ההליך
1. התובעים ביקשו בתביעתם לקבוע, כי הם זכאים להירשם כבעלי זכויות בדירה ברח' צבעוני 22/17 באשדוד (להלן - הדירה), בלשכת רישום המקרקעין כיחידה נפרדת, ולהתיר להם לרשום הערת אזהרה לטובתם המבטיחה את זכותם לכך, כי זכותם עדיפה על פני זכות בנק לאומי לישראל בע"מ (נתבעת 1 - בנק לאומי), במשכנתא שנרשמה לטובתו, וכי הבנק אינו זכאי לממש את המשכנתא נגד התובעים.
2.
בכתב התביעה טענו התובעים:
א. בתאריך 13.8.91 רכשו זכויות בדירה הנ"ל מממרוד שמחוני בע"מ (משיבה 3 - להלן "ממרוד שמחוני") על פי הסכם שנחתם במועד האמור.
בהסכם האמור צוין כי המוכר רשם משכנתא ללא הגבלת סכום לזכות בנק לאומי כחלק מעסקת הליווי שבין ממרוד שמחוני כקבלן, שבנה את הפרויקט בו נמצאה הדירה ובין הבנק, וכי הקונה ישלם את כל הכספים על פי החוזה לבנק או לפי הוראתו, וכי קבלת מפתחות הדירה על ידי הקונה תשמש הוכחה מכרעת כי הדירה נמסרה לו בהתאם לתנאי החוזה, כאשר מסירת הדירה מותנית בתשלום כל התשלומים וקיום כל החיובים על פי ההסכם.
מחיר הדירה שנקבע היה 380,000 ש"ח שישולם בתשלום אחד של 240,000 ש"ח ביום 29.8.91 ותשלום נוסף של 140,000 ש"ח ביום 30.3.92, כנגד מסירת החזקה לקונה.
כמו כן, נקבע שהמוכר ירשום הערת אזהרה עם מסירת החזקה בדירה כנגד ביטול הערבות הבנקאית שתינתן על ידי המוכר.
צוין בהסכם שטרם ניתן היתר בניה לדירה, שהיתה דירת גג שחרגה מן ההיתר שניתן, ולאור זאת נקבע כי אם לא ינתן היתר בניה עד ליום 31.3.92 או עד למסירת החזקה, יבוטל ההסכם.
התובע 1 הכיר את מנהלי נתבעת 3, חיים ממרוד ויהודה שמחוני, ונתן בהם אמון.
בטרם נחתם הסכם, שילמו התובעים סכום של 10,000 דולר במזומן, העסקה דווחה למנהל מס שבח מקרקעין ושולם מס רכישה, יתרת התשלום היתה אמורה להיות משולמת מהלוואה במשכנתא בתנאים נוחים לה היו זכאים התובעים.
ב. משהתמהמה השלמת הבניה של הדירה על ידי נתבעת 3, השלים התובע את הבניה בהסכמת חיים ממרוד והשלים את העבודות שנדרשו בדירה, לרבות מטבח, קרמיקה, אלומיניום, תריסים וכלי סניטריה.
משלא ניתן היה לקבל משכנתא עד לחודש 5/92 בו היתה צריכה להימסר הדירה לתובעים, הואיל והתובעים טרם הצליחו לקבל תעודת זכאות, בשל דרישת הבנק לערבות ובשל העובדה שטרם התקבל היתר בניה, שילמו התובעים לממרוד שמחוני סכום נוסף של 200,000 ש"ח וכנגד תשלום זה נמסרה להם החזקה הנדונה ביום 15.5.92, והם ממשיכים להחזיק בדירה עד היום.
ג. הואיל והתובעים רצו לממש את זכאותם למשכנתא בתנאים נוחים, נערך על פי הצעתו של חיים ממרוד, הסכם למראית עין, על פיו בוטל כביכול חוזה המכירה של הדירה מיום 13.8.91, ונחתם, גם למראית עין, הסכם שכירות לפיו שכרו התובעים כביכול את הדירה מנתבעת 3 לתקופה של 9 חודשים עם אופציה לרכישה, מתוך כוונה שכאשר יקבלו התובעים אישור להלוואה במשכנתא, וכספי ההלוואה יועברו לתובעת 3, תחזיר להם נתבעת 3 את הפרשי התשלומים ששילמו ביתר.
