לפניי תובענה לפסק דין הצהרתי, בה התבקש בית המשפט להצהיר כי רכב פג'ו מ.ר. XXXXXXX (להלן: "הרכב") הינו בבעלות התובעת.
עוד נתבקש בית המשפט ליתן צו המצהיר כי הנתבע 1 רשאי להשתמש ברכב, בכפוף לשימושים אחרים של התובעת ומשפחתה ברכב וכל עוד יתגורר ביישוב להבים וישלם את ביטוח החובה והדלק בגין נסיעותיו.
רקע עובדתי
1. התובעת הינה אחותו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). הנתבע היה נשוי לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") עד חודש מרץ 2006. מנישואי הצדדים נולדו שני ילדים, ת. יליד 1999 וא. יליד 2003. במסגרת גירושי הצדדים נקבע בחודש פברואר 2006 כי הנתבע ישלם מזונות ילדיו הקטינים בסך 4,000 ש"ח לחודש.
הרכב נשוא התביעה נרכש ביולי 2006 במסגרת מבצע של ארגון "חבר" (ארגון משרתי קבע בצה"ל) אליו משתייך בעלה של התובעת. במשרד הרישוי נרשם הרכב על שמה של התובעת.
בנובמבר 2009 הגישה הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל בת"א בקשה לעיקול הרכב, במסגרת תיק לביצוע פסק דין למזונות (תיק מס'XXXXXXX). הבקשה התבססה על דוח של חוקר פרטי, שביצע מעקב על הרכב משך ארבעה ימים, ובכל אותם ימי מעקב היחידי שהשתמש ברכב היה הנתבע, הן לצרכים אישיים והן לבילוי עם ילדיו.
ביום 21/2/2010 ניתנה החלטה ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל בה הופנתה התובעת לבית המשפט המוסמך לצורך הגשת בקשה לפסק דין הצהרתי ביחס לרכב. מכאן התובענה שלפניי. במסגרת התובענה הגישה התובעת בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ ובדיון מיום 20/6/2010, אשר נתקיים בפני כב' הנשיא אסולין, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל ביחס לרכב.
טענות התובעת
2. לטענת התובעת, בחודש יולי 2006 רכשו היא ובעלה, אשר הינו גמלאי צבא קבע, את הרכב במסגרת מבצע "חבר" - ארגון משרתי הקבע בצה"ל. על פי התיעוד שצורף, המחיר הכולל של רכישת הרכב הייתה כ- 87,000 ש"ח.
לטענת התובעת, הרכב נרכש מכספה. התשלום הראשון, בגובה 25% משווי הרכב, שולם בצ'ק מס' XXXXXX משוך מבנק לאומי, סניף הישיר הראשון XXX חשבון מספר XXXXXX, שהינו חשבון הבנק של התובעת ובעלה. יתר הסכום שולם בהסדר תשלומים מיוחד ל"חבר".
עוד טוענת התובעת כי את אגרת חידוש רישיון הרכב שילם בעלה.
על פי כתב התביעה, למיטב ידיעת התובעת, במועד רכישת הרכב לא היה חוב כספי בין הנתבע לנתבעת ובמועד זה נסע הנתבע ברכב מסוג סיריון, אשר נרכש בליסינג.
על פי האמור בתביעה, בשלב מסוים פנה הנתבע לתובעת בבקשה להשתמש ברכב לצרכי הסדרי הראייה. לאור שוויו של הרכב ומתוך רצון לסייע לאחייניה (בניו של הנתבע) להמשיך את הסדרי הראייה עם אביהם, היא הגיעה להסדר עם הנתבע כי בתמורה לתשלום הביטוח והדלק יוכל הנתבע להשתמש ברכב.
התובעת מדגישה כי היא ובעלה לא הסכימו כי הרכב יעבור לבעלות הנתבע. כל שהוסכם הוא שהנתבע יוכל להשתמש ברכב בכפוף לשימושים אחרים של התובעת ומשפחתה ברכב וכל עוד יתגורר בלהבים.
3. בתצהיר עדות רשאית שהגישה התובעת היא הוסיפה וציינה כי הרכב נרכש בעיקר על מנת לשמש את בנה לקראת גיוסו לעתודה ללימודי רפואה, אליהם הוא התקבל, אולם בסמוך להגעת הרכב הודיע לה הבן כי הוא מוותר על לימודי העתודה לטובת מסלול של קצונה. בנסיבות אלו, נעדר הבן מהבית באופן תכוף, עקב שירותו הצבאי. בד בבד, ביקש ממנה הנתבע - שנקלע לקשיים כלכליים - להתיר לו להתשמש ברכב לצורך ביקור ילדיו. על פי התצהיר, כל עוד התובעת או בנה לא נדרשו לרכב, היא התירה לנתבע לעשות בו שימוש ולאסוף את ילדיו. היא ובעלה התירו לו להשתמש ברכב בכפוף לכך שישלם הוצאות דלק ובכפוף לצרכי התובעת ולצרכי בנה, ששב מהבסיס מעת לעת.
גם בתצהיר שבה והדגישה התובעת כי היא ובעלה היו ועודם הבעלים היחידים של הרכב ולא נעשתה העברת בעלות ברכב לנתבע, לא בעקיפין ולא במישרין. לשיטתה, העובדה שהנתבע נצפה מספר פעמים נוהג ומשתמש ברכב בהסכמתה המלאה של התובעת, איננה מלמדת כי הנתבע הינו הבעלים של הרכב.
התובעת מציינת בתצהירה כי, נכון למועד הגשת התצהיר, מחיר השוק של הרכב עומד ע"ס XXXXX ש"ח.
4. בסיכומים טענה התובעת כי הרכב נרכש על ידה ועל ידי בעלה בעיקר על מנת לשמש את בנם לקראת גיוסו לעתודה ללימודי רפואיה, אליהם היה צפוי הבן להתקבל. אך לימים, כשהגיעו התוצאות הסופיות של בחינות הבגרות, דלת העתודה הרפואית נסגרה בפניו והבן נכנס למסלול של קצונה. משכך הרשתה התובעת כי הנתבע ישתמש ברכבה מעת לעת, בכפוף לתשלום הדלק. בנסיבות אלה הביטוח לנהג צעיר/חדש נעשה על רכב אחר של המשפחה ולא הרכב נשוא התביעה.
התובעת מדגישה בסיכומיה כי הרכב רשום על שמה במשרד הרישוי ועל הטוען כנגד הרישום להציג מסכת עובדתית המלמדת על "אותות מרמה". הרישום, על אף שהינו דרקלרטיבי בלבד, יש לו משקל ראיייתי המעביר את נטל ההוחכה אל מי שמבקש לסתור את הרישום. לשיטתה, לא עלה בידי הנתבעת להרים נטל זה ולסתור את חזקת הבעלות העולה מן הרישום.