תיק רבני
בית דין רבני אזורי נתניה
|
867942-2
22/12/2013
|
בפני השופט:
1. הרב מיכאל עמוס - אב"ד
2. הרב שניאור פרדס
3. הרב אריאל ינאי
|
| - נגד - |
התובע:
פלונית
עו"ד שירי זיידמן
|
הנתבע:
פלוני
עו"ד דנה ברנר
|
| פסק-דין |
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום כ"ו בשבט התשס"ג (29 בינואר 2003) מנישואין אלו נולד לצדדים בן משותף בשם [י'] יליד ל' בסיון התשס"ו (26 ביוני 2006). האיש הגיש תביעת גירושין. האשה הסכימה לקבל את גיטה, אולם שמרה לעצמה את הזכות לתבוע את כתובתה ואכן הצדדים התגרשו ביום כ"ז בשבט התשע"ב (20 בפברואר 2012).
ועתה עומדת לפנינו תביעת האשה לקבל את מלוא כתובתה ותוספתה.
טענות הצדדים
האשה טוענת כי הצדדים הכירו בזמן שהגרוש היה עובד בעסק המשפחתי [חנות למכירת צעצועים] והיא הייתה סטודנטית, אחר נישואי הצדדים האשה נכנסה להיריון אשר לא צלח ונגמר בהפלה בחודש השישי. לאחר כחצי שנה הרתה שוב ולאחר שמירת היריון ממושכת נולד להם הבן ולאחר מכן שוב נכנסה להיריון ושוב הפילה. במקביל היא עבדה בעסק שקנו הצדדים אולם עסק זה לא צלח, ומנגד יחסי הצדדים הידרדרו בעיקר בגלל התערבות משפחת הבעל בחיי בני הזוג, ובאחת הפעמים אם הבעל השחיתה את הרכב אשר היה משמש את האשה. עוד טוענת כי הבעל לא ידע להתמודד עם משפחתו ומדי פעם היה עוזב את בית צדדים ופעם אחת אף איים כי יפגע בעצמו, ואף משטרת ישראל התערבה בזה. יש לציין כי התובעת הביאה עדה את הגברת [מ'] אשר העידה על היחסים העכורים אשר היו בין אם הבעל לבין אשתו, הבעל הכחיש את דברי האשה וטען שלא רק שמשפחתו לא התערבה אלא אף עזרה ואת העסק של הצדדים אמו נתנה להם הלוואה כדי לרכוש את העסק, ועיקר הקשיים בחי בני הזוג הריונותיה של האשה שגרמו לה למשברים.
עוד טוענת האשה כי בחודש ינואר 2011 [לטענת האב: דצמבר 2010], עת סעדו הצדדים את בנם המשותף בבית החולים גילתה האשה הודעה אשר שלח הבעל לאשה אחרת ובה כתב לאותה אשה כי "תכתוב לו [לבעל] בפייסבוק כי התובעת (האשה)עוקבת אחריו ומאז האשה התחילה לחשוד בבעלה כי יש לו קשרים עם נשים אחרות ודרשה מהבעל שיאשר לה כי אין לו קשרים עם נשים אחרות ומאחר שלא עשה זאת נוצר קרע בין הצדדים, בעקבות משבר זה הצדדים החליטו להיפרד ואכן האשה עברה לגור בבית ששכרה לה.
למרות הפירוד שקלה האשה לנסות להתקרב לבעל, וזאת מאחר שעדיין לא ידעה התובעת כי באותו פרק זמן הייתה לו בת זוג, היא זוגתו הנוכחית אשר נולדה לו בת ממנה.
בעוד שהאשה ניסתה להתקרב לבעל גילתה כי בעלה מנהל רומן עם אשה אחרת ואף נולדה לו בת ממנה. על כן טוענת האשה וב"כ כי בעלה דינו כדין רועה זונות וחייב במתן מלוא כתובתה (וכוונתה לרועה זונות הלכתי ולא כפי שהבינה ב"כ הבעל).
עוד טוענת האשה כי הבעל הכיר את האשה הנ"ל הגברת [א' מ'] בחודש ינואר 2011 בחתונת בת דודתו ולא בחודש מרץ 2011 כפי שטען והיא נכנסה להיריון בחודש מרץ 2011. עוד טוענת כי ידעה בברור כי יש לו חברה ושהיא בהיריון ממנו רק דרך בנם המשותף. וכך אמרה בדיון שהתקיים ביום כ"א באייר התשע"ב (13 במאי 2012): "היה מפרנס מרכזי, העסק שלי קורס, אין לי שכ"ד לשלם, אין לי אוכל לקנות, וגם הבן אדם מתעלם מכל מה שהתחייב, אין לי מזונות באמצעות החשבון אלא דרך אמו, וכל ההתחייבויות על שמי. עברו ימים, ובני מגיע ואומר לי שיש לאביו חברה והיא בהיריון, ואני מתקשרת אליו, והוא מודה, ושאלתי אותו איך לא סיפרת לי חצי שנה. והוא ניסה לעשות דברים בהסתר, ויש לו ילדה, המגעיל בעיניי, שאנו הגענו לפה לדיון על סידור הגט, והוא ערך לה בריתה.
מנגד טוען הבעל כי הוא לא בגד באשתו מעולם וזה שהלך לאשה אחרת זה היה בעקבות הסכם שהצדדים עשו ביניהם שכאשר החליטו להיפרד אז כתבו שכל אחד מותר למי שהוא רוצה ואף חתמו על זה "ואני לא לקחתי את המסמך הזה". האשה השיבה שאין מסמך כזה אולם לא הכחישה את דברי הבעל, ומעיון בפרוטוקול מתאריך הנ"ל בשורות 105-125 מוכח שאכן היה מסמך כזה:
"ב"כ ב: הוויכוח לא בגידה הוא אומר "עסק שלנו", והיא אומרת "עסק שלה", הצדדים נפרדו לפני כשנה וחצי, כל תביעת הכתובה זה בשביל שלא לשלם את ההלוואה,[שלטענת הבעל אמו נתנה להם כדי לפתוח את העסק] איך פותרים זאת, מגישים תביעת גירושין, הצדדים החליטו מאוק' 2010 שהם רוצים להיפרד, אנו החלטנו היא הודתה להחתים שהם מותרים לכל אדם.
ביה"ד: יש לך אסמכתא הלכתית לטענתך.
ב"כ ב: הייתה הסכמה.
ביה"ד: יש לך אסמכתא? הם נשואים בכתובה כדת משה וישראל, האם הסכמה של הצדדים מבטלת את הכתובה.
ב"כ ב: חיפשתי ואני עדיין מחפשת. אמצא אסמכתא, כב' יודעים את הקושי, יש פה אדם ששילם שכ"ד, כשהם הגיעו להסכם גישור, ובהסכם זה, כתוב שהם מותרים לכל אדם, זה נחתם ביוני 2011.
ביה"ד: מי כתב זאת.
ב"כ ב: עו"ד אחר.
ב"כ א: זה לא אושר.
ב"כ ב: הוא חתום!
הגרושה: הוא חתום על העסק ולא חתם, גם אמר שאני אימא מדהימה ואני נמצאת בחקירה שלש שעות וחצי."