משלא הצליחה ממרוד שמחוני לקבל היתר בניה, ונמשך העיכוב בקבלת המשכנתא, נכתבה על ידי התובע 1, למראית עין לפי דרישת ממרוד שמחוני, התחייבות מיום 17.5.93 כי אם לא יצליח לשלם את כל התמורה תוך 30 יום יפנה את הדירה עד ליום 17.6.93.
בתאריך 26.12.93 חתם תובע 1 על התחייבות נוספת כי ישלם סכום נוסף של 60,000 ש"ח תוך 3 שבועות, וכן שאם לא ישולם סכום זה עד למועד הנ"ל, תהיה החברה חופשית לפנות את הדירה.
התובע נאלץ לחתום על ההתחייבות האמורה על פי דרישתם של ממרוד שמחוני על מנת לקבל את המשכנתא ואת החזר הכספים כפי שהוסכם (נספח ה1 לכתב התביעה). בתאריך 10.1.94, חתם לפי דרישת ממרוד שמחוני, מאותם נימוקים, על מכתב בו ביקש לממש את הזכות לרכישת הדירה כנגד תשלום המגיע לחברה בסך 360,000 ש"ח, כאשר סכום של 300,000 ש"ח ישולם תוך חודש, 30,000 ש"ח עד ליום 30.1.94, ו-30,000 ש"ח, ישולמו באמצעות חוב שחייב שמחוני יהודה לתובע 1. הדבר הוסכם על ממרוד בכפוף להעברת הסכום הנ"ל על ידי יהודה שמחוני, כאשר הכוונה היתה שהסכום של 300,000 ש"ח ישולם מכספי ההלוואה במשכנתא שהיתה אמורה להתקבל.
ד. משלא ניתן היתר בניה לדירה, ולא ניתן היה לקבל את ההלוואה במשכנתא, והתובע חשש לזכויותיו בדירה ולכספים ששילם, דרש התובע משמחוני ומעו"ד לבון שטיפל בענין, כי תירשם הערת אזהרה לטובתו ביחס לזכויותיו בדירה, ולאור זאת החתים אותו עו"ד לבון על מסמכים לרישום הערת אזהרה, ואכן נרשמה ביום 21.5.95 הערת אזהרה ביחס לזכויות התובעים על פי ההסכם מיום 13.8.91, אלא שהערת אזהרה זאת בוטלה באמצעות יפוי כוח להגשת בקשה לביטול הערת אזהרה, שניתן לעו"ד לבון למקרה שלא ישלמו את מלוא חובם לחברה עד ליום 4.6.05, עליה חתמו התובעים כביכול לפני עו"ד אלכסנדר לבון, אף שהתובעים לא היו מודעים לכך שחתמו על אותו יפוי כוח, שכנראה השתרבב בין המסמכים עליהם הוחתמו לפני עו"ד לבון. בכך פעלו ממרוד ושמחוני במרמה הם לקחו לעצמם את הכספים ששולמו על ידי התובעים, נתנו לתובעים לחשוב שיש הערת אזהרה לזכותם, ובמקביל לכך פעלו במרמה למחיקת הערת האזהרה.
ה. במהלך שנת 1996 הסכימו התובע 1 וממרוד שמחוני ליישב את הסכסוך בבוררות של דוד סלמן והרב אבנר עמר, לגבי זכות החזקה בדירה, לאור יתרת החוב של התובעים לממרוד שמחוני, כאשר התובע 1 התנה את הסכמתו בכך שגם רעייתו, התובעת 2, תסכים לכך, אך אשת התובע לא הסכימה לכך.
במצב זה התקיימה פגישה של התובע 1 עם יהודה שמחוני בביתו של דוד סלמן יחד עם הרב עמר, על מנת לנסות להגיע להסדר, אך לאחר אותה פגישה מסר דוד סלמן לתובע 1, לתדהמתו, מסמך החלטה בבוררות, לפיו יהא זכאי לרכוש את הדירה במחיר של 180,000 דולר והוראה לפינוי הדירה ולתשלום דמי שכירות אם לא ישולם הסכום האמור (נספח ח' לכתב התביעה).