעים לבין הסכום שקבע המומחה מטעם בית המשפט, איני סבורה שיש לחייב את הנתבעת לשאת בשכרו של המומחה מטעם התובעים ולפיכך לא תחויב בכך.
(3) תשלום חלקם של התובעים בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט בסך 1,732.5 ש"ח, המהווה את מחצית שכרו - מאחר שבסופו של דבר נפסק בהתאם למסקנות המומחה מטעם בית המשפט, תישא הנתבעת גם בסכום זה.
(4) שכר-טרחת באת-כוחם של התובעים בסך של 5,000 ש"ח - לאור תוצאת פסק הדין, תישא הנתבעת בשכר-טרחת באת-כוח התובעים בסך של 1,300 ש"ח בלבד
(5) הוצאות דואר בסך של 37 ש"ח ואובדן זמן בסך של 2,000 ש"ח - לאור תוצאת פסק הדין ולאור הפער הרב בין הסכום הנתבע לבין תוצאת פסק הדין, וביחוד משלא הוכחו הוצאות אלו, אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות אלו.
8. לאור כל האמור התביעה מתקבלת כאמור, רק בחלקה